חופש ספונטני? רק באגדות

 

שנת הלימודים מגיעה לקיצה, ולפני ציבור ההורים בישראל נפרסים חודשיים של מציאות שיש שיגדירו אותה מאיימת ומלחיצה ויש שיגדירו אותה נפלאה וקורצת: החופש הגדול. בישראל החופש הגדול טומן בחובו חודשיים שאין בהם מסגרות פורמליות לילדינו, ולעומת זאת לרוב ההורים בישראל יש מסגרות פורמליות ומחייבות לעצמם, הלוא הן עבודה קבועה ומחייבת, והרי לכם אתגר מורכב במיוחד.

איך נתכונן לחופש הגדול? מה יכול להפוך את התקופה הזו לנעימה, רגועה ומאורגנת יותר למשפחתנו? כדי לענות על השאלות הללו פנינו לשתי מנחות הורים מנוסות ששתיהן גם אימהות למשפחות ברוכות: זיוה מאיר וציפיה עמרן.

זיוה מאיר: "אני עצמי לא כזו, ולכן אני סבורה שגם מי שאינו אדם מתוכנן ומסודר יכול להיות קצת כזה. זה לא חייב להיות מוחלט. אבל בעיניי זרימה ספונטנית ללא כל תכנון מינימלי תגרום לבלגן ולחוסר שקט"

זיוה מאיר: "ככל שההורים יותר מבוהלים ומיואשים מהריבים, כך הריבים ילכו ויחריפו, אבל אם ההורים מבינים שזה חלק ממערכת היחסים הנורמלית, הם ייתנו להם מקום, וזה יכול להקל מאוד"

 

תכנון וסדר יום

"באופיי אני טיפוס זורם וספונטני", פותחת זיוה מאיר, אם ל-11 וסבתא להרבה הרבה יותר, "אבל למדתי שתכנון מוקדם הוא אחד הסודות לחופש מוצלח". במיזם שלה, 'אמא מאיר', היא שולחת ללקוחותיה לוח תכנון חינמי לחופש הגדול, שאפשר למצוא גם באתר של המיזם. "בשנים קודמות הייתי ממליצה על כינוס ישיבה משפחתית לפני החופש כדי לתכנן את המסגרת של החופש בבית. המלצתי שלפני הישיבה כל אחד מההורים יחשוב עם עצמו מה הוא רוצה לעשות בחופש, מה חשוב לו שיהיה בחופש, וחשוב לא פחות, מה הוא לא רוצה שיהיה בחופש. לאחר שבנינו את הלוח הזה הבנתי שהלוח יכול להיות יעיל אפילו יותר מהישיבה המשפחתית של לפני החופש".

את לוח התכנון המשפחתי ההורים בונים עם הילדים, ויחד הם קובעים מה תהיה המסגרת היומית, השבועית והחודשית. "כאשר החופש מתוכנן והכול רשום ומסודר בלוח, וכל ילד יודע מה עומד להיות היום, מחר ובשבוע הבא, הכול נעשה הרבה יותר רגוע", היא מסבירה. "ילדים מתחילים את היום אחרת כאשר הם יודעים שבשעה מסוימת תהיה פעילות ושבשבוע השלישי תהיה חופשה משפחתית. חז"ל כבר אמרו שמי שיש לו פת בסלו אינו רעב, וכשיש לוח מתוכנן ומפורט לחופש זה יוצר תחושת שובע ונינוחות.

"כשהילדים רואים את הלוח שהם השתתפו בתכנונו, יש להם למה לחכות, ולא כל יום צריך להמציא את עצמו מחדש. הם לא חווים חוסר שקט וחוסר ודאות, מה עושים היום? מה נעשה מחר? הם יודעים מה מתוכנן, ותכנון מרגיע ונוסך ביטחון".

ציפיה עמרן: "אני מרשה להתווכח ולריב, זה בהחלט משהו שיש לאפשר בבית, כי הוא חלק מהחיים ואפילו בריא, אבל בשום אופן אני לא מסכימה שיהיו קללות והרמת ידיים. שם עובר הגבול"

זיוה מאיר: "טלפון בלי סינון כמו לתת לילד לנהוג ברכב בלי רישיון נהיגה. לצערנו יש היום ילדים שהם נפגעי תקיפה מינית בלי שמישהו נגע בהם, רק בגלל מה שהם ראו"

 

אבל יש אנשים שהם לא כאלה. התכנון לא עובד להם כי הוא לא מותאם להתנהלותם ולאופיים.

"נכון, ולכן ציינתי שאני עצמי לא כזו, ולכן אני סבורה שגם מי שאינו אדם מתוכנן ומסודר יכול להיות קצת כזה. זה לא חייב להיות מוחלט. הלוח הזה מאפשר גמישות גדולה, כמו לקבוע רק דברים בסיסיים: עד איזו שעה מותר לקום בבית שלנו ובאיזו שעה הולכים לישון, ביום מסוים עושים משהו עם אימא, וביום רביעי עם אבא וכדומה", היא אומרת.

"אפשר רק להתחיל סדר יום מובנה כלשהו לפי מה שמתאים לכל משפחה, אבל בעיניי זרימה ספונטנית ללא כל תכנון מינימלי תגרום לבלגן ולחוסר שקט". מאיר מסבירה שגם דברים שנעשים כבשגרה, כמו הכנות לבית הספר, הזמנת מחברות ותלבושת וכו', הם משבצת פעילות בלוח המשפחתי. כמו כן היא ממליצה להורים על קידום מכירות: "יש הורים שעושים עניין גדול ממה שמתוכנן לחופש: ואו, איזה כיף יהיה כשניסע לחוף הים וכמה מדהים המקום שבו אנו עומדים לטייל. הציפייה לחופשה היא כבר תחילת החופשה. למשהו שציפינו לו יש מעמד ומשמעות, וכשאנחנו מחכים למשהו ויודעים שמחר או בעוד שבוע הוא יקרה, אנחנו מרגישים יציאה מהשגרה והתרגשות מיוחדת".

גם ציפיה עמרן, אם לעשרה מהיישוב הר ברכה העוסקת בייעוץ לאימהות ובליווין, אומרת שחשוב לתכנן את החופש תכנון מוקדם: "לפני החופש כדאי שתחשבו מה חשוב לכם שיהיה בו, איך רוצים שהזמן הזה ייראה בבית שלכם. נסו לקבוע מה חיוני מבחינתכם ומה אפשר לשחרר, גם מבחינה כלכלית".

עמרן מעידה על עצמה כי השנה בחרה לוותר על הקייטנות מטעמי חיסכון: "השנה החלטתי שאני לא רושמת את הילדים לקייטנות. במקום זה אארגן להם פעילויות ביתיות, ופעם בשבוע אקח אותם לבילוי כלשהו מחוץ לבית". גם היא ממליצה על הכנת לו"ז משפחתי: "יש לי קבצים שבהם אני מכינה לו"ז לחופש. בלו"ז אנו כותבים כמה דברים שהכי חשוב לנו שהילדים יעשו לאורך היום, כמו ארוחות מסודרות, תפילה, זמן פעילות. כך יש במהלך כל יום עוגנים קבועים, ובין עוגן לעוגן מחליטים מה עושים בכל יום באופן יותר חופשי וזורם. ארוחת בוקר, למשל, בעיניי היא הכרחית: לא לחטוף משהו או לנשנש אלא לשבת ולאכול באופן מסודר. זה נותן מסגרת נכונה לכל היום".

עמרן היא עצמאית ועובדת מהבית, אבל היא נעזרת בילדיה הגדולים, שלפעמים אחראים להפעיל את אחיהם הקטנים. "זה הכיף במשפחה גדולה", היא צוחקת, "תמיד יש ידיים עוזרות". מכיוון שהגדולים מקבלים עליהם יותר אחריות ועוזרים במהלך החופש, היא נוהגת לצ'פר אותם בדברים שבמהלך שנת הלימודים לא מתאפשרים, כמו ערב סרט ופיצה עם חברים וכדומה.

ציפיה עמרן: "כמו שאת החטיפים והמעדנים אני לא קונה בשגרה אלא רק לטיולים או לחגים וכדומה, כך גם המחשב אצלנו שמור לזמנים מסוימים. למשל, בנופש המשפחתי שאנחנו עושים במהלך החופש הגדול אנחנו מורידים מראש סרטים למחשב ויושבים עם הגדולים לראות סרט בערב, ואז זו ממש אטרקציה"

זיוה מאיר: "אימא צריכה ללמוד לשחרר, לבקש ולא לדרוש. לפני כמה שנים הבת שלי אמרה לי: איך זה שאנחנו עזרנו בבית כל כך הרבה והילדים שלי כלל לא עוזרים לי? אמרתי לה: בואי אגלה לך איזו עבודה עשיתי עם עצמי מאחורי הקלעים כדי שאתם תעזרו"

אם את לא שולחת את הילדים לקייטנות, מה הם עושים כל היום?

"יש לי רשימות, ואני נותנת אותן גם לאימהות שאני מלווה, ובהן רשימת פעילויות יצירה ומשחק פשוטות מאוד, שאפשר להכין מדברים שיש בבית ולא צריך לשדוד את מקס סטוק בשבילן", היא מחייכת. "אלו דברים מאוד פשוטים שאפשר להכין מגלילי טישו, מתבניות ביצים, מכוסות חד-פעמיות של שתייה חמה. בפינטרסט אפשר למצוא עולם שלם של רעיונות פשוטים ומהנים שלא מצריכים פיקוח הורים, כי ילדים בבית ספר יסודי יכולים לעשות אותם בעצמם".

עמרן מסבירה שפעילויות כאלה יכולות למלא את היום, מכיוון שעצם ההכנה שלהם היא פעילות בפני עצמה, ולאחריה מגיע הזמן שהילדים משחקים במה שהכינו. היא מנדבת כמה דוגמאות:

• משחק באולינג ביתי: לוקחים בקבוקי שתייה גדולים, ממלאים בחול, מקשטים בטושים או בהדבקות נייר ומדבקות. זה לוקח זמן של פעילות יצירתית, ואחר כך משחקים במשחק, וגם זה ממלא את היום.
• יום קניון: הילדים מכינים מקרטון ומבריסטולים מטבעות ושטרות כסף. אפשר גם להכין קופה מקרטון. כל ילד מחליט איזו חנות הוא פותח, ומסדר ומכין את החנות שלו ממשחקים וחפצים שיש בבית (חנות ירקות, חנות בגדים, חנות כלי כתיבה). הכנת המשחק היא זמן היצירה שממלא חלק מהיום, ואילו זמן הפעילות של המשחק עצמו ממלא את שאר היום ולפעמים גם את הימים שאחריו.

 

"תפסיקו לריב!"

מריבות בין הילדים הן אתגר תמיד, ובחופש על אחת כמה וכמה. מה אפשר לעשות כדי שהאווירה בבית תהיה נעימה והילדים יחיו בשלום זה עם זה? "אנחנו רוצים פחות פיקוח הורי ויותר שיתוף פעולה", אומרת מאיר. "שיתוף פעולה הוא פועל יוצא של מערכת היחסים בין ההורים לילדים, כלומר לשתף פעולה כדי שמערכת היחסים הזו תהיה טובה ונעימה, כי ברור שכולם מעוניינים בכך". היא מדגישה כי החופש הגדול אינו מעורר קשיים חדשים, אבל הוא בהחלט מדגיש קשיים קיימים ומעצים אותם.

"חשוב שלא להיבהל מהמחלוקות, כי ריבים הם חלק בלתי נפרד ממערכת היחסים בבית. ככל שההורים יותר מבוהלים ומיואשים מהריבים, כך הריבים ילכו ויחריפו, אבל אם ההורים מבינים שזה חלק ממערכת היחסים הנורמלית, הם ייתנו להם מקום, וזה יכול להקל מאוד". ועם זאת מאיר מסבירה כי הטענה שאין מה לעשות בריבים אינה נכונה: "אני מלמדת הורים גישור, כי יש בהחלט מה לעשות עם ריבים. אני ממש לא בעד להתעלם מריבים באופן גורף, אבל צריך לדעת איך להגיב, ולא להתערבב במריבה אלא להתערב נכון.

"אם ההורה יהיה במקום טוב ולא ייגרר אחרי הילדים, העניינים יירגעו ויהיו בשליטה. אבל אם ההורה ינסה להשתלט על הריב ועל הילדים, הוא יאבד שליטה. זה תהליך שיש ללמוד, כמובן, אבל באופן כללי יש לזכור שככל שנהיה יותר מחוברים לעצמנו, העניינים יירגעו. עלינו להיות מובילים ולא נגררים".

"צריך להתמודד עם ריבים בצורה בריאה", מחייכת עמרן. "אני מרשה להתווכח ולריב, זה בהחלט משהו שיש לאפשר בבית, כי הוא חלק מהחיים ואפילו בריא, אבל בשום אופן אני לא מסכימה שיהיו קללות והרמת ידיים. שם עובר הגבול". היא מספרת שעם אחד מילדיה, שהיה נוהג להחטיף לאחיו ונולד עם פתיל קצר, היא עבדה הרבה על אורך רוח והימנעות מאלימות.

"ילד שמרים ידיים הולך לחדר להירגע", היא אומרת, ומוסיפה שעם הסור מרע יש גם עשה טוב: "אני עושה דברים כדי לקרב ביניהם. כאשר צריך לסייע לאחד מהילדים אני דואגת שאחד מהאחים יעשה את זה בשביל אחיו, מעודדת אותם לעזור זה לזה ומלמדת אותם ראיית הטוב ולהביט זה בזה בעין טובה כפי שהיו רוצים שיביטו בהם".

 

מסכים ומסכות

מה דעתך על מסכים בחופש? אני שואלת את זיוה מאיר. "לא רלוונטי מה דעתי", היא צוחקת, "רלוונטי מה עושים בפועל. כל משפחה צריכה לשבת ולחשוב מה מתאים לבית ולילדים שלה. מסכים הם חלק מהחיים שלנו, אבל צריך לדעת איך לחיות איתם נכון. אני לא יכולה לתת כללים בדיוק כמו שאיני יכולה לקבוע תקציב למשפחה, כי כל משפחה צריכה לקבוע על פי יכולותיה ומצבה".

מאיר כן ממליצה לקבוע כללים מסוימים בכל בית, ויש חוק ברזל שבעיניה הוא חיוני: "חשוב מאוד שבני נוער ידעו שההורים יכולים להיכנס לטלפון שלהם ולבדוק מה הם עושים ברשת ובנייד. כמו כן אני ממש ממליצה להתקין לפחות סינון בסיסי במכשיר הנייד של המתבגרים, אחרת זה כמו לתת לילד לנהוג ברכב בלי רישיון נהיגה. לצערנו יש היום ילדים שהם נפגעי תקיפה מינית בלי שמישהו נגע בהם, רק בגלל מה שהם ראו".

"אני חושבת שמסכים הם לא דבר טוב", אומרת עמרן. "חשוב להגן על המחשב בסיסמה ולהיות בבקרה על זמני הצפייה של הילדים. עם זאת אני לא חושבת שנכון לאסור לגמרי, ולכן רצוי לאפשר אבל להגביל". אצל עמרן מחשב הוא צ'ופר: "כמו שאת החטיפים והמעדנים אני לא קונה בשגרה אלא רק לטיולים או לחגים וכדומה, כך גם המחשב אצלנו שמור לזמנים מסוימים. למשל, בנופש המשפחתי שאנחנו עושים במהלך החופש הגדול אנחנו מורידים מראש סרטים למחשב ויושבים עם הגדולים לראות סרט בערב, ואז זו ממש אטרקציה שמחכים לה, כי זה לא דבר שאנחנו עושים בשגרה".

ציפיה עמרן: "גם כשכבר בא לך לעשות במקומם, תתאפקי! התפקיד שלהם, והם יעשו אותו בעצמם, אבל הם יכולים לבחור מתי לעשות ואם לסיים הכול בבת אחת או בשלבים במהל

"למה הבית נראה ככה?"

אחד הנושאים המורכבים בחופש הגדול הוא הסדר והניקיון בבית. אימהות יכולות להישאר שלוות ורגועות כאשר הבית מסודר ונעים, וההפך הוא הנכון כאשר הבית הפוך ומלוכלך. איך נתמודד עם הסוגיה הזו בחופש? "הנושא של עזרה בבית תמיד רלוונטי. אני מאוד אוהבת את הנושא הזה, ובעיניי הוא ממש טיפולי", מפתיעה זיוה מאיר.

טיפולי?

"כן. ילד שאכפת לו ממה שקורה בבית מעבר לתפקיד ספציפי שהוא אחראי לו, הוא ילד שמחובר לערכים, מחובר לבית ולקשר עם ההורים". מאיר מסבירה כי אפשר ורצוי ליצור מצב שילדים יהיו אחראים להרבה מהסעיפים של משק הבית, "אבל אימא צריכה ללמוד לשחרר, לבקש ולא לדרוש. לפני כמה שנים הבת שלי אמרה לי: איך זה שאנחנו עזרנו בבית כל כך הרבה והילדים שלי כלל לא עוזרים לי? אמרתי לה: בואי אגלה לך איזו עבודה עשיתי עם עצמי מאחורי הקלעים כדי שאתם תעזרו.

"עזרה של הילדים היא השקעה של ההורים, והם צריכים לדעת שהדברים לא ייעשו בהכרח מתי שהם רוצים ולא בדיוק כמו שהם רוצים. יש הרבה מה ללמוד". מאיר סבורה שתפקידים קבועים לילדים הם נכונים פחות: "תפקיד קבוע גורם לתודעה של ראש קטן, והילד לומד שכל העזרה שלו מסתכמת בתפקיד הקבוע הזה. בעיניי זה צריך להיות יותר זורם, ואני רוצה שהילד יהיה רגיש וקשוב לדופק של הבית.

"ילד שקשוב לדופק של הבית יהיה אחר כך קשוב לדופק של הקהילה, יהיה לו אכפת מהסביבה ולא רק מעצמו. אני רוצה לחנך את הילד לא למלא רק את חובותיו המצומצמות אלא שיבדוק מה הוא יכול לתרום מעצמו לבית ולסביבה. בעיניי רצוי שכל אחד יסדר גם חפצים של אחיו ולא רק את שלו, וכדאי לאוורר את התפקידים לא לקבע אותם".

אמרת שההורה לא צריך לדרוש. מה רע בלדרוש מהילדים לעזור בבית?

"דרישה בדרך כלל יוצרת התנגדות", היא אומרת, "ואילו בקשה יוצרת חיבור, הבנה ואפשרויות לדיאלוג".

מה עם המקום הסמכותי של ההורה?

"גם זה חייב לבוא מתוך שיתוף פעולה, אחרת כל אחד רק מחכה להשתחרר מהמטלות. ילדים בטבעם אוהבים לעזור, אבל הדרישה, הלחץ וחוסר שביעות הרצון גורמים להם סלידה והתנגדות. כשיש דיאלוג על אופן העזרה, על הזמן שלה וכדומה, וכשיש מערכת יחסים טובה, הילד נהנה לעזור ונרתם לזה".

לכן היא מציעה למשל לומר לילדים: אנחנו יוצאים לטיול, בואו נחזור לבית נעים, במקום לומר: אם הבית לא יהיה מסודר, לא נצא לטיול! או לומר לילד שמתנגד לעשות משהו: בוא נחשוב מה אתה כן יכול לעשות, במה אתה יכול לעזור? "במקום סמכות אני מדברת על מנהיגות הורית. מנהיגות אינה השתלטות, היא רותמת את הילד לשיתוף פעולה".

עמרן דווקא מנהיגה בביתה חלוקת תפקידים שבועית של ניקיון וסדר. "אצלנו גם בשגרה לכל ילד יש תפקידים, ומדי שבוע הם מחליפים את התפקידים ביניהם. אני מלכה, אחראית רק לכביסות", היא צוחקת. אם כן, בבית עמרן התפקידים קבועים, והילדים ממונים בכל פעם על תפקיד אחר: שטיפת כלים בכיור הבשרי וניקיון השיש, שטיפת כלים בכיור החלבי וניקיון שולחן המטבח, סדר וניקיון בסלון. אפילו הקטנים מסייעים בסידור הקניות וכדומה.

"זה כבר נכנס לרוטינה של הבית, ואני לא צריכה להתעסק עם זה", היא אומרת. "הם יודעים שעד סוף היום כל אחד עושה את תפקידו. בהתחלה ההורה צריך לעבוד קשה, להזכיר כל הזמן ולא להתייאש, והחופש הוא הזדמנות טובה לעבוד על זה. גם כשכבר בא לך לעשות במקומם, תתאפקי! התפקיד שלהם, והם יעשו אותו בעצמם, אבל הם יכולים לבחור מתי לעשות ואם לסיים הכול בבת אחת או בשלבים במהלך היום".

בחופש היא מקפידה יותר על סדר וניקיון, ואם עושים יצירה, לפני ארוחת הצהריים מסדרים הכול. "יש גם מבצעים שאנחנו לא מספיקים לעשות בשגרה, והחופש הוא הזדמנות נפלאה להפשיל שרוולים ולעשות אותם עם הילדים. אצלנו למשל כולנו מסדרים את הפרגולה הגדולה ואת הגינה, ולסיום אני מחלקת להם קרטיבים. אלה דברים ששמורים לחופש, וזו הזדמנות לגייס את הילדים לפרויקטים הקשורים לבית ולמשפחה ולחזק את הקשר ביניהם ואת הקשר לתחזוקת הבית ולחיים המשותפים בו".