אף אחד מתושבי עוז ציון שהתכוננו לקראת כניסת שבת פרשת עקב לא תיאר לעצמו את הסיטואציה הבלתי אפשרית שהם הולכים להיקלע אליה בתוך דקות אחדות. פצועים, עצורים ומושמצים בתקשורת ניסו השבוע הנערים הגיבורים להמשיך בשגרה המבורכת שבה הם עוסקים. לצאת למרעה, לבנות ולטפח את מבני הגבעה ולטפל בגידולים החקלאיים, כל זה בזמן שכתבי חדשות, צלמים ועיתונאים צובאים על פתח הגבעה ומנסים לצוד ברשתם תושב או שניים לריאיון בלעדי על אירועי השבת שעברה.
ובכן, מה בעצם קרה בשבת בעוז ציון, ומה הסיבות שגרמו לחלק מאנשי התקשורת, העוינים תדיר את ההתיישבות, לעוט על האירוע המצער כמוצאי שלל רב? בואו נעשה סדר.
תחילתו של האירוע בשעות אחר הצהריים המאוחרות של יום שישי, כשחזר מהמרעה רועה הצאן של עוז ציון עם עדר העיזים. בחודשי הקיץ החמים הרועים יוצאים למרעה בבוקר ובשעות אחר הצהריים, ובשעות הצהריים החמות העיזים והכבשים רובצות בדיר כדי שלא יחטפו מכת חום מהשמש הקופחת בעוז. בגלל המחסור בשעות מרעה הרועים מושכים את זמן המרעה עד הערב, וכך יצא שהרועה התחיל לחזור לגבעה כמה דקות לפני השקיעה. בעודו בדרכו, בשטח שבין עוז ציון לכפר בורקה, הקיפו אותו כמה ערבים מבורקא והתחילו להתגרות בו. הרועה התקשר לחברים מעוז ציון ומרמת מגרון, והם נזעקו לעזרתו.
בשלב זה לא נראה שהאירוע מתפתח לסכנת חיים ממשית. אירועים מעין אלה מתרחשים לצערנו כמעט על בסיס שבועי, ובדרך כלל כאשר מגיעה קבוצה גדולה של יהודים מאזן הכוחות נשמר, והרועה יכול לחזור הביתה בבטחה. אבל כאן זה לא היה המצב, כפי שהתברר בתוך כמה דקות.
ידידיה אמסלי: "בשנייה הראשונה הייתי בטוח שהם צוחקים עליי. אני חשוד ברצח? אנחנו ניצלנו מרצח! בשלב הזה לא ידעתי מה המצב של יחיאל, הוא נראה רע מאוד כשפינו אותו, וודאי שלא העליתי על דעתי שנהרג ערבי. לילה שלם היינו שם בתחנה, בשבת. נתנו לנו לישון על הרצפה כמו אחרוני העבריינים"
במסע של שריקות, צהלות וקריאות מהמואזין של הכפר התחילו לעלות ערביי הכפר בורקא לעבר התושבים היהודים. אל הפורעים הערבים הצטרפו גם לא מעט צעירים מהכפרים הסמוכים דיר דבואן וביתין, שככל הנראה התארגנו מראש לתקיפה משותפת של תושבי עוז ציון. תיעוד לנוכחותם של ערבים רבים מהאזור אפשר למצוא בדפי הפייסבוק של הכפרים הסמוכים, הקוראים למתפרעים לצאת ולתקוף את ה"מתנחלים". מאות ערבים התחילו מתקרבים בחסות החשכה, משליכים סלעים, יורים זיקוקים ואוחזים אלות ברזל כבדות.
בלב השטח המשיכו ערביי בורקה לרגום את התושבים באבנים, ירו זיקוקים ותקפו באלות ברזל. במהלך האירוע נפצעו כמה תושבים, ובהם יחיאל אינדור, בחור שמתנדב בשמירות ברמת מגרון הסמוכה ומחזיק נשק ברישיון. סלע עצום פגע בראשו, ופצע אדיר נפער במרכז מצחו. אבל אינדור הצליח לירות בנשקו ולהניס את הפורעים. לטענת הערבים נהרג מהירי קוסיי מעטאן, אחד הפורעים שתקפו את רועה הצאן ואת מתיישבי עוז ציון. טענה זאת לא התבססה, והגופה נקברה במהרה בלי שום תיעוד של פציעת הירי או של הגופה, מה שמעורר שאלות קשות בנוגע לאמינות הגרסה של פורעי בורקא.
בחושך השורר מסביב לא הצליח איש מהיהודים לזהות את מה שאירע. דקות מספר לאחר הירי הגיע למקום הג'יפ הראשון, והחיילים השתמשו באמצעים לפיזור הפגנות כדי לפזר את הפורעים.
אינדור פונה לבית החולים, אבל זה ממש לא סוף הסיפור. לאחר דקות מספר הגיעו לשטח שוטרי ימ"ר ש"י ועצרו שלושה מתושבי עוז ציון. בליל שבת קודש הם נלקחו לתחנה, ונאמר להם שהם חשודים ברצח.
"בשנייה הראשונה הייתי בטוח שהם צוחקים עליי. אני חשוד ברצח? אנחנו ניצלנו מרצח!" מתאר באוזניי ידידיה אמסלי, ששוחרר מהמעצר. "בשלב הזה לא ידעתי מה המצב של יחיאל, הוא נראה רע מאוד כשפינו אותו, וודאי שלא העליתי על דעתי שנהרג ערבי. לילה שלם היינו שם בתחנה, בשבת. נתנו לנו לישון על הרצפה כמו אחרוני העבריינים. בסוף שוחררנו כשהבינו שאין להם שום דבר שבו הם יכולים להאשים אותנו".
אבל אמסלי לא היה העצור היחיד באירוע: כבר בבית החולים הקיפו שוטרי ימ"ר ש"י את מיטתו של אינדור והודיעו לרופאיו שהוא עצור. אינדור היה מורדם לקראת ניתוח ראש מורכב, אבל את שוטרי ימ"ר ש"י, שכבר שנים מתעלמים בעקביות מהטרור הערבי המשתולל, זה לא ממש עניין. מבחינתם הם תפסו רוצח יהודי, וזה כל הסיפור.
בסביבות שתיים בלילה הגיעו שוטרים גם לרמת מגרון, השוכנת כמה קילומטרים מעוז ציון. הם דפקו על דלת ביתו של אלישע ירד והודיעו לו שבכוונתם לבצע חיפוש בביתו. "אתם מחפשים את האקדח של יחיאל?" שאל אלישע, שהבין שנפתחה חקירה בעקבות הירי להגנה עצמית שביצע אינדור. "בואו אני אראה לכם אותו, ראיתי שהוא נפל ליחיאל כאשר הוא נפצע. הוא לא הצליח לתפקד שם, ואני החזרתי את האקדח לכאן כדי שלא יישאר זרוק בשטח ליד הכפר".
אלישע הוביל את השוטרים לעבר חדרו של אינדור ונתן להם את האקדח. נדמה היה שהשוטרים ציפו מאלישע להגיב אחרת על בואם, ולאחר כמה שניות של הפתעה מוחלטת הם הודיעו לו: "אתה עצור בחשד לשיבוש הליכי משפט". איזה שיבוש? אין לדעת.
בדיון שנערך במוצאי השבת הודתה המשטרה שאכן תקפו את רועי הצאן היהודים מאות ערבים בירי זיקוקים, בסלעים ובאלות ברזל. המשטרה גם הודתה שאין שום עדות שהמתפרע שנהרג אכן נפגע מנשקו של אינדור, ומאחר שהנתיחה לאחר המוות נערכה בבית חולים ברמאללה, אי אפשר לדעת מה רמת האמינות של הנתיחה ושל תוצאותיה. למרות כל זה האריך השופט את מעצרם של אלישע ושל יחיאל בחמישה ימים נוספים
משחק מול מגרש ריק
אירועים קשים של תקיפת רועים הם עניין תדיר לצערנו, כמו שהזכרנו גם כאן בעבר. לעיתים האירוע נגמר בפציעה קלה, לפעמים בדברים חמורים יותר. ישראל בלוך, רועה צאן ליד חוות מעון, עדיין סובל מנזק בלתי הפיך לשמיעה באחת מאוזניו לאחר שהותקף בשבת כשהיה מרעה.
הפעם ברוך ה' הציל הירי חיים של יהודים רבים באירוע, אבל המעצר שבא בעקבותיו משקף את האבסורד שבו מתנהלים תושבי הגבעות והמאחזים. גם במקרה שבו הם הגנו על עצמם בבירור, נפצעו פצעים קשים והקפידו לגלות אחריות בנוגע לשמירה על הנשק ובנוגע לשיתוף פעולה עם חקירת המשטרה, הם נעצרו והואשמו האשמות חמורות ביותר.
אבל לא רק האבסורד של המעצר גרם לכל הסיפור לקבל את היחס חסר הפרופורציות שראינו בשבוע האחרון. מכיוון שהאירוע התרחש בכניסת השבת, לערביי בורקא ולפעילי שמאל קיצוני ברשתות החברתיות ובתקשורת היו 25 שעות לשחק מול מגרש ריק. כל טענה שהם סיפרו על האירוע לא הוכחשה, ולא היה איש מהצד היהודי שיכול לספר את האמת על המתרחש.
כך יצא ששעות רבות תואר אירוע של יהודים שנכנסו לכפר פלשתיני וירו למוות בנער בן 19, אף שכאמור היהודים הם שהותקפו מחוץ לשטח הכפר, ואפילו לאחר סיום האירוע אף אחד מהם לא ידע שאחד הפורעים הערבים אכן נהרג. פרטים ועדויות שמאששות את גרסת היהודים נמחקו ולא פורסמו אף לא באחד מאתרי התקשורת. לא אוזכרו אפילו פעם אחת תמונת ראשו הפצוע של אינדור, המוכיחה כאלף עדים שהיה בסכנת חיים ממשית, תיעודים חלקיים של האירוע מצד הערבים המוכיחים שהעימות האלים אירע מחוץ לשטח הכפר, בשטחי המרעה של עוז ציון, והעובדה הפשוטה שאלישע ושאר העצורים מסרו את גרסתם לאירוע.
כמו כן הסתירו בתקשורת את מעשיו הרצחניים של הכפר מאז הוקמה עוז ציון. לפני שנים מספר הורשעו כמה מחבלים מבורקא ונכלאו לתקופה ממושכת לאחר שהשליכו בקבוקי תבערה לתוך בית בעוז ציון. בבית ישנו כמה בחורים, ובנס הם התעוררו בזמן והצליחו לברוח מהמבנה הבוער. אותם מחבלים, כשהשתחררו, זכו לקבלת פנים אדירה בכפר בורקא, ותושביו שיבחו אותם על ההתנגדות למתנחלים.
באירוע אחר, שתיעד כתב חדשות 12 אוהד חמו, נראים ערבים מבורקא במהלך מסיק זיתים תמים כביכול, חוטפים באלימות נער מעוז ציון ומיידים בו סלעים. רק התערבות מהירה של חבריו של הנער הצילה אותו מפגיעה חמורה. במקרה הזה המחבלים לא נתפסו כלל.
רק במוצאי השבת התחילו להגיע העדויות האמיתיות על מה שהתרחש כמעט 24 שעות לפני כן. מיותר לציין שאף לא ערוץ תקשורת אחד התנצל על השקרים הבוטים שהפיצו במהלך יום שלם.
השקרים הבוטים אף השפיעו על מהלך המשפט. בדיון שנערך במוצאי השבת הודתה המשטרה שאכן תקפו את רועי הצאן היהודים מאות ערבים בירי זיקוקים, בסלעים ובאלות ברזל. המשטרה גם הודתה שאין שום עדות שהמתפרע שנהרג אכן נפגע מנשקו של אינדור, ומאחר שהנתיחה לאחר המוות נערכה בבית חולים ברמאללה, אי אפשר לדעת מה רמת האמינות של הנתיחה ושל תוצאותיה.
למרות כל זה האריך השופט את מעצרם של אלישע ושל יחיאל בחמישה ימים נוספים. בערעור ביום שלישי שחררה השופטת את אלישע למעצר בית בהדגישה: "אין מספיק ראיות בתיק שמצדיקות להשאיר אותו במעצר". נכון לזמן כתיבת שורות אלה אלידע עדיין לא שוחרר, ואף נשמעים קולות הקוראים להטיל עליו מעצר מנהלי. אין ספק כי האווירה הציבורית וחריצת הדין של התקשורת, שדבררה יום שלם אך ורק את גרסת הערבים לאירוע, משפיעות על ההחלטות השיפוטיות ועל הלגיטימציה של מערכת הביטחון לדרוס את ניצולי הלינץ' אף ללא עדות אחת בתיק.
עדות לכוחנו הגובר
מעצרו של אלישע עצמו, אף שהוא שיתף פעולה עם דרישות המשטרה במלואן, מעיד על עוד נדבך שהתווסף כאן לתיק ההזוי והמופרך הזה. "כשפגשתי את אלישע הוא אמר לי: ברור לי שייקחו את השם שלי ויפרסמו אותו כדי לחגוג נגדנו", אמר עורך הדין אביחי חג'בי מארגון חוננו בריאיון לשמעון ריקלין בערוץ 14 לאחר הדיון בבית המשפט. "אבל תרשום, אני לא נוהג להגיד את זה בתיקים: התיק הזה ייסגר".
המקרה הקשה שאירע והלינץ' התקשורתי שעברו אחריו הניצולים רק מדגישים בעיניי את ההתקדמות של ציבור מיישבי הארץ בשנים האחרונות. עד לפני כמה שנים היו לינצ'ים תקשורתיים מעין אלה עניין שבשגרה. התקשורת כולה הייתה מגויסת לפרסם שקרים וחצאי אמיתות נגד ציבור מתיישבי הגבעות בהכפשות חמורות ובהשחרת שמם, ולתושבי הגבעות לא היה פתחון פה.
כיום, בעידן שהרשתות החברתיות תופסות חלק ניכר מדיווחי החדשות, ערוצי תקשורת חדשים הולכים וגדלים ומשמיעים קול שפוי ואחר, ועיתונאים אמיצים שמוכנים לצאת חוצץ נגד עמיתיהם למקצוע ולספר את האמת כפי שהיא הגדילו את כוחנו בתקשורת. היום כאשר רוצים מבקשי רעתנו לרקום עלילת דם שפלה שכזאת, העיתונאים וגורמי השמאל צריכים לנצל את השבת, שאין בה נוכחות גדולה של אנשי ימין מההתיישבות ברשתות. זו עדות לכוחנו הגובר ולכוחם המצטמצם.
יצא לי לחשוב לא מעט בימים האחרונים על הנזק שנוצר בעקבות עלילת הדם, ובעיקר על המחשבה שאחת הזירות החשובות שאנחנו מתמודדים בה לא מעט, זירת התקשורת, מופקרת לחלוטין בשבת. אבל למרות כל זה ולמרות הפציעה, המעצרים וההכפשות הרבות, אני בטוח שהקב"ה מסובב הכול לטובה. באוזניי מהדהד המשפט השגור בפי עם ישראל: "יותר מששמרו ישראל על השבת, שמרה השבת על ישראל".
