רשות הדיבור דברים

 

יש לי אח חולה בבית

א"ד

יש לי אח חולה בבית

והוא בודד

וכואב

ומפוחד.

 

יש לי אח חולה בבית.

והוא לא רואה אף אחד

יום, יום, יום

רואה את עצמו

ואת פרי מוחו.

 

יש לי אח חולה בבית.

כשמנסים להתקרב,

הוא תוקף

כמו חיה פצועה

שמפחדת שיטפלו

בפצע השורף שלה.

 

יש לי אח חולה בבית.

שמפחד להביט לחוץ

ששכח מה זה

החיים

ואיך מרגיש בבוקר

שקמים בו בשביל משהו

 

ואיך מרגיש לילה

אחרי יום מלא

 

שכח מי הוא

יותר משאני שכחתי.

 

יש לי אח חולה בבית.

שעיניו החומות הטובות

נעשו פתאום ריקות.

 

 

יש לי אח חולה בבית

ואין מרפא

כבר שנים שאין מרפא.

 

יש לי אח חולה בבית

ואני מתפללת שיראה

שיש לו אחות בריאה בבית

שרוצה לתת לו יד

שמתפללת לקחת אותו איתה

לחיים אחרים.

 

תפילה ונשימה: המפתח לחיי האמונה

כפיר דוד לביא

אַבָּא, לָמָּה צָרִיךְ תְּפִלָּה? שׁוֹאֵל אוֹתִי בְּנִי הַקָּט

וַאֲנִי בְּמַבָּט מֵשִׁיב

מִסְתַּכֵּל וְלוֹקֵחַ נְשִׁימָה בְּנַחַת

אַבָּא, לֹא הֵבַנְתִּי. אוֹמֵר בְּנִי.

 

שֵׁב לְצִדִּי וּפְתַח אֶת הַלֵּב

לְסִפּוּר הַתְּפִלּוֹת בְּעַם יִשְׂרָאֵל

בַּאֲמִירוֹת נִבְרְאוּ הָעוֹלָמוֹת

וּמִשָּׁם יָרְדוּ מַדְרֵגוֹת

עָבְרוּ בְּכָל הַצַּדִּיקִים הָאָבוֹת

וְהָאִמָּהוֹת, הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת

וְקִבַּלְנוּ אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת

הַנְּבִיאִים וְהַנְּבִיאוֹת

שׂוֹחֲחוּ בְּפַשְׁטוּת אֶל הַשָּׁמַיִם

וְגַם הַמַּסָּע בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה

בְּשִׁלּוּב קֹשִׁי בְּכִי וּתְפִלָּה

נִכְנַסְנוּ לְאֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ

בָּנִינוּ אֶת מִקְדָּשֵׁנוּ

בַּיִת שֶׁהוּא לִבֵּנוּ

יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ

תְּפִלּוֹת מִלִּים וּמַנְגִּינוֹת

שֶׁמַּצְמִיחוֹת, שֶׁמּוֹרִידוֹת לְךָ דְּמָעוֹת טוֹבוֹת

לָשׁוּב לְאַבָּא בְּכָל עֵת בְּאַהֲבָה

אֲפִלּוּ בְּזָדוֹן אוֹ שְׁגָגָה

מָקוֹם אֶחָד שֶׁאוֹסֵף הַכֹּל

מְחַבֵּר אֶת כֻּלָּנוּ

פּוֹרֵשׂ כְּנָפַיִם לִשְׁמִירָה.

כָּכָה הָיָה זְמַן רַב

עַד הַשֶּׁבֶר וְהַדִּבּוּר

וְהַחִבּוּר כְּאִלּוּ נִשְׁבַּר

הַיֹּפִי וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ נֶחֱרַב

וְאִתּוֹ הַתְּפִלּוֹת

אוֹתִיּוֹת וּטְעָמִים

מַנְגִּינוֹת עִלָּאִיּוֹת

מִתְגַּלְגְּלוֹת בָּרְחוֹבוֹת

מְחַפְּשׂוֹת לֵב לִשְׁכֹּן בְּתוֹכוֹ.

מָה נַעֲשָׂה? צָעֲקוּ וּבָכוּ כֻּלָּם,

הַמַּפְתֵּחַ נֶעֱלַם… עָלָה לַמְּרוֹמִים

דְּמָמָה וְנִשְׁמַע הַקּוֹל:

"פִּתְּחוּ אֶת הַלֵּב בְּרַחֲמִים"

נְשִׁימָה עֲמֻקָּה שֶׁל אַהֲבָה

כִּי הַנְּשִׁימָה הִיא בְּדִיּוּק כְּמוֹ תְּפִלָּה אֶל ה'

מְשִׁיבָה לָנוּ חַיִּים וְשִׂמְחָה

מְחַבֶּרֶת גּוּף וּנְשָׁמָה

לִבְנוֹת מִקְדָּשׁ בְּלֵב מָלֵא הוֹדָאָה וֶאֱמוּנָה

מַפְתֵּחַ לְחַיִּים טוֹבִים

 

וְעַכְשָׁו בְּנִי יַחַד נַעֲצֹם עֵינַיִם

וּבְנַחַת נְשִׁימָה עֲמֻקָּה

הַלֵּב יִפָּתַח בְּאַהֲבָה

וְאָז נְגַלֶּה קְצָת כַּמָּה יְקָרָה הִיא הַתְּפִלָּה.

 

 

מאת ה׳

אדר

אם תיתן לי

אם לא תיתן לי

תמיד אומר תודה.

אם תיתן לי

אם לא תיתן לי

תמיד אוהב אותך

מאחלת לעצמי שאצליח לומר תודה גם ברגעים שקשה.

מאחלת לעצמי שזה יהיה בכוונה אמיתית מהלב.

מחכה שהמעשים יימשכו אחרי הלבבות לפני שהלבבות יימשכו דרך המעשים.

מחכה שאהיה במקום שבו אני רוצה להיות

נפשית, נשמתית, רוחנית

קרובה אל עצמי, קרובה אליך

קרובה לנשמה האמיתית שנפחת בי

נטולת כול,

טהורה,

טהורה לא כי היא שלי

טהורה כי היא שלך.

צריכה לקלף את כל שכבות הבצל שיצרתי לעצמי, מגננות, השפעות סביבתיות, הנאות סתמיות, ריגושים חומריים.

לקלף הכול הכול, להסיר ממני הכול,

ונכון, זה לא קל, זה לא ברגע

זו עבודה.

עבודה קשה, שלב אחר שלב,

שכבה אחר שכבה,

וחשוב שזה יהיה בקצב שלי,

אבל בקצב עקבי, מאוזן.

לא אחרי כל עלייה יש ירידה.

יש עליות שאין מהן ירידות.

יש עליות שמגיעים בהן לפסגות שמהן לא רוצים לרדת.

אני עוד אתפוס פסגה כזאת.

 

מאברהם אבינו עד אליי

צופיה שטרית

מבהיל מדי. גדול מדי, קשה מדי

דורס, מעייף, מכלה את כוחותינו

כך נראה העולם בעינינו

בעיניים שלנו המצומצמות, האנושיות

ככה זה נראה, בלתי אפשרי בעליל

איך שורדים בעולם כזה משוגע?

איך שומרים על השמחה, האהבה?

ובאמת לבד אנחנו לא נצליח

רק אנחנו, מכוחותינו בלבד… אין סיכוי

אבל העניין הוא שאנחנו לא לבד

אנחנו בשותף עם מלכו של עולם

לנו יש הגב הכי חזק בעולם

יש לנו הכוח, אבל לא מעצמנו בלבד.

אני לא הסיפור פה

זה לא כוחי ועוצם ידי.

בדיוק ההפך,

אני הקטנה פועלת מכוחו של עם ישראל

של כל עם ישראל.

בתוכי יש הכוחות והעוצמות של כולם

המלחמה הזאת היא אינה פרטית, לא שלי בלבד.

המסורת הזאת, התורה הזאת, הכוח הזה

הוא עובר בדורות

זה הגיע מאברהם אבינו עד אליי

ואם ככה

מי יכול עליי?

 

קשר שרוף?

סיון דנציג

 

שיחת ייעוץ מתחילה,

נא להמתין מחוץ לחדר.

הילדה פורקת את ליבה לפני אביה,

על החברות ועל מי שרצתה להיות,

על הסניף ועל השיבוצים

ועל הקשיים שלה בחיים.

אביה מביט אל תוך עיניה

וחיוך ענקי על פניו.

בתי האהובה, אני יודע בדיוק מה את חווה

אני אחראי לכול,

תאמיני לי שהכול לטובתך

גם אם כרגע את כועסת עליי.

הילדה יוצאת בבושת פנים מהחדר

ושקט לה הלב,

יש מי שמקשיב לכאב.

יום לאחר מכן הילדה מגיעה,

חפצה שוב לשפוך את ליבה.

אך הדלת סגורה בסרט אדום.

אין כניסה.

שרפה מחוץ לחדר קבלה.

היא מחליטה לפתוח את הדלת בעוצמה

ועל השולחן מחכה לה הפתעה.

בבכי מר היא פותחת את החבילה

ובפנים מחכה לה סידור תפילה

עטוף בדמעות.

היא מזהה את הדמעות המלוחות והקרות,

הן דמעותיה שבכתה אתמול אל מול אביה.

בתוך הסידור פתק צהוב מן הפתקים של המשרד.

׳׳בתי האהובה, לא שכחתי אותך,

מחכה לדבר איתך.

לשמוע איך את מרגישה.

כעת את אחראית לקשר

ללא תיאום פגישה.

זמין לך בכל שעה, רק תפתחי את הסידור, תני לי סימן.

הילדה מביטה לשמיים וצוחקת בקול,

תודה אבא, ידעתי שאתה כול יכול.

 

 

אח שלי חושב שהוא חתם קבע

תגובה על הטור מהשבוע שעבר 'הבן שלי חתם קבע'

אח לנערי גבעות

 

יש לי אח שחושב שהוא חתם קבע ביחידה מובחרת. להצטרפות שלו ל'יחידה' הוא קורא גיוס, ולא מבין שגיוס באמת זה רק לצבא ההגנה לישראל.

הוא בטוח שהוא מציל את המדינה, שהוא עושה הכול בשביל עם ישראל, ארץ ישראל ולכבוד ה' יתברך. אבל הרבה פעמים הוא רק יוצר נזק לכל אלו.

לפעמים יש לו היתקלויות. הוא לא מבין שלהיתקל באויבים זה תפקיד של כוחות הביטחון, לא שלו. הוא חושב שבזה הוא מחזיר את הביטחון, אבל באמת הוא רק מבעיר את השטח ומזיק לביטחון.

יותר מזה, הוא גם עושה פעולות שלא מתאימות לאדם בעל נפש יהודית. שרפות, ונדליזם, במקרים קיצוניים אפילו הרג של חפים מפשע. הוא חושב שבזה הוא הציל את המדינה, אבל באמת הוא יוצר בזה נזק תדמיתי למפעל ההתיישבות ולוקח אותנו הרבה אחורה.

לצד כל זאת הרבה פעמים הוא גם עושה דברים חשובים מאוד למען ההתיישבות. משתלט על שטחי המולדת במסירות נפש מדהימה בתנאים לא נוחים. זו ציונות 2023, תשפ"ג.

ברור לי שאח שלי רוצה בטובת המדינה, העם, התורה והארץ לא פחות ממני. אני מעריך אותו מאוד על האכפתיות ולומד ממנו על מסירות הנפש שלו על ארץ ישראל, אבל יש לנו ויכוח אידאולוגי קשה על סבלנות בתהליך הגאולה, על גאולתן של ישראל קמעה קמעה ועל תפקידה של המדינה כמוסד ממלכתי.

לפעמים בתקשורת קצת מגזימים עם הגינויים של ה'יחידה' שלו. אבל עיקרם של הגינויים ראויים מאוד, ואני מזדהה איתם לגמרי.

יש לי אח שהוא נער גבעות. לא אח ביולוגי אלא אח כחלק מהעם שלי, שכולם אחים. אני אוהב אותו מאוד, אבל חולק על מעשיו ועל תפיסתו מכול וכול.

 

 

את תעמדי בזה

שלומית כץ

את תעמדי בזה

כמו גדולה.

כל נפילה היא הזמנה

לראות מאיפה את מתחילה ללכת

ולאן.

הנה דף לבן,

תכתבי לך את הסיפור שאת רוצה,

הלב כבר ימצא את הדרך להגיע.

זמן להרגיע דאגות.

שקיעה על גגות אומרת

שמחר יום חדש.

הכול חולף.

כאב מתקלף

בונה עוד קומה.

את תעמדי בזה, מבטיחה.

תמיד יש דלת פתוחה

אחרי שאת בוכה.

הכול יסתדר בדיוק כמו שאת צריכה.

את תעמדי בזה זקופה.

תקופה.