הקיץ כבר כמעט כאן, והוא מביא איתו שמש, ים, חול, חול ועוד חול. "כחול אשר על שפת הים" הוא ביטוי מקראי שפירושו 'המון', אבל על שפת הים תמצאו לא רק חול ועוד חול אלא גם המוני קונכיות וצדפים של יצורים ימיים שונים ומשונים. למי הן היו שייכות? מאיפה באו? האם יש להן משמעות אקולוגית? אילו סוגים קל למצוא, ואיזו קונכייה היא נדירה כל כך, עד שאם תמצאו אותה על החוף, כדאי שתתקשרו לזואולוג ימי? וגם מה קרה לקיפודי הים בשבועות האחרונים, והאם יכול להיות ששוב לא תיתקלו בהם בחיים? כל זאת בכתבה שלפניכם, שעושה כבוד ליצורים שכולנו התרגלנו להתעלם מהם.
ד"ר יעקב דפני: "אם אתה בודק את הכורכר שליד שפת הים, אתה יכול למצוא בו כל מיני צדפות שהתקיימו בעבר הרחוק, אבל כמעט שלא קיימות היום. הן נלכדו בכורכר, חלקן בנות אלפי שנים, חלקן כבר מאובנות, וכשהן משתחררות מהכורכר אתה מגלה שאלו שרידים של יצורים ימיים שהיום כבר קשה למצוא. באופן מעניין, הצדפה שהכי נפוץ לראות על שפת הים היא צדפה שהייתה קיימת לפני כמה אלפי שנים ומאז כבר כמעט שנעלמה"
הסודות שהכורכר מסתיר
שפת הים היא המקום שבו הים והיבשה נפגשים. שם, בין החול לסלעים, אפשר לעיתים לפגוש יצורים ימיים שעלו ליבשה בכוונה, כמו יוליה כלבת הים, כאלה שנסחפו ליבשה ללא רצונם, כמו מדוזות וכל מיני דגים, ובעיקר אפשר למצוא שרידים של המשונים שבהם, חברי מערכת הרכיכות, שהם מהמגוונים ומהנפוצים שביצורים חסרי החוליות (יצורים שאין להם עמוד שדרה עשוי חוליות) שחיים על פני כדור הארץ. ברכיכות יש שתי מחלקות שמשאירות את שלדיהן על החופים שלנו: חלזונות, שהשלד שלהם קרוי קונכייה, וצדפות, שהשלד שלהן, הפתעה, קרוי צדפה.
הצדפות מתאפיינות בשלד חיצוני העשוי שתי קשוות, ואלו הצדפים שאפשר למצוא על החוף. השלד, ששני חלקיו מחוברים באמצעות שרירים, מגן על הרכיכה שבפנים במהלך חייה. יש בעולם כ-20,000 מיני צדפות, וחלקן קטנות מאוד, אבל יש גם צדפה ששמה צדפת הענק: היא חיה בשוניות אלמוגים בדרום האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי ויכולה להגיע עד לאורך של 1.37 מטר ולמשקל של עד 340 ק"ג. גם תוחלת החיים של הצדפות מגוונת, ויש צדפות שגילן מגיע למאות שנים, ובהן אחת מהן שגילה המדויק היה 507 שנה.
החלזונות, שהשלד שלהם הוא הקונכייה, מגוונים עוד יותר: יש כ-85,000 מיני חלזונות בעולם, שחלקם חיים ביבשה, אבל רובם ימיים. בהם אפשר גם למצוא אחד שהיה יכול לככב על שער 'עולם קטן': חילזון כיפה סרוגה משובצת (חד-שן משובץ), השייך למשפחת הגלגליים.
אם אתם רוצים לראות המוני צדפים וקונכיות, המקום הכי מתאים בישראל הוא חוף הצדפים שבשמורת חוף הבונים, צמוד למושב הבונים שבצפון מישור החוף. בחוף יש מפרץ קטן שמרופד כולו בשכבה עבה של צדפים וקונכיות.
אגב, הצדפים והקונכיות הללו, וכמותם כל שאר הצדפים והקונכיות שתמצאו בחופי ישראל, מוגדרים ערך טבע מוגן, מה שאומר שאסור לקחת אותם. אבל אם תרימו לרגע חופן של קונכיות וצדפים משפת הים, תגלו עולם שלם. חלק מהן שטוחות, אחרות מעובות. חלקן עגולות בצורתן, אחרות בעלות צורת קונוס, ויש גם קונכיות שצורתן מורכבת, ואפילו יש להן קוצים ארוכים וחדים, כמו אלו של הארגמון חד הקוצים, שגם מהם אפשר להפיק את הצבע יקר הערך תכלת, ממש כמו מהארגמון קהה הקוצים. אגב, אל תנסו לחפש את הראש של הצדפות שאתם מוצאים בחוף, כי אין להן ראש.
ד"ר יעקב דפני, ביולוג ימי תושב אילת וחוקר רכיכות בעל שם עולמי, חקר במשך שלושים שנה את הביולוגיה של הרכיכות הימיות במפרץ אילת (עקבה) וגם הראה איך זיהום בחלק הצפוני של המפרץ גרם לפגיעה במספר המינים החיים בו.
"לצדפות למיניהן יש תפקיד במארג המזון של הסביבה הימית", הוא מסביר. "בים כמו ביבשה יש טורפים ונטרפים, יצרנים וצרכנים שקשורים זה בזה. אם המארג הזה נקטע, למשל כשיצור ימי נכחד, זה עלול לפגוע במארג כולו, ולפעמים המארג עלול אפילו להתמוטט. לכל יצור יש תנאים מסוימים שהוא זקוק להם. אם היצור נעלם, זה עשוי להעיד שהסביבה שלו נפגעה, אבל היכחדות כזאת עלולה לקרות גם בשל חדירה של מין פולש או בשל מחלה".
עדויות להיכחדות כזאת אפשר למצוא ממש על שפת הים, כפי שמסביר החוקר: "אם אתה בודק את הכורכר שליד שפת הים, אתה יכול למצוא בו כל מיני צדפות שהתקיימו בעבר הרחוק, אבל כמעט שלא קיימות היום. הן נלכדו בכורכר, חלקן בנות אלפי שנים, חלקן כבר מאובנות, וכשהן משתחררות מהכורכר אתה מגלה שאלו שרידים של יצורים ימיים שהיום כבר קשה למצוא. באופן מעניין, הצדפה שהכי נפוץ לראות על שפת הים היא צדפה שהייתה קיימת לפני כמה אלפי שנים ומאז כבר כמעט שנעלמה".
לפני שלושה שבועות איתרו פקחים של רשות הטבע והגנים על שפת הים בעכו אלפי צדפות נדירות ממיני ליביה חלודה ואבובית ישרה, מינים שלא נצפו בישראל יותר מעשרים שנה. הצדפות הנדירות היו מפוזרות לאורך 150 מטרים, חלקן כבר מתות וחלקן עדיין גססו
ולמה כמעט אף פעם לא מוציאים צדפות חיות על שפת הים?
"זה לא מקום המחיה הטבעי שלהן. רוב הזמן הן נמצאות מתחת לפני המים, ולעיתים גם מתחת לפני החול או בינות לסלעים. התנאים מחוץ למים לא מיטביים בשבילן, והן מתייבשות שם או נטרפות, לכן נדיר למצוא צדפה חיה על החוף".
ובכל זאת, לפני שלושה שבועות איתרו פקחים של רשות הטבע והגנים על שפת הים בעכו אלפי צדפות נדירות ממיני ליביה חלודה ואבובית ישרה, מינים שלא נצפו בישראל יותר מעשרים שנה. הצדפות הנדירות היו מפוזרות לאורך 150 מטרים, חלקן כבר מתות וחלקן עדיין גססו. הפקחים הצליחו לאסוף חלק מהן ולהציל אותן, בתקווה שמדובר באירוע נקודתי ולא באסון טבע. לרוב מוצאים רק את הצדפים של אותן צדפות, אך לא אותן עצמן, וגם במים קשה מאוד לראות אותן, כי לרוב הן מחופרות בחול על קרקעית הים.
אגב, בחופי ישראל לא נדיר למצוא צדפים של ליביה חלודה, ששמה מעיד על צבעה ייחודי, אדמדם-חלוד, לרוב כשהם מנותקים זה מזה ובלי הרכיכה שחיה בתוכם; למצוא ליביה חלודה חיה, לעומת זאת, זה מאורע נדיר מאוד, ואם מצאתן אחת או יותר, תרימו מיד טלפון לרשות הטבע והגנים. ינטינה, בניגוד לליביה, מוצאים כמעט תמיד על החוף אחרי סערה. הקונכייה הסגולה-תכולה שלה יפיפה ובולטת למרחוק, והיא גם שהעניקה לה את שמה העברי, סגולית דו-גונית, אבל למרות צבעה התכלכל ינטינה איננה חילזון התכלת.
ד"ר עמרי ברונשטיין: "כמעט כל קיפודי הים השחורים של מפרץ אילת, שכולנו מכירים ואולי אפילו נרתעים מהם, פשוט מתו. האוכלוסייה כולה, שהייתה מפוארת וגדולה מאוד, אינה עוד אוכלוסייה אלא רק פרטים זניחים. ההיעלמות שלהם קרתה מהר מאוד, והיא מתחברת לסיפור גלובלי יותר שגורם לנו להיות מוטרדים מאוד"
מה קרה לקיפודי הים של ישראל?
בים ועל שפת הים תוכלו לפגוש עוד יצור מעניין: קיפודי ים שחורים וארוכי קוצים. בניגוד לשמם, קיפודי הים אינם קשורים לקיפודים המצויים שכולנו מכירים מהחצר או הגינה, ובכל זאת הם זכו לשם דומה בשל הקוצים שמעטרים את הגוף שלהם ולפעמים גם נתקעים ברגליים של מי שצועד על החוף יחף ולא נזהר.
קיפודי הים הנפוצים בישראל, ששמם המדעי הוא נזרית ארוכת קוצים, שייכים למערכת בעלי חיים קווצי העור, ואיתם כוכבי הים, חבצלות הים ומלפפוני הים. אם אי-פעם נדקרתם מקיפוד ים, אתם אולי נוטרים טינה למין כולו, אבל האמת היא שאוכלוסיית קיפודי הים הישראלית זקוקה עכשיו דווקא לרחמים של כולנו, כפי שמסביר ד"ר עמרי ברונשטיין, ביולוג ימי שעוסק באקולוגיה מולקולרית ומתמחה בחקר קיפודי הים.
"כמעט כל קיפודי הים השחורים של מפרץ אילת, שכולנו מכירים ואולי אפילו נרתעים מהם, פשוט מתו. האוכלוסייה כולה, שהייתה מפוארת וגדולה מאוד, אינה עוד אוכלוסייה אלא רק פרטים זניחים. ההיעלמות שלהם קרתה מהר מאוד, והיא מתחברת לסיפור גלובלי יותר שגורם לנו להיות מוטרדים מאוד".
מתברר שהיעלמות קיפודי הים אצלנו קשורה לאירוע שהתרחש באמצע שנות השמונים באיים הקריביים, אירוע תמותה המונית של קיפודי ים שהם קרובי משפחה של המין אשר חי אצלנו בים האדום וגם בים התיכון, ובו קרסה האוכלוסייה כולה ונעלמה לחלוטין. למות הקיפודים גורם ככל הנראה פתוגן חד-תאי שמשתייך למשפחת הריסניות, שזוהה רק לפני כחודש כגורם התמותה בקריביים.
בינתיים הקיפודים מתים בהמוניהם, אבל אם אתם שמחים כי תוכלו להיכנס למים של אילת ברגליים יחפות, חשוב להבין שההשלכות של היעלמות הקיפודים על שונית האלמוגים עומדות להיות הרסניות: "השונית הקריבית כמו שהמדע הכיר אותה לפני האסון, לא דומה לזו שנשארה אחרי שנת 1983, וכל זה בגלל היעלמות קיפודי הים. הקיפודים הם כוח דומיננטי במערכת האקולוגית כי הם הגננים של השונית, מכסחי הדשא הטבעיים".
כן, למרות המראה המאיים שלהם הקיפודים צמחוניים וניזונים מאצות, שהן המתחרות הקשות ביותר של האלמוגים. כמו האצות גם האלמוגים זקוקים לאור שמש כדי להתקיים, אלא שאצות גדלות הרבה יותר מהר מאלמוגים, וכשאין מי שאוכל אותן הן גדלות במהירות, מצילות על האלמוגים וגורמות לאלמוג למות בתוך שבועות מספר.
"אלמוג יכול להיות בן אלפי שנים", אומר ד"ר עמרי, "והוא עלול למות בגלל התפשטות האצות. הים שלנו עלולים להפוך מבית גידול של אלמוגים, משונית צבעונית ויפה כמו שאנחנו אוהבים, לשונית של אצות. מחקר עדכני שערכנו מראה שהתופעה רחבה יותר ממה שחשבנו, ותמותת הקיפודים מתרחשת בכל הים האדום ולא רק במפרץ אילת, והחלה מתקדמת מהר ולמרחקים עצומים.
"כשתפסנו את זה בצפון מפרץ אילת עוד הספקנו לראות אתרים שיש בהם קיפודים בריאים, אבל כשחזרנו אליהם כעבור שבועיים הכול כבר היה מת. זה מטריד את כל יושבי האזור. דיברתי לאחרונה עם חוקרים מארצות שלא דמיינתי שאי-פעם אדבר איתן, כמו ירדן ומצרים ואפילו סעודיה וסודאן".
ומה אפשר לעשות כדי להציל את המצב?
"צריך לצמצם הזרמה של שפכים למפרץ אילת. בשפכים האלה יש חומרי מזון שמאפשרים לאוכלוסיית האצות לשגשג. מספיקה פריחת אצות של כמה שבועות כדי לגרום נזק שישפיע עשרות שנים קדימה. חייבים גם להקים גרעין רבייה של קיפודים, לקחת קבוצה שלהם מהטבע ולהחזיק אותה במערכות גידול שמנותקות ממי הים, כי נראה שהמחלה עוברת דרך מי הים. כך יהיה אפשר להבטיח את היכולת שלנו להשיב את בעלי החיים האלה לטבע בעתיד ועל ידי זה לאזן ולייצב את המערכת האקולוגית. בממשלה מביעים המון נכונות לטפל בבעיה, וכל העולם מסתכל עלינו. יהיה טרגי אם נחזור על הטעויות שנעשו בקריביים".
ואם אתם עדיין רוצים לראות קיפודי ים שחורי קוצים, כדאי שתמהרו. האוכלוסייה בחוף הישראלי של הים התיכון עדיין בריאה, אבל המחלה כבר הכתה ביוון ובטורקייה ועלולה להגיע בהמשך גם לקיפודים שלנו. לקיפודי הים יש אולי יחסי ציבור גרועים, אבל הם חיוניים לתפקוד המערכת האקולוגית של הים. ים שהאקולוגיה שלו תקינה, ויש בו צדפות, חלזונות וקיפודי ים, אינו פריווילגיה, כי האוויר שאנחנו נושמים והמים שאנחנו שותים באים בסופו של דבר מהים.
