רשות הדיבור פינחס

 

 

הם יספרו

ר'

אינני אך בשר ודם

יספרו תפילותיי,

תספר הציפור

השרה בליבי.

 

יספר הלב הפורט

באנחה

איך המוזיקה

עפה למרומים

ומשאירה אותי לבדי.

תספר עיני

החומה, החולמת,

וידי המהססת

הנשלחת למולה.

 

יספר זאת היום

בו תיקרא נפשי

ותפרח כמו ציפור

כמו מוזיקה, כמו תפילה.

 

מר ביטחון

יהושע אודרברג

שָׁלַחְתָּ הוֹדָעָה בַּקְּבוּצָה,

עָבְרוּ שָׁעוֹת,

אַף אֶחָד לֹא עָנָה,

הַאִם תְּבַקֵּשׁ לִמְחֹק עַצְמְךָ אֵצֶל כֻּלָּם?

 

שָׁלַחְתָּ שִׁיר,

לֹא הִתְרַגֵּשׁ אוֹ כָּעַס אַף אָדָם,

הַאִם אֶת אֲוִירָתְךָ יַעֲכִיר,

מַעֲדִיף שֶׁלֹּא הָיָה נִכְתַּב מֵעוֹלָם?

 

כַּמָּה לַיְקִים תִּצְטָרֵךְ,

כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ נִצְרָךְ,

קַיָּם?

 

כַּמָּה שִׁתּוּפִים יַנִּיחוּ דַּעְתְּךָ,

כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ שֶׁטּוֹב עָשִׂיתָ שֶׁחָשַׂפְתָּ אַנְיוּתְךָ?

 

לְכָל אוֹת כְּתֹבֶת,

גַּם אִם הִיא אַתָּה,

אַךְ מָה תַּעֲשֶׂה כְּשֶׁתְּגַלֶּה,

שֶׁגַּם אוֹתְךָ אֵינֶנָּה מַשְׁבִּיעָה?

 

ניסיתי

יפית אלרום

כבר בחרתי לוותר,

ואני פה לבד,
ולכן החלטתי לא להיות פה יותר,
כי הלב שלי אבד.
מנסה לחיות את היום,

אבל חושבת על העבר,

זה מרגיש כמו גיהינום

כי הלב שלי נשבר.
הפכתי לאדם אחר,
הפסקתי להיות אני יותר.
ניסיתי הרבה, ולא מאתמול,
ולמרות זאת אני לא הולכת ליפול.
והלב שלי כבר אישר,
אז אני פשוט אמשיך ואתגבר.

 

מורשה את בנפשי

נ"ס

לע"נ מו"ר הרב הלל פלסר זצ"ל במלאות 11 חודש לפטירתו

שיר אשיר לך שיר מזמור

שיר בתוף, בנבל ובכינור

אשיר וארקוד עד כלות כוחי

כי את לי מורשה בנפשי

מורשה זאת לא סתם מילה

מורשה זאת אבן הפינה

עקרונותייך לנו הם כיסוד

תורה, עם וארץ – זה הסוד

ראשית הופעתך בזכות גדולים

את עוד תקווה לעדרים

נעימה המחשבה עלייך

ההבנה כמה גדולים מעשייך

 

רבנייך ממש כמלאכים

נאמנים לעשות רצון א-לוהים

מחדירים בנו תורה ואמונה

ולא פחות אהבה ויראה –

עקרונות השייכים לדור הגאולה

 

מסירות נפשם של מייסדייך

הטביעו בי את חותמייך

בנייך באלפים עפו למרחקים

משולבים בכל תחומי החיים

 

רבים בחינוך ממך למדו

ואת ראשית ודוגמה בדורות אלו

מה יפו פעמייך

מה גדלו מעשייך

הניסוח קשה והדיו כבר כלה

אבל שירנו לעולם לא יכבה

רק יוסיף ויבער, רק יוסיף וילך

כי מורשה נצחית את לנו וכולנו בשבילך

אוהבים ומערכים

היסודות המושרשים

באלפי התלמידים.

 

לא מגדיר

רפאל יפרח

זה שנים רבות אני מתדלק בתחנות הדלק של רשת סונול הפזורות ברחבי הארץ, בעיקר בתחנה הסמוכה לביתי, תחנה נוחה ונעימה.

לאחרונה גמלה בליבי ההחלטה להוריד את אפליקציית סונול ולהשתמש בה, ובעת הרישום הזדעזעתי כאשר ניתנה בידי האפשרות לבחור אם אני 'זכר', 'נקבה' או 'לא מגדיר'. רובריקה מיוחדת זו, 'לא מגדיר', ניתנה למי שכביכול אינו לא זכר ולא נקבה, ובכך בחרה רשת סונול להיות שותפה לפירוק הערכים האנושיים הבסיסיים ביותר.

אני מזועזע ופגוע עמוקות מנתינת הלגיטימציה ההזויה הזו לפירוק זהויות, לפירוק הזהות של המדינה שלי, מדינה יהודית בערכיה, הרובריקה ה'קטנה' הזו טומנת בחובה דרך ומוסר מעוות, היא מעודדת לסטות מהמוסר הפשוט כל כך. כביכול מבקשים אתם לתת חירות ללקוחות שלכם, אך בעצם סונול שוללת ממני את חירותי במי שאני, שלא מן ההכרח שהיותי זכר מעודכנת ונכונה, סונול מנסה בחוצפה לערער את הזהות הפשוטה שלי ושל העולם כולו, הנורמלי.

לא אתדלק עוד בתחנות דלק סונול. סונול פגעה בי, בזהות שלי, בזכויות שלי, באמונתי ובאמונתם של רוב מוחלט של תושבי מדינת ישראל. סונול בחרה לקדם ערכים פרוגרסיביים על הגב שלי כלקוח, ואני לא מוכן לקבל את זה. אם סונול תבחר לתקן את דרכה, להיות נורמלית, אכבד זאת ואשוב להיות להם ללקוח נאמן כבתחילה.

 

 

 

אנחנו שלמים

קולמוס הלב

 

עולם מושלם א-לוהים ברא

בא האדם, ויופיו לו חרה.

הילך האנוש על התבל אימים

אבל תמיד ייוותרו דברים שלמים.

 

חומר הנפץ והאש החריבו

מלחמות את תקוות הא-ל הכזיבו.

ביקש הוא את עולמו להשמים

אבל אז נזכר שישנם שנותרו שלמים.

 

כי בעוד דם נשפך כמים

וכל כנות ומוסריות נדחקו לירכתיים

הביט הבורא בשמיים משובצי היהלומים

ואמר בחום: אלה נשארים שלמים.

 

וכשקרב עקוב נערך על שוני קל בצבעים

כששכחו שכל אחד נברא בצלם א-לוהים.

חייכו יחד מגוון פרחים לאור הדמדומים,

ולחשו לחמה הנעלמת: אנחנו עוד מושלמים.

 

וגם כשעזבו בן או בת או אב

רק בשביל כסף או תאוות כזב.

המשיכו להתחבק רכסי ההרים הקדומים

לא בוגדים ביחסים המושלמים.

 

דע שגם חילוקי דעות בטבע רוחשים

הבט בים, גלים זה בזה מתנגשים.

אבל אז באהבה הם שוצפים ומסכימים:

הניפוץ בינינו יוצר צלילים מושלמים.

 

ומה תגיד על גדלות המאורות?

בשונותם זה על זה יכלו לשפוך מארות.

אבל זה לצד זה ובנפרד הם מתקיימים

ולכל הבריאה קובעים ימים מושלמים.

 

וכעת, כשהצעקות מחרישות אוזניים

וההפגנות הופכות את הקרביים.

אנא האזינו אחים שלי, לוחמים.

אנא האזינו לקול הנופים המושלמים.

 

צא אח יקר, יהודי שלי אהוב

צא החוצה ואחה קרע ולב כאוב.

אל תאמין לעיוורים המציבים מחסומים,

כולנו יחד יכולים להיות מושלמים.

 

האמן, יש נקודה בה אדם לא יכול לפגוע

נקודה ייחודית ששום שר בה לא יוכל לנגוע.

כן, זו הנקודה היהודית! זו העמוקה מכל איומים

כי היא מבטיחה שלנצח נשאר מושלמים.

 

כי אתה ואת, בכל צבע ובכל צורה

אתם היפים שבבריאה הטהורה.

בידיכם הכוח לזעוק באהבה למרומים:

אל תדאג, אנו מבטיחים שנישאר שלמים.

 

 

משהו חדש

ד"א

 

עצב דק נסוך על פניו

צלוק וחבוט, שנות דור של קרב

הוא חבוי לו לבד, בפינה חשוכה

מתחת לאבן ולקול המולה.

 

והשקט נמשך ונמשך לאיטו

אך פתאום הוא מרגיש שהגיע קיצו

מרגיש שנגמר, שהשתנתה התמונה

שמישהו פה מחפש יציאה.

 

והזמן זז וחרק גלגליו

כי יש מישהו בפנים שמגלה את פניו

תקווה ותמימות וחיוך של ילדות

ומבט של שמחה ללא שמץ נוגות.

 

השמש כבר לא כל כך עצובה

היא נושאת בכנפיה זיק של תקווה

של נוף הררי עצים ופריחה

של משהו בלב שנפתח לרווחה.

 

והשקט עצר לו פתאום במכה

המולה של חיים פתאום נשמעה

וילד בוכה ניגב לו דמעה

והרים את ראשו לעברה של זריחה.

 

פתאום הוא רואה שיש כאן עולם

הוא מריח לפתע את המלח בים

הוא מרגיש את החול מתחת רגליו

ושומע פרפר מרפרף בכנפיו.

והרוח ליטפה ברוך את פניו

ומשהו אחר נראה בעיניו.

 

הלב כמו זז, התחיל לפעום רק עכשיו

הוא מחייך חיוך מלא לראשונה בחייו

הוא יודע שמשהו מתקרב אליו

וניצוץ מחודש נראה בעיניו.

 

ועוד דמעה יחידה נשרה מעיניו

ועולם של כאב עבר מחייו

והשמש זורחת, זורחת עליו

וברור לו שמשהו מתקרב אליו

החשש עוד כאן, והפחד נשאר

אבל גם הוא מרגיש שהוא קצת מיותר

הרי השמש זורחת, זורחת עליו

ומשהו חדש מתקרב אליו.

 

תְּהֵא תְּפִלָּתִי שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ

יעל לוין

 

תְּהֵא תְּפִלָּתִי שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ

וְאֶזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת עִלָּאִית

לְהַלֶּלְךָ וּלְשַׁבֶּחֲךָ בְּשִׂמְחַת לֵבָב וּלְהוֹדוֹת לְךָ,

לְכַוֵּן בָּהּ כַּוָּנוֹת חֲדָשׁוֹת וַאֲמִתִּיּוֹת

וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ כִּדְבָעֵי עַל צָרְכֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל.

וּתְהֵא עֲתִירָתִי כְּשִׂיחַת אָדָם עִם חֲבֵרוֹ

וְלֹא אַסִּיחַ אֶת דַּעְתִּי כְּלָל מֵאִמְרוֹתֶיהָ.

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתַּעֲנֶה לִי מִן הַשָּׁמַיִם

וּפִלּוּלִי יִשָּׂא פֵּרוֹת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב.

 

 

עם אחד

יהודה אראל

לא רוצה להיות בכותרות.

לא רוצה גם בכי ושירות.

רוצה דבר אחד, יחיד ומיוחד.

להיות חלק מעם אחד.

ושנהיה תמיד ביחד.

 

זה בסדר הפגנות, ואפילו מחאות.

רק לא פירוד בלבבות.

אחים ואחיות.

 

תורידו מסכות תגלו את הנפשות.

שכל אחד יפתח את החלונות.

אין עוד הרבה הזדמנויות.

שבענו ממלחמות.

משפחות ששכולות.

האם יש עוד דמעות לבכות?

 

אנחנו עם של מחלוקות.

לכל אחד, יש לו דעות.

צריך גם הבנות.

 

יש כאן מחלוקות מהותיות.

זהויות ודתיות.

לא-לוהים הפתרונות…