כדי להבין את המשמעות העצומה של מתן תורה יש להתבונן מעט במהות התורה וביחס שלה לעולם כולו. למעשה כל העולם שאנו רואים לנגד עינינו אינו קיים ועומד מכוח עצמו, אלא יש מקור עליון שמהווה ומחיה אותו בכל רגע. המקור הזה הוא האור הא-לוהי, שמשפיע שפע של קיום והוויה לכל הנבראים והיצורים. העולם כולו על כל פרטיו מתקיים תמיד מכוח האור הא-לוהי, כמו שהגוף חי וקיים מכוח הנשמה ששורה בו וכמו שהתמונה המוקרנת על מסך שהיא תוצר של קרני האור שמוקרנים מהמקרן.
זהו אור התורה, שהיא השפע הא-לוהי המקיים את העולמות כולם. התורה היא התפשטות אור הא-לוהות בצורה המותאמת לבריאת העולמות, והיא בחינת שורש ותשתית לכל ההוויה הנבראת. אשר על כן קיימת מקבילה מדויקת בין התורה ובין העולם כולו, עד ש'ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא', וכל נברא ונברא יש לו שורש ומקור קיום וחיות בתורה.
התורה היא למעשה הקשר בין הקב"ה להויוה כולה. הקב"ה מחייה את הכול באורו, וכל קיום ההוויה תלוי ועומד תמיד בקשר זה. ואין הכוונה שהתורה 'ממצעת' בין הקב"ה ובין העולם, כעין גורם שלישי מתווך, אלא שנשמת התורה ופנימיותה היא היא האור הא-לוהי המתפשט ונמשך להחיותנו, והוא שאמרו חכמים על מילת אנוכי – 'אנא נפשי כתיבת יהבית', שה' כביכול נתן את נפשו ואור ובתורה, וכדרך שגוף האדם הוא מבוא לנשמתו ואינו מתווך חיצוני, כן התורה היא המבוא והשער אליו יתברך, שאורו האינסופי מתעצם בפנימיותה.
וכדברי בעל החסד לאברהם, וזו לשונו (הקדמת ספר אור החמה): "דע שהתורה היא עצם האצילות המתפשט והיא היתה המצאה א-לוהית להדביק האדם בא-לקותו להזדכך הנשמות לאור באור החיים האמיתיים, היינו הדבקות בא-לקותו בעולם הזה ובבא, וזה שאמר הכתוב 'וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בה' אֱ-לֹֽהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם', אפילו 'היום', בהיותכם בעולם הזה, כל שכן בבא".
כדרך בריאת העולם, שנברא מכוח שפע התורה, כן הדבר בנוגע לקיום התמידי של העולמות, שהוא תלוי ועומד בהמשכת אור התורה בהם. כי התורה היא עצמות האור המקיים את הכול. זהו שאמר הכתוב "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי", ואמרו חכמים שאם לא יקבלו ישראל את התורה, ולא יעסקו בה יומם ולילה, העולמות חוזרים לתוהו ובוהו. אין זה איום של התניה חיצונית אלא תיאור של מהות הקשר בין התורה והעולמות. אם מכבים את המקרן, התמונה שעל המסך מתנדפת. זה אינו איום אלא תוצר מוכרח.
נמצא שלא רק בריאת העולם באה מכוח התורה, אלא גם קיומה התמידי. אך לא זו בלבד, אלא גם כל שאלת מצב העולם, הצלחתו ושגשוגו או חלילה להפך, התעלותו והתקדמותו ועוד, הכול תלוי בשפע של התורה. ככל שמתעצם קשר החיים של הבריאה עם מקורה, כך היא מבורכת יותר ומשגשגת, ואם חלילה להפך – להפך. ממילא יובן שככל שהתורה מתרבה, האור הא-לוהי מופיע ביתר שאת בעולם, וממילא הכול מתעלה, מתברך ומצליח. התורה היא כמו מים, שבחסרונם שום צמח לא יכול לתת את פריו. כך לכל בני העולם יש כוחות מיוחדים הפועלים להצמיח פירות, אך בלא האור היסודי, הרי זה כחסרון מים לעצים ולצמחים, שהכול קמל ומתייבש.
מכאן ניגש להבין את עניין מתן תורה. מסירת התורה לישראל היא מסירת מפתחות שפע הקיום וכוח ההנהגה של המציאות, משל למי שניתנה לו השליטה על ויסות מוביל המים. לימוד התורה, הגדלתה והאדרתה הם אשר ממשיכים את יקרת האור להוויה. ודבר זה ניתן לישראל במתן תורה, שעסק התורה שלהם הוא שימשיך את הברכה.
מבואר בירושלמי שעד מתן תורה היה הקב"ה ממשיך את האור בכוחו העליון, בלי צורך להתעוררות מלמטה. אך מעת מתן תורה הוריד הקב"ה את התורה מן העליונים אל התחתונים, להיות מקומה בקרב ישראל, ולכן שמכאן ואילך הכול תלוי בישראל, שעל ידי עסק תורתם יתפשט האור. זהו שמובא בירושלמי, שממשיל את מתן תורה למלך שמסר את טבעת מלכותו לבנו.
יש לחדד נקודה זו – בנוהג שבעולם, אנו רגילים להתייחס לתורה כאל אוצר של רעיונות ומחשבות. כי אכן, ברובד הגלוי אנו פוגשים את התורה כספר מלא חוכמה, מקור לעיון והתבוננות, שינון וחזרות. אולם התורה היא הרבה מעבר לדברי חוכמה, היא אור, מציאות עצומה של קודש שאין למעלה ממנה. התורה היא עצם האור הא-לוהי שמקיים את העולם, והיא "השפעה אחת עליונה מכל ההשפעות, שענינה הוא היותר יקר ומעולה שבכל מה שאפשר שימצא בנמצאים, והיינו שהוא תכלית מה שאפשר שימצא בנמצאות מעין המציאות האמיתי שלו יתברך, ויקר ומעלה מעין אמתת מעלתו יתברך" (דרך ה' ד, ב, וראה לשונו הנפלאה השלמה בהערה).
מתן תורה אינו רק נתינת ספר חוכמה אלא דבקות ורוממות, התעצמות והתקשרות בין ישראל ובין האור הא-לוהי העליון הזה, שהוא התורה. וניתן לישראל כוח א-לוהי במתן תורה, שעל ידי עסק תורתם ימשיכו את ההארה העליונה הזו ממרומי האינסוף ועד לתחתית העשייה. בכך יקיימו עולם, יעמידו תבל ויברכו ארץ ומלואה. שנזכה כולנו לקבל תורה בשמחה ובכל לב, אמן!
