בתחילת השבוע השתתפתי בחוג בית שבו הסברתי מהו ארגון מאירים שהקמתי ומה בעצם אני מבקשת לשנות. דיברתי אחרי ששמענו הרצאה קצרה על מוגנות בסלולר (אגב, זו הזדמנות להזכיר להורים לחטט בניידים מדי פעם ולראות מה מעסיק את ילדינו התמימים).
מתברר שילדים נחשפים לפורנו כבר בכיתה א'. ואם זה לא מספיק, והשיימינג המיני שילדים כבר יודעים לעשות בקבוצות ואטסאפ וברשתות החברתיות לא מספיק, עכשיו מגיעה גם הסכנה החדשה המרחפת מעל ראשינו, והיא האינטליגנציה המלאכותית, AI, והיכולת של ילדים לערוך סרטונים רק מתמונת פרופיל של חבריהם. האמת היא שמאוד מטרידות כל האפשרויות שיש בניידים החכמים, ומבהיל שזה מתחיל כבר בגילים צעירים כל כך.
לפני שעליתי לדבר חשבתי על הילדים של היום ועל מה שקורה איתם. האמת היא שאני לא מקנאה בנוער של היום. הם מופגזים במסרים שטחיים במהירות האור, ובאמת קשה להתעלם מהם. מצד שני גם אין שום בסיס יצוק שאפשר לעמוד עליו ולדעת שלפחות במקום הזה הקרקע יציבה ולא משתנה.
אין לי ספק שהעולם הנאור יתעורר ויבין בסוף את הטעות שבהליכה בדרך ללא מוצא, ללא א-לוהים. בינתיים עלינו לשמור על הילדים שלנו, ללמד אותם את מה שמונעים מהם בבתי הספר ולהציב להם גבולות ברורים כדי שיגדלו להיות האנשים המוסריים וההגונים שידע לגדל הדור של ההורים שלנו והדור של ההורים שלהם
האמת היא שאני לא מבינה מתי השתנו יסודות ההורות. בעבר לימדו אותנו שחשוב להציב גבולות לילד, שבמקום הזה הוא מרגיש הכי בטוח. שהורים אינם יכולים להיות חברים של הילדים שלהם בדיוק כדי שלא ייווצר מצב שאי אפשר להציב גבולות. פתאום הכול הפוך. פתאום המסרים שאנחנו ההורים מקבלים הם שהרגשות של הילדים שלנו הם שקובעים ושעלינו להתיישר מולם.
אנחנו באמת דור שונה מהדור של ההורים שלנו בכל הנוגע לילדים. הורים רבים מרגישים שהם רוצים להיות חברים של הילדים שלהם, ובעקבות הילדות שלהם, שבה היה דיסטנס בקשר עם ההורים, הם רוצים לגדל את ילדיהם אחרת. לכאורה כדי שלא לחזור על ה'טעויות'. אפשר להבין את זה, אך הדור שלנו הצליח להביא את זה לקצה ממש. היום הגענו למצב שאנחנו לא יכולים להגיד לא רק לילדים שלנו מה נכון ומה לא נכון, מה מותר ומה אסור, מה אמת ומה שקר. פעמים רבות אני נתקלת בהורים מבולבלים בעצמם.
אם תשאלו אותי, השורש של כל הרע הזה הוא הוצאת היהדות מבתי הספר. המוסר שלנו, הבסיס שלנו, סלע קיומנו – זה מה שהחזיק את העם שלנו אלפי שנים. ספר התנ"ך, שלא נפתח אפילו פעם אחת כל שנת הלימודים הזו, הוא שמכניס לחיינו גבולות. הבסיס של הבסיס, כבד את אביך ואת אימך. לא נעים לומר, אבל אני בספק אם רוב ילדי הממלכתי יודעים שמדובר בדיבר מעשרת הדיברות. אם אין כבוד להורים, אם אין גבולות ויש רק רגשות סובייקטיביים, יש כאוס. וזה בדיוק מה שנוצר בישראל ומה שגורם לילדים רבים לעשות מעשים שאנחנו, ההורים שלהם, לא היינו חולמים לעשות.
עוד לא החלטתי אם זה מעודד או מלחיץ, אבל זה המצב גם בעולם. מצד אחד חצי נחמה, ומצד שני מה קורה כאן? לא מזמן צפיתי בסרטון של אב בארצות הברית שמתייחס להוצאת א-לוהים מבתי הספר ולחוסר המודעות של הילדים אפילו לעניין בסיסי כמו עשרת הדיברות. מעבר לעובדה שאב שידבר ככה בישראל ייסקל סקילה דיגיטלית ויואשם בהדתה, בישראל המצב רע עוד יותר פשוט משום שבלי זה אנחנו לא רק עם ככל העמים, אלא שאין לנו, למדינה שלנו, זכות קיום. מאיפה יש לנו זכות אבות אם לא מהתנ"ך? אם אין דבר שמייחד אותנו, ואם אנחנו מבטלים את הקיום שלנו, אין עוד צורך במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי.
העובדה שזה קורה בכל העולם מרגיעה אותי מצד אחד, משום שאני בטוחה שאנחנו כעם מאוחד נדע להתמודד עם כל אתגר מיובא מחו"ל. מצד שני האחדות קשה עכשיו, ויש מי שפועל לסיכולה. זה שהדבר קורה בכל העולם ממחיש את הכוחות הגדולים הפועלים כדי לשנות את השיטה ולהשליט סדר חדש בעולם.
אין לי ספק שנוכל להם; אין לי ספק שהעולם הנאור יתעורר ויבין בסוף את הטעות שבהליכה בדרך ללא מוצא, ללא א-לוהים. בינתיים עלינו לשמור על הילדים שלנו, ללמד אותם את מה שמונעים מהם בבתי הספר ולהציב להם גבולות ברורים כדי שיגדלו להיות האנשים המוסריים וההגונים שידע לגדל הדור של ההורים שלנו והדור של ההורים שלהם – חרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים.
