סיפור ראשון: שנת 2007, ומשה חי ישראלי, מורה לנהיגה, נוסע בקטנוע ולפתע מתנגש במערבל בטון ועף אל הכביש. המכונית הראשונה שהגיעה למקום עקפה באלגנטיות את משה חי, שהחל לדמם למוות. כמוה עשו גם המכונית השנייה והשלישית. ממצלמות האבטחה נראה שטור של מכוניות פשוט התעלם ממשה חי והשאיר אותו לדמם על הכביש, ובמדינה קמה זעקה גדולה: מה נסגר עם האנשים האלה ואיך איש לא העלה על דעתו להגיש עזרה?
סיפור שני: מיכאל בן זיקרי, גבר בגיל העמידה, רוחץ להנאתו באגם זיקים, ולפתע הוא מבחין בילד מהפזורה הבדווית שמתחיל לטבוע. מיכאל לא חושב פעמיים, קופץ למים, שוחה לעבר הילד ומציל אותו. לאחר מכן הוא מבחין בעוד ילד טובע, ושוב מחליט לשחות אליו ומציל אותו. כך הוא עושה לדודה של הילדים וכן לילדה קטנה, שגם היא טבעה. בסך הכול הציל מיכאל בן זקרי ארבעה בני אדם בכוחות עצמו. רק שבפעם האחרונה ששחה להציל את הילדה נגמרו לו הכוחות, והוא טבע למוות. איש לא ניגש להציל את מיכאל בן זקרי עצמו.
שני הסיפורים הללו, כך אני אומר בהרצאה שלי, מלמדים על שני הקצוות של ההתנהגות האנושית: מצד אחד התנהגות שפלה של אנשים קטנים שלא אכפת להם מרוכב קטנוע מדמם, ומצד שני התנהגות של מלאך גיבור שמסר את חייו בשביל להציל מישהו אחר.
החופש הגדול הוא קודם כול מראה שמעמידה בפנינו בכל יום ויום מבחן מחודש: איך נתנהג בסיטואציות היום-יומיות, האם נגלה את הגדלות שבנו, את האנושי והיפה, או נגלה שאנחנו לא יותר מעוד אנשים קטנים?
תמיד בחופש הגדול אני נזכר בסיפור של הרב אבישי מזרחי: "לפני עשור הייתי רכז נוער ביישוב עטרת שבבנימין. הנערים המדהימים (לפני עידן הסמארטפון) גילו מעיין קטן למרגלות היישוב, נביעה זוחלת עמוסת ירוקת ורפש אך עם פוטנציאל חבוי ומפכה. הם רצו מאוד לנקות את המעיין ולהכשיר אותו לרחצה, אך ניסיונותיהם מלאי התום עלו בתוהו. עם זאת היוזמה והיצירתיות לא פסקו.
"אחד הנערים הציע שנכניס למעיין הירקרק דגי ניקוי, כאלה שנדבקים לדופנות האקווריום הביתי ומלחכים בחדווה ירוקת, שאריות מזון עבשות ושאר מרעין בישין. רעיון מעניין, שווה בדיקה.
"נסעתי לעיר הגדולה פתח תקווה לקנות להם דגי ניקוי. נכנסתי לחנות דגי נוי וסיפרתי למוכר על המעיין ועל פתרון הדגים. הוא הצביע על אחד האקווריומים בחנות ואמר לי: אתה צריך שלושה-ארבעה דגים כאלה.
"חייכתי. הדגים נראו לי קטנים, אפילו לא בגודל כף ידי הצנומה. חזרתי וסיפרתי לו שמדובר במעיין גדול, לא באקווריום ביתי, וארבעה דגיגונים לא יוכלו להשתלט על כמות הירוקת העצומה שיש במעיין. הוא צחק: כן, הבנתי אותך טוב מאוד. תקשיב, חמוד, הדגים האלה גדלים לפי גודל המכל שבו הם נמצאים. באקווריום הם אכן יישארו קטנים, אך אם תכניס אותם למעיין, עוד תראה לאילו ממדים הם יכולים להגיע!
"המשפט הזה שלו מלווה אותי שנים ומהדהד בי כקריאה קדושה בשדה החינוך. ככל שנחשוף את הילדים-תלמידים שלנו למכלים גדולים, הם יהיו גדולים. אם נפגיש אותם עם תכנים גדולים, עם אנשים גדולים, הם פשוט יהיו גדולים, ואם חלילה-חלילה נצמצם את המכלים שלהם, את האופק, את מרחבי המחיה, הם עלולים להישאר קטנים".
