לפני שתתחילו לקרוא את הטור הזה חשוב לי לומר כמה מילים אישיות. בכל שבוע אני משתדל להביא לכם כאן טעימה קטנה ממה שמתרחש ברחבי יהודה ושומרון, שאפשר להגדיר אולי מערכה רב-זירתית. לפעמים אלו דברים עצובים או מקוממים, ולעיתים אלו דברים משמחים ומחזקים שמעניקים השראה. לא תמיד התוכן שאני מביא כאן קל לעיכול, ואם נאמר זאת בלשון עדינה, לא זה מה שייתן לכם את השלווה של מנוחת השבת. אבל בעיניי אלו דברים חשובים מאין כמותם שלרוב אינם מגיעים כלל לידיעת הציבור.
הדרך לשינוי בשטח עוברת בין השאר בהסברה. כדי לפתור את הבעיה, או נכון יותר לרצות בכלל לפתור אותה, צריך לדעת על קיומה, וזה מה שאני משתדל לעשות כאן: להנגיש לכם באותנטיות את המערכה שמתנהלת על שטחי יהודה ושומרון – על כל חלקיה.
קיוויתי מאוד שאוכל להמשיך גם השבוע במיזם שהתחלתי, ובו אני מכיר לכם כאן בכל שבוע את הפנים והעשייה שבכל אחת מהגבעות, אבל כנראה הקב"ה חשב אחרת והחליט לבחון אותנו בעוד כמה ניסיונות.
הבנייה המחודשת בשבועות האחרונים ברמת מגרון הצליחה כנראה להרגיז לא מעט אנשים בממשלה ובמערכת הביטחון, ואחרי שלושה מסעות הרס קשים שהתרחשו בזה אחר זה היה מי שציפה להתחיל לראות סימנים של שבירה וייאוש. ב"ה זה לא קרה. להפך. אחרי כל פינוי נוסף זכינו לתמיכה גדולה עוד יותר של עשרות אנשים שבאו לחזק אותנו ולתמוך בנו ונתנו לנו את הכוח לשוב ולהסתער קדימה.
צו תיחום, למי שלא מכיר, הוא צו דרקוני שמוצא ללא משפט מכוח תקנות לשעת חירום ומיועד למקרים חריגים ביותר. בפועל הוציאה מערכת הביטחון בעשור האחרון יותר מעשרה צווים כאלה ליישובים יהודיים ולגבעות יהודיות. כנגד השתלטות ערבית, אם תהיתם, לא הוצא ולו צו אחד כזה בשנים האחרונות
אבל גם בממשלה לא הרימו ידיים מהר כל כך. תושבי הכפרים והרשות הפלשתינית קיבלו זריקת מרץ מהפינויים האחרונים ורק הגבירו את הלחץ, ושר הביטחון גנץ, בנוהל, מיהר לרצות את ידידו אבו מאזן בתמונות נוספות של פגיעה בהתיישבות.
הרס חוזר ונשנה של הבתים והרכוש לא הביא לתוצאה הרצויה – רכס נקי מיהודים – ובממשלה החליטו להחריף את ההתנכלות. עד כה לפחות לשהות במקום היה מותר ליהודים, וכעת גם את הדבר הזה הוחלט לאסור. הפגיעה ברכושם ובביתם של המתיישבים לא הועילה? נלך על האנשים עצמם.
כבר ביום ראשון פשטו על הגבעה עשרות שוטרים והלמו בעוז על דלתות הבתים. "מהיום אסור לכם לשהות כאן בבית", בישרו למשפחות. "אם לא תתפנו בתוך עשר דקות, תיעצרו", הוסיפו באיום תוך כדי הצגת 'צו תיחום' שהטיל על הגבעה מפקד פיקוד המרכז האלוף יהודה פוקס.
צו תיחום, למי שלא מכיר, הוא צו דרקוני שמוצא ללא משפט מכוח תקנות לשעת חירום ומיועד למקרים חריגים ביותר. בפועל הוציאה מערכת הביטחון בעשור האחרון יותר מעשרה צווים כאלה ליישובים יהודיים ולגבעות יהודיות. כנגד השתלטות ערבית, אם תהיתם, לא הוצא ולו צו אחד כזה בשנים האחרונות.
כעבור כחצי שעה עזבו השוטרים את הגבעה והמשיכו במסע ההתנכלות אל גבעת עוז ציון, שנמצאת גם היא על כביש 60, כשלושה קילומטר צפונית אלינו. שם השוטרים כבר היו מאופקים הרבה פחות. הם התנפלו על שניים מהבחורים בגבעה שהיו בדרכם לבית הכנסת ולקחו אותם למעצר. בתיעוד מן המקום נראה קצין מג"ב ברהנו סיטוטאו תוקף באלימות נער בן 19 תושב הגבעה ומושך בפאותיו בחוזקה למרות זעקות הכאב של הנער. הסרטון עורר זעם רב וזכה למאות שיתופים ברשתות החברתיות ולפרסום נרחב בכלי התקשורת, וגרר גינויים חריפים מצד חברי כנסת. הזעם הציבורי אילץ את המשטרה להוציא הבהרה פושרת: "מדובר בהתנהלות שאינה תואמת את ערכי הארגון". בסוף התגובה ציינה המשטרה: "יופקו לקחים".
ואולם מתברר שהלקחים שהופקו לא היו ריסון האלימות של השוטרים וקביעת נהלים ברורים לצד נזיפה חמורה בקצין האלים אלא טיפול בבעיה האמיתית בעיני המשטרה: במצלמות שתיעדו את האירוע. להתנכלות הבאה, יומיים לאחר מכן כבר, הגיעו השוטרים כשהם יודעים את מלאכתם היטב. בתחילה, כל עוד דלקו המצלמות, התנהגו השוטרים בנימוס יחסי, אך לאחר כמה דקות הורה קצין מג"ב טל אלמקייס לשוטרים: "קחו להם את הטלפונים". ברגע שכבו המצלמות התחיל האירוע האמיתי.
"בוא אלישע, אתה עצור". "למה? זה הבית שלי, אני גר כאן". "לא מעניין אותי!" נבח אלמקייס, שהתגלה לאחר מכן כחיית טרף אנושית ופקד על שוטר ערבי שהמתין בצד לשים עליי אזיקים. כך נגררתי לג'יפ המשטרה, וכעבור חצי שעה מצאתי את עצמי עם עוד חמישה אנשים, תושבים ואזרחים נוספים שהגיעו לתעד את הפינוי האלים, עובר השפלה ומעצר אלים שנמשכו למעלה משעה, בניהול הקצין טל אלמקייס.
כעבור כחצי שעה עזבו השוטרים את הגבעה והמשיכו במסע ההתנכלות אל גבעת עוז ציון, שנמצאת גם היא על כביש 60, כשלושה קילומטר צפונית אלינו. שם השוטרים כבר היו מאופקים הרבה פחות
אלמקייס התנפל על נריה זארוג, תושב גאולת ציון ואב לארבעה שהגיע למחות על התנכלות המשטרה, הטיח אותו בעוצמה ברצפת הברזל של הג'יפ והחל להלום בפניו באגרופים, ידיו עטויות בכפפות אגרוף. זארוג זעק מכאבים, אך תאוות האלימות של הקצין עוד לא באה על סיפוקה. הוא הניף את רובהו ושוב ושוב הכה בקנהו את זארוג בגבו ובצלעותיו. זארוג התפתל וצעק מכאבים וביקש שיפסיקו להתעלל בו ללא כל סיבה, אולם הקצין רק צחקק ולחש בארסיות באוזנו: "עכשיו אין כאן מצלמות, שום דבר לא יעזור לך".
אחר כך, בתחנת המשטרה, התגאה אלמקייס לפני הפקודים שלו והצביע על זארוג: "עבודה יפה, ראיתם איך הוא בכה בג'יפ?" בשלב זה זארוג כבר לא יכול לשתוק לנוכח ההשפלה והכאב והודיע לקצין כי יגיש נגדו תלונה, אולם הקצין רק חייך בלעג והשיב: "תלך, תלך למח"ש, זה לא יעזור לך. זה מילה של שוטר מול מילה שלך, אף אחד לא יאמין לך", ויצא מהחדר, טורק את הדלת בבוז.
במהלך הלילה סבל זארוג מכאבים עזים, ובבוקר פונה לטיפול רפואי, ושם אובחנה פגיעה באחת מעיניו וחבלות רבות בצלעותיו השמאליות. בשעת לילה מאוחרת שוחררנו מתחנת המשטרה, לא לפני שקצין החקירות בתחנת המשטרה דאג להרחיק אותי מהבית ומהגבעה לשבועיים תמימים.
אחסוך מכם תיאורים נוספים של האלימות הברוטלית שהפעילו נגד תושבי הגבעות בשבועות האחרונים 'נציגי החוק', ששוב התגלו כעבריינים במדים.
להתנהלות נטולת הרסן הזאת יש לטעמי שתי סיבות. אחת היא גיבוי מלא מראש של הדרג המדיני והפוליטי לכל אמצעי שיפעילו נגד המתיישבים, והשוטרים מבינים היטב את 'רוח המפקד'. הסיבה השנייה היא הכרה מקרוב של סיאוב המערכות האמונות על פיקוח ובקרה של גופי אכיפת החוק, כמו מח"ש ובתי המשפט. כששוטר תוקף באלימות אזרחים ללא סיבה ופעם אחר פעם התלונות נגדו נסגרות, המסר שהוא מקבל ברור מאוד: תתקוף כמה שבא לך, אתה חסין לגמרי.
עוד רכס ועוד רכס נתפסים בזה אחר זה והופכים לשטח ערבי, כבישים אסטרטגיים נפרצים במרחב ויוצרים רצף ערבי, ובתים ערביים חדשים צצים תחת כל עץ רענן. הדבר היחיד שבולם בינתיים את תוכנית ההשתלטות הוא הגבעות היהודיות שמתפרסות במרחב ובעצם נוקטות כמעט את אותה שיטת פעולה. גבעה אחת שהוקמה לפני שנים אחדות עשויה לחלוש על שטח גדול פי שניים מיישוב ותיק בן עשרות שנים דוגמת עפרה או אלון שבות. מהדבר הזה בדיוק חוששים ברשות הפלשתינית
תוכנית פיאד
עד כאן לקט קצר ממאורעות השבוע. לפני שתיבהלו חשוב לי להדגיש שהגבעה ב"ה ממשיכה לתפקד כרגיל, ועדרי הצאן יוצאים יום יום אל המרעה. אנחנו לא זונחים לרגע את המערכה החשובה. אפילו התחלנו בשעה טובה במוצאי ראש השנה לנטוע מטע חדש של עצי פרי בשטח של חמישה דונמים נוספים. ההתנכלויות קשות ולעיתים מאתגרות מאוד, אבל אנחנו כל הזמן עם הפנים קדימה.
ועכשיו הגענו לחלק העיקרי. על מה כל המלחמה הזאת? באמת שווה לעבור את כל הרדיפה הזאת כדי להישאר על הגבעה? אז זהו, שלא מדובר כאן רק במאבק על גבעה כזו או אחרת אלא במאבק על כלל השטח ביהודה ושומרון.
בעשור האחרון, כפי שכתבתי כאן לא אחת, הרשות הפלשתינית מקדמת בקצב מסחרר את תוכנית פיאד להשתלטות מהירה על כל שטחי יהודה ושומרון שנותרו ריקים. היישובים הוותיקים, כולל בניית יחידות הדיור החדשות מדי שנה, לא ממש מפריעים לתוכנית, משום שהם נבנים בתוך גבולות היישובים הקיימים. גם מדינת ישראל והמנהל האזרחי לא ממש נוקפים אצבע בעניין למעט אכיפות מינוריות, וכך התוכנית שמטרתה הקמת מדינה פלשתינית בסופו של דבר קורמת עור וגידים כמעט באין מפריע.
עוד רכס ועוד רכס נתפסים בזה אחר זה והופכים לשטח ערבי, כבישים אסטרטגיים נפרצים במרחב ויוצרים רצף ערבי, ובתים ערביים חדשים צצים תחת כל עץ רענן. הדבר היחיד שבולם בינתיים, גם אם חלקית, את תוכנית ההשתלטות הוא הגבעות היהודיות שמתפרסות במרחב ובעצם נוקטות כמעט את אותה שיטת פעולה. הן מצליחות לתפוס, כל אחת מהן, שטחים נרחבים של אלפי דונמים באמצעות בנייה אסטרטגית ומרווחת, חקלאות ומרעה, יוצרות רצפי התיישבות יהודים ובולמות את התפשטות הכפרים מסביב.
רק לשם ההמחשה, גבעה אחת שהוקמה לפני שנים אחדות עשויה לחלוש על שטח גדול פי שניים מיישוב ותיק בן עשרות שנים דוגמת עפרה או אלון שבות. מהדבר הזה בדיוק חוששים ברשות הפלשתינית. היא הקימה גוף מיוחד ששמו הוועדה למאבק בהתנחלויות, ומטרתו, כפי שהבאנו כאן בעבר בהרחבה, מאבק בנקודות ההתיישבות היהודיות החדשות.
המאבק מתרחש במגוון אפיקי פעולה: התפרעויות אלימות נגד הגבעה, עתירות משפטיות ויצירת לחץ בינלאומי על המערכות למיניהן, זאת לצד רתימתם של תושבי כלל הכפרים באזור למאבק. לרוב הלחץ הערבי לא היה מצליח להזיז דברים בשטח, והתפרעויות היו מפוזרות בגז מדמיע.
גם נגד הגבעות רמת מגרון ועוז ציון החליטו ברשות הפלשתינית לפתוח במאבק נחוש לאחר שנתיים של פעילות שבהן הושבו אלפי דונמים לבעלות יהודית והתפשטות הכפרים נבלמה. השר מועיד שעבאן, יו"ר הוועדה למאבק בהתנחלויות, כינס פגישה דחופה עם מועצות הכפרים בורקא, מוכמוס ודיר דיבאוון, שסביב רמת מגרון ועוז ציון, ובה הוחלט על שורה של פעולות מיידיות שייצרו לחץ על המנהל האזרחי ושר הביטחון.
שר הביטחון גנץ, שדוגל בהקמת מדינה פלשתינית ולא ממש אוהד את ההתיישבות, לא רק שלא זרק אותם מכל המדרגות אלא מיהר לרצות את ידידו הטוב אבו מאזן בסילוק המכשול להשתלטות הערבית באזור, ששמו רמת מגרון. בכפרים וברשות הפלשתינית חגגו כמובן את הניצחון והצהירו: "נמשיך להיאבק עד להסרת מאחז המתנחלים מהרכס באופן מוחלט"
אלא שהפעם הלחץ פעל מעל ומעבר, וברשות הפלשתינית גילו להפתעתם כי התפרצו לדלת פתוחה. שר הביטחון גנץ, שדוגל בהקמת מדינה פלשתינית ולא ממש אוהד את ההתיישבות, לא רק שלא זרק אותם מכל המדרגות אלא מיהר לרצות את ידידו הטוב אבו מאזן בסילוק המכשול להשתלטות הערבית באזור, ששמו רמת מגרון. בכפרים וברשות הפלשתינית חגגו כמובן את הניצחון והצהירו: "נמשיך להיאבק עד להסרת מאחז המתנחלים מהרכס באופן מוחלט".
לא קשה לנחש כי הכניעה של מערכת הביטחון ללחץ הרשות הפלשתינית והפיכתה לקבלן ביצוע של אבו מאזן רק יגדילו את התיאבון הערבי של מי שחפצים לא רק בסילוק הגבעות אלא מייחלים לדחיקה מוחלטת של כל יהודי בין הירדן לים.
לממשלה הימנית הבאה שתקום כאן בעז"ה יש הרבה מאוד עבודה, אבל בראש ובראשונה עליה להבהיר לרשות הפלשתינית את מקומה ולקחת את גורל ארץ ישראל בידיים. כך או כך, עד אז אנחנו נמשיך להיאבק כאן בחזית ההתיישבות, ובעז"ה רק נפרוץ קדימה מכל התקופה הזאת.
