להעלות מהמצולות את האונייה אלטלנה

יהודה שלם

תופעת הסרבנות לנוכח פני אויב )לא תעצרו – לא תהיה תקיפה באיראן) שנתגלתה בחודשים האחרונים אינה אמורה להפתיע את מי שמצוי מעט בפרשת אלטלנה. אונייה זו, שהגיעה עמוסה בתחמושת שהייתה עשויה לשנות את פני המערכה במלחמת השחרור, הוטבעה מול חוף תל אביב בפקודת בן-גוריון, ומיליוני כדורי רובה ואלפי רובים ירדו עימה למצולות.

כדי להמחיש את משמעות מיליוני הכדורים שאבדו ב-1948 לצה"ל, שהיה זקוק לכל כדור לנוכח התחמשות צבאות ערב, אפשר להזכיר את הפעולה המהירה של מערכות הביטחון לאיתור 30,000 הכדורים שגנבו בדווים לאחרונה מבונקר בצאלים. במכון איילון, שבגבעת הקיבוצים הסמוכה לרחובות, ייצרו במהלך שלוש שנים (1945–1948) כארבעה מיליון כדורים, ואילו באלטלנה היו כחמישה מיליון. אפשר רק לשער כיצד היו משורטטים גבולות המדינה לולא אותו מעשה, ולא נותר אלא לבכות את הנופלים שהתווספו לחללי המלחמה בשל חוסר האחריות של מפא"י.

פרשת אלטלנה, שעתה מלאו לה 75 שנה, צפה ועלתה גם בשל מאמר ב'הארץ' מאת עופר אדרת. כמיטב המסורת המפא"ניקית שכתב אדרת את ההיסטוריה גם בפרשה כאובה מדממת זו והפך את קורבנות האצ"ל לאשמים. "אלטלנה… לא היתה אוניית מעפילים, אלא אניית עולים עמוסה נשק, שהשיטו לכאן פורעי חוק חברי אצ"ל", כתב אדרת במאמרו, והוסיף: "צוות אלטלנה לא הכיר בסמכות ובריבונות של ממשלת ישראל. הם לא דיווחו מראש על הפלגתם; הם התעלמו מהקמת צה"ל ומפירוק המחתרות; כמו כן הם פעלו מאחורי הגב של מפקדם, שדרש מהם לסגת".

"הנהגת האצ"ל… התקשתה להדוף את מסע ההסברה הממשלתי שהצליח להחדיר בציבור את התחושה שאכן היה ניסיון מפורש למרוד בממשלה". דברים אלו, הכתובים בספרו של שלמה נקדימון 'אלטלנה', נראים כאילו נכתבו בימים אלה, בהבדל אחד: הפעם עושים את התעמולה גופים חוץ ממשלתיים, אך השיטה לא השתנתה.

"אין לי ספק", אמר לאחר אירועי אלטלנה שמואל כ"ץ, אחד מראשי האצ"ל, "כי הם הכינו את המלכודת מהרגע שנוכחו לדעת על האונייה. מצאו כי בואה מהווה שעת כושר לגמור את החשבון איתנו ועל ידי תרמית ושקר הצליחו לתת לנו מכה חמורה מאוד, גם באופן ארגוני וגם בפרסטיז'ה".

יש פתרון אחד וברור למסעות התעמולה של השמאל, והוא העלאת אלטלנה והצבתה בחוף תל אביב, עדות לפשעי מפא"י. כדי לטשטש עקבות וראיות נגררה אלטלנה לעומק הים, אל מול חופי נבי רובין, שמדרום לראשון לציון. את מבצע העלאת האונייה יש להטיל על משרד הביטחון ומשרד התרבות. לשר הביטחון תהיה זו הזדמנות לכפר על התנהלותו הרופסת לנוכח תופעות הסרבנות, וטוב יעשה גלנט אם יסיר את החרפה המוצבת בפו"ם בדמות 'התותח הקדוש'

בספרו 'סיפורו של מפקד אלטלנה' תיאר אליהו לנקין את לבטיו לפני היציאה לדרך מצרפת: "עם כל הסיכון שהיה כרוך ב'מבצע אלטלנה'… ידענו כי היישוב בארץ נלחם בלי נשק, ומצד שני ידענו ברור שאותה כמות נשק וציוד שב'אלטלנה' יכולה לשנות את מהלך המלחמה".

המסקנה העולה מזיכרונותיו של לנקין היא שקבלת הפנים שנערכה לעולי אלטלנה, אשר ביקשו להצטרף למאמץ המלחמתי, הייתה דרך פעולה המאפיינת את ראשי המסיתים היום. זו אותה בוגדנות המאפיינת את ראשי המסיתים והסרבנים מהשמאל כיום. מצער שאפילו כתב כמו אדרת, שעד כה היה כשושנה בין החוחים ב'הארץ', נסחף בזרם העכור של העיתון.

לנקין תיאר את פליאתו לאחר שקיבל את ההודעה ממפקדת האצ"ל, "התקדמו לכפר ויתקין", במילים הללו: "אם הנהגתנו מצווה עלינו לעגון בכפר ויתקין, לוע הארי של יריבינו הפוליטיים בארץ, סימן הוא להסכם על שיתוף פעולה ביחס למבצע 'אלטלנה', סימן לשלום בית, לאחוה!"

כידוע, פניהם של 'יריבינו הפוליטיים' לא היו לשלום. על כך כתב עולה אלטלנה רפאל קירש: "ואיך שקיבלתם אותנו / א-לוהים / לעולם לא נשכח! / על אחים חלמנו / אך נתקלנו באש התותח".

אדרת אינו מדייק גם כשהוא כותב כי "האנייה ברחה משם לתל אביב". לנקין תיאר כיצד קורבטות של צה"ל "ציוו עלינו להתקדם בכיוון תל אביב". גם לא ברור כיצד טוען אדרת שמפקדי האונייה "פעלו מאחורי הגב של מפקדם", אף שבגין עצמו עלה על האונייה בכפר ויתקין לאחר שהחלה התקפה על לוחמי אצ"ל שפרקו חלק מהנשק.

יש פתרון ברור אחד למסעות התעמולה של השמאל, והוא העלאת אלטלנה מהמים והצבתה בחוף תל אביב, עדות לפשעי מפא"י. כדי לטשטש עקבות וראיות נגררה אלטלנה לעומק הים, אל מול חופי נבי רובין, שמדרום לראשון לציון. רצה הגורל, ובמקום זה נתפס והוסגר לטורקים לוחם מחתרת ניל"י יוסף לישנסקי, אשר גם הוא היה קורבן לחוסר הנאמנות של השמאל המהפכני.

את מבצע העלאת האונייה יש להטיל על משרד הביטחון ומשרד התרבות. לשר הביטחון תהיה זו הזדמנות לכפר על התנהלותו הרופסת לנוכח תופעות הסרבנות, וטוב יעשה גלנט אם יסיר את החרפה המוצבת בפו"ם בדמות 'התותח הקדוש'.

על שר התרבות מיקי זוהר מוטלת המשימה להפוך את האונייה למוזאון פעיל ומשפיע. במוזאון יוצג גם חלק ממלאי התחמושת שירד למצולות. הגיע הזמן שאזרחי ישראל ידעו את האמת המרה על מי שחיבלו במאמץ המלחמתי.

המחנה הלאומי חייב להפנים כי השמאל פועל על פי עקרונות לנין, שאין להתווכח עם היריב אלא לחסלו. החשש בשמאל מפני הגעת אלטלנה ב-1948 היה לא רק צבאי אלא גם פוליטי, והוא דומה לחשש בשמאל כיום מפני מימוש ההבטחות לבוחר של ממשלת נתניהו. הפתרון לחשש זה, המלווה תמיד אצל השמאל באלימות, הוא העברת הרפורמה במלואה. האונייה הטבועה תובעת את השבת הצדק ההיסטורי, לתשומת ליבם של ראש הממשלה ושר התרבות.

.