לפני שלוש שנים הוזמן האלוף (במיל') אליעזר שקדי ליום עיון לזכרם של עמנואל מורנו ודרור ויינברג הי"ד. עשרים ושמונה הדקות שדיבר שם הפכו בתוך זמן קצר לחומר להרצאות, לשיחות ולדיונים, וביתר שאת בציבור הדתי-לאומי. משהו בדבריו על הנהגה ואחריות כלל-מגזרית שכנע. עורר תחושת אחריות. בתקופה צינית ועייפה כל כך ממלחמות פנימיות הזכירו דבריו לרבים מאוד איפה הם רוצים להיות.

אליעזר שקדי שירת שנים רבות בחיל האוויר, ולאחר כשלושים ושלוש שנות שירות, שמהן כארבע שנים היה מפקד חיל האוויר, השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף. לאחר מכן שימש שקדי מנכ"ל חברת התעופה אל על כארבע שנים נוספות עד שפרש ושינה כיוון: "עכשיו אני בפרק השלישי בחיי", הוא מספר. "אני 'אבא' של כחמישה עשר סטארטאפים ערכיים, חברתיים וחינוכיים לילדים ולנוער, בתחומי תרבות ארגונית, מצוינות, חרדים, גזענות ועוד", הוא מספר. "אני עושה זאת בהתנדבות, וזה גורם לי אושר גדול".

לפני כתשעה חודשים הוציא לאור את ספר 'למה מי זה מייקל', שנעשה רב-מכר. יש בספר 149 סיפורים קצרים, כולם אמיתיים וכולם קרו לשקדי לאורך חייו ופועלו, אבל לטענתו הם מסופרים "כדי שהקורא ימצא בהם את עצמו, לא שיקרא עליי", הוא מסביר.

ההחלטה של האלוף במיל' לכתוב ספר סיפורים הגיעה לאחר אותה הרצאה שעלתה ליוטיוב ללא ידיעתו וגרפה בפרק זמן קצר מאוד מאות אלפי צפיות. "לא הבנתי מה קרה פה, מי מסתכל ביוטיוב בהרצאה של חצי שעה? עשיתי תחקיר טוב כמו בחיל האוויר והגעתי למסקנה שהיה שם משהו אחר: כשאדם רואה את ההרצאה הוא כביכול משוחח איתי דרך המסך, אבל הוא בעיקר משוחח דרך הסיפורים עם עצמו. אפילו תמונות שירות צבאי שאנחנו אוהבים לראות בספרים אוטוביוגרפיים לא תוכלו לראות כאן".

לדבריו, המסרים אכן עוברים, ומאז יצא הספר הוא מקבל מדי יום המון הודעות טקסט, מיילים, מכתבים, טלפונים ופניות מבני כל הגילים. אגב, גם את הכסף שנכנס מהספר הזה הוא תורם.

"אם נמשיך להחרים, נוכל בקלות לאבד חצי מיהדות העולם. באמריקה יש קבוצה גדולה מאוד של היהדות הרפורמית. אם נאבד אותם, זו תהיה טעות בלתי נתפסת ובלתי נסלחת. אנחנו צריכים למצוא את הדרך כדי שדתיים, חרדים, חילונים, קונסרבטיבים ורפורמים יוכלו לחיות יחד. לדעתי מצווה גדולה לעסוק בזה"

לא אויב, אח

שקדי אינו מפרסם מי פנה אליו, אבל בערך מהרגע הראשון ששם רגל באזרחות מחזרים אחריו מכל הקשת הפוליטית: ימין, מרכז ושמאל. אנחנו יודעים על לפחות ניסיון אחד לנסות לגייס אותו להנהגת האגף הלאומי. ממנו כאמור לא תשמעו מילה על זה.

כשמדברים עם האלוף שקדי אי אפשר שלא להתרשם מכך שמדובר באדם ערכי שאכפת לו. הוא שב וחוזר על מסרים פשוטים לכאורה על הצורך באחדות ובשלום בין הקבוצות בעם ישראל. מה שיפה הוא שמבחינתו לא מדובר רק במילים אלא במשימת חיים, ואי אפשר שלא להשתכנע מהכנות, מהלהט ובעיקר מהאמונה שלו בעתיד עם ישראל.

ואולם בשלב הזה בחייו הוא חש כי מקומו אינו בפוליטיקה. "אני מרגיש שאני מגיע היום ומשפיע על הרבה מאוד אנשים – ילדים, נוער, נשים וגברים דתיים ושאינם דתיים. אני מדבר על מהות, וכל אחד, לא משנה לי אם הוא ימין או שמאל, דתי או לא דתי, כל אחד ייקח את זה ויעשה עם זה מה שהוא רוצה. אני מדבר גם לימין וגם לשמאל, גם לדתיים וגם לחילונים, ואין לי אג'נדה פוליטית".

"אנחנו יושבים כאן בתל אביב באמצעו של הנס הכי גדול בתולדות העם היהודי לדורותיו. אנחנו נמצאים כאן, ברגע זה ממש, באמצע נס, תוך כדי שאנחנו מדברים עכשיו בתל אביב. אנחנו חיים במדינה יהודית, חופשית, דמוקרטית וגאה"

בכל זאת אתה אדם בעל דעות. לא מעניין אותך להשפיע בכל כך הרבה נושאים שהחברה ישראלית מתלבטת בהם?

"את רוב חיי הבוגרים עשיתי כדי להגן על מדינת ישראל מאויביה. עכשיו אני מרגיש שיש לי משימה חשובה מאוד, לעשות הכול כדי שהנס הכי גדול בעם היהודי לדורותיו – מדינת ישראל כמדינה יהודית חופשית דמוקרטית, גאה ומצליחה – תתקיים. שלא נגיע לשסע, קרע ומלחמת אחים. זו המשימה שאני מרגיש שאני חייב לעשות, ואת זה אני עושה.

"העם היהודי הוא עם מדהים. יש לנו מסורת ארוכת שנים, יש בעם הזה אנשים שהם גדולים ממש, ברוח, במדע, בחריפות ובנשמה, לוחמים עזי נפש וזוכי פרס נובל. מה שמטריד חלק לא מבוטל בעם וכנראה את הרוב המוחלט הוא איך משמרים את זה ואיך לא מגיעים לחשש הכי גדול: מלחמת אחים".

בנושא הזה שקדי דווקא מדבר נחרצות וקובע פעם אחר פעם: "אין לאף אחד מונופול על אהבת ארץ ישראל או על היהדות. לא על הדמוקרטיה, לא על הומניזם ולא על שום דבר. כולם צריכים לזכור את זה. דבר נוסף, תמיד תזכור שמי שאתה מדבר איתו יכול לחשוב אחרת ממך, אבל הוא לא אויב שלך אלא אח שלך. צריך ליצור דינמיקה שמאפשרת הקשבה ולא אנטגוניזם.

"לכן מה שאותי הטריד זה בעיקר השיח הציבורי שנהיה מאוד אלים, שכל מי שחושב אחרת הוא כביכול אויב. לי זה לא משנה, אדם יכול להיות אולטרה-חרדי, הוא לא אויב שלי, הוא אח שלי. הוא יכול להיות אולטרה-ימני או אולטרה-שמאלני, הוא לא אויב, הוא אח.

"הפעם האחרונה בתולדות העם היהודי שהעם הזה היה עם אחד, לא פרוד בין ישראל ליהודה, היה בזמן שאול, דוד ושלמה, למאה שנה וזהו. מדינת העם היהודי מתקרבת לגיל מאה שנה, ולכן אני אופטימי. אבא שלי היה תמיד שואל אותי כששבתי מהצבא: 'יש בעיות?' אמרתי לו 'יש כך וכך'. הוא היה אומר לי: 'זה לא בעיות, תסתדרו'. כלומר, היו לו פרופורציות. הרי כל המשפחה שלו נרצחה ונשרפה באושוויץ"

"הקצנה זה הדבר הכי קל; אתה הולך עם ה'אמת' שלך עד הסוף, וכל השאר אויבים. אבל קירוב לבבות מחייב הקשבה והקרבה. אתה מקשיב ומנסה להבין. בעם יש זרמים שונים, ואני מדבר איתך בשמחה רבה ולא מעניין אותי אם יש לך כיפה או לא, אתה אח שלי. אני לא איש דתי, אבל אכפת לי מכם. אתם כמו אחים או ילדים שלי.

"אבא שלי אמר תמיד שבדרך למשרפות באושוויץ אף אחד לא התעניין אם יש לך כיפה גדולה, שחורה, סרוגה או חצי כיפה, אם אתה דתי, חילוני, רפורמי, חב"דניק או קונסרבטיבי. אנחנו חייבים להבין את זה! חייבים להבין וללמוד לחיות יחד, לכבד זה את זה. אני מגיע למקומות הכי קיצוניים בשני הצדדים ואומר את זה שם. מבקש מהם שגם להם יהיה אכפת ממני כמו שאכפת לי מהם.

"אם נמשיך להחרים, נוכל בקלות לאבד חצי מיהדות העולם. באמריקה יש קבוצה גדולה מאוד של היהדות הרפורמית. אם נאבד אותם, זו תהיה טעות בלתי נתפסת ובלתי נסלחת. אנחנו צריכים למצוא את הדרך כדי שדתיים, חרדים, חילונים, קונסרבטיבים ורפורמים יוכלו לחיות יחד. לדעתי מצווה גדולה לעסוק בזה. זו האחריות של המנהיגים והאחריות של כל אחד ואחת מאיתנו לוודא איך אנחנו מדברים, איך אנחנו מקשיבים, לנסות להבין ולחפש את הדרך לחיות ביחד".

שקדי מצטט את מנחם בגין: "בגין היה מנהיג גדול, ולו רק בגלל המשפט הזה: 'אני לא רוצה שיזכרו אותי כי הייתי ראש המחתרת, אני לא רוצה שיזכרו אותי כי הייתי ראש הממשלה ולא כי הבאתי הסכם שלום, אלא על זה שמנעתי מלחמת אחים'. הוא הבין שזה מה שגדול מהכול. אני מנסה בדרכים שלי למצוא דרך לכך, זה מה שאני מנסה לעשות היום. יש דברים שגדולים מכולנו".

אופטימיסט גדול

אתה איש שערך האחווה, אחדות עם ישראל, בוער בדמו. אבל מה שעושה אותנו לעם הוא התשתית הרוחנית שלנו. גם אם נניח לרגע לקיום מצוות, אין עם יהודי בלי התורה שלו. בלעדיה לכאורה זה עוד חיבור סוציאלי בין אנשים אקראיים.

"אני לא מעלים את זה", אומר שקדי, "השורשים שלנו, המסורת שלנו והרוח שלנו מושתתים על הבסיס ההיסטורי שלנו. אני לא איש דתי אבל אני קורא המון. אני קורא בין השאר את הרמב"ם ואת דבריו של הלל הזקן, לוקח המון מהעולם השורשי העמוק של העולם היהודי. אבל אני לא מקבל את זה שאם לאדם יש כיפה או סממן חיצוני כזה או אחר, הוא יכול לחשוב שהוא יותר טוב מיהודי אחר.

"אני מרגיש ומתחבר לכך שככל שאדם הוא יותר בן אדם, פנימית הוא יותר קרוב לא-לוהים. אני כן באמת חושב שהיסוד של כולנו והתשתית של כולנו בנויה מהעבר שלנו, הרי לא נתלשנו ופתאום נולדנו בארץ ישראל".

אתה מבין שזה לא יכול להיות רק היסטוריה? אני מדבר על תשתית א-לוהית.

"אני אלך איתך. אני חושב שהדבר הכי מדהים שהעם היהודי קיבל לדורותיו הוא עשרת הדיברות. אנחנו מדברים על בסיס משותף, וזה הדבר הכי מדהים שהעם היהודי קיבל לדורותיו. יש להם, לעשרת הדיברות, משמעות גדולה לכל יהודי באשר הוא. עליהם מתבססת אמרתו של הלל, 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך'. איך שאתה לא אוהב שמדברים אליך אל תדבר למישהו אחר, מה שאתה לא אוהב שעושים לך אל תעשה למישהו אחר. חמישה מעשרת הדיברות, כל הדיברות שבין אדם לחברו, נגזרים מזה.

"יש ויכוחים על הכול, זה נכון. אפילו בציווי על השבת יש ויכוח מה רלוונטי ומה לא, ואני לא שופט אף אחד. אבל התשתית שלנו יושבת שם באופן חד-משמעי, וזה מדבר אליי לא פחות משזה מדבר אליך, חד-משמעית".

אתה לא מודאג מאובדן התשתית הזו? אתה לא מודאג מהמקום שהציונות החילונית נמצאת בו כיום?

"אני אופטימיסט גדול. העם שלנו חווה קטסטרופות לאורך ההיסטוריה, והגדולה שבהן קרתה במלחמת העולם השנייה, בשואה. זה היה חורבן מטורף, בלתי נתפס. אי אפשר לדמיין את זה בכלל: השמדה של קהילות שלמות ושל מספר בלתי נתפס של ילדים, נשים וגברים.

"אנחנו יושבים כאן בתל אביב באמצעו של הנס הכי גדול בתולדות העם היהודי לדורותיו. אנחנו נמצאים כאן, ברגע זה ממש, באמצע נס, תוך כדי שאנחנו מדברים עכשיו בתל אביב. אנחנו חיים במדינה יהודית, חופשית, דמוקרטית וגאה".

למה אתה מתכוון בביטוי נס?

"שנינו בני אדם, אנחנו לא מבינים הכול. אני יודע לומר בפשטות: הפעם האחרונה בתולדות העם היהודי שהעם הזה היה עם אחד, לא פרוד בין ישראל ליהודה, היה בזמן שאול, דוד ושלמה, למאה שנה וזהו. מדינת העם היהודי מתקרבת לגיל מאה שנה, ולכן אני אופטימי. אבא שלי היה תמיד שואל אותי כששבתי מהצבא: 'יש בעיות?' אמרתי לו 'יש כך וכך'. הוא היה אומר לי: 'זה לא בעיות, תסתדרו'. כלומר, היו לו פרופורציות. הרי כל המשפחה שלו נרצחה ונשרפה באושוויץ.

"אני לא נבהל לא מדעה קיצונית ימנית ולא מדעה קיצונית שמאלית, אבל אני רק רוצה שנבין שאנחנו קבוצה, קבוצה שצריכה למצוא את הדרך. מצאנו את הדרך, אבל אני מוטרד מוורסיות של אלימות מילולית ופיזית. כי מתי אתה אלים כלפי מישהו? כשאתה רואה בו אויב שלך. אני לא אהיה אלים כלפיך, אני אהיה אלים כלפי אויב שרוצה להשמיד אותי. כאמור, באמת אין מונופול על אהבת הארץ והעם, על דמוקרטיה ועל הומניזם. מי שחושב שיש לו מונופול טועה בגדול. כאשר מישהו יחשוב שהוא ורק הוא צודק, תם הסרט".

איך הדברים על האלה על אחדות עם חרדים מתקבלים בקרב החברים שלך?

"לא תמיד ברור לקבוצה שאני נמצא בה מה אני עושה ולמה. אבל אני מאמין שמה שעשינו בשילוב החרדים בחיל האוויר הוא לא פחות מחיוני לקיום של המדינה והעם. אני לא חושב שהם לא רוצים לעבוד או לא רוצים בקיומה של המדינה. הם רוצים. בשיחה אחד על אחד מתברר שהם חושבים כמוני ורוצים את המדינה. אני מחבר עובד חרדי ועובד חילוני במקום אחד, והם מגלים שקודם כול הם אחים, ולא קרה כלום! אני מודה שזה לא מובן תמיד לסביבה שלי".

הדור הבא ידע להכיל מסרים כאלה יותר או פחות מהדור הקודם?

"כיוון שאני פוגש הרבה נוער, אני אופטימי, כי הדור של הילדים שלנו יותר טוב מהדור שלנו. אני נפגש המון עם נוער בצפון, במרכז ובדרום, בגולן וביו"ש. יש לנו נוער מדהים, יותר טוב מהדור שלי".

"מתי אתה אלים כלפי מישהו? כשאתה רואה בו אויב שלך. אני לא אהיה אלים כלפיך, אני אהיה אלים כלפי אויב שרוצה להשמיד אותי. כאמור, באמת אין מונופול על אהבת הארץ והעם, על דמוקרטיה ועל הומניזם. מי שחושב שיש לו מונופול טועה בגדול. כאשר מישהו יחשוב שהוא ורק הוא צודק, תם הסרט"

אות לאחדות ישראל

אחד הסיפורים שהאלוף שקדי הכי גאה בהם הוא הסיפור על ספר התורה שכתב כמנכ"ל אל על. העיניים שלו ממש נוצצות כשהוא מספר עליו. הטריגר היה כשליווה את הנשיא פרס ז"ל לנאומו בבונדסטאג שבגרמניה. "אמרתי לו שאני מתרגש בשם המשפחה, בשם אל על, ואני מרשה לעצמי לומר את זה בשם כלל היהודים בישראל ובעולם.

"פרס סיפר לי שהוא כתב את הנאום בעצמו ושהוא מתכוון לשאת אותו בבונדסטאג בעברית. הוא נסע עם העוזרים שלו, והצעתי לו שעובדי אל על יצטרפו ויחכו שם במדים ייצוגיים. שאלתי אותו 'יש איתך ספר תורה?' כי באמת, מה יותר סמלי מנשיא מדינת ישראל בפרלמנט הגרמני עם אנשים שנמצאים לידו במדים ייצוגיים של מדינת ישראל ולצידו ספר תורה? הוא אמר לי: 'לא, אין לי', היה לו כמדומה לי ספר תהילים קטן בכיס של החולצה".

לא נראה ששקדי מכיר את ההלכה שאומרת שמלך צריך לשאת איתו את ספר התורה בתפקידו, אבל הסיפור הזה הדליק אותו. "החלטנו לכתוב ספר תורה באל על שמטרתו להתלוות למפגשים ולאירועים חשובים של מנהיגי המדינה. הלכנו בכוונה על ספר קטן כדי שיהיה אפשר לשאת אותו בקלות.

"קראנו לו 'ספר התורה של אחדות ישראל' של אל על. הסתובבנו איתו בכל העולם, ובכל מקום אנשים ונשים כתבו אותיות בספר. התנאי שלי היה שבכל מקום שאנחנו מגיעים אליו, אנחנו באים רק אם כל אנשי המקום מגיעים למקום אחד, כולם ביחד, כי יש מקומות שבהם כמה בתי כנסת גדולים. כך היה, והיו אנשים שלא ראו לפני כן זה את זה עשרות שנים.

"נסענו בכל העולם וכתבנו את האותיות. בישראל, בארצות הברית, באנגלייה, בצרפת, בגרמניה, באיטליה, בספרד, ברוסיה, באפריקה, במזרח הרחוק ואפילו בחומה הסינית. קהילות יהודיות שלמות היו מגיעות לכתוב אות בספר התורה לאחדות ישראל".

"אני לא דורך באדמת גרמניה בלי צורך אמיתי, ואמרתי שאני לא נוסע. באו אליי החבר'ה מאל על והציעו שנכתוב אות בספר התורה בווילה ואנזה, ליד ברלין, היכן שנערכה ועידת ואנזה, שבה הוחלט על הפתרון הסופי. זו הייתה סיבה ראויה לנסוע ולכתוב. קרה שם דבר בלתי נתפס: באו אנשים מהארץ, מגרמניה, מכל מיני מקומות. היה מפוצץ, על הקירות היו תמונות של הנאצים שהחליטו על ההשמדה, אנחנו כותבים אותיות בספר תורה, ולידינו ילד יהודי קטן מנגן בכינור"

ההנהגה החרדית שיתפה פעולה?

"בטח. נפגשנו בשביל זה עם הרבנים הכי גדולים – עם הרב עובדיה, הרב אלישיב והרב קנייבסקי. הזהירו אותי וטענו שיש מקומות שלא יוכלו לומר שהייתי מפקד חיל האוויר. אמרתי: 'תגידו, ותראו שלא יהיה מקום אחד שמישהו לא ירצה לכתוב אות בספר תורה לאחדות ישראל', וכך היה.

"זה היה מדהים", הוא אומר בהתרגשות, "נשיא, ראש ממשלה, רמטכ"ל, ראש שב"כ, ראש מוסד ועמך ישראל, כולם כתבו את הספר. זו הייתה חוויה מיוחדת אצל גדולי הרבנים, ולדעתי באמת אין עוד ספר כזה. אגב, אחד המקומות המעניינים היה בתערוכה גדולה בגרמניה. אני לא דורך באדמת גרמניה בלי צורך אמיתי, ואמרתי שאני לא נוסע. באו אליי החבר'ה מאל על והציעו שנכתוב אות בספר התורה בווילה ואנזה, ליד ברלין, היכן שנערכה ועידת ואנזה, שבה הוחלט על הפתרון הסופי. זו הייתה סיבה ראויה לנסוע ולכתוב.

"קרה שם דבר בלתי נתפס: באו אנשים מהארץ, מגרמניה, מכל מיני מקומות. היה מפוצץ, על הקירות היו תמונות של הנאצים שהחליטו על ההשמדה, אנחנו כותבים אותיות בספר תורה, ולידינו ילד יהודי קטן מנגן בכינור".

נראה שהחזון של שקדי שמנהיגים יקפידו לקחת איתם את ספר התורה המיוחד הזה לשליחויותיהם טרם הוגשם במלואו, אבל הוא בהחלט ממתין ליעדו. בינתיים הרב הראשי לקח אותו למסעותיו. גם לאושוויץ לקח אותו לא מזמן.

אבל יש לו עוד חזון לאיש הזה. את יום השואה הוא ומשפחתו פותחים כבר שנתיים בצום של שש שעות שמתחיל בצפירה ומסתיים אחר הצהריים. "הדיון האמיתי בחיבור הוא לגבי הילדים והנכדים", הוא מסביר. "חשבתי איך לחבר את הילדים והנכדים שלי, והצום הזה הוא משהו סמלי לזכרם של שישה מיליוני הנרצחים. בצום של שש שעות גם ילד בכיתה ג' יכול לעמוד. הוא בסך הכול לא אוכל ארוחת צהריים, וככה הוא למעשה מתחבר. אני מרגיש שזה מאוד מדבר לאנשים, לסביבה הקרובה ולחברים ומרגיש שיש בזה פוטנציאל חיבור". מוזמנים לאמץ.

"ערביי ישראל הם כמובן אזרחים לכל דבר ועניין. צריך להתייחס אליהם בהגינות ובכבוד ולתת להם את הזכויות שלהם. מצד שני, אין פשרה במילימטר בכל מי שפורע, עושה דברים שהם לא קבילים. בו צריך טיפול ללא מצמוץ"

הערך העליון: שלמות העם

דיברנו על עם ישראל ועל תורת ישראל. אצלנו זה משולש חסר בלי הארץ. איפה ארץ ישראל בציונות שלך?

"ברור שארץ ישראל שם. מדוע? זה קשור כמובן להיסטוריה ומורשת, כאן נולדנו. אברהם יצא מביתו לארץ ישראל, וגם ממצרים יצאנו, וככה הגענו למקום הזה. אסור לנו להתבלבל בדבר אחד: פה התשתית שלנו, פה הבסיס, ובקרוב נהיה כאן רוב יהודי העולם. כאן המרכז הרוחני, כאן המרכז הכללי והמרכז הדמוקרטי. השאלה היא מה מעל מה".

שקדי עוצר לכמה שניות להרהר ואומר: "עם ישראל מעל הכול. אם אני צריך עכשיו למצוא דרך כדי שעם ישראל ימצא את הדרך לחיות יחד, זה עם ישראל בארץ ישראל, שגבולותיה פחות קריטיים בעיניי". עוד מעט הוא יפתיע בדיוק נוסף בהיררכיה שאמר עכשיו.

יש לך דעה אישית בנושא גבולות הארץ?

"יש לי. אבל בכל מקרה כל ורסיה שבה עם ישראל ישב יחד, זו העדיפות העליונה. אני יודע שיש שחושבים אחרת, אך בעיניי הערך העליון, המדרגה הכי גבוהה, הוא שלמות העם היהודי".

יש בישראל גם ערבים רבים, אזרחי המדינה.

"ערביי ישראל הם כמובן אזרחים לכל דבר ועניין. צריך להתייחס אליהם בהגינות ובכבוד ולתת להם את הזכויות שלהם. מצד שני, אין פשרה במילימטר בכל מי שפורע, עושה דברים שהם לא קבילים. בו צריך טיפול ללא מצמוץ.

"יש כאלה שעושים היום מהלכים שבאים ממקום נכון, הם רוצים לעבוד ולהתפרנס. אבל זה מעורר את הקיצונים, שרוצים להרוס את הדבר הזה. יש קבוצות מדהימות של ערבים, בתי החולים מלאים אנשים מסורים מאוד, ויש כאלה שמוכנים לעשות הכול כדי שזה לא יקרה, ובהם צריך לטפל בהם ללא מצמוץ".

אבל אתה לא חושש לדמוגרפיה היהודית?

"יש חשיבות עליונה שהמדינה הזו תהיה ותישאר מדינה יהודית חופשית ודמוקרטית. אני מתחיל ביהודית, קודם כול יהודית. אין ספק שהרוב במדינה הזו הוא רוב יהודי, וכך חייבים שיישאר".

"יש שני תסריטים שבהם נוכל ליצור בעיה חמורה: שלא נוכל להצליח ללמוד לחיות יחד כקבוצה אחת שיש בה זרמים שונים, ושנכניס קבוצה שקרובה בגודלה למספר היהודים שחיים כיום במדינת ישראל, וזו טעות נוראית. אני חושב שאסור לעשות את זה בשום פנים ואופן, ועל סוגיית זכות השיבה אסור להתפשר"

זה נס שצריך לתחזק.

"הדור הבא יותר טוב מאיתנו, והוא ימשיך בזה. יש היום פלשתינים בעזה וביו"ש שהיו מוכנים לעשות הכול כדי להיות חלק ממדינת ישראל. מזה צריך להיזהר מאוד. זה יכניס לתוך המדינה מסה קריטית שתשנה את הפרופורציות ותגרום לחורבן המדינה.

"יש שני תסריטים שבהם נוכל ליצור בעיה חמורה: שלא נוכל להצליח ללמוד לחיות יחד כקבוצה אחת שיש בה זרמים שונים, ושנכניס קבוצה שקרובה בגודלה למספר היהודים שחיים כיום במדינת ישראל, וזו טעות נוראית. אני חושב שאסור לעשות את זה בשום פנים ואופן, ועל סוגיית זכות השיבה אסור להתפשר".

אתה אומר שאתה מנסה שלא לדרוך בברלין, ומנגד יש לא מעט צעירים שרוצים להגר לשם.

"אני לא אדם שיפוטי. בסוף אדם עושה מה שהוא רוצה. אני יכול לספר על עצמי שבתקופת הלימודים כשגרתי בארצות הברית, שזה מקום מדהים, לאורך כל התקופה הזאת דבר אחד שימח אותי כל יום: שעוד מעט אני חוזר. יש בזה משהו שהוא יותר גדול מהדברים מהסוג של 'נוח יותר' או סוג הרכב".

"אתה רוצה לשאול אותי מה מעל מה בערכים האלה? אז קודם כול אני אגיד לך שלפני הכול זה העם. העם היהודי. אבל אתה יודע משהו? עשרת הדיברות זה העם היהודי, זה לא באמת נפרד. ולמה מדינת ישראל חייבת להיות דווקא בארץ ישראל? כי לשם יצאנו ממצרים. אבל אתה שואל אותי מה הכי מהותי, ברור שעשרת הדיברות"

וכאן שקדי עוצר להרהר רגע ארוך, מנסה לעשות סדר לעצמו במשולש עם–תורה–ארץ. הוא משתמש כמובן במונחים שלו. "אתה רוצה לשאול אותי מה מעל מה בערכים האלה?" הוא נעצר ומנסה לדייק, "אז קודם כול אני אגיד לך שלפני הכול זה העם. העם היהודי. אבל אתה יודע משהו? עשרת הדיברות זה העם היהודי, זה לא באמת נפרד. ולמה מדינת ישראל חייבת להיות דווקא בארץ ישראל? כי לשם יצאנו ממצרים.

"אבל אתה שואל אותי מה הכי מהותי", הוא פוסק בסוף, "ברור שעשרת הדיברות. זה יותר מהותי מהכול. זאת מהותו של אדם באשר הוא אדם, וזאת חובתנו, להיות אור לגויים, חובה שהיא זכות גדולה".

 

כוחות אדירים

שירת שנים רבות בחיל האוויר. לפעמים נראה כאילו הצבא מעדיף את האפשרות הנוחה של חיל האוויר מפעילות קרקעית. האם יש פחות נכונות היום למסירות נפש הכרוכה בהפעלת צבא היבשה?

"לא. אני חושב שהלוחמים של הדור הצעיר הם עזי נפש. קבלת ההחלטות בדרגים הגבוהים קשורה יותר ל'מה נכון לעשות'. יש מצב שאתה אומר: אני רוצה לכבוש שטח, ואז זה דיון אחד, וזה אכן לא קורה מהאוויר. אבל כשאתה רוצה לעשות תקיפות מדויקות מהאוויר מטווח רחוק, זה באופן משמעותי נעשה יותר טוב על ידי חיל האוויר מאשר על ידי כוח קרקעי. כלומר, יש חשיבות גם לזה וגם לזה. אם אתה רוצה לתקוף רחוק ממדינת ישראל, זה יקרה על ידי כוח אווירי. בחומת מגן העיקר היה דווקא על ידי הכוח הקרקעי.

"אני חושב שהלוחמים של הדור הצעיר הם עזי נפש. קבלת ההחלטות בדרגים הגבוהים קשורה יותר ל'מה נכון לעשות'. יש מצב שאתה אומר: אני רוצה לכבוש שטח, ואז זה דיון אחד, וזה אכן לא קורה מהאוויר. אבל כשאתה רוצה לעשות תקיפות מדויקות מהאוויר מטווח רחוק, זה באופן משמעותי נעשה יותר טוב על ידי חיל האוויר מאשר על ידי כוח קרקעי. כלומר, יש חשיבות גם לזה וגם לזה"

"מדינת ישראל בתהליכי פריחה כל הזמן, למרות ההנהגה שלה. הקבוצה כולה – אזרחי המדינה, מי שעוסקים בכל תחום – מצליחים להתמודד מעולה. יש כאוס מוחלט כבר שנים בתחום ההנהגה, התחום הזה מאוד לא יציב. האם המדינה לא פורחת? היא לא מתפתחת? זה אומר שיש פה כוחות פנימיים אדירים, וזה בולט בכל תחום: בהיי-טק, בתרבות ובכלכלה".

לאן המשבר הזה ילך לדעתך?

"זה כנראה תהליך שהמדינה צריכה לעבור. אני חושב שכעת המדינה בתהליך של התבגרות, והוא יימשך עוד כמה שנים. אבל אני באמת חושב שזה ילך למקום יותר טוב, כך אומרת האינטואיציה שלי".