אחת לכמה חודשים, וביתר שאת בתקופה האחרונה, יצא לכם מן הסתם להיתקל בכותרות על עלייה ב"אלימות המתנחלים". כתב חמור סבר מדווח בדרמטיות על "זינוק באירועי טרור יהודי", מגיש התוכנית מהנהן בפרצוף מודאג, ומייד לאחר מכן, כמו בקמפיין מתוזמן, מצטרפים למקהלה ראש השב"כ, הרמטכ"ל וארגוני השמאל הקיצוני ופוצחים בשורת גינויים, ואחריהם כמובן דורשים לנקוט יד קשה נגד אותו ציבור אלים, שאם לשפוט על פי היקף הסיקור השלילי שהוא מקבל, הוא המקור לכל הבעיות במדינה.
ההמשך מוכר לכולנו. מערכת הביטחון מזדרזת לרצות את קמפיין השמאל, מסעות הרס בהתיישבות מבוצעים, כלי נשק להגנה עצמית מוחרמים, וצווים מנהליים מוטלים על תושבים בגבעות ובחוות. בשבוע שעבר זה קרה שוב, אלא שהפעם מבלי משים חשפו בפיקוד מרכז ובתקשורת את פרצופה האמיתי של עלילת הדם שממוחזרת חדשים לבקרים.
זה החל בכותרת דרמטית של כתב גלי צה"ל הטרי הוד בראל, שדיווח במהדורת הבוקר על "זינוק של 54 אחוזים באירועי הפשיעה הלאומנית של יהודים ביו"ש". אלא שבהמשך הדיווח, לאחר הכותרת הדרמטית שאליה צורפה גרפיקה ערוכה היטב מטעם "גורמים בצה"ל", הודה הכתב כי כמעט שבעים אחוזים מהאירועים הללו הם למעשה "חיכוך הדדי שצה"ל אינו יודע מי התחיל בהם את העימות". נניח שנייה בצד את האבסורד שמשפט כזה עוד נכתב כאן בכלי תקשורת בישראל אחרי טבח שמחת תורה, ונתמקד בדוגמה שהביא בראל ל"אירוע חיכוך הדדי" שהיה ברשימה.
השיטה של השב"כ, התקשורת ופיקוד המרכז פשוטה ונבזית. התושבים הודפים את הפורעים, מפנים את הפצוע, ואז מגיעים כוחות הצבא, שמדווחים לעיתים בקשר שהם מזהים "חיכוך הדדי" אבל מבינים ברגע מה האירוע, מקפלים את הפורעים בחזרה לכפר ומנסים לעצור את התוקפים, שבשלב הזה בדרך כלל כבר הספיקו להימלט מן המקום. מציאות מתסכלת? אין ספק, אך מרתיח עוד יותר לגלות שאותם אירועים בדיוק מוגדרים "טרור יהודי". מה אתם רוצים שהתושבים יעשו, ישבו בחיבוק ידיים ויספגו לינץ' רצחני בלי להגיב?
ובכן, האירוע החמור שהוכנס לרשימת אירועי הפשיעה הלאומנית היהודית היה לא אחר, תחזיקו חזק, מלינץ' ערבי וניסיון חטיפת נשק מתושב גוש עציון בסמוך לכפר קיסאן. הלינץ' פורסם עוד באותו יום בהרחבה בכלי התקשורת (רק בימניים, כמובן), ושם תואר כיצד תושב שנסע ברכבו ממעלה עמוס לצומת הגוש הותקף באבנים בידי ערבים שעמדו בצד הכביש. הוא פרק מרכבו וירה שני כדורים באוויר, אלא שאז היה מעצור בנשק, והערבים עם כ-15 פורעים נוספים שהגיחו מבין העצים החלו לרגום אותו באבנים ולנסות לחטוף את נשקו. דקה ארוכה הצליח התושב להיאבק בפורעים על הרצפה, מגן על נשקו ומדמם מפניו, עד שחלף במקום תושב חמוש אחר, וזה הניס את הפורעים באמצעות ירי מנשקו האישי.
אין צורך להרחיב מה היה קורה אילו הצליחו הפורעים הערבים לחטוף בסופו של דבר את הנשק, אך כל זה לא מנע מפיקוד המרכז להכניס את האירוע תחת ההגדרה של "פשיעה לאומנית יהודית" ולקבוע כי אין לדעת מי יזם את העימות האלים.
מהשב"כ וממפקד הפיקוד מזמן אין לי ציפיות, אבל אני פונה אליכם, אותו חלק קטן באנשי הימין שממהרים לגנות כל אירוע בהתיישבות ולהוקיע את התושבים המותקפים משל היו אחרוני הטרוריסטים. לפני שאתם רצים להתיר את דמנו, אתם יודעים בכלל מה קרה באירוע? יצא לכם פעם בכלל לעמוד חמישה אנשים מול מאה ערבים עם מבט של רצח בעיניים ואלות ברזל בידיים ולהיאבק על חייכם פשוטו כמשמעו?
חיכוך לא הדדי
בהמשך השבוע חשף הפרשן המדיני של ישראל היום אריאל כהנא עוד נתון בלתי נתפס על רשימת האירועים הכוזבת. על פי הנתונים שחשף כהנא, לרשימת אירועי הטרור היהודי שערכו בפיקוד המרכז הוכנסו אירועים רבים של פעילות הגנה שנקטו אנשי כיתות הכוננות ביישובים שגויסו עם פרוץ המלחמה לגדוד ההגמ"ר ולמעשה פעלו במסגרת צבאית לכל דבר ועניין. רק להמחשת הטירוף, האלוף פוקס למעשה הכניס לרשימת "אירועי הטרור" פעילות ביטחונית של חייליו שלו.
ברשימת האירועים הופיע אירוע נוסף של "אלימות מתנחלים" נגד ערבים בכפר חלת א-דבע שבהר חברון, אלא ששם התברר כי מדובר בכלל בפעילות ביטחונית של החטיבה האזורית לחיפוש אמל"ח, שאותר בסופו של דבר בכפר.
הדוגמאות הללו שנחשפות פעם אחר פעם ומעניקות הצצה להתנהלות המחפירה של המערכת, שמנסה בכל דרך להשחיר את ציבור המתיישבים, מקוממות ביותר, אך בטור הזה חשוב לי דווקא לשים זרקור על יתר האירועים שצוינו בדו"ח תחת הכותרת "פשיעה לאומנית יהודית" ועדיין לא נחשפו במערומיהם. אלו אירועים שמתרחשים לצערנו עשרות פעמים בחודש בנקודות החזית ומוגדרים פעם אחר פעם אירועים של "טרור יהודי" במסגרת "חיכוך הדדי ואלים".
נתחיל מהקביעה המקוממת של צה"ל ש"אין לדעת מי יזם את העימות", כאילו יש כאן שני צדדים ניטרליים שמכים מדי פעם זה בזה ואי אפשר לדעת מי אשם הפעם. ובכן, לפני שנתחיל חשוב להבהיר: יש כאן בדיוק אויב אחד, רצחני, אסלאמי, שחפץ להשמידנו וטובח בנו זה 1,400 שנה. זהו אויב שאינו בוחל בשום אמצעים, וברגע שיוכל יוציא את כולנו להורג, כולל את מי שחפצים בדו-קיום. הסיבה היחידה שכרגע חלקו עוד לא עושה זאת בפועל היא משיקולים טקטיים נטו של המתנה לשעת הכושר או התחמשות מקדימה.
לעומת זאת יהודי בכל מקום בארץ – ביצהר, בתל אביב, בעוטף עזה או ברמת מגרון – שנאלץ להגיב על הטרור הרצחני הזה על שלל צורותיו, הוא לפני הכול אח לצרה ובן עמנו הנאבק על קיומו בארץ אבותיו, והמערכה שניטשת כאן שנים הגיעה כעת גם אליו.
וכעת למציאות עצמה.
בעלי הבית
כמי שנתקל בחייו במאות אירועי תקיפה וטרור ערבי בגבעות ובחוות, ההכנסה של האירועים הללו, שבכל מקום אחר היו מוגדרים פיגועים לכל דבר ועניין, תחת ההגדרה "טרור יהודי" מרתיחה את הדם. השיטה של השב"כ, התקשורת ופיקוד המרכז פשוטה ונבזית: כמעט בכל אירוע שערבים תוקפים באלות רועה צאן יהודי או מסתערים על אחת הגבעות שבחזית, תושבים מהגבעה הסמוכה מוקפצים לאירוע במקביל לדיווח למוקד הביטחון ולהקפצת כוחות הצבא, וכמובן מצליחים להגיע לשטח הרבה לפני שהכוח הצבאי הראשון מתקשר להגיד שהוא בדרך ומברר איך מגיעים לנקודה. זה עצוב, אבל זה המצב. כמעט אין אירועים שבהם כוח צבאי מגיע לשטח בתוך פחות מרבע שעה, נצח במושגים של אירוע תקיפה.
התושבים הודפים את הפורעים, מפנים את הפצוע, ואז מגיעים כוחות הצבא, שמדווחים לעיתים בקשר שהם מזהים "חיכוך הדדי" אבל מבינים ברגע מה האירוע, מקפלים את הפורעים בחזרה לכפר ומנסים לעצור את התוקפים, שבשלב הזה בדרך כלל כבר הספיקו להימלט מן המקום.
אירועים כמו התרחיש שתיארתי כאן התרחשו למאות בשנה האחרונה. רובם ב"ה הסתיימו בלי נפגעים, אך בחלקם נפצעו תושבים, לעיתים פציעות קשה. מציאות מתסכלת? אין ספק, אך מרתיח עוד יותר לגלות שאותם אירועים בדיוק מוגדרים "טרור יהודי". מה אתם רוצים שהתושבים יעשו, ישבו בחיבוק ידיים ויספגו לינץ' רצחני בלי להגיב? יתחבאו מתחת לשולחן הפריץ? יימלטו מן המקום וישאירו את העדר והבתים להמון הערבי, שיהרוס וישדוד? זה לא יקרה. חזרנו לארץ כדי להלך בה כבעלי הבית, ואנו נגן על עצמנו בגאון בכל מחיר.
והאמת היא שמי שמגדירים את האירועים הללו "טרור יהודי" על כל המשתמע מכך עושים זאת בדיוק בשביל שנעזוב את השטח לצורך הקמת המדינה הפלשתינית. אבל צר לי לבשר להם, גם זה לא יקרה. חשוב להבין: מסגור האירועים הללו כ"אלימות מתנחלים" לא רק פוגע ומשחיר ברמה האישית אלא מקרין ישירות על התנהלות המערכת.
ברגע שהאירוע הוגדר "טרור יהודי", המשטרה, לרוב באמצעות ימ"ר ש"י, תמהר לחקור את הצד היהודי. תושבים שהותקפו ימצאו את עצמם נחקרים במרתפי השב"כ, וצווים מנהליים יוצאו על סמך "חומר מודיעיני" שיכיל את העובדה המרשיעה שהם השתתפו, לא עלינו, באירוע המדובר. ועוד לא דיברנו על הצעדים הכלליים, כמו מעצרים מנהליים ומסעות הרס, שממהרים לנקוט במערכת כל אימת שמופצת עוד כותרת על "זינוק באירועי אלימות מתנחלים" כדי להוכיח שהנה הם מטפלים ביד קשה בציבור הסורר.
כך באופן בלתי נתפס הופכות את היוצרות מערכת הביטחון ותקשורת השמאל, ואגב האשמת הקורבן נבזית ובוטה מתירים את דם המתיישבים ומעניקים רוח גבית למחבלים לפגע ולתקוף ככל העולה על רוחם בלי שיואשמו בכל אלימות שהיא.
כמי שעם חבריו בחר מרצון לשים את עצמו בחזית במציאות המאתגרת הזאת, יש לי רק בקשה אחת: אל תתקעו לנו סכין בגב. תושבים חלוצים שסיכנו את חירותם ואת בריאותם במאבק על עתיד ההתיישבות לא צריכים לחזור הביתה ולגלות שהפכו לפושעים ואלימים
נטרול הנשק
מהשב"כ וממפקד הפיקוד מזמן אין לי ציפיות, אבל אני פונה אליכם, אותו חלק קטן באנשי הימין שממהרים לגנות כל אירוע בהתיישבות ולהוקיע את התושבים המותקפים משל היו אחרוני הטרוריסטים. לפני שאתם רצים להתיר את דמנו, אתם יודעים בכלל מה קרה באירוע? יצא לכם פעם בכלל לעמוד חמישה אנשים מול מאה ערבים עם מבט של רצח בעיניים ואלות ברזל בידיים ולהיאבק על חייכם פשוטו כמשמעו?
יצא לכם להיות חשופים מדי יום להתקפות של בקבוקי תבערה ומטענים בלי שצה"ל עושה דבר כמעט בנידון? חוויתם פעם את התחושה של להיות רועה צאן בודד בחזית שנאלץ להגן על עצמו דקות ארוכות עד שתגיע התגבורת? אתם יודעים איך זה לישון מדי לילה בידיעה שבכל רגע יכולים לעלות עליכם עשרות ערבים מהכפר הסמוך ורבע שעה לפחות תצטרכו להתמודד איתם בכוחות עצמכם? כי אני יודע. יודע ומכיר טוב מדי על בשרי איך מרגישים כל הדברים הללו.
וכמי שעם חבריו בחר מרצון לשים את עצמו בחזית במציאות המאתגרת הזאת, יש לי רק בקשה אחת: אל תתקעו לנו סכין בגב. תושבים חלוצים שסיכנו את חירותם ואת בריאותם במאבק על עתיד ההתיישבות לא צריכים לחזור הביתה ולגלות שהפכו לפושעים ואלימים.
להתמודדות עם תנאים פיזיים קשים התרגלנו. גם פינויים, צווים מנהליים ומסעות הרס אינם זרים לנו, אבל לחוות הפניית עורף מאנשים בציבור שלנו זה כבר קשה הרבה יותר.
לקמפיין הזה ולהפצת הנתונים הכוזבים יש מטרה אחת: יצירת דה-לגיטימציה לציבור המתיישבים כולו, בדגש על מי שבחזית, בגבעות, בחוות ובהתיישבות הצעירה, כדי לאפשר פגיעה בהם והצרת צעדיהם עד להפסקת הפעילות ההתיישבותית כולה.
בשנים האחרונות, יש לציין, הבין מרבית הציבור הימני את העובדה הזאת וחדל להאמין לסיפורי הכזב ולאזהרות הסרק של התקשורת והשב"כ. הדבר גרם ירידה אוטומטית מסוימת בהיקף ההתנכלות ויצר מציאות שבה הגופים שהרבו תדיר להתנכל להתיישבות בלי חשבון עושים זאת היום בזהירות ומתוך הכשרה רחבה יותר של הקרקע לפני כל צעד. לכן אם לקמפיין הזה פשוט לא יהיו קונים, המערכת תיוותר ללא לגיטימציה מהציבור להתנכל למתיישבים ותיאלץ להפנות את משאביה לאויב האמיתי.
אם כשמפקד הפיקוד יגיע להתלונן לראשי המועצות על העלייה בטרור היהודי הוא ייענה בתשובה תקיפה שתסביר לו שאת סיפורי הכזב הוא מוזמן לספר למישהו אחר ומוטב שיעסוק בטיפול נחוש במניעת ההתקפות הערביות, הוא יבין מהר מאוד את מקומו.
אם נעבור לצרוך תקשורת ימנית ואובייקטיבית ונפסיק להזדעזע מכותרות שקריות ומגמתיות, הנשק ששימש עד עכשיו כלי מרכזי במאבק נגדנו ייעשה לא רלוונטי.
לתגובות: e0587310312@gmail.com
