דניאלה וייס, יו"ר תנועת נחלה
השתתפתי בכל ההפגנות נגד הסכמי אוסלו. נגד הסכם אוסלו הראשון, שנחתם ב-1993, ונגד הסכם אוסלו השני, ב-1995. פעמים רבות הפגנו מול ביתו של ראש הממשלה דאז יצחק רבין בתל אביב.
הרבה כאב היה בהפגנות. ידענו שהסכמי אוסלו משמעותם ויתור על חבלי ארץ ישראל, דבר שנחשב לבגידה בכל קנה מידה. ידענו שהסכמי אוסלו יגרמו לקורבנות רבים. זעקנו עד לב השמיים כאשר נודע כי ממשלת ישראל מתכננת לספק לרשות הפלשתינית 40,000 רובים.
ממשלת ישראל ניסתה להכחיש את מתן הנשק לרשות. השמאל ניסה להכחיש זאת שנים. למרבה הפלא נעשה צדק היסטורי של חשיפת האמת על פשע נורא זה על ידי בית המשפט העליון 25 שנה אחרי שממשלת רבין מסרה לרשות הפלשתינית רובים שקטלו עשרות יהודים, אזרחים וחיילים, ופצעו מאות. 25 שנה אחרי מסירת הרובים הקטלניים לרשות הפלשתינית ניאותו נשיאת בית המשפט העליון הפורשת מרים נאור והשופט עוזי פוגלמן לצרף את הסכמתם לפסיקה שניסח עמיתם נעם סולברג ולפיה ממשלת ישראל היא שנתה רובים לערפאת.
כאשר הצדק יוצא לאור יש הקלה מסוימת, אך לא די בכך. חובה על עם ישראל, על ממשלות ישראל, להפיק לקחים מהמעשה הנפשע של מסירת נשק לאויבי ישראל. גם היום עדיין נשמעים קולות של הבעת אמון ברשות הפלשתינית. עדיין רווחת הנחת יסוד כי אם ניתן לרשות הפלשתינית עוצמה, היא תשתמש בה כדי לשלוט באנשיה, כדי לכוון את מאמציה לחיים נורמליים ולא לתעמולה ארסית ולפעולות רצח. אשליה זו עולה בחיי אדם יום-יום ומלבה את הרצחנות הערבית.
ממשלת ישראל חייבת להפנים כי הגיע הזמן להפסיק את סדרת ההספדים האומללים ולעבור למעשה אחד גדול: להעז להסיר מעם ישראל את חרפת הסכמי אוסלו. הסכמי אוסלו הם עיוות ערכי כה גדול שאין אפשרות לתקנו. אפשר רק לבטלם ביטול מוחלט
הגיע הזמן שהנהגת עם ישראל תפנים כי ויתור על חבלי מולדת והפניית גב לערכי עם ישראל מולידים תוהו ובוהו שמגביר טרור ורצחנות נגד עם ישראל. חולשה מבצעית מקורה בחולשה רעיונית. עצם השארת הסכמי אוסלו על כנם מפיחה תקווה בקרב אויבי ישראל שעוד לחץ ועוד טרור יכניעו חלילה את עם ישראל.
הפתח המסוכן והקטלני שפתחו הסכמי אוסלו טיפח בקרב הערבים תקווה שעם ישראל יוותר על לב ארץ ישראל, ואז, בלא לב, תיפול הארץ כולה חלילה בידי צוררי ישראל. הפתח הזה חייב להיסגר מייד. עתה, כאשר ממשלת ימין מושלת בכיפה, זה הזמן לעשות מעשה חד-משמעי ולבטל את הסכמי אוסלו.
תוכניות חלקיות על שטחי C הן המשך של האסון הנורא שהמיטו הסכמי אוסלו על עם ישראל. אנו עדים לרצח רודף רצח. עוד יתומים, עוד משפחות שכולות. ממשלת ישראל חייבת להפנים כי הגיע הזמן להפסיק את סדרת ההספדים האומללים ולעבור למעשה אחד גדול: להעז להסיר מעם ישראל את חרפת הסכמי אוסלו. הסכמי אוסלו הם עיוות ערכי כה גדול שאין אפשרות לתקנו. אפשר רק לבטלם ביטול מוחלט. העולם יצעק; הוא צועק גם כאשר אנחנו סופרי את מתינו. שיצעק, ואנחנו נחיה.
בשנת 2002, בחג הפסח, שבע שנים אחרי שרבין נתן לערפאת 40,000 רובים, חדר ליישוב אלון מורה מחבל מעסכר, שכונה בשכם, ורצח ארבעה מבני משפחתי, בני שלושה דורות: את הסב יצחק קנר, את ההורים דוד ורחל גביש ואת בנם רב סרן אברהם גביש. ביום שבו הובאה לקבורה בת שבע ניגרי מבית חג"י שבהר חברון העמדתי דרישה בפני ממשלת ימין על מלא: אל תבואו להספיד אותנו. בטלו את הסכמי אוסלו! לא יהיו עוד שטחיA, B ו-C בארץ ישראל! אוסלו הוא הסכם בן מוות. עם ישראל רוצה לחיות.
