שלושת מושתלי הכליה בהצלבת ההשתלות המשולשת שלנו שוחררו מאושרים לביתם ביום שני, שבוע אחרי סדרת הניתוחים. אילן אסולין שב לביתו שבמושב הזורעים, בת שבע קריאף שבה לביתה שבגולן, ורפאל ישראל שב לדירתו שליד המרינה באשקלון.
שבוע של אור עבר עלינו במחלקת ההשתלות בבילינסון. עברנו שם סמינריון מזורז בענייני אהבה, נתינה וטוב. הצווחות, החסימות, השנאה ורוחות מלחמת האחים שבחוץ – נותרו בחוץ. מצד שני, אך טבעי היה שמישהו ינסה לפוצץ את בועת התמימות הזו, לצמצם את חוסר ההלימה הבלתי אפשרי בין מה שבחוץ למה שבפנים. "ארנון סגל במעשה בזוי ומחליא משמר במעשה שלו את מורשת מנגלה, לא פחות", התבטא למשל ח"כ עופר כסיף מחד"ש. כי מה כבר ההבדל? מנגלה קצר איברים, וגם אני קצרתי איברים.
מה בקביעה (שלא הבלטתי) בריאיון עימי ב-ynet, שעל פיה התניתי את התרומה שלי בכך שתגיע ליהודי, הוציא מכליהם את אנשי השמאל כדוגמת כסיף, זהבה גלאון, אורי משגב, יאיא פינק ומוחמד מג'אדלה? על פי ד"ר חגי בועז ממכון ון-ליר, 88% מתורמי הכליות בישראל הם שומרי מצוות. על פי מחקר שערך, ל-73% מכלל התורמים הללו חשוב שהכליה שלהם תושתל בבן דתם ולאומם. לעומת זאת המחקר שלו גילה שרק שלושה אחוזים מהתורמים סייגו את התרומה בכך שתגיע לבן רמת אדיקות דתית מקבילה לשלהם.
אם מוחמד מג'אדלה מחדשות 12 או אחמד טיבי – נציג האויב בכנסת ישראל, שהעז גם הוא להצטרף למקהלת מטיפי המוסר בשבוע שעבר – רוצים להוכיח שאינם "גזענים" כמותי, הדרך פתוחה בפניהם להתכבד ולתרום את כליותיהם ליהודים. ברור לכל מי שלא נחת כאן לפני רגע מהירח שהם יעדיפו לשתות נפט בלתי מזוקק מהמפרץ הפרסי לפני שייתנו משהו משלהם ליהודי
שבוע של נוכחות במחלקת ההשתלות הגדולה בישראל והסערה הגדולה בעניין לימדו אותי ששיעור תרומות האיברים מקרב ערביי ישראל שואף לאפס, ודאי כשמדובר בתרומות אלטרואיסטיות לאדם בלתי מוכר, אבל גם כשמדובר בתרומה בתוך המשפחה שלהם עצמם ואפילו בתרומות מן המת. ומנגד, בזכות הציבור שומר המצוות ישראל מובילה ללא תחרות בתרומות איברים אלטרואיסטיות. כן, למציאות הישראלית בהיבט הזה אין אח ורע בעולם כולו.
ולא, אין כאן גזענות. חובה לנמק זאת אחת ולתמיד. הרי גם מי מאיתנו ששונאים ערבים – מה שלא עלתה על ליבי בריאיון או בכלל – איננו גזען. גזענות היא הרי שנאת בן הגזע האחר מפני שהוא אחר, אולם הערבים כציבור קנו את השנאה כלפיהם ביושר. לאורך רוב שנותינו כאן הם מתפקדים מבחירה כאויב, מפגעים בנו, שורפים, משחיתים ומחריבים. גם אילו היו לי עשרים כליות לחלק, לא בטוח שמבחינה מוסרית היה מצופה ממני למסור אותן לערבים, ודאי כשעומדת לרשותי למסירה אחת בלבד.
אם מוחמד מג'אדלה מחדשות 12 או אחמד טיבי – נציג האויב בכנסת ישראל, שהעז גם הוא להצטרף למקהלת מטיפי המוסר בשבוע שעבר – רוצים להוכיח שאינם "גזענים" כמותי, הדרך פתוחה בפניהם להתכבד ולתרום את כליותיהם ליהודים. ברור לכל מי שלא נחת כאן לפני רגע מהירח שהם יעדיפו לשתות נפט בלתי מזוקק מהמפרץ הפרסי לפני שייתנו משהו משלהם ליהודי, אבל לאורך הרוח הישראלי כלפי שונאי ישראל אין גבול, והמיקרופון בתקשורת שלנו סובל הכול; טוב, כל עוד לא מדובר בנערי גבעות.
בשמאל יש מי שמשתעשע בימים אלה ברעיון המטופש שלא לאפשר לתורם כליה להחליט לאן תלך הכליה שלו. צעד כזה יפגע אנושות קודם כול בחולי כליה המשוועים לתרומה, אבל יש מי שמרוב טהרנות מוכן לדרוס אותם. בקיצור, מופע ההזיה שחווינו מחייב אותנו לנשום עמוק ולתבוע דרך ארץ מעזי המצח המעיזים לבקר את ציבור תורמי האיברים. לא להתבלבל, לא להתנצל, לא לגמגם ולא להתקפל. תרמו את הכליה שלכם לכל מי שתחפצו, נאמר להם – לראאד סלאח, לחסן נסראללה, לערביי הכפר עוריף. רק עזבו אותנו במנוחה ותנו להתאושש מהניתוח.
