כשנפגשו לראשונה זלדה, משוררת דתייה ומופנמת, ויונה וולך, משוררת חילונית ובוטה, הן לא תיארו לעצמן שיכולה להיווצר ביניהן חברות עמוקה, ובכל זאת נרקם ביניהן קשר מדהים בזכות גורם חשוב אחד שידע תמיד לחבר בין לבבות: השירה. לימים הגיע לסלונה של זלדה גם נער צעיר, בן 16 בלבד, שהחל את צעדיו הראשונים בעולם הפרוזה והשירה, ולו אותו חלום: לרקום את החוט המחבר בין כל המגזרים בישראל.
מהרגע הראשון הציב לעצמו יונדב קפלון – משורר, סופר ומרצה – מטרה חשובה בעשייתו: להשתמש בכוחה של השפה העברית כדי לחבר בין עולם התורה לעולם הספרות ולהנחיל את אוצרות העם היהודי לכל ישראל. הוא הוציא לאור את סדרת הספרים 'ממך אליך', שבה הנגיש לקהל הרחב את תפילות הימים הנוראים, את ספר השבת, וכן ליקט טקסטים עבריים הקשורים לזוגיות.
"המטרה העיקרית שלי בכל העשייה הספרותית הזו היא לקרב לתורה גם אוכלוסיות שאינן שומרות מצוות, ובכלל את כל מי שרוצה ללמוד", מבהיר קפלון. "יש שני אנשים שעשייתם מתכתבת עם המעשה הזה. האחד הוא ביאליק, שאסף מדרשים מתקופת התנאים והאמוראים וסידר אותם בספר האגדה, והשני הוא הרב שטיינזלץ, שתרם את התרגום המבואר למגוון כתבים, כמו סיפורי רבי נחמן והתניא. שני האנשים הגדולים אלה, שאני בקושי נכנס לנעליהם, הם ההשראה שלי, ואני מעריץ אותם. הם הקדישו את השנים הכי טובות שלהם ל'מפעלי כינוס', ככה הם קראו לזה בעצמם, וכך גם אני מכנה את העשייה שלי.
"התחלתי בכתיבת מחזורים מיוחדים לימים הנוראים בסדרת 'ממך אליך'. אחרי כן עשיתי את 'ספר השבת', שבו נמצא כל מה שיפה בספרות היהודית סביב השבת בצורה מעובדת ונוחה לכל קורא. הספר האחרון בסדרה היה 'ספר האהבה', שעסק בחתונה, נישואים וזוגיות. גם כאן לקחתי את כל האוצרות הספרותיים הכי מקסימים שלנו, מכל העדות ומכל הדורות, והרכבתי מבחר קטן ונדיר, כמו יהלומים".
'מפעל הכינוס' של קפלון אינו נגמר רק בפרסום כתבים ופרשנויות, שהוא מכנה הרהורים. הוא מפיץ את העולם הרוחני במגוון סדנאות ברחבי הארץ. כיום הוא עובד על מיזם מהפכני שבו יפרסם אגדות מספר הזוהר, אשר כמעט אינן מוכרות בקרב הציבור הישראלי הרחב ולמעשה גם לא בקרב הציבור הדתי: "אני מלמד בהמון מקומות בעיקר תורה, מדרש, חסידות והרבה ספר הזוהר", הוא מספר. "אני מנחה סדנאות כתיבה לכל מיני אנשים – דתיים וחילונים, מכל הארץ ומכל הגילים. אני גם עובד עם רופאים ופסיכולוגים בכתיבה.
"לאחרונה אני שרוי בפרויקט ספרותי מאוד מסעיר, שאני קורא לו 'בעוד שהיו הולכים' – מבחר אגדות הזוהר. בשבע השנים האחרונות ליקטתי את הסיפורים הכי יפים, מרתקים ומדהימים מכל 25 הכרכים של הזוהר. תרגמתי אותם מארמית, עיבדתי אותם קצת וכתבתי הרהורים פרשניים. זו הפעם הראשונה שהספרות היפהפייה הזו מונגשת לציבור הרחב. אפילו בציבור הדתי לא מספיק מכירים את אגדות הזוהר.
"יש מעין פחד שהזוהר הוא לא לנו אלא לתלמידי חכמים, לפוסקים, למי שמילא את כרסו ש"ס ופוסקים, ואסור להתקרב אליו לפני גיל ארבעים. אבל בדורות האחרונים, מאז המהפכה של הרב קוק והחסידות, אנחנו מרגישים הרבה יותר חופשיים גם מול האוצר הספרותי הזה, ולכן החשיבות של הפרויקט הזה רבה מאוד מבחינתי".
אתה מלמד גם בני נוער?
"נכון".
כיום אנחנו רואים שהמסכים מנצחים את עולם הקריאה והכתיבה. אתה חושב שיש תקווה לדור המשך לשירה עברית?
"אני רואה את זה בדאגה רבה. אחד הנזקים הכי חמורים של הסמארטפון הוא צמצום דרמטי של אוצר המילים שלנו. אנחנו משתמשים במאות מילים במקום באלפי מילים. רוב המסרים הם תשובות קצרצרות, פשוטות ביותר, ובמקום המילים נכנסו האמוג'ים לסוגיהם. זה עושה עבודה קלה, האדם משתחרר מהצורך לתאר.
"אם אדם מוותר על היכולת לספר מה הוא מרגיש בדיוק, הוא נעשה עני מרוד. בגלל זה חז"ל אומרים 'אין עני אלא בדעת'. והכול בגלל הסמארטפון, שמביא לידי אובדן השפה והרוח. לכן אני מלמד את הנוער בהפוך על הפוך. אני משתמש בסמארטפון עצמו כדי ללמד איך לכתוב. אם חושבים על זה, הסמארטפון, בהיותו פלטפורמה לטקסטים קצרים, הוא בעצם פורמט שירה".
איך הקורא החילוני יכול להתחבר ליצירות שלך?
"העברית", הוא משיב בפשטות, "העברית עושה את החסד, את הנס. זה הפלא של השפה העברית, שהיא אחד המכנים המשותפים החשובים ביותר שעוד נשארו לנו בין חלקי החברה הישראלית. זה סמל הנס של התחייה הציונית בארץ וסמל ליכולת שלנו להחזיק מעמד יחד. אני חושב שכל עוד אנחנו מדברים עברית יש סיכוי להידברות, להבין זה את זה. כך החומרים הקדושים יכולים למצוא מסילות ללב של אדם שלא מתמצא בתוכנם מלבד בשפה שבה הם כתובים".
איך מצאת את עולם הכתיבה?
"כשהייתי קטן עליתי מאוסטרליה עם ההורים שלי. אימי הייתה צברית, שזו מתנה גדולה, ואבא שלי היה חב"דניק. כך נוצר אצלי בגנים הג'וק של 'ופרצת' – זה אומר שמה שמניע אותך בחיים זה לספר את הסיפור היהודי ליהודי שעדיין לא יודע. לחבר אותו רגשית, להדליק אותו. כמו שנכתב בפסוק 'ופרצת ימה וקדמה', כך החב"דניק הצעיר מאמין שהוא מסוגל לפרוץ את הגבולות החברתיים הרגילים ולגשת ללב של מישהו ששייך למחנה אחר.
"במהלך השנים הלכתי ללמוד במרכז הרב ונחשפתי לרב קוק, וחזונו על כלל-ישראליות משפיע עליי עד היום. אני לא חושב שיכולתי להתמצא בדור הזה בלי מפת הדרכים הזו. במקביל גדלתי אצל משוררים גדולים מאוד. היה לי קשר מיוחד עם זלדה, עם מיטב המשוררים של הדור הקודם. למדתי לכתוב, והפסוקים לאט-לאט התחברו. נוצר איחוד בין החלק הלימודי, התורני והחסידי והחלק הספרותי. זה מתבטא למשל בפרויקט של 'ממך אליך', והכי חזק בפרויקט הנוכחי של אגדות הזוהר. "אני מרגיש בפעם הראשונה את החיבור הכי יפה בין כישרון ספרותי שהתברכתי בו מה' ובין קדושה. לחבר את הדברים האלה יחד ולכתוב את זה בצורה שתתפוס את הלב, גם של עצמי וגם של אנשים אחרים – זו זכות מאוד גדולה.
"למעשה אני בליבו של קמפיין הדסטארט, שחצה את רף חמישים האחוזים. נותרו לו עוד שבועיים בסך הכול. בכסף הזה בעזרת ה' אסיים לכתוב את הספר, לאגד את הסיפורים, לכתוב את ההרהורים וכמובן להפיצו".
כמשורר שעומס על שכמו את עול הקירוב בין העולמות, קפלון אינו יכול להתעלם מהשבר הנוכחי בעם, וכיאה למשורר הוא קורא לכל מי שמסוגל להאזין בנחת לדעה אחרת וללמוד אותה. "יש ציבורים בארץ המרגישים שהשיח בין חלקים שונים זה מזה בעם היהודי אבוד, אין מה להגיד יותר ואין מה לשמוע יותר", הוא מתאר בכאב. "אני לא מוכן לקבל את זה. אני מציע לעצמי ולכל מי שאני מכיר להקדיש זמן קבוע בתקופה הזו ולהקשיב למישהו אחר. לא לענות מה אתה חושב אלא לשמוע בכנות מה מישהו אחר חווה ומרגיש. מישהו שלא שייך לחוג האידאולוגי שלך.
"אם כל אחד יצליח לפגוש בן אדם – במוסך, במילואים או בלימודים – ולהקשיב לו בעיניים אוהבות, בלב פתוח, בלי להתווכח, יש סיכוי. יש סיכוי לשיקום השבר הקיצוני שאנחנו עוברים בתקופה האחרונה ולשיבת האחדות בארץ".
למיזם ההדסטארט של יונדב קפלון, 'בעוד שהיו הולכים', ספר על אגדות הזוהר: https://headstart.co.il/project/72658
Leads:
"אם אדם מוותר על היכולת לספר מה הוא מרגיש בדיוק, הוא נעשה עני מרוד. בגלל זה חז"ל אומרים 'אין עני אלא בדעת'. והכול בגלל הסמארטפון, שמביא לידי אובדן השפה והרוח. לכן אני מלמד את הנוער בהפוך על הפוך. אני משתמש בסמארטפון עצמו כדי ללמד איך לכתוב. אם חושבים על זה, הסמארטפון, בהיותו פלטפורמה לטקסטים קצרים, הוא בעצם פורמט שירה"
"אני חושב שכל עוד אנחנו מדברים עברית יש סיכוי להידברות, להבין זה את זה. כך החומרים הקדושים יכולים למצוא מסילות ללב של אדם שלא מתמצא בתוכנם מלבד בשפה שבה הם כתובים"
