להבה צוריאל

מתוך עמק העצמות היבשות

כשהעצמיות כבר כמעט התייבשה,

קם לו עמנו שוב.

בפעם האחרונה.

 

מכל פינות תבל

שם האיר ניצוצות

זרם לטבור העולם

בשעה קדושה זו.

 

פה הקים בעמל רב

ממלכה אדירה,

מגדל אור לכל העמים.

 

ולכם ילדיי, אהוביי,

נשאר להמשיך לזרוק

בגוף את הנשמה.

 

חודש בלי סמארטפון

תהילה

אחרי הרבה שנים עם סמארטפון ביד, הוא לא נטען לי.

הקדשתי לו די הרבה שעות ביומיום העמוס שלי.

הוא שימש אותי ללא מעט דברים טובים,

והיה לצידי כמעט בכל מקום.

חיכיתי כמה ימים שיגיע הפלאפון החדש שהזמנתי,

אבל גם הוא אחרי שלושה ימים נהרס בזכות בני השובב.

מפה לשם הייתי כמעט חודש בלי פלאפון.

הרגשה מוזרה מאוד. לא קל בהתחלה. סוג של גמילה.

לחזור לנון-סטופ של הווטסאפ־מייל־חדשות וכדומה כבר לא רציתי,

אבל גם להתנתק לגמרי מהדברים הטובים שבכל זאת יש לא ראיתי לנכון.

מספרת לכם את כל זה כדי להציע פה משהו פשוט מאוד.

משהו שהחזיר לי קצת את השפיות, ולמשפחה שלי החזיר אותי.

אולי זה ייתן לעוד אנשים רצון לעשות שינוי.

בעצת חברה יקרה קניתי פלאפון פשוט עם הודעות ושיחות. איתו אני נמצאת במהלך היום. בבית יש לי אפשרות להזמין משלוחים ולהתחבר למייל ולווטסאפ (אפשר דרך מחשב או דרך סמארטפון בלי סים שמתחבר לרשת קרובה), וכמה דקות כל יום אני עושה את זה ומגלה שלא הרבה השתנה… גם בעבודה הודעתי שבמשך היום ניתן להשיג אותי בטלפון או בהודעה ושאוכל לענות לווטסאפ אבל לא באופן מיידי.

גם לפני כן ניסיתי לכבות נתונים, לשים בצד לפעמים את הפלאפון, אבל זה פשוט לא החזיק מעמד. אומנם ברוך ה' השתדלתי לא להשתמש בו לרעה, והייתה לי חסימה, אך המוח שלי לא היה באמת מרוכז בדברים הפשוטים והקסומים שמתרחשים כל יום סביבי.

התחלתי גם יותר להתקשר לאנשים. פשוט היה קצת משעמם בלי הרבה אפשרויות בפלאפון חוץ מטטריס… וואו. זה דורש אומץ, אבל כל כך כיף לדבר ולהתעניין באמת באחרים ולא רק להתכתב ולשלוח 'לב'. להרים טלפון כדי להציע שידוך ולא רק לשלוח כרטיסים.

ממליצה בחום!

 

עוד יום

י'

עוד יום שהבית חרב.
עוד יום שנבואות החורבן מתקיימות בהר ה'.
עוד יום שהשועלים הישמעאלים מחללים את מקום מקדשנו.

עוד יום שאנו עסוקים בעצמנו ושוכחים את בוראנו.
עוד יום שהקב"ה מחוץ לביתו, ואנו מתפארים בביתנו ובארצנו שהוא הנחיל לנו.
עוד יום שאנו עסוקים בקיום מצוות ושוכחים שליש מהן.
עוד יום שנדבר גאולה, אך לא נפעל להביאה.
עוד יום שאנחנו מתווכחים על יהדות, גיור, כשרות, שבת במדינה, ואדישים למקום המקדש.

עוד יום שהם בהר הבית, ואנחנו בכותל.
עוד יום שהם למעלה, ואנחנו למטה.
עוד יום שהם מבינים את מה שבנו אמור להיות טבוע.

עוד יום של זיוף, של הונאה.
עוד יום שאנחנו לא מבינים למה זה פסול.

אם אין בית מקדש אנחנו עובדים על עצמנו.
מתי נקום?

 

 

אֲדִישׁוּת

יָדִין עָמָר

לִכְאוֹרָה הִיא לֹא אוֹיֶבֶת הַמִּדּוֹת,
אֲבָל קָשָׁה מִכֻּלָּם אֶלֶף מִדּוֹת.

הִיא לֹא אַקְטִיבִית וְגַם לֹא נוֹגַעַת,
וְאוּלַי דַּוְקָא בִּגְלַל זֶה הִיא הֲכִי פּוֹגַעַת.

לֹא יַעַזְרוּ הַתּוֹכָחוֹת,
כִּי הָאִישׁ הָאָדִישׁ לֹא צָרִיךְ הוֹכָחוֹת.

אֵין בּוֹ סַקְרָנוּת אוֹ אַמְבִּיצְיָה,
כִּי הוּא מֻפְעָל מִכֹּחַ הָאִינֶרְצְיָה.

שֶׁזּוֹ לֹא חוֹשֶׁבֶת דָּבָר,
כִּי מִבְּחִינָתָהּ שֶׁגַּם הַיּוֹם יִהְיֶה כְּמָחָר.

נִשְׁמָע לֹא כָּל כָּךְ נוֹרָא, הָאֱמֶת,
הַבְּעָיָה שֶׁהָאָדִישׁ יָכוֹל לְהִתְעַלֵּם גַּם אִם יִרְאֶה מִישֶׁהוּ מֵת.

הָאֱמֶת, שֶׁעִקַּר הַבְּעָיָה הוּא לֹא הָרֶגֶשׁ שֶׁלּוֹקֶה בְּחָסֵר,
אֶלָּא הַמְּצִיאוּת שֶׁאֵין עִם מִי לְדַבֵּר.

זוֹ בְּעָיָה בְּלִי פִּתְרוֹן,
אָז אֶשְׂמַח אִם מִישֶׁהוּ יַעֲלֶה רַעֲיוֹן.

 

הַצֵּל שֶׁלָּהֶם

דְּבִיר אַהֲרֹן

עוֹלָמָם חָרַב.

חֶרֶב הוּנְפָה עַל הַיָּקָר לָהֶם מִכֹּל.

חֶרֶב הַשְּׁמָד. הַשִּׂנְאָה.

וְהַדְּקִירָה, הַיְּרִיָּה, הָרְגִימָה,

רָצְחוּ אוֹתוֹ. אוֹתָהּ.

לָנֶצַח.

מַעְגָּל חָדָשׁ נִגְלָה לְעֵינֵיהֶם –

חַיִּים בַּצֵּל, רַק בַּצֵּל.

הַצֵּל שֶׁלּוֹ. שֶׁלָּהּ.

שֶׁתָּמִיד קַיָּם.

חָזָק מִתָּמִיד.

רוֹדֵף בַּלֵּילוֹת. בַּמַחְשָׁבוֹת. בַּדִּמְיוֹנוֹת.

הוּא מָקוֹם לְהִתְרַפְּקוּת. הִתְפָּרְקוּת.

מַזְכִּיר הֶעָבָר, שֶׁנָּמוֹג.

צוֹעֵק מָוֶת, מְחַיֵּב חַיִּים.

מוֹשִׁיט יָד, וּמְקַבֵּל בַּחֲזָרָה יָד מְקַוָּה,

שֶׁמִּתְאַכְזֶבֶת.

כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ.

מִתְעַקֵּשׁ לְהִשָּׁאֵר לוּט בָּעֲרָפֶל.

עֲרָפֶל שֶׁל גֵּיהִנּוֹם.

הַצֵּל, אוֹי הַצֵּל, לָמָּה רַק צֵל?

 

לבירור הבעיה העקרונית במדינת ישראל

אי"ש מר"ג

במשך שנים שבהן למדתי במוסדות חרדיים, הייתי נבוך בשאלה אם מדינת ישראל היא דבר טוב ליהודים או רע ליהודים, או בנוסח נכון יותר – טוב ליהדות או רע ליהדות.

בוויכוחים עלו תמיד המעלות הרבות שיש במדינה – כמו הענקת ביטחון על ידי הצבא, בית לכל יהודי בעולם, הפרכת האמונה הנוצרית שעם ישראל נדחה מלהיות העם הנבחר, סבסוד לומדי התורה, הנישואים שמוכרים הם רק על פי התורה, שמירת צביון יום השבת.

לעומת החסרונות הגדולים – חילול ה' בכך שהמדינה מחללת שבת ומתירה חילול שבת ושאר עבירות בפרהסיה. (מובן שעבירות שמתקיימות על ידי המדינה ואפילו על ידי יחידים במדינת היהודים הן חילול ה' גדול יותר, כי החטא נעשה בהתארגנות יהודית רשמית.) והגרוע מכול – מערכת חינוך שמחנכת לכפירה בקב"ה.

כשהעמקתי, שמתי לב שהמעלות שיש להודות לקב"ה עליהן בכל יום והחסרונות שיש לבכות עליהם תמיד הם אינם עקרוניים, אלא על דרך המקרה. אנחנו נמצאים במדינה דמוקרטית, וכחלק מהמשחק הדמוקרטי – כאשר הרוב קשור למסורת ישראל הצביון במדינה יהיה יהודי־מסורתי יותר. גם נושא הביטחון אינו אלא מקרה, שכן אם מדינה בעלת עוצמה הייתה מקבלת על עצמה את ביטחון היהודים ללא שום פשרות, גם אם הם היו מפוזרים בעולם, היהודים היו מוגנים.

אומנם הבעיה שהיא בעיה עקרונית, בעיה שנובעת מהותית מעצם קיומה של מדינת ישראל, היא הפיכת היהדות מדת ללאום.

עצם קיומה של המדינה נותן תשובה לשאלה יסודית שכל אדם שואל את עצמו: "מהי הזהות שלי?" לפנים איש מזרע הישראל ענה לעצמו: "אני יהודי". כעת רבים עונים על שאלה זו בתשובה – "אני ישראלי". כאשר יהודי בניו יורק או בברלין יודע שזהותו היא יהודית, הוא יתעניין ביהדות ויתקרב אליה, וגם כאשר הוא לא שומר מצוות הוא מרגיש לא נאמן לעצמו, לזהותו. אך בישראל, כאשר יהודי מגדיר עצמו כישראלי, הוא מרגיש שלם עם עצמו ועם זהותו ולא מעוניין להתקרב ליהדות.

לאחר שדיברתי עם חבר על נושא זה, הוא סיפר לי על שיחה בין שר המשפטים לשעבר לבין כדורסלן ישראלי מפורסם ששיחק בארה"ב, והתבטא כך בשיחה (ניתן למוצאה במרשתת): "שם דווקא התחלתי ללכת לבית כנסת, שם התחלתי להניח תפילין בבוקר, לשמור כשרות – דברים שלא הייתי עושה פה בארץ". שר המשפטים בדימוס הוסיף לתאר את שהותו בארה"ב: "הקפדנו כמעט כל יום שישי ללכת לבית כנסת, הכרנו את הרב… אתה צודק. כשאנחנו נמצאים שם, היהדות שלנו פתאום מקבלת מקום אחר, היא הרבה יותר בולטת".

המסקנה היא שמדינת ישראל שהוקמה על ידי התנועה הציונית החילונית־רדיקלית, אינה טובה מבחינה עקרונית. בהחלט תהיה סיבה לשמוח את תקום לה מדינה שבסיסה הוא היהדות, מדינה מסורתית־דתית, שכאשר ישאלו בה אדם מהי זהותו, הוא בוודאי יגיד "יהודי".

אשמח אם מישהו מהקוראים יוכל להצביע על טעות בניתוח הדברים או להביע הסכמה עימם.

 

בְּרָכָה

רֵעוּתָא

צֵא וּרְאֵה,

עֵת אָבִיב הִגִּיעָה.

עֵת נִסִּית,

נִיסָן.

גַּל עֵינֶיךָ

וְגַלֵּה

אֶת הַחֶסֶד,

שֶׁכְּלוּם

לֹא חִסֵּר

בְּעוֹלָמוֹ –

בְּעוֹלָמְךָ.

גַּל עֵינֶיךָ

וְגַלֵּה

אֶת

הַבְּרִיּוֹת

הַטּוֹבוֹת,

רְאֵה

כַּמָּה הֵן טוֹבוֹת

בֵּין כָּל

הָאִילָנוֹת הַטּוֹבִים.

וְתֵהָנֶה בָּהֶם,

בֶּן אָדָם.

תֵּהָנֶה

וּתְבָרֵךְ

עַל כָּל מָה

שֶׁנִּהְיָה בִּדְבָרוֹ.