הרב אליאב תורגמן
לפני חודשיים הייתי באימון מילואים. בליל הפוגה אחרי יומיים ארוכים שכללו עשרות קילומטרים בלילה, ישבנו והתווכחנו ויכוח ארוך ועמוק לאור מדורה. ויכוח שעסק, איך לא, בכל הבליל העכשווי של פוליטיקה, חקיקה, חרדים, כלכלה ושאר ירקות.
אחרי שעה ארוכה של שיח אמר בן שיחי, רופא מנתח שנושק לשנות החמישים שלו: "האמת היא שהצער הכי גדול שלי הוא שמעולם לא למדתי תורה. אני ממש משתוקק ללמוד תורה". המשפט שלו הימם אותי. לאחר שלכל אורך השיחה חלקנו כמעט בכל נושא מחלוקת עמוקה, פתאום זה הגיע.
ובאמת מה יש בתורה, בחוכמה העמוקה הזו, שמצליחה להיות חוכמה עמוקה ונכספת שרבים מרגישים אליה שייכות והשתוקקות? התורה אינה אנושית. יש בנתינתה רבדים אנושיים, מושגים שאנחנו מבינים. השכל האנליטי מנתח, בונה סברה ובניין של הוראה מדויקת. אבל זה כמו גילוי של קצה קרחון. עצם התורה, נשמת החיים שלה, היא הרבה מעבר לזה. לעולם לא תראו 'בית מדרש גבוה למשפט' שמגיעים אליו לומדים רבים לאחר עמל יומם. לא תמצאו בשום מקום תורה שמיליוני אנשים מתחברים אליה מכל מקום על גבי הגלובוס.
מו"ר הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל היטיב להגדיר זאת: "העולם ניתן משום שיש תורה". חודשים ארוכים לימדתי גמרא מדי שבוע בשיעור מקוון בטוויטר (!) בספייס גמרא מיוחד שכלל משפיעני רשת כמו מני אסייג, נמרוד לב ועוד רבים אחרים, ופעמים רבות הזלתי דמעות ממש מהמתיקות של הדברים שבקעו מלבבות טהורים ומשתוקקים אל חוכמת האמת הפלאית הזו
מו"ר הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל היטיב להגדיר זאת: "העולם ניתן משום שיש תורה". התורה היא נשמת המציאות במובן העמוק, היא הפשר והתשובה והסוד של העולם. אל הגובה הזה יש להתרומם ולרומם את העולם כולו איתנו, ולא חלילה להוריד את התורה לרדידות המחשבתית שהעולם חי בה לעיתים. עצם העניין הזה נקרא ללמוד תורה: לא להבין תורה, לא לדעת תורה, לא לנתח תורה ולא לפסוק הלכה מתוך התורה, ללמוד תורה.
אנחנו בני ספרד נברך "אשר קידשנו… על דברי תורה", ובני אשכנז יברכו "לעסוק בדברי תורה", ושניהם עולים בקנה אחד: ברכה על פלא הבריאה הזה, על הזכות והיכולת להיות שייכים מדי יום ביומו לשורשי החשבון, אל עולם ברור וטהור.
לקבוע עיתים לתורה אומר בעצם לנעוץ בלו"ז זמן קבוע, בלי לזוז ממנו בכלל, שבו אני מתייחס אל עצם הנשמה בלי חשבונות של ההווה המסובך, מסלק מעל החיים את כל הטרדות והעסקים החשובים כשלעצמם ומתרכז רק בדבר אחד: נשמת העולם, השייכות שלי אליה והגובה האדיר שאליו אני שואף עם כל העולם.
זהו מה שמונח בתורה, בתוך ההוויות המסובכות והמחלוקות שאנחנו עוסקים בהן מדי יום ביומו ומנחילים לילדינו ולתלמידינו, "ולימדתם אותם את בניכם".
חודשים ארוכים לימדתי גמרא מדי שבוע בשיעור מקוון בטוויטר (!) בספייס גמרא מיוחד שכלל משפיעני רשת כמו מני אסייג, נמרוד לב ועוד רבים אחרים, ובע"ה עוד נחזור ללמוד. כל כמה שורות בגמרא עצרתי את הלימוד וביקשתי תובנות ופירושים מהמשתתפים כולם. התשובות היממו אותי, ופעמים רבות הזלתי דמעות ממש מהמתיקות של הדברים שבקעו מלבבות טהורים ומשתוקקים אל חוכמת האמת הפלאית הזו.
פעם אחת הקלטתי את הספייס והשמעתי חלקים ממנו לתלמידיי בכיתה, ואמרתי להם: האם אנו מסוגלים מדי יום ללמוד ככה? בע"ה כן. בידינו הדבר.
אל העולם הפלאי הזה, נשמת התורה, מתרומם העם כולו בזמן מתן תורה, יום החמישים, יום של כתר שהקב"ה נותן בראש העולמות – כתר תורה. וקישוטי הכתר הזה הם העמל והיזע, ההשתוקקות והחיבור שעם ישראל, הגוי כולו, נותן על הכתר. והקב"ה עומד ושמח ואומר: אשריכם ישראל.
מגובה המבט הזה עלינו להסתכל על הזמן הזה, על המבוכות והמחלוקות, על הפירוד והמריבה. כי לשם אנו קרואים מעומק נשמתנו, לשים בראש החיים שלנו את נקודת הבירור הזה, לגלות לנו ולעולם כולו את מתיקותה של התורה, את החיבור אל החיים והיומיום.
אני זוכה לנהל את אגף הרבנים באיגוד רבני הקהילות ולהיות בעצמי רב קהילה. רבני הקהילות הם סיירת וחוד החנית בחיבור אל רבבות עמך בית ישראל, לזכות ולחבר את עמל התורה ומתיקותה אל "החיים עצמם", חיי היומיום והמשפחה. הקומה הבאה צריכה להיות החיבור אל הציבור הכללי, להזמין אותו להיכנס פנימה, להיות חלק, שותף-לומד ומחולל את מבוע החיים הזה.
בחג השבועות הזה התחלנו בקטן במיזם 'הלילה לומדים תורה' לפרסם לציבור הרחב את נקודות הלימוד שבכל רחבי הארץ. ומי יודע, אולי אותו רופא מהמילואים יגיע אל אחד מבתי המדרש הללו, ונשמתו תתחבר איתנו בנשמתה של התורה?
הכותב הוא ראש אגף הרבנים באיגוד רבני קהילות, רב קהילת 'קוממיות' בדימונה ור"ם בישיבה התיכונית דימונה
