כיצד מגדלים נוער בעל עמוד שדרה תרבותי

התרבות הכללית מקיפה אותנו מכל הכיוונים, וגם אם לא נרצה, אנחנו חשופים אליה ולו משום שאנחנו חיים בעולם מודרני ובחברה פתוחה. הסיפור על הרב יוסף צבי רימון והזמרת הישראלית שלא זכתה באירוויזיון הוא דוגמה מובהקת לכך; כן, הרב רימון אולי לא הכיר אותה ולא ידע מי היא אותה אלמונית שכל המטוס מריע לה, אבל בנותיו של הרב כנראה כן יודעות, וכנראה גם רוב הקוראים.

העובדה שכולנו חיים בחברה דתית פתוחה שבה אנחנו חשופים גם לתרבות, לערכים ולתפיסות עולם שונות משלנו, משפיעה על כל אחד ואחת מאיתנו, מציבה בפנינו אתגר וגם סימני שאלה. אבל השאלה האמיתית היא איך מצליחים לשמור על זהות יהודית בעולם משתנה ואיך לא נגררים אחר רוחות התקופה.

בניסיון למצוא תשובה על השאלה ישבנו לשיחה פתוחה עם הרב יעקב אריאל, מחשובי הפוסקים והרבנים בציונות הדתית, המשמש גם חבר בכיר במכון עולמות, שיוצר משנה אמונית רלוונטית לימינו, ועם הרב דני לביא, ראש המכון ור"ם בישיבה הגבוהה באלון מורה. המטרה: להבין את המשבר לעומק, ובעיקר להבין איך אפשר למרות המשבר לגדל עמוד שדרה יהודי זקוף שעומד איתן גם כשהתרבות הסובבת כובשת עוד ועוד לבבות בלי לירות כדור אחד.

הרב יעקב אריאל: "לפני כשמונים שנה, כשהייתי נער, היה אחוז החילון הרבה יותר גבוה, והסחף היה הרבה יותר גדול. רוב חבריי לספסל הלימודים בבית הספר היסודי נהיו חילונים, ובמקרה הטוב חצי מהתלמידים הדתיים המשיכו לשמור על המסורת. מה שעצר את הסחף הזה היה הקמת הישיבות התיכוניות והאולפנות"

לא תופעה חדשה, כן תופעה כואבת

"עד לפני מאתיים שנה היה הרוב המוחלט של עם ישראל שומר תורה ומצוות", מבהיר הרב אריאל בפתיחת השיחה, "אז לא היו טלוויזיות וסמארטפונים, ובכל זאת בעם ישראל נוצר רוב של חילונים. החומות שהגנו על הבית היהודי ועל המשפחה היהודית לא עמדו בפרץ". הגורמים היו רוחות השחרור והשוויון שנשבו ברחבי העולם וחדרו גם לעולם היהודי.

"הציבור החרדי למד את הלקח ויצר מסגרות סגורות הרבה יותר, ומכאן גם ההתנגדות שלהם לגיוס לצבא, ללימודי ליבה ולפרנסה. ההסתגרות הזאת נובעת מהחשש שלהם מההשפעות החיצוניות המזיקות. הציבור הדתי-לאומי לעומת זאת עוסק בכל מיני מלאכות. הוא נמצא באקדמיה, בכלכלה, בצבא ובכל שאר תחומי החיים, והנוער גדל במסגרות פתוחות גם מבחינה תרבותית.

"יש בבתים רבים טלוויזיה וגישה לאינטרנט, טלפונים שאינם נעולים ופתיחות לתרבות של החברה הכללית. לימודי החול אינם סיבה מספקת לחילון. הבעיה היא הפתיחות החברתית והתרבותית".

הרב יעקב אריאל: "פתיחות זה כאשר יש לבית דלת וחלון, וכשיש אוויר טוב פותחים אותם, וכשיש חמסין או סערה סוגרים, אבל כשהכול פרוץ ואין דלתות וחלונות, הכול נכנס"

ובכל זאת, מפתיע הרב, שיעור החילון היום אינו גבוה יותר משהיה בעבר: "לפני כשמונים שנה, כשהייתי נער, היה אחוז החילון הרבה יותר גבוה, והסחף היה הרבה יותר גדול. רוב חבריי לספסל הלימודים בבית הספר היסודי נהיו חילונים, ובמקרה הטוב חצי מהתלמידים הדתיים המשיכו לשמור על המסורת. מה שעצר את הסחף הזה היה הקמת הישיבות התיכוניות והאולפנות.

"היום יש תופעה של חילון, אבל מדובר במיעוט, לא ברוב, ואף שיש ויכוח אם זה מיעוט קטן או מיעוט גדול, זה עדיין מיעוט. צריך להביט על הכול מתוך פרופורציה נכונה ולהבין שהעובדה ששלושה רבעים מהנוער מצליחים לשמור על זהותם בעולם פתוח כל כך, זה נס".

ובכל זאת אחוזי הדתיים שעזבו את הדרך עוררו את הרב דני לביא לעשות מעשה: "לפני כמה שנים התוודענו לאחוזי הנשירה מהציבור הדתי. מדובר על לפחות 20% דתל"שים, ולכל הדעות זה יותר מדי. זה גרם לנו להבין שאם יש שוליים רחבי, המיינסטרים צריך חיזוק. כלומר, מטרתנו היא לפנות פנימה למכלול הציבור הדתי-לאומי, ולא רק למי שעזבו או למי שמתנדנדים".

כך הוקם מכון עולמות (לשעבר מכון ידעיה), שחברים בו רבנים ואנשי מדע העוסקים במענה על שאלות של יסודות האמונה, מקרא וארכאולוגיה, תורה ומדע, איש ואישה, והכול בשפה רלוונטית ועכשווית מתוך הבנה שמשבר האמונה נובע מ"תחושות שגויות שהיהדות לא רלוונטית, משמעותית או הגיונית.

"יש סיבות רבות לעזיבת הדת או לריחוק ממנה", מסביר הרב לביא, "סיבות רגשיות, משפחתיות, חברתיות, תרבותיות ושכליות. אין סיבה אחת, וממילא גם אין גם פתרון קסם. לא התיימרנו לפתור את כל הבעיות אלא לנסות לתרום את חלקנו לנושא החשוב הזה שנוגע כמעט לכל משפחה. החלטנו לגשת לזירה האינטרנטית, שהיא ככל הנראה המקום הראשון שבו כל אחד יחפש תשובות על שאלותיו. התשובות שהיו ברשת הותאמו על פי רוב לנוער, וממילא היו קצרות ותמציתיות ולא סיפקו מענה נרחב ומעמיק.

"כך הקמנו את האתר של 'מכון עולמות – לדעת להאמין', ובו מגוון תכנים: מאמרים מבוססים, סרטונים קצרים ופופולריים ופודקאסטים במגוון תחומים כדי לנסות לתת מענה לכל מיני אוכלוסיות. אנחנו זוכים לשתף פעולה עם רבנים חשובים ועם אנשי מחקר שמתמחים בתחומים אלו, ונעזרים בניסיונם".

הרב דני לביא: "הופתעתי לגלות שהדברים האלו חלחלו אפילו למערכת החינוך הדתית. למשל, ישיבה תיכונית מוכרת יצאה בקמפיין פרסומי שבו התהדרה בבוגרים המוצלחים שלה שנמצאים במערכת הביטחון ובתקשורת, בוגרים שחלקם חילונים. המסר שעובר כאן לתלמידים ולילדים שלנו הוא שלא באמת חשוב לי אם תישאר דתי או שלא, העיקר שתצליח בחיים, וברור מכך שהדתיות עצמה אינה חלק מהגדרת ההצלחה החינוכית"

דתיים-לאומיים על הגבול שבין פתיחות לפריצות

למה הם עוזבים את הדרך? מחקר שנערך לפני כמה שנים לימד ש-40% מהעוזבים טענו שהסיבה לעזיבתם היא "חוסר עניין בעולם הדתי". "אנשים נוטים לומר שמדובר פשוט ביצר הרע ובעצלות של העוזבים", אומר הרב לביא, "אך לעניות דעתי ההסבר הזה לא מספק.

"אנחנו צריכים להסביר לעצמנו כיצד אותם אנשים 'עצלנים' שעזבו את שמירת המצוות ימצאו את עצמם פעמים רבות לומדים תואר מאתגר או עובדים בעבודה תובענית עד שעות מאוחרות, וחלקם גם ימסרו את הנפש בתפקידי קצונה בכירים בצבא ובשאר מערכות הביטחון. המציאות מלמדת אותנו שיש כאן משהו עמוק יותר, שנעוץ בתפיסה התרבותית שמצויה פעמים רבות בציבור הדתי".

הרב לביא סבור שמדובר בתוצאה של סחף תרבותי והגדרה מוטעית של הצלחה: "החברה הדתית פתוחה מאוד כלפי התרבות החילונית על כל חלקיה. צפייה בסרטים בסדרות ומודל הסלבס שהם מביאים איתם, והשפעה מעולם הערכים, שלא תמיד עולה בקנה אחד עם היהדות.

"תופעה זו הוחמרה בעקבות הסמארטפונים, שמצויים אצל רוב ילדינו ותלמידינו. מצב זה עלול ליצור בנפש פער בין החיים עצמם ובין התורה והמצוות. רב חשוב שיתף אותי שגילה תופעה מעניינת: לנערות באזור שלו לא מפריע ללכת בשמלה ארוכה ובשרוולים קצרים או בשרוולים ארוכים ובשמלה קצרה, העיקר לא להיראות דתיות.

"הופתעתי לגלות שהדברים האלו חלחלו אפילו למערכת החינוך הדתית. למשל, ישיבה תיכונית מוכרת יצאה בקמפיין פרסומי שבו התהדרה בבוגרים המוצלחים שלה שנמצאים במערכת הביטחון ובתקשורת, בוגרים שחלקם חילונים. המסר שעובר כאן לתלמידים ולילדים שלנו הוא שלא באמת חשוב לי אם תישאר דתי או שלא, העיקר שתצליח בחיים, וברור מכך שהדתיות עצמה אינה חלק מהגדרת ההצלחה החינוכית".

"פתיחות לעולם דומה לחיסון", מדייק הרב אריאל, "גורמים לאדם לחלות קצת כשמדביקים אותו בפתוגן מוחלש, ואז, כאשר מגיעה מגפה אמיתית, הגוף כבר מחוסן. ה'משך חכמה' אומר שהדבר נכון גם בהתמודדות תרבותית, ושהתחסנות מושגת דווקא על ידי פתיחות מסוימת במינון נמוך. פתיחות כזאת, עם הכוונה נכונה, רק בונה אישיות דתית חזקה יותר.

"כל זה נכון בתחום הלימודי, אבל לא בתחום התרבותי, שם גם חשיפה במינון קטן עלולה לגרום למחלה מידבקת, וזה מה שקורה היום בציבור הדתי-לאומי. פתיחות זה כאשר יש לבית דלת וחלון, וכשיש אוויר טוב פותחים אותם, וכשיש חמסין או סערה סוגרים, אבל כשהכול פרוץ ואין דלתות וחלונות, הכול נכנס הביתה.

"לצערי הבתים שלנו פרוצים, הטלפונים שלנו פרוצים, נערים יושבים מול המסך שבע-שמונה שעות ביום, ההורים קוראים עלוני שבת שיש בהם מודעות על שיט לסקנדינביה או על שמחת תורה באיים הקריביים. אני לא רוצה להאשים אף אחד, אבל צריך ללמד את הילדים לסנן, והנוער היום חשוף לאווירה היצרית ברחוב, לתעשייה עתירת הון שמתפרנסת מגירוי יצרים ללא שום סינון וללא אמירה חינוכית ברורה".

הרב דני לביא: "אין עיסוק מספק ביסודות האמונה וגם לא בהתנגשות שבין ערכי התורה לערכי הסביבה התרבותית, כגון משמעות החירות והשוויון, החשש ממדינת הלכה, להט"בים וכו'. כאשר אדם חווה סתירה בין חוויית החיים לבין התורה, הוא צריך חיזוק בנכונותה של היהדות, ולא פחות בכך שדרכה מרחיבה ומאירה את החיים ולא פוגעת בהם ומקטינה אותם. מניסיוננו, עיסוק מבוסס ונרחב בדברים אלו מספק לתלמידים חידוש מרענן ומביא לידי יצירת עמוד שדרה יציב, שאינו מתכופף מכל רוח מצויה"

לא להיות אסקופה נדרסת

"יש בעולם החילוני ערכים חיוביים וטובים", מוסיף הרב, "יש יושר והגינות, יש חיפוש אמת ויש דרישה לחופש, אבל לצד זאת לא צריכים להיות אסקופה נדרסת, ולא צריך לבטל את הייחודיות שלנו. שוויון וחירות הם ערכים יהודיים, אבל העולם לקח אותם לקיצוניות ועבר בהם את הגבול.

"כדי להתמודד עם זה צריך לטפח בנוער טעם טוב, שידע להבחין בין תרבות טובה לשאינה כזו כדי שידע ממה להתרחק. לצערנו, אם תיתן לנער לטעום תרבות זולה, הוא רק ידבק בה. זה ממש כמו סמים, אי אפשר לנסות רק פעם אחת".

ואיך מגדלים נערים בעלי עמוד שדרה יציב בעולם של סחף תרבותי חזק?

הרב אריאל: "כשנער מרגיש טעם טוב בתורה ובמעשים טובים, הוא בטבעיות מתרחק מהדברים התפלים. לכן אין טעם למשל להכריח נערים להתפלל, אלא צריך להרבות בחוויות רוחניות טובות ולעשות את התפילה חווייתית יותר, למשל באמצעות שירה שמחה.

"ההשפעה בחוץ חזקה, וכשאין טעם טוב ורואים איך החברה הכללית לא דורשת שום ריסון, איך הכול פתוח והכול מותר, עלולים להימשך לזה. היהדות דורשת ריסון ועידון, אבל כשאדם עושה מעשה טוב ומתגבר על היצר שלו, הוא מרגיש סיפוק אדיר, וזה דווקא משום שהדבר כרוך בהתגברות ובריסון.

"אסור להפקיר את הנוער לרחוב. צריך לדבר על הכול. גם על יצר העריות, גם על להט"בים. להסביר למה אנחנו בעד ריסון היצר, ושאנחנו לא מדכאים את היצר אלא מנווטים אותו. נערים קוראים רומנים ורואים סרטים, הם רואים את מה שקורה ברחוב ויש להם הורמונים בריאים, ואז הם בבעיה. צריך לחנך אותם לריסון ולעידון בעולם שבו נותנים דרור לכל היצרים, ואומרים שככה צריך להיות לכתחילה. בלי שום הדרכה מה יעשה הנער ולא יחטא?"

"כל נושא ערכי או תרבותי שנמצא על סדר היום ולא נעסוק בו ברצינות עם ילדינו ותלמידינו", מסכים גם הרב לביא, "לא יישאר ניטרלי. בכתיבה שלנו באתר אנחנו מנסים ללכת בדרך שמצד אחד מראה כיצד סתירות רבות בין היהדות לתבונה ולחיינו הן סתירות מדומות, אך עם זאת במקרים שבהם אי אפשר ליישב את הסתירה אנחנו נותנים לקוראים יכולת לבקר את התופעות שקיימות בעולם ובאות בשם ערכים חיוביים, ולא לחוש מייד כפופים להן ולהתיישר על פיהן.

"על אף הדברים הטובים הרבים שקיימים במערכת החינוך, אנו רואים שעדיין אין עיסוק מספק ביסודות האמונה וגם לא בהתנגשות שבין ערכי התורה לערכי הסביבה התרבותית שבה אנו נמצאים, כגון משמעות החירות והשוויון, החשש ממדינת הלכה, להט"בים וכו'.

"כאשר אדם חווה סתירה בין חוויית החיים לבין התורה, הוא צריך חיזוק בנכונותה של היהדות, ולא פחות בכך שדרכה מרחיבה ומאירה את החיים ולא פוגעת בהם ומקטינה אותם. מניסיוננו, עיסוק מבוסס ונרחב בדברים אלו מספק לתלמידים חידוש מרענן ומביא לידי יצירת עמוד שדרה יציב, שאינו מתכופף מכל רוח מצויה.

"ברגע שאנחנו יוצאים ממצב ספיגה לא מבוקר למצב שבו הדברים מונחים על השולחן ומועלים נכון, אפשר וצריך לחתור גם לפיתוח תודעת שליחות וליצירת חלופה תרבותית בכל מיני מישורים, משימות שמזיזות את הציבור שלנו מעמדה פסיבית ונסחפת לעמדת השפעה אקטיבית ומובילה".

'בין עולמות – כנס בנושא הדתל"שים' ייערך ביום רביעי הקרוב, י"ח בסיוון (7 ביוני), בשעות 16:30 –21:50, בבית מורשת יהדות תימן (רחוב אברבנאל 7), רחובות. הכניסה חופשית בהרשמה מראש