כותרות חמות :

תעלולי היסטוריה
תעלולי היסטוריה

תעלולי היסטוריה

 

4,000,000,000. ובמילים: ארבעה מיליארד. לא שקלים, ארבעה מיליארד אירו, זה הסכום שממשלת גרמניה מתחייבת לשלם למדינת ישראל בימים אלו על פי פרסומים זרים. לא מדובר בגרסה חדשה של הסכמי השילומים, סכומי פיצוי לעם מוכה וחבול, כי אם עסקת ענק לרכישת נשק מתקדם, טילי חץ 3, שעליה חתמה, שימו לב שוב, לא אחרת מממשלת גרמניה, מה שמוכיח פעם נוספת כמה חוש הומור יש בגלגל האקרובטי של ההיסטוריה.

מעניין מה היה חושב היום מנחם בגין של אז. בגין היה ללא ספק אחד מגדולי הלוחמים על כבודה של האומה. הוא מחה בתוקף על החרפה בכל הקשור למנדט הבריטי, הגבלת העלייה והפרת הצהרת בלפור, וראה בביזוי כבוד האומה את חטאו הגדול ביותר. הוא איים וקיים מאבק חסר פשרות בהסכמי השילומים מגרמניה ומחה על הרעיון כאילו הגרמנים יכולים לכפר על חטאיהם באמצעות כסף שהפך עם הזמן גם לאוניות קרב ולצוללות גרמניות חדישות.

השבוע, כאשר החליטו הגרמנים להעדיף נשק מתקדם ישראלי על פני חברת הענק לוקהיד האמריקנית בתשלום טבין ותקילין, הרבה טבין ותקילין, יכול הבית"ריסט לנוח בשלום בקברו: המהפך כמעט הושלם.

המאורע הזה, שנראה לנו רגיל וטבעי כל כך, מראה שוב עד כמה אין בעל הנס מכיר בניסו. כל זה מצטרף לשורת אירועים קטנים שאיש כמעט לא שם לב לחשיבותם ההיסטורית: בקשתה של אוקראינה ספוגת הדם היהודי ממדינת ישראל לסיוע צבאי והומניטרי במלחמתה נגד רוסיה, הדיווחים המסתוריים על פעילותם המשותפת של סוכני המוסד הישראלים עם מקביליהם האיטלקים, בני בניהם של הרומאים מחריבי ארצנו והיכלנו, והנשק הישראלי שנמכר בקביעות ליוונים, כל אלו עיקולים היסטוריים מפתיעים שגם הגדולים שבסופרי הפנטזיה לא היו מעלים בקלות על דעתם.

השבוע, כאשר החליטו הגרמנים להעדיף נשק מתקדם ישראלי על פני חברת הענק לוקהיד האמריקנית בתשלום טבין ותקילין, הרבה טבין ותקילין, יכול הבית"ריסט לנוח בשלום בקברו: המהפך כמעט הושלם

 

דוד המלך היה לוחם גדול, אבל כנראה כבר בתקופת מלכותו הגדולה ראה והבין היטב את מה שאנו רואים כיום. דוד לימד אותנו שהסדר הנכון הוא שקודם יאמרו הגויים כיצד הגדיל ה' לעשות עם אלה, כלומר הגויים, מי שמסתכלים מבחוץ, רואים בשלב ראשון טוב יותר ממי שבפנים, שלא תמיד שמים לב למה הם זוכים. רק לאחר שיאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה, רק אז נאמר אנחנו כמה הגדיל ה' לעשות עימנו והיינו כחולמים.

לאחרונה שוחחתי באנגלית המשובשת שלי עם אדם לא יהודי תושב קליפורניה. מדובר באדם חכם, ליברל ודמוקרט מכף רגל ועד ראש. הוא מתנגד למה ששמע על הרפורמה המשפטית, אבל ההתלהבות שלו ממדינת ישראל, ההערצה שלו לעם ישראל ולמה שהוא מייצג, הייתה מופלאה. הרגשתי שלאדם הזה שמסתכל מבחוץ קל יותר לראות דברים שלאחר שהוא אמר אותם נראו בעיניי פשוטים במיוחד. שוב הבנתי שלפעמים מרוב בעיות, שרבות מהן אמיתיות, משהו במספר של העין הטובה שלנו יוצא מאיזון, וטוב שיש מישהו מבחוץ שמחזיר אותנו לפוקוס.

נהוג לומר שחשוב ללמוד היסטוריה כדי ללמוד מן העבר מה לא לעשות בעתיד. משורר אחר טען בשיר מפורסם שההיסטוריה תמיד חוזרת. האמת היא שהלקח המרכזי מן ההיסטוריה הוא שהיא תמיד תפתיע אותנו מחדש. לנו כמאמינים בני מאמינים מדובר בלקח חשוב ביותר: להיסטוריה, להשגחה הא-לוהית, יש פתרונות יצירתיים למצבים הזויים. לפעמים זה לוקח לה זמן, כמו בדוגמה עם היוונים והאיטלקים, לפעמים זה קורה ביעף זמן היסטורי, כמו במקרה הגרמני. לפעמים הלא ייאמן והלא צפוי קורה בתוך שישה ימים, לפעמים זה לוקח טיפה יותר זמן, אבל בסוף, תמיד במפתיע, זה פשוט קורה. אם תרצו, האגדה תישאר אגדה מופלאה, אבל פשוט תתקיים גם אם זה נראה בהתחלה חסר סיכוי.

זה נכון לגבי גוש קטיף, נכון לגבי ארץ ישראל השלמה, נכון לגבי הבטחת שיבתנו להר הבית ולבית המקדש למרות הפחדות העולם הערבי וחוסר הסיכוי לכאורה כיום לבנות את בית הבחירה, נכון לגבי שיבתו של עם ישראל בתשובה שלמה טהורה ואמיתית, במהרה בימינו אמן.

 

 

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן