בליל יום ראשון האחרון הלכו לישון בתחושות קשות בגבעת אעירה שחר, הסמוכה ליישוב כוכב השחר שבבנימין. הרדיפה חסרת המעצורים נגד מתיישבי הגבעות האמיצים הגיעה לשפל חדש באותו הבוקר: פצוע הראש יחיאל אינדור, שניצל מהלינץ' בבנימין, שוחרר מבית החולים בלחץ אנשי המחלקה היהודית בשב"כ, ונלקח מייד לחקירה כאחרון העבריינים בעודו מתאושש מניתוח קשה. התחושה שהייתה באוויר, שאפשר להתייחס לפעילי התיישבות בגבעות כפי שלא מתייחסים אפילו לעבריינים, הייתה קשה מנשוא.
אך עוד לפני שהפציע הבוקר התעוררו בגבעה למציאות חדשה וקשה אף יותר. מאות שוטרים לבושי שחורים הלמו בעוז על דלתות בתיהם של תושבי הגבעה. "יש כאן שטח צבאי סגור, הבית הזה מיועד להריסה. צאו מפה בתוך שתי דקות, ולא – תיעצרו", איימו השוטרים על מנחם איצקוביץ', תושב הגבעה ואב לארבעה.
בתוך דקות אחדות ערמו פועלים ערבים את הציוד האישי של משפחת איצקוביץ' ומשפחה נוספת מחוץ לבתיהן, והטרקטורים החלו במלאכת ההריסה. המבנים שנבנו בעשר אצבעותיהם של התושבים נטחנו עד דק. בשעת בוקר מוקדמת סיימו כוחות ההרס את מלאכתם ושבו לבסיסם. התוצאה: לבושי השחורים הרסו שלושה בתים, קרוון אחד הוחרם, ועוד שני בתים שהיו במהלך בנייה הושמדו.
על פי סטטוס הקרקעות באזור, ה'אדמות הפרטיות' הן תוצאה של רישום פיקטיבי שערך חוסיין מלך ירדן מ-1964 ועד למלחמת ששת הימים. אדמות אלה, שחוסיין מסר למקורביו ולפליטים שברחו בשטחי מדינת ישראל הקטנה לעבר יהודה ושומרון, ככל הנראה לא עובדו מעולם, וספק רב אם בירדן עצמה התייחסו ברצינות אל הרישום הפיקטיבי הזה
בלי ניסיונות העתקה
הכאב והשבר אחרי כל הרס של בתים בהתיישבות הוא לא רגיל. יעיד כל מי שמכיר את הנפשות הפועלות, שקשה לקום אחרי מסע הרס כזה ולאסוף את השברים. אך נדמה שכאן עוצמת השבר ותחושת הבגידה רק הלכו והתעצמו בימים שלאחר ההרס.
דקות אחדות לאחר הפינוי האלים הגיעו דיווחים מגורמים בסביבת השר סמוטריץ' שהצדיקו את הרס הבתים: "מדובר במבנים חדשים שנבנו על קרקע פרטית ערבית מוסדרת ולא ניתן להסדיר אותם, וביחס אליהם יש דרישה של מערכת הביטחון והמשפטנים לאכיפה. למרבה הצער לא הצלחנו להביא לפתרון בהסכמה של העברתם לאדמות מדינה סמוכות כדי להסדירם כפי שפעלנו בחומש".
מייד כששמעתי את הדברים עלה ספק בליבי בנוגע לאמיתותם. התקשרתי לידידיה שליסל, תושב אעירה, והוא אמר לי במפורש: "אף אחד לא פנה אלינו לבדוק העתקה של הבתים, וטוב שכך, כי לא היינו מסכימים לוותר על מילימטר מאדמת ארץ ישראל".
השר עצמו הודה בראיונות לתקשורת שההרס בכוכב השחר קיבל את אישורו. בריאיון לכאן רשת ב' אמר סמוטריץ': "מדובר בכמה מבנים חדשים שהוקמו על אדמות מוסדרות ופרטיות של ערבים. אנחנו מאוד רוצים להתיישב בכל מקום בארץ ישראל, אבל יש חוק ומגבלות". הצדקת הריסת הבתים בטענה של היותן קרקעות פרטיות, בעלת משמעות ארוכת טווח ונזק אדיר להמשך ההתיישבות ביהודה ושומרון.
כבר כתבנו כאן בעבר על השקר של הקרקעות הפרטיות ועל שהן כ-90% מהאדמות בשטחי שומרון, בנימין ויהודה, למעט בקעת הירדן. על פי סטטוס הקרקעות באזור, ה'אדמות הפרטיות' הן תוצאה של רישום פיקטיבי שערך חוסיין מלך ירדן מ-1964 ועד למלחמת ששת הימים. אדמות אלה, שחוסיין מסר למקורביו ולפליטים שברחו בשטחי מדינת ישראל הקטנה לעבר יהודה ושומרון, ככל הנראה לא עובדו מעולם, וספק רב אם בירדן עצמה התייחסו ברצינות אל הרישום הפיקטיבי הזה. ויתור על התיישבות באדמות אלה הוא כהסכמה בפועל להקמת מדינה פלשתינית בשטח.
טענות ה'אדמות הפרטיות', תירוץ להריסת בתי יהודים, נשמעות תדיר בבתי המשפט בעתירות שמגישות עמותות שמאל קיצוניות כגון יש דין ושלום עכשיו. כך הן גרמו בעבר להרס של גבעת האולפנה, עמונה ומגרון, וזה רק חלק מהמקומות שנהרסו בעקבות טענות כאלה. ולא רק עמונה ומגרון ישבו על 'קרקעות פרטיות'. המון יישובים קיימים יושבים גם הם על שטחים שמוחזקים בצו הפקעה זמני, אך מוגדרים בטאבו הירדני אדמות פרטיות. עפרה, בית אל, אלון מורה ואפילו קדומים. דווקא באזור כוכב השחר המצב המשפטי חמור פחות.
כמו שאנחנו מכירים מעתירות דומות, התוצאה המתבקשת תמיד תהיה הריסה של הבנייה היהודית ולא ניסיון להגיע לפתרון שלא יפגע בהתיישבות כגון תשלום פיצוי או הפקעה של השטח. אף על פי שברור לכול שאין שום ערבי שיגיע לחרוש את השטח של בית משפחת איצקוביץ', הבית נהרס.
זכותנו המוסרית והחוקית על הארץ אינה נובעת מחוק כזה או אחר. בדיוק כמו שחוק ההתנתקות אינו יכול לעמוד מעל התורה ולאפשר את מסירת אדמת ארץ ישראל לאויב, בדיוק כמו שהסכם אוסלו אינו לגיטימי אף שהוא עבר ברוב בכנסת
עונש מוות למוכרי קרקעות
מעבר לכל הדיונים המשפטיים הסבוכים נדמה שההרס הנורא והצדקתו, הנוראית אף יותר, פוגעים בעצם דרישתנו המוסרית והבסיסית ביותר על הארץ. "לא ארץ נוכרייה לקחנו ולא ברכוש נוכרים משלנו כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה", אמר שמעון החשמונאי לפני יותר מאלפיים שנה. "ואנחנו כאשר הייתה לנו עת (הזדמנות, א"ד) השיבונו את נחלת אבותינו".
ומשמעון החשמונאי לבן-גוריון, שמסופר שהלורד פּיל שאל אותו: "האם יש לך מסמך או שטר מכר הנותן לך, כמי שבא מארץ רחוקה, זכות לתפוס את מקומם של בני הארץ הערבים הגרים בה זה דורות?" ובן-גוריון נטל בידיו את ספר התנ"ך והצהיר: "זה הקושאן שלנו".
זכותנו המוסרית והחוקית על הארץ אינה נובעת מחוק כזה או אחר. בדיוק כמו שחוק ההתנתקות אינו יכול לעמוד מעל התורה ולאפשר את מסירת אדמת ארץ ישראל לאויב, בדיוק כמו שהסכם אוסלו אינו לגיטימי אף שהוא עבר ברוב בכנסת, כך איננו מוכנים להשלים עם קביעה נחרצת מפיו של שר האוצר: "אנחנו מאוד רוצים להתיישב בכל מקום בארץ ישראל, אבל יש חוק ומגבלות". יתכבדו חברי הכנסת, נבחרי הציבור האמונים על חקיקת החוקים במדינת ישראל, ויפעלו למען שינוי החוקים כדי שיהודים יוכלו להתיישב בכל מקום בארץ ישראל. חוקי המדינה ניתנים לשינוי, זכותנו על הארץ קבועה ועומדת.
לא צריך להרחיק לכת עד לחקיקה של חוקים. הרי גם אילו היו בעלים ידועים לאדמות שסביב כוכב השחר, וגם אילו היה רצון בין שני הצדדים, היהודי והערבי, לקנות את האדמות בכסף מלא לפנים משורת הדין, עדיין לא בטוח שזה היה מתאפשר. הרשות הפלשתינית מטילה עונש מוות על מוכרי קרקעות ליהודים ומענה בעינויים קשים את מי שרק נחשדים שברצונם למכור.
לא רק שמדינת ישראל אינה מתערבת ואינה מונעת את האכזריות האנטישמית הזאת, היא גם מאפשרת אותה. על פי החוק, מכירת שטחים ביו"ש חייבת לעבור דרך המנהל האזרחי, ושם עובדים ערבים שמעבירים למחבלי הרשות הפלשתינית מידע ושמות של ערבים שמנסים למכור שטחים ליהודים.
מעבר לפתק
ברור שהתיקון ארוך ואיטי, אבל ההצדקות שנתן השר סמוטריץ' לפעולות הריסה ליהודים בזמן שאצל אויבינו הבנייה משתוללת ללא אכיפה (מישהו אמר חאן אל-אחמר? מאחז של חיזבאללה בגבול הצפון?) מסיבות נזק אדיר להתיישבות ונותנות לגיטימציה למניעת התיישבות יהודית עתידית במרחבי יו"ש.
רבים ישאלו, ובצדק: אז מה אתה אומר? לא להצביע שוב למפלגות הימין? עדיף ממשלת שמאל? אז לא, זה לא מה שאני אומר. באופן כללי בעיניי מי שמאמציו למען ארץ ישראל מסתכמים אך ורק בפתק בקלפי פעם בארבע שנים, כנראה באמת חסר תקווה בנושא זה. אינני יודע למי אצביע בבחירות הבאות ומתי הן יתרחשו, ומובן שלא אשמח לראות שוב ממשלת שמאל עולה לשלטון, אבל מאמציי ומאמצי חברי למען יישוב הארץ נמשכים ביתר שאת וביתר עוז גם לאחר בחירת הממשלה ובכל ימות השנה.
המלחמה והמאבק על התיישבות יהודית ביו"ש הם הרבה מעבר לפתק בקלפי. כל אדם שמגיע לתמוך במתיישבי הגבעות, ששולח הודעות חיזוק או תורם להמשך הבנייה בהתיישבות, שותף ליישוב הארץ.
נכון שבמצב המשפטי כיום המאבק על התיישבות יהודית ב'אדמות הפרטיות' נשמע מנותק מהמציאות ובעל סיכויי הצלחה מעטים מאוד. אבל נגד כל הסיכויים בשנים האחרונות מצליחים בגבעות להקים נקודות התיישבות חדשות גם במקומות שנחשבו בעייתיים מבחינת סטטוס הקרקע ובלתי אפשריים להתיישבות יהודית. מקומות שהיו מי שכבר הרימו ידיים ורצו לוותר עליהם לאויב, והיום יש בהם נקודות התיישבות מבוססות ששולטות על המרחב ומחזירות את השטח לידיים יהודיות.
"פוליטיקה היא אומנות האפשר", יגיד כל נבחר ציבור. "נכון", נענה לו, "אבל מסירות נפש למען ארץ ישראל היא אומנות הבלתי אפשרי".
