האם בעוד 15 שנים ילדים ילמדו בבתי ספר? השאלה הזו, שעד לא מזמן נשמעה הזויה, נשמעת כיום אפשרות לא מופרכת כלל וכלל. איך ייראה בית הספר, איך ייראה מורה, איך ייראה בית המדרש בעידן הבינה המלאכותית שאליו אנחנו נכנסים? כל השאלות הללו ועוד שאלות דומות כבר מטרידות מאוד את מי שצריך להכשיר את המורים הבאים, בדיוק אלו שלכאורה יעמדו בעתיד בכיתה או במה שיחליף את הכיתה.
הרב ד"ר שמואל שנהב ניהל את הישיבה תיכונית נועם עשרים שנה, ולאחר מכן היה אחראי מטעם החמ"ד לקידום מורים לאפיקי קידום וניהול. כיום הוא חובש שני כובעים: הוא ראש התוכנית לתואר שני במכללה ירושלים לחינוך וסגן נשיא המכללה, וכן ראש התוכנית 'אבני ראשה' להכשרת מנהלים. עוד תחביב שהוא נהנה לספר עליו הוא תחום ביבליותרפיה, טיפול באמצעות טקסט. כן, כן, יש דבר כזה: הרעיון הוא להגיע למטופלים ולפתוח את ליבם באמצעות התבוננות בטקסטים של מדרשי אגדות חז"ל.
הרב שנהב עצמו פותח את הריאיון בשאלות שבהן פתחנו. "אני שואל את עצמי מה צריך לעשות היום כדי להתאים את הכשרת המורים, המנהלים ומבנה צוות ההוראה לתוצאות של השאלות הללו", הוא מציין. "אם אנחנו מכשירים מורים עכשיו, בעוד חמש שנים הם בשוק העבודה – והם כבר צריכים להיות מוכנים לצורת החינוך הבאה".
מה מבחינך הכישורים שהכי חשוב לכם להקנות למורים החדשים?
"לא עוד מורה 'שיודע'", הוא מסביר. "המטרה היא לא מורה בעל השכלה רחבה. לא שזה אסור, אלא שזו לא נקודת המיקוד. המורה צריך לדעת להגמיש את עצמו, להתאים את עצמו, לאפשר לתלמידים ולבעלי מקצוע במערכת להביע את עצמם. לא עוד מורה שיודע מה נכון אלא מורה שיודע לעורר תלמידים לשאול את עצמם מה נכון ולתת להם את הכלים כדי שהם יבררו לעצמם מה נכון.
"זה לא אינדיווידואליזם", הוא אומר מייד, "אני לא באסכולה הזו. אני באסכולה שסוברת שמחנך עתידי חייב להיות בעל כישורים, מיומנות ותכונות אופי שהוא לא אומר את המילים 'נכון' ו'לא נכון', 'צריך' ו'לא צריך', אלא מאפשר לבנות הליך פנימי שייתן לתלמידים לבנות את עצמם נכון לקראת ההמשך.
"זה שינוי תפיסה, ולכן במכללה ירושלים אנחנו משתדלים שלא לחשוב מה מורה צריך כאן ועכשיו. יש מכללות שבודקות מה צריך בבתי הספר, ולפי זה מתמקדים בהכשרה. אנחנו עושים אחרת: אנחנו לא נצא לבית הספר ונוודא מה קורה, אלא ננסה לצפות מה מורה יצטרך בעוד עשר או 15 שנים, איזו סביבת עבודה תהיה לו".
איך עושים את זה בפועל?
הרב שנהב מספר בהתרגשות על הרכש החדש של המכללה – חדר אימרסיבי – חדר של מציאות מדומה שנועד לתרגל מורים לכיתה שאולי תהיה הכיתה העתידנית, ולאו דווקא בעתיד הרחוק. "זה חדר של מציאות מדומה ב-360 מעלות", הוא מתאר. "זה חדר שגם על הרצפה, גם על הקירות וגם על התקרה מוקרנים דברים כל הזמן, והחדר פעיל לפי חיישנים. זה מדמה סביבת עבודה חדשה עם התלמידים. לדוגמה, אתה נכנס לשיעור מתמטיקה, והכיתה מאפשרת לפתור שאלות על כל קיר בכיתה, כולל לחוות במציאות מדומה שאלות מתמטיות כמו בריכה שמתמלאת במים בזמן מסוים. האם זו תהיה סביבת העבודה בעוד עשר שנים? אולי, ואז יש לנו בינגו. וגם אם לא, פתחנו לפני המורים עולם רחב של אפשרויות.
"החדר הזה גם מסונכרן עם חדר סימולציות, שבהכשרת המורים אנחנו מכניסים אליו את המורה ומדמים לו כיתה ותלמידים שמפריעים לו או שואלים שאלות קשות, ומלמדים את המורה להתמודד".
עוד ועוד התנסות
"המציאות היום היא מציאות של אי-ודאות" קובע הרב שנהב. "ראינו את זה בקורונה, ואנחנו רואים את זה בהתמודדות עם פלאי הטכנולוגיה החדשה. אנחנו לא יודעים מה יהיה החידוש הבא, לכן אנחנו מכשירים מנהלים ומורים איך לנהל ואך ללמד במציאות של אי-ודאות, איך להיות מורה או מנהל בבית ספר במציאות של אי-ודאות. יש טכניקות לזה, מחקרים וכמובן התנסות בפועל.
"אנחנו משתדלים במכללה כמה שיותר לעשות מה שמכונה התנסות קלינית", הוא מסביר. "לפגוש את השטח במובן הכי ישיר שיש. כי זה יפה ללמוד על חינוך, על משמעת, על איך מעבירים שיעור או רטוריקה, אבל בפועל לא יודעים מה לעשות כשתלמיד פתאום הורס שיעור. לכן אנחנו רוצים כמה שיותר התנסות מעשית".
במה זה שונה ממה שעושים בכל שאר מוסדות הלימוד?
"אנחנו מוסיפים עוד אלמנטים", הוא מסביר. "בדרך כלל סטודנט מתנסה בכיתה אחת, ואצלנו אנחנו ממש 'משתלטים' על שכונה, מגיעים לבתי הספר ולתנועות הנוער. סטודנט נכנס לכמה בתי ספר ורואה מגוון, מתנסה לא רק בהעברת שיעור רגיל אלא גם בכיתה קטנה ובתנועת נוער. בונים לו ראייה יותר שלמה ובלתי אמצעית של השטח".
למה חסרים מורים
מדברים על מחסור במורים בארץ. אתם מרגישים שהיום קשה יותר לשכנע סטודנטים לבוא?
"חסרים היום מורים ברוב בתי הספר של החמ"ד", הוא מאשר. "בשנה-שנתיים האחרונות נוצר חוסר בר"מים ובמחנכות באולפנות, וחסרים גם מנהלים בחמ"ד.
"בתחום הניהול היום אנחנו פחות ופחות מתמקדים בתחום המחקר ויותר עסוקים בעיצוב זהות ניהולית, שזה אומר שאדם ילמד את עצמו לרכוש יכולת הנהגה והובלה כדי שאנשים אחרים יירתמו לעשייה סביבו. זה נעשה בלימוד סדנאי: אדם שמחובר לזהות הניהולית שלו יהיה מנהל טוב גם אם לא ירכוש את כל הקורסים הרגילים בניהול. ברוך ה' הגדלנו כמעט פי חמישה בשנים האחרונות את מספר הלומדים לתואר שני".
ומורים?
"גם אנחנו נאבקים כמו כל שאר המכללות על תלמידים כדי לדאוג לדור הבא של המורים. הייחודיות שלנו היא שאנחנו לא מורידים את הרמה אלא הופכים את הלימודים ליישומיים יותר ותאורטיים פחות, כדי שסטודנט לא יבוא ללמוד הוראה כי הוא רוצה כמה שיותר מהר להיכנס לכיתה ולהרוויח משכורת. אנחנו רוצים שתהיה לו חוויית למידה אישית ופנימית.
"ב"ה אחרי תקופה די קצרה הסטודנטים כאן מגיבים בשיח ובמשובים שכיף להם לבוא לשיעורים, לא כי עושים להם עבודה קלה אלא כי הם נהנים. יושבים איתם בסדנאות, לא משתמשים רק בטוש ובמקרן, ומעניקים להם כלי הוראה וכלי ניהול".
למה לי תואר שני?
ארבעה מסלולים לתואר שני פועלים במכללה ירושלים: ארגון וניהול מערכות חינוך, הוראת מתמטיקה ומדעים, מחשבת ישראל ותושב"ע ומסלול לייעוץ חינוכי, שלדברי הרב שנהב נפתח אך לפני שנתיים ומלא לחלוטין. "במכללה יש מעטפת תורנית", הוא מדגיש. "הכול נעשה מתוך משקפיים תורניים, והקורסים נפרדים". הרב שנהב מחייך: "בימי חמישי כשמגיעים הגברים אחרי הצהריים יש אפילו צ'ולנט".
למה תואר שני?
"זו לא רק תוספת במשכורת", הוא קובע. "אדם שמתחיל לעבוד במקצוע מסוים, אם אין לו אפיק התקדמות, השחיקה גבוהה. אם יש לו אפיק התקדמות, גם באופק הלימודי, זה מספיק כדי לשמר בו כוח התחדשות. אנחנו בתואר השני במכללה מזמינים את הסטודנטים לא 'ללמוד תואר שני' אלא לבוא למסע שבו הם ילמדו הרבה דברים, ובין השאר ילמדו על עצמם הרבה מאוד, ייפתחו להם דרכים ומגוון זוויות על דרך ההתמודדות שלהם ועל ההתנהלות שלהם בכיתה.
"אנחנו משקיעים בזה הרבה. במכללה ירושלים מחפשים קורסים שיש בהם הוראה מסוג אחר. לדוגמה, יש סימולציות לכל אורך התואר השני. כשאני מלמד קורס מסוים במחלקה למחשבת ישראל, אנחנו מביאים שחקן, והם מתנסים מולו. זו קומה אחרת, הרבה מעבר לקיים בתואר הראשון".
