השעבוד הגדול

גלי בת חורין

• מסע בזמן הוא פיקציה, כמו ילדים שנולדו בגוף לא נכון.

האם יש ילדים שנולדו בגוף שאינו תואם את המגדר שלהם? אפשר לענות על זה בקצרה: לא.

אין צורך לפנות לשירות המדע כדי לענות על השאלה הזו. המדע הבדיוני כבר דן בסוגיה דומה: הדמיון האנושי נוהג להשתעשע ברעיון המסע בזמן. ויש להניח שההתפתחויות הטכנולוגיות בעתיד יוכלו לאפשר הרבה מאוד דברים שלא ייאמנו. אבל מסע לעתיד או לעבר לא ייתכן לעולם, משום שעצם המונח 'מסע בזמן' קיים רק בשפה ובדמיון. ה'עבר' אינו מקום, הוא רק סך כל ההתרחשויות שכבר קרו. גם העתיד אינו מקום. הוא רק פוטנציאל, אינסופי, של דברים שעשויים להתרחש. כשהעתיד יגיע, הוא יהפוך להווה, ואז כל מסע בו יהיה מסע רגיל בתכלית.

מי שמתקשה לוותר על הפנטזיה לפגוש את סבתו בנעוריה וזקוק לראיות מדעיות לאי־היתכנותו של מסע בזמן, מוזמן לשאול את עצמו מדוע בכל שנות ההיסטוריה המתועדת ועד לתקופתו שלו מעולם לא נתגלה ולו נוסע אחד שהגיע מהעתיד, רחוק ככל שיהיה.

אני אישה. אני רוכבת על אופנוע עוד מהתקופה שזה נחשב גברי. מה שנתן לי שלל הזדמנויות להיות עדה להתנפצות משעשעת של סטראוטיפים. פעם הרכבתי את בני לבדיקה אצל רופא עיניים דתי צעיר. נכנסנו שנינו עם הקסדות. הרופא שאל לגיל בני. "14", הוא ענה. הרופא הרים גבה: "וכבר יש לך רישיון לאופנוע?" בני הודה שאין לו רישיון. הרופא הזדעזע: "אתה רוכב ללא רישיון?" בשעתו היה ברור שטעה בסטראוטיפ, לא בכך שאני אישה. דעות משתנות, המהות נותרת

משתי הסיבות הללו גם לא נולדים ילדים שהם ילדות במהותם. ראשית, משום שאם היו זכרים שהם בנות, אי אפשר עוד להבין את המילים 'בנים ובנות', ממש כמו שמי שמדבר על 'מסע' בזמן לא מבין מהו 'זמן'. אבל כשם שאין היום נוסעים בזמן, גם לא היו מעולם ילדים שנולדו בגוף לא נכון (היו ויש אינספור ילדים שהיו רוצים להשתייך למין השני, לכולם היה גוף נכון מאוד. אג'נדת המגדר טוענת שלא מדובר בפנטזיות אלא שזו מהותם מלידה).

חסידי האג'נדה חייבים לטעון (ואכן טוענים) שמאז ומתמיד היו ילדים כאלו. אבל אם זה היה נכון, כל מה שהיינו חושבים ומייחסים למאפיינים של בנים – היה כבר כלול תחת ההגדרה 'בן', שכוללת גם את המאפיינים הנשיים של אותם ילדים מיוחדים. אומנם, מאפיינים סטראוטיפיים מגדריים משתנים עם הזמן. פעם היה נהוג לחשוב שבנים לא בוכים ושבנות הן פחדניות. אבל אף אחד לא נתקל בילדה על צמרת עץ והניח שאם היא אינה פחדנית, משמע היא בן (או שהיא אבוקדו). בני אדם מרחיבים את טווח ההתנהגות שלהם מעבר לסטראוטיפ ולדעה הקדומה הקיימת, אבל תמיד מה שמשתנה הוא הדעה, לא האדם עצמו.

אני אישה. אני רוכבת על אופנוע עוד מהתקופה שזה נחשב גברי. מה שנתן לי שלל הזדמנויות להיות עדה להתנפצות משעשעת של סטראוטיפים. פעם הרכבתי את בני לבדיקה אצל רופא עיניים דתי צעיר. נכנסנו שנינו עם הקסדות. הרופא שאל לגיל בני. "ארבע־עשרה", הוא ענה. הרופא הרים גבה: "וכבר יש לך רישיון לאופנוע?" בני הודה שאין לו רישיון. הרופא הזדעזע: "אתה רוכב ללא רישיון?" ושלח מבט שואל למבוגרת הלא־אחראית בעליל. הרגעתי אותו, "זה בסדר", עניתי בשוויון נפש. "הוא ילד אחראי ושומר חוק". שנינו התאפקנו לא לצחוק כשהרופא שלח בנו מבט בעיניים, ושום הבנה לא נבטה בהן. לבסוף חסתי עליו, חייכתי והצבעתי על עצמי, וכולנו צחקנו על טעותו. בשעתו היה ברור שטעה בסטראוטיפ, לא בכך שאני אישה. דעות משתנות, המהות נותרת.

היום העיקרון הזה כלל אינו ברור. לא פעם, כשאני מבקרת את הפמיניזם, מטיחים בי שאני "שונאת נשים" ואפילו "לא אישה". בעיניהם, דעותיי הן מהותי, והיותי אישה עדיין דורש הוכחות.

כדי שילד ידע שהוא ילדה, נחוץ 'מומחה מגדר' כל־יודע, שהוא לבדו יודע לזהות בת נסתרת כלואה בגופו הקטן. רק הוא יודע, לכן רק הוא קובע, והוא לא צריך לנמק זאת להורים, הדיוטות חשוכים ללא הבנה מקצועית.

אבל דווקא משום שעד כה שלט הרעיון שהדעות משתנות ולא המהות, אין שום פשר לטענה שילדים יכולים להיוולד במגדר שונה מהגוף. משום שכל מה ש'מגדר' קובע אינו אלא סך כל הדעות הקדומות שיש לנו על מאפיינים של בנים ושל בנות. כך שבכל דור עדכנו את טווח המאפיינים המזוהים עם גבריות ונשיות, שכוללים גם את כל המאפיינים של בנים נשיים ובנות גבריות. נכון לומר שיש נשים שרוכבות על אופנוע. אווילי לטעון שאישה שרוכבת על אופנוע אינה אישה. אף אחד לא אמור לחשוב שבן בכיין הוא בת, או שבבת הרפתקנית כלוא בן. למרבה הפלצות – כך בדיוק 'אנשי מקצוע' מאבחנים היום ילדים.

כדי לטעון שיש ילדים שנולדו בנות בגוף של בן, נדרשת  הוכחה לתופעה בלתי־אפשרית: ילד או ילדה – שתואמים באופן מושלם התנהגות סטראוטיפית עד גיחוך של המין השני. דראג־קווינ'ז הם היצורים היחידים שמגלמים כך התנהגות נשית, וגם זה – כמופע בלבד.

כל הנאמר פה הוא המובן מאליו המוחלט. מוזר, מפחיד ומעליב שצריך בכלל לכתוב זאת. ואם כן אפוא, מדוע רעיון מופרך כל כך תפס את מרכז השיח?

השאלה הנכונה היא: מה יוצא ממנו לאלו שמקדמים אותו?

• מי באמת מחליט?

בארה"ב התפתחה אופנה שעשתה עלייה בלתי־חוקית לישראל. הורים הרואים את עצמם מתקדמים, נמנעים מ'לכפות' על צאצאיהם את שיוכם המיני. "כשיגדל, יחליט בעצמו אם הוא בן או בת". על פי אג'נדת המגדר, "הילד יודע טוב מכולם מהי זהותו המגדרית".

האומנם זה כך? משום שאם נותנים את הדעת על מה שבאמת מתרחש, מגלים שלאחר שהרעיון ש"ייתכן שהמגדר לא תואם את הגוף המוצג בפני הילד", מי שקובע אם הוא בן אן בת אינו הילד אלא 'מומחה מגדר'. זה ה'מומחה' שקובע את 'מינו האמיתי' של הילד בטענה השקרית – שהילד קבע. שזה מה שהילד יודע.

כדי שילד 'ידע' שהוא ילדה, הוא צריך קודם כול לדעת מהי ילדה. גם ההורים כבר לא יודעים מהי ילדה, שהרי יש בנים בגוף ילדות. נזכיר, שגברים בוגרים ומנוסים מתקשים לפענח את חידת הנשיות. כדי שילד ידע שהוא ילדה, נחוץ 'מומחה מגדר' כל־יודע, שהוא לבדו יודע לזהות בת נסתרת כלואה בגופו הקטן. רק הוא יודע, לכן רק הוא קובע, והוא לא צריך לנמק זאת להורים, הדיוטות חשוכים ללא הבנה מקצועית.

כאן כל התורה, בזעיר אנפין לעתיד לבוא: עולם ששולט בו קומץ מומחים יודעי סוד, בעלי מונופול וסמכות להכריע בכל אספקט של חיינו. באמצעות עיקרון אחד בלבד. עיקרון אחיד, עקבי ומתמיד חולש על כולם: עקרון השרירותיות.

'עיקרון שרירותי' אינו סתירה לוגית. הוא לבדו מסמן את המעבר מחיים בחברה מסודרת, מאורגנת על פי כללים וחוקים מוסכמים, בהירים ואובייקטיביים, שבמסגרתם אנו חופשיים לחיות כרצוננו ולחתור למטרות שנובעות מתוך תוצאות מעשינו – לחברה ששולט בה מיעוט בעל שררה, אשר מתערב וקובע בכל דבר ועניין.

כאן כל התורה, בזעיר אנפין לעתיד לבוא: עולם ששולט בו קומץ מומחים יודעי סוד, בעלי מונופול וסמכות להכריע בכל אספקט של חיינו

שרירותיות היא שררה. שרירותיות מוחלטת היא שררה מוחלטת

זה כל מה שמשותף לכלל אג'נדות הפרוגרס. זו אידאולוגיית השררה הטוטאלית בשליטתו של קומץ יודעי ח"ן, שרק הם לבדם מסוגלים להבין, להעריך ולשפוט – על פי עקרונות, ערכים, חוקים, כללים שרירותיים,  שלהם מונופול על פרשנותם – בשבתם כשליטים כל־טובים, כל־יכולים וכל־יודעים, המשקללים ללא הרף במוחם הנשגב את הפעולות הנדרשות למען הטוב הכללי.

הכת העולמית המפלצתית הולכת וכובשת את העולם ומטילה את ביצי השרירותיות בכל מוסד שהצליחה למוטט ולרשת, בוללת את השפה וזורעת כאוס – רק כדי להציע את עצמה כמושיעה מההרס שזרעה. התמורה הצנועה שהיא מבקשת היא הדרישה לציות ולהערצה עיוורת. כך כבש אהרן ברק את 'שלטון החוק' לאחר שביטל את משמעותן של מילות החוק וכפף אותן למרותה של פרשנותו הבלעדית. אכיפה בררנית היא שררה שרירותית; בשמה ניכסו וניסחו את ה'דמוקרטיה' כ'שלטון הקומץ הנאור'.

רק תאוות שררה יכולה להסביר את המניע של גלעד קריב לקדם החלת עקרון 'שוויון' שרירותי, שמעניק בידי המשפט כוח מוחלט לחלק כרצונו את פרי עמלו של מי שזכה בו בזכות ולתיתו לאחר, בחסד על פי עקרון שוויון שרירותי; שררה שרירותית חייבה הפחדה ממשבר אקלים עולמי, שגרמה למדינות לחתום על אמנה שמעניקה לקומץ האנשים העשירים בתבל מונופול להכריע למי מותר לייצר וממי למנוע שימוש באנרגייה. מאותה סיבה ארגון הבריאות הבינלאומי מחתים מדינות על התחייבות להיכנע ולציית להוראותיו בעת מגפה כמונופול שמוסמך לכפות חוקים וגם להגדיר מהי מגפה; העוף הדורס שבקע מביצי השרירותיות בקן משרד החינוך החליט כנראה שאין לו צורך בדור נתינים מתרבים מעצמם גם בלי חסדיו. רק זה מסביר מדוע כה חשוב לחנך מחדש ילדים מגן עד י"ב ל'מיניות בריאה' שכוללת התניית ילדים להעדיף מיניות אלטרנטיבית; שיח 'זכויות אדם' הוא מונופול של 'מומחי זכויות' על הצדק עצמו שמעניק להם כוח שררה לקבוע למי מותר ולמי אסור – על פי אותם קריטריונים שמכיר כל גבר שנדרס תחת הקלגס הפמיניסטי בשם הצדק והשוויון השרירותיים. כשאני חושבת על חיים בחברה המנוהלת כולה על פי אותם עקרונות של הצדק הפמיניסטי, אני מוצאת את עצמי נושמת לתוך שקית נייר. ואין צורך במכונת זמן כדי לראות שאלו פני העתיד, אלא אם נשיג את ה'קדמה' לאחור ונשיב את הסדר הקיים.

הסדר הקיים והמוסכם הוא ההפך משרירותיות, ולכן השררה רואה בו אויב שיש למגרו – בפירוק כל מוסכמה, כל מסורת, כל מחשבה, כל מושג וכל קטגוריה שהתקיימו לפניה, כי ככל שהנתינים מבינים פחות את המציאות, כך חייהם תלויים יותר בשליטיהם יודעי הכול. רק זה יכול להסביר מדוע השררה משקיעה כמעט את כל מאמציה לשכנע את כולנו שאנחנו לא מסוגלים אפילו להבחין בין בנים לבנות.