הצמיגים בוערים, והיהודים עוד לא מבינים

מוטי יגר, מנכ"ל ישיבת ההסדר טפחות

יום שלישי בערב. אנחנו מתכוננים לצאת לאירוע חגיגי של סיום 12 שנות לימוד של בתנו באולפנה. שומעים דיווח על הפיגוע הקשה בעלי. התחושה קשה מאוד, אבל יוצאים לטקס. מתכוננים לנסיעה קצרה, רק 25 דקות, ונגיע למירון. כבר בדרך שומעים על הפגנות של הדרוזים מסיבה לא ידועה מצומת שבע ועד לכפר ראמה. הכביש סגור, אש על הכביש, המשטרה לא נראית בסביבה.

משנים כיוון ונוסעים דרך צומת צלמון. בדרך עשרות דרוזים עומדים בצידי הדרך מצוידים בצמיגים, ללא חשש, הכול גלוי. משטרה אין באופק. אנחנו מסתכלים קדימה, לעבר כביש 65, ולנגד עינינו מסך עשן סמיך מצמיגים בוערים על הכביש הראשי בצפון.

אנחנו מתקרבים לצומת בנסיעה איטית. גם שם אין משטרה, אין כיבוי אש, מכוניות נוסעות בזהירות בתוך העשן. מתקשרים למשטרה, מחכים קצת על הקו, אבל בסוף עונים לנו. "איפה אתם אומרים? בצומת קדרים? כבר קיבלנו דיווח". לא, האמת היא שלא אמרנו צומת קדרים, אמרנו צומת צלמון, אבל לך תדע, אולי כבר גם שם מלא עשן. "בסדר", אומרים לנו, "ניידת בדרך לשם".

אנחנו מתקרבים לצומת בנסיעה איטית. גם שם אין משטרה, אין כיבוי אש, מכוניות נוסעות בזהירות בתוך העשן. מתקשרים למשטרה, מחכים קצת על הקו, אבל בסוף עונים לנו. "איפה אתם אומרים? בצומת קדרים? כבר קיבלנו דיווח"

אנחנו ממשיכים בנסיעה בתחושה קשה מאוד. מה קורה פה? רק אנחנו תושבי הגליל מבינים שאנחנו מאבדים את הגליל? כמה זמן היה לוקח לעצור יהודי אם הוא היה שורף צמיגים סתם ככה על הכביש? איך יכול להיות שאנשים עומדים בצד הדרך מצוידים בצמיגים ומתכוננים להבעיר אותם על הכביש, ואין איש שמונע מהם לעשות את זה? ומה אם היו מחליטים להבעיר אותם בכניסה לאחד היישובים הקרובים? כלנית, טפחות, חזון, כפר חנניה. מה היה קורה אז?

אנחנו מגיעים לטקס ומבינים שמדובר באירוע בקנה מידה גדול. לבאים לוקח כמעט ארבע שעות לנסוע מכרמיאל למירון כי הכביש חסום, והנסיעה מירושלים לגליל נמשכת שש שעות מאותה סיבה בדיוק.

בסוף מהדורת החדשות אנחנו שומעים דיווח על הפגנה של דרוזים בצפון הגולן בגלל טורבינות רוח שאמורים להקים בסמוך לאחד הכפרים הדרוזיים, כמובן על קרקע של המדינה ולפי כל ההיתרים. זה הספיק להדליק את כל הגליל, תרתי משמע.

ואיך זה קשור לרמת ארבל? הנקודה הזו, שהוקמה לפני שנה ונאחזת בקרקע בעקשנות ובנחישות, היא המפתח. היא האמירה הציונית הבהירה והחדה ביותר. אמירה ברורה: אנחנו רוצים לייהד את הגליל. כן. להביא יהודים לגליל. להחזיר את השפיות ואת המשילות, להחזיר את הציונות ולהפסיק לפחד.

כשהגליל יהיה יהודי כולם ירוויחו, ואולי בעיקר ירוויחו רוב הדרוזים והשכנים האחרים שאינם מעוניינים באנרכייה המשתוללת כאן. מדינת ישראל, הגיע הזמן לייהד את הגליל.