ראייה תלת-ממדית. פעם בשבוע

1.

אכילה היא אחד הנושאים המרכזיים בחיים. אכילה היא אחד הנושאים המרכזיים בפרשות השבוע. בשבועות אלה הפרשות מלמדות אותנו מה לאכול (אוכל כשר ולא כשר), איך לאכול (לדאוג גם לעניים שאין להם אוכל), ומתי לאכול (סעודה משפחתית שמחה בחגים).

הנה הגדרה מופלאה של הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאכילה בימינו. זו פעולה שיכולה למלא אותנו בכוח ובחיוניות, אבל יכולה לגרום לנו לעייפות ולעצב:

"האכילה לפי המידה ובקדושה, מקדשת את האדם ואת העולם, ומשמחת את החיים.

והעיצבון מביא לאכול יתר מהמידה, והאכילה מתהפכת לכבדות, לרוגזה ולייאוש, והנשמה מתעצבת".

היום קוראים לזה אכילה רגשית. אנחנו חיים בעידן של מזון מתועש, של תרבות דיאטות קיצונית, של סוכרים ללא גבול, של מסעדות יוקרה וריאליטי בישול. בתוך כל הפיתויים, הרב קוק מבקש תשומת לב לאכילה מדויקת ובריאה, בנחת, מתוך הודיה. הגישה שלנו כלפי המזון יכולה לקלקל ולהרוס, אבל יכולה גם לקדש את העולם, לא פחות. בתיאבון.

2.

בוקר טוב מחיספין, רמת הגולן. לא ידעתי איך לתאר את כל היופי שראיתי פה השבוע, של אנשים ושל נופים. יש תנופת פיתוח מדהימה בגולן, ישראלים מכל המגזרים ותיירים מכל העולם שמטיילים ביחד, ושלווה מיוחדת באוויר. ואז הגיעו המילים האלה, שכתב איש אלמוני.

במעיין נוב, כמו בעוד הרבה מקומות בארץ, הוצב 'פק"ל רִנה', לזכר הנערה רִנה שנרב שנרצחה בפיגוע. יש שם גזייה, קפה, תה, סוכר, חטיפים, ספר לימוד ובקשה מנומסת לשמור על הניקיון ולא להשתמש בפק"ל בשבת. וכך כתב אחד המבקרים במחברת שנמצאת בפק״ל:

"אני יושב לי פה בין העצים, הרוח מלטפת את פניי כמו אימא המלטפת את בנה… הכול כל כך יפה ומלבלב. הקפה שעשיתי פה היה הקפה הטעים ביותר ששתיתי. לא בגלל הקפה, אלא בגלל התחושה הנהדרת שמישהו דואג לך ואוהב אותך למרות שלא נפגשתם מעולם. אהבת חינם. פשוט מחמם את הלב. תודה".

ואז ליד המחברת ראיתי את ההסבר שכתבה המשפחה של רִנה, וגיליתי שזהו בדיוק היום שבו היא נרצחה, כ"ב אב. ארבע שנים.

בשורות טובות.

3.

"שבת היא לא בעיה, היא פתרון. היא לא משהו שצריך להסתדר איתו כדי להיות מדינה נורמלית, היא הערך המוסף שמייחד את המדינה הזו". כך הסביר לי הרב ד"ר וורן גולדשטיין, הרב הראשי של דרום אפריקה, שהוציא כעת את הספר 'שבת– יום לברוא את עצמך'. הנה כמה משפטים נוספים שאמר לי כשנפגשנו:

• "הזהות היהודית בעולם עומדת היום על 3 עמודים: עמוד הציונות, עמוד השואה ועמוד האנטישמיות הנוכחית. אבל אני פוגש צעירים בכל העולם ורואה שזה אולי הספיק לסבא ולסבתא שלהם. להם – זה לא מספיק. הם רוצים יותר. הם רוצים רוח, השראה, קדושה. אנחנו חייבים להוסיף לזהות היהודית העולמית עמוד נוסף: עמוד השבת".
• "יש קהילות שבהן השבת הופכת לטרנד. זה נחשב יותר מתקדם לסגור סלולרי ולהיות לא זמין ליום אחד. זה נפלא לקבוע מראש עם חברים, להכין אוכל טעים מראש. לא בגלל העולם הבא, בגלל העולם הזה. לעבור מראייה דו-ממדית לראייה תלת-ממדית פעם בשבוע".
• מי שמחובר 24/7 לרשתות ולחדשות, לא יוצא לרגע מהלופ להתבוננות רגועה, מהצד. איך אפשר לצאת ככה למקומות חדשים, למצוא פתרונות יצירתיים? המטרה שלי היא שנסתכל על העולם כל השבוע בעיניים של שבת. לקבל מהיום הזה ענווה, חוכמה, ביטחון, אופטימיות, משמעות. בסוף, היצירה הכי גדולה שניצור בחיים שלנו היא אנחנו עצמנו".

4.

"שלום סיון. גילו לי את הסוד הזה כשהייתי נער, והוא שינה את חיי. התנדבתי אז לעזור לסדר את הסניף של תנועת הנוער שלנו, שהיה מבולגן מאוד. המדריך אמר לי: 'אתה יודע מה תקבל על זה שתסדר? שאלתי מה, והוא ענה: שאתה זה שתסדר'.

כלומר, הפרס הכי גדול שאתה יכול לקבל הוא שאתה עושה את הדבר הנכון והראוי. זה יותר מכל צ'ופר או מתנה, עצם זה שמה שאתה עושה – זה מה שצריך לעשות. זהו השכר הכי גדול.

הרעיון הזה מבוסס על הפסוקים שפותחים את הפרשה שקראנו בשבת. התורה מציבה לפנינו שתי אפשרויות, ברכה או קללה. מה הברכה? לשמוע ולעשות את הדבר הנכון. ומה הקללה? הקללה היא לבחור לא נכון. בעומק הדברים, זה התגמול הכי טוב, וזה העונש הכי נורא. לבחור נכון או לא נכון:

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה – אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹוקיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה – אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹוקיכֶם.

הרבה שנים עברו, ואמרתי את זה לא מזמן לילדים שלי. שנזכה כולנו לבחור בברכה ולהרגיש טוב פשוט כי אנחנו עושים את הדבר הנכון".

5.

"היי סיון, שמי חמדת דוד, אני בת 22 מבקעת הירדן. ביום שישי דפקתי את הרכב בפעם הראשונה. זה נגמר בלי פגיעות גוף, ברוך השם, אבל עם כמה שריטות על הרכב שמחצתי ברוורס, ועם כמויות לחץ מטורפות שלי.

אחרי שהחלפתי פרטים התקשרתי להורים, והם הנחו אותי לצלם כמה תמונות כי 'יש נהגים שמנסים להוציא יותר כסף ממה שצריך'. צילמתי.

ביום ראשון הנהג יצר איתי קשר וסיפר על תיקון בעלות של 600 ש"ח. אחרי השאלה שלי איך להעביר לו את הכסף הגיעה התשובה הזאת: 'לא צריך, אני מבקש שתתרמי לנזקקים, וזהו'.

ואו. הציפיות המקסימליות שלנו מהבן-אדם היו שיבקש רק את הכסף שמגיע לו ולא ינסה להוציא עוד במרמה. מי שעומד בזה – נחשב אדם טוב והגון. אבל גיליתי שיש אנשים שמתעלים מעל הציפיות שלנו.

אני אפילו לא יודעת את שמו המלא, רק שהוא גר ביקנעם, ושהוא ראה נהגת צעירה ומבוהלת והחליט להעביר לה מסר.

רוב האנשים יספרו על הדפיקה הראשונה של האוטו שלהם וייזכרו מה הם ריסקו. אני אזכור את האדם שמאחורי התאונה, באירוע של אמון ושל חסד.

אתמול תרמתי 500 ₪ לארגון 'פעמונים'".

6.

חשבתם פעם מה התחביב של פועל הניקיון ברחוב שלכם? מה החלום שלו? עיריית עכו – כך מדווח העיתונאי יאיר קראוס – הציבה שלטים חדשים ברחבי העיר, שמככבים בהם עובדי התברואה. וכך אנחנו מגלים את האהבה של סמי לנכדים שלו ולבריכה, ואת העובדה שוויקטור הולך לדוג לפחות פעם בשבוע. "מאחורי כל שכונה נקייה, יש סיפור", מכריז הקמפיין המקסים הזה.

גם פרשת השבוע נלחמת באנשים שקופים. בפרשת שופטים, להבדיל, מתואר מצב שבו מוצאים אדם שנפטר, ולא ידוע מי אחראי למותו. במצב כזה מנהיגי הציבור שגרים סמוך למקום צריכים להקריב קורבן ולערוך טקס מיוחד ששמו 'עגלה ערופה'. למה? כי לא ייתכן שאדם בודד נהרג כך בסביבה שלהם בלי הכנסת אורחים, בלי יחס ראוי, בלי שמישהו ידאג לו. זו הפקרות חברתית שצריך להיזהר ממנה.

פרשנינו מסבירים שלא צריך להגיע למקרים טרגיים. יש פה קריאה לכולנו לשים לב. להיות אנשים אכפתיים ביומיום, לפקוח עין, להסתכל על כל מי שמסביבנו ולראות אותו באמת. אז איך קוראים לפועל הניקיון ברחוב שלכם?