בית ההארחה למשפחות בקליטה שנבנה לזכרו של אהוביה סנדק ונחנך בשבוע שעבר בגבעת מעוז אסתר, כבר נתן את התחושה שהנה נקודת ההתיישבות אוטוטו עולה על דרך המלך בואכה יישוב קבע.
המקום הוקם לפני כמה שנים והוא מונה כיום חמש משפחות וגרעין של נערים. למסע ההרס שהתרחש באישון ליל – כמה ימים בלבד לאחר חנוכתו – לא ציפו תושביו.
סמוך לשעה ארבע וחצי לפנות בוקר צעדו אל הגבעה מאות שוטרים לבושי שחורים מלווים בכלי הרס, והחלו לכתר במהירות את בתי חמש המשפחות שמתגוררות במקום.
במקביל למאות השוטרים במעוז אסתר צעדו כבמבצע צבאי מאות שוטרים אחרים אל גבעת אעירה שחר, ששוכנת בצידו השני של היישוב כוכב השחר הסמוך וחולשת על שיפולי ההר המשקיף אל בקעת הירדן.
גם שם כיתרו הכוחות במהירות את בתי המשפחות – משל היה מדובר בבתי מחבלים – והסתערו על דלתות הכניסה.
"יש לכם חמש דקות לעוף מהבית עם כל הציוד", צעק מפקד הכוח לעבר משפחת שליסל שהתעוררה משנתה לקול מהלומות עזות על הדלת.
"בזמן שהתחלנו להתארגן בתוך הבית, כנראה אזלה למפקד הסבלנות, ולאחר שתי דקות בלבד הוא פקד על הכוח לפרוץ פנימה", סיפר לי ידידיה שליסל, אב לשניים, ממקימי גבעת אעירה שחר.
"הדלת נפתחה והשוטרים שעטו פנימה כשהם תופסים אותי, את אשתי והילדים ודוחפים אותנו באלימות החוצה.
"פועלים ערבים נכנסו אל הבית והחלו להוציא את כל הרהיטים והרכוש האישי שלנו ולהשליך אותם לערמה בחוץ.
"העובדה שבחוץ באותה שעה היה קור אימים, 3 מעלות, לא ממש הפריעה לשוטרים להרוס את הבית, כשהילדים שלנו – בהם תינוק בן שלושה חודשים ללא ביגוד מתאים ובית חלופי. אחרי הכול אנחנו לא פליטים מאוקראינה או בדואים מחאן אל אחמר", אומר שליסל בחיוך מריר.
"אחרי כמה דקות שבהן הושלכה החוצה כל תכולת הבית, נתן פקח המִנהל האזרחי לשופל שהמתין בקרבת מקום לעלות על הבית. אשתי שניגשה לכיוון השופל כדי למנוע ממנו להרוס את הבית, חוותה התנפלות של חמישה שוטרים בבת אחת. הם הפילו אותה בחוזקה לרצפה והכו בה. היא נאזקה בידיה מול שני הילדים ונלקחה עצורה אל הרכב המשטרתי", סיפר שליסל.
רק לאחר שעה ארוכה והפעלת לחצים מצד גורמים במועצה האזורית בנימין, ניאותו השוטרים לשחרר את האם ולהשיבה אל ילדיה.
שליסל יצאה בזול. ממש באותה שעה בגבעה הסמוכה חוותה לין צור, אם לשלושה, את נחת זרועם של השוטרים.
כיסוי הראש נתלש מראשה והיא הוכתה באלימות אל מול ילדיה ועשרות הפועלים הערביים שהובאו לסייע בהרס וצפו במתרחש בהנאה צרופה.
עוד קודם להרס פרסו במערכת הביטחון מחסומים בכבישים רבים באזור כדי למנוע מתושבים להגיע ולמחות כנגד ההרס.
באופן מקומם, ברבים מהמחסומים מי שנשלחו למנוע את הגעת התושבים, היו חיילי צה"ל שמשרתים באזור ועסוקים בטיפול בטרור הערבי שמרים ראש בתקופה האחרונה.
בלוחמים שנשלחו לבצע חסימות, היו גם חיילי הפלוגה החרדית ח"ץ ביחידת הצנחנים, שחסמו את הכביש לתנועת אזרחים בעלי פאות בצומת גבעת אסף שבבנימין.
בכך לא נגמר האבסורד שנראה מתעקש לשבור בכל פעם שיאים מחדש.
החורבן במעוז אסתר
גלעד עטיה, המתגורר בגבעת מעוז אסתר ומשרת כעת שירות חובה בצה"ל, התעורר בבוקר ההרס לסיטואציה הזויה במיוחד.
בזמן שהוא שוהה בבסיס בדרום הארץ, שם הוא משרת, נהרס ביתו שבו התגורר מאז החתונה.
את אשתו, שהייתה לבד בבית באותה העת, דחפו באלימות החוצה יחד עם כל רכושם וחפציהם האישיים והחריבו את הבית עד היסוד.
בעקבות ההרס הודיע עטיה כי בכוונתו להיעדר מצה"ל בתקופה הקרובה ולבנות מחדש את ביתו. "התגייסתי בשביל להגן על העם שלי, לתת את השירות שלי לעם ולהגן על המדינה – וקיבלתי פשוט בעיטה לפרצוף", אמר לי עטיה בשיחה שערכתי איתו מייד אחרי האירוע.
"המשטרה הרסה והחריבה את הבית עד היסוד, וכרגע אין לנו איפה לגור. נאלצתי לצאת בלי אישור מהבסיס מייד כששמעתי על ההרס, ואני לא יודע מה להגיד למפקדים שלי. זה פשוט אבסורדי שמדינת ישראל נאבקת באזרחיה שנלחמים למענה בצה"ל ובהתיישבות", מתאר עטיה בכאב את תחושותיו הקשות.
מסע ההרס נמשך יותר מחמש שעות ובמהלכו החריבו הכוחות כליל את בתי 8 משפחות, וכן 2 בתי כנסת ששימשו את תושבי הגבעות. גם במהלך ההרס הזה נרשמה אלימות קשה מצד השוטרים, שהביאה לפציעתם של חמישה תושבים.
מייד בתום ההרס החלו לזרום לגבעות עשרות תושבים מהאזור שהגיעו לחזק את המשפחות. היה מי שהביא משקה חם, היה מי שעזר לכסות את הרהיטים שהושלכו בחוץ ולהעבירם למקום בטוח, והיו שהחלו ביישור השטח לבנייה מחודשת של הבתים.
שליסל מבקש להדגיש כי למרות ההרס הקשה אף אחד לא מתכוון להרים ידיים: "עם ישראל עבר במשך הדורות צרות גדולות וקשות אך המשיך להילחם על יהדותו ומצוותיו. גם אנחנו לא מתכוונים ללכת לשום מקום, וכבר היום נתחיל בעזרת ה' לבנות את הבתים מחדש.
"אנו קוראים לציבור להירתם אף הוא למאבק, ולתמוך מזמנו וכספו בפעילות. ארץ ישראל נקנית בייסורים ואנו זכינו להיות השליחים בגאולתה", מסכם שליסל וחוזר לבנות את ביתו.
המחריבים – קווים לדמותם
בנימה אישית: להרס ולאלימות הברוטלית שהופעלה כנגד התושבים יש כתובת, או נכון יותר – כמה כתובות.
מי שאחראים להרס האלים הם חברי הכנסת מרשימת ימינה שנבחרו לכנסת בקולותיהם של אנשי ימין, וכעת עומדים מאחורי מסעות ההרס האחרונים.
שר הביטחון גנץ יוזם ולוקח אחריות על ההרס, כשמאחוריו עומדים ראש הממשלה נפתלי בנט, שרת הפנים איילת שקד, שר הדתות מתן כהנא וחברי הכנסת אורבך, סילמן וכלפון, ששומרים על דממת אלחוט ונותנים לו לפעול כאוות נפשו.
במסגרת המשא ומתן שמתרחש כבר כמה חודשים מתחת לפני השטח, ומתוך רצון לרצות את אבו מאזן ושריו, פועלים בממשלה 'לנקות את השטח' מנקודות ההתיישבות היהודיות שבולמות את התפשטות הבנייה הערבית ועלולות לסכל את הקמת המדינה הפלסטינית שהולכת ונבנית בשטחי יהודה ושומרון בימים אלו.
ההסכמה שבשתיקה מצד חברי ימינה לפעולות ההרס, משמעותה נתינת יד לאויב שמעוניין להקים מדינת טרור בלב הארץ ולגרש את עם ישראל בארצו.
אי אפשר עוד לשבת על הגדר. אנו נמצאים כעת בשעה גורלית, ובכוחם של חברי ימינה לעצור את הסכנה.
אם יעשו זאת, ייזכרו לטוב או לפחות יקבלו מעט שכר בעולם הבא. אם ימשיכו לעצום את עיניהם מזעקת ארץ ישראל ובניה, ייזכרו לדיראון עולם יחד עם שורה של מנהיגים שבגדו בעמם ומסרו את חבלי המולדת לידיים זרות.
פנינו לשרת הפנים איילת שקד וביקשנו את תגובתה למסע ההרס האחרון. נענינו בזו הלשון: "אין שום הקפאה ביו"ש. בימים אלה עובדים על מת"ע גדולה ונרחבת שאמורה לקרות בשבועות הקרובים. הרס מיותר וכואב. לצערי זה היה בכל ממשלות נתניהו".
עכשיו נניח לעובדה שמפלגת ימינה התיימרה תמיד להיות 'המפלגה שמימין לנתניהו' – גם אם זה לא היה המצב, אי אפשר להצדיק את הפשע של עצמך בטענה ש"גם אחרים עושים את אותו הדבר".
וכעת לגוף הטענה – אם ניקח את שבעת החודשים שחלפו ונשווה אותם לשנה שקדמה לה, נקבל את הנתון הזה: בשנה שקדמה להקמת הממשלה בוצעו לא יותר מחמישה פינויים והריסות כנגד נקודות התיישבות חדשות.
לעומת זאת, מאז הקמת הממשלה ביצעה מערכת הביטחון הריסות חוזרות ונשנות בשמונה גבעות לפחות, כשסך כל הפעמים מגיע ליותר מ-40 פינויים בתוך שבעה חודשים בלבד!
עיקר השינוי מתמקד בארבעה נושאים:
* מאבק נחוש למניעת הקמת נקודות התיישבות חדשות, כשכל נקודה שקמה מפונה מייד בתוך שעות ספורות.
* היקף ההרס בכל פינוי שכמעט הכפיל את עצמו בפי ארבעה בחודשים האחרונים, עד שהגיע השבוע להחרבת בתיהן של 8 משפחות ו-2 בתי כנסת במבצע ענק בבוקר אחד.
* תכיפות ההריסות. אם פעם בגבעות שקיימות כבר כמה שנים ומאוכלסות במשפחות בוצע הרס אחת לשנתיים, כיום מדובר על הרס אחת לכמה חודשים.
* אלימות הכוחות. אלימות משטרתית כנגד מתיישבים אינה דבר חדש, אך כיום בכל אירוע מופעלת אלימות קשה לאין ערוך.
פעילים בשטח מספרים פעם אחר פעם כי נראה שהשוטרים מגיעים לשטח עם הבטחה מראש שיקבלו גיבוי מגבוה לכל כלי או אמצעי שיפעילו.
