כאילו לא חווינו את השנה הנוראה הזו שהייתה, הודיעה מי שחשבו פעם שעוד עשויה להיות ראש ממשלה, שקד, שהיא מקימה מפלגה חדשה עם מי שפוסל ומחרים את ראש המפלגה הגדולה במערכת הפוליטית, הנדל. השניים, שהיו פעם בימין, הרכיבו מרסיסי המפלגות שלהם ישות חדשה, רוח ציונית שמה, שלמרות דיבורים על אחדות נועדה להוסיף ולפלג, כאילו חסרות לנו סיבות לפילוג נוסף. "שקנדל", קרא לזה יהודה שלזינגר. שקנדל לא עוברים את אחוז החסימה, ולאור ניסיון העבר, אם זה לא התחיל גבוה, לאן זה עוד יכול לרדת?!
אחרי הקמת ממשלה פוסט-ציונית עם מחבקי מחבלים ותומכי טרור, שממנה עד היום לא התפטרו, ישבה שקד בבליץ ראיונות סוף השבוע והמשיכה בדרכה. נכון, לעיתים נדמה שלעם ישראל הרחמן יש גם זיכרון קצר והוא מוכן לסלוח כמעט על כל טעות. הפעם נראה שנחצה קו אדום בוהק גם בלבבות הרחמנים ביותר.
כנסת ישראל היא הנשמה הכללית שקדמה לעולם ולבריאה כולה. ממנה יצא עם ישראל, והיא למעלה מכל לכלוך וטומאה. היא מכילה את כל הנשמות הפרטיות שירדו לעולם בעבר, בהווה ובעתיד, ועם ישראל הוא הגילוי וההופעה בארץ של הנשמה של כנסת ישראל. כנסת ישראל היא קודש. הכנסת אינה סידור עבודה פרטי
אימו של דני גונן הי"ד, דבורה, סיפרה בתוכנית של בועז גולן בערוץ 14 שח"כ שקד מתקשרת אליה, והיא אינה מוכנה לענות לה. "אני, אימא של דני גונן, לא מאמינה לך. בזמן אמת לא עשית מעשה. ממשלה שקמה על שקר, שתקעה סכין בגבן של הרבה משפחות שכולות… רובנו כבר לא מאמינים… הגיע הזמן שתניחי את המפתחות על השולחן ותודיעי שאת פורשת מהמרוץ הזה. אנחנו כבר לא מאמינים לך. תלכי הביתה". לשמוע ולבכות איתה.
מתי מגיע שלב קבלת האחריות למעשים ולאמירות של השנה האחרונה? אולי איזו התנצלות והבנה של התחושות מצד אלה שהצביעו למשהו וקיבלו את ההפך הגמור? אמפתיה היא לא מילה גסה. עד מתי ימשיכו פוליטיקאים מסוימים לחשוב שהם יכולים להנדס את תודעת הציבור ולהשתמש בדמוקרטיה כדי לספק את הצורך האגואיסטי שלהם בתפקידי מפתח בשלטון? הרי ברור לכל בר דעת שכל המשחקים הללו של המפלגות נועדו בעיקר לפזר מסך עשן ולעמעם אופורטוניזם טהור.
כמה ימים לאחר מכן הודיעה ח"כ שיר, חברת כנסת ממפלגת הליכוד ואז מתקווה חדשה ואז מכחול לבן, שהיא עוברת שוב מפלגה לזו של ראש הממשלה הזמני יאיר לפיד. זה שהיא יצאה נגדו בכל הזדמנות וטענה שהוא חסר ניסיון להוביל את המדינה.
יש חברי כנסת שנעים וזזים בינם לבין עצמם כאילו מחויב המציאות שדווקא הם יהיו בכנסת הבאה למרות שברור לגמרי שלו היה ציבור גדול המבקש שאותם חברי כנסת יהיו חלק מהציבוריות הישראלית, הם לא היו זקוקים לכל התרגילים הפוליטיים הללו. נדמה שמאחורי חלקם לא רק שאין ציבור בכלל, אלא שמה שמוביל אותם הם רק מאוויים, רצונות ואגו. ערב ט' באב הוא העת לבחינה מעמיקה ולחשבון נפש. ייתכן שהגיע הזמן להרפות.
כנסת ישראל היא הנשמה הכללית שקדמה לעולם ולבריאה כולה. ממנה יצא עם ישראל, והיא למעלה מכל לכלוך וטומאה. היא מכילה את כל הנשמות הפרטיות שירדו לעולם בעבר, בהווה ובעתיד, ועם ישראל הוא הגילוי וההופעה בארץ של הנשמה של כנסת ישראל. כנסת ישראל היא קודש.
הכנסת אינה סידור עבודה פרטי של חברי כנסת שזזים כמו חיילים על לוח דמקה. נציגי ציבור צריכים לשים את האינטרס הלאומי לפני האינטרס האישי שלהם. זה נשמע תמוה, אני יודעת, אבל תופתעו לשמוע שיש אנשים, ואפילו חברי כנסת, שפועלים כל העת למען ישראל יהודית ודמוקרטית ויודעים להציב בראש את השגת המטרה הנעלה. הרי לא ייתכן שלעולם נהיה במקום שבו אנו מצווים לבחור במי שמזלזל באינטליגנציה הבסיסית שלנו כאזרחים.
חברי הכנסת הנבחרים לשרת את עם ישראל צריכים להיכנס למקום הזה בחיל וברעדה ולהבין את הזכות הגדולה שנפלה בחלקם להיות שם. לא בשביל השכר, הרכב או המעמד אלא בגלל הרוח שהביאה אותם להיות חלק מההיסטוריה המפוארת של עם ישראל. רק בגלל הרוח היהודית.
