כותרות חמות :

חוקים גרועים שנולדו בחטא השנאה לציבור האמוני
חוקים גרועים שנולדו בחטא השנאה לציבור האמוני

חוקים גרועים שנולדו בחטא השנאה לציבור האמוני

גילויי השנאה כלפי הציבור המסורתי והחרדי בישראל שמביעה קבוצת אנרכיסטים קיצונית שהשתלטה על המחאה גורמת לריאקציה שמובילה את המפלגות החרדיות בקואליציה לחוקק חוקים גרועים וחסרי שיקול דעת ציבורי נכון

 

 

הרב חננאל זייני

מקובל לומר שגם שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום. כך יש חברי כנסת מטעם האופוזיציה המותחים ביקורת על חוק איסור חמץ בבתי החולים: "כשאני הייתי ילד איש מעולם לא חשב אפילו לאכול חמץ בפרהסיה בחג הפסח, גם לא חילונים גמורים שלא ששמרו כשרות, מתוך כבוד למסורת, מתוך הבנה שאתה לא רוצה לפגוע בשכניך שהם שומרי מסורת.

"ואז ב-1986 עבר חוק החמץ, ואחרי שנה אנשים כבר עשו מנגלים בים. אחרי שנתיים בכל פארק אכלו חמץ, אחרי שלוש שנים מסעדות נשארו פתוחות, כי אנשים לא אוהבים שמנסים לכפות עליהם את הדת", ציין השבוע יו"ר האופוזיציה ח"כ יאיר לפיד.

אף על פי שהרעיון הכללי שלפיו החוק אינו יעיל נכון בהכרח, הנתונים ההיסטוריים שעליהם לפיד מתבסס תלושים מהמציאות. אכן, תקופה ארוכה כמעט לא היו בנמצא יהודים במדינת ישראל שהעזו לאכול חמץ בפרהסיה. רק כאשר החל מצב זה להשתנות, כפי שנכתב בהצעת החוק המקורית, חוקק בשנת 1986 חוק חג המצות, המוכר לציבור כחוק איסורי חמץ; החוק שעיקרו איסור הצגת חמץ למכירה בפומבי. קרי, אין כל הגבלה על צריכת חמץ, אין כל ניסיון לכפייה דתית על מאן דהו, אלא דרישה להתחשבות ברגשות של הציבור המסורתי והדתי.

אנשים נוטים לחשוב שסוגיית הצגת חמץ בפרהסיה נוגעת לכאורה לחוסר רגישות כלפי שומרי הכשרות, שאינם מסוגלים להתמודד נפשית עם סיטואציה של אכילת חמץ מול הפרצוף, ולא היא! חוק הכנסת חמץ לבתי החולים המקורי לא בא למנוע פגיעה ברגשותיהם של שומרי הכשרות; זו אינה הבעיה כלל, אלא הרציונל שעומד מאחוריו מבקש לאפשר לאזרחים שאינם צורכים חמץ בפסח להגיע ללא חשש למוסדות ציבוריים דוגמת בתי חולים, בתי אבות, בתי סוהר, בתי משפט ובתי כנסת ולאפשר לשומרי המסורת להמשיך ולהתנהל בחופשיות במרחבים הציבוריים המשותפים.

הטענות שנשמעות על שחוק החמץ מצמצם לכאורה את חירות הפרט ושגרת החיים של מי שמבקשים לחיות על פי צו מצפונם, אינן מתכתבות עם סעיפי החוק; בפועל חוק החמץ החדש אינו כופה דבר אלא מאפשר לכל מנהל בית חולים להפעיל שיקול דעת ולהחליט אם למנוע הכנסת חמץ או להתירה. במקרה של בתי חולים מדובר בדרישה הגיונית בסיסית שמאפשרת לשיעור ניכר מהאזרחים שומרי הכשרות לאכול בכלי בית החולים. לדוגמה, סביר מאוד להניח שמנהל בית החולים החרדי מעייני הישועה בבני ברק, שמשרת בעיקר את האוכלוסייה החרדית, יבחר שלא לאפשר הכנסת חמץ לבית החולים.

ובכל זאת נשאלת השאלה אם חוק החמץ הוא חוק טוב ואם אפשר בכלל לאוכפו. לדידי, אין ספק שמדובר בחוק לא יעיל, ועדיף שלא היה מגיע לעולם. מנגד ברור שההשתוללות נטולת הרסן של מתנגדי תיקון מערכת המשפט, שבאה לידי ביטוי בחסימת צירי תנועה מרכזיים, בהשתתפות חיילים בהפגנות, בקריאות לסירוב פקודה ובהשחתת רכוש ציבורי, מעידה שהחוק ממילא חסר משמעות כל עוד מי שאמון על אכיפת החוק אינו מיישם אותו ומי שיקבע את הפרשנות התכליתית לחוק הוא קומץ אליטיסטי מפלה ובלתי נבחר.

לפני שאנו מביעים את דעתנו ההלכתית והערכית, לצערנו האווירה הציבורית השלטת אינה מעידה שמהות החוק היא שגורמת להתנגדות עקרונית, אלא ההתנגדות גורפת לכל סוגיה שנוגעת לדת ומסורת, בדומה להצעות חוק אחרות שהועלו לאחרונה והובילו להתנגדות חריפה ולהצגת הממשלה והקואליציה באור כפייתי ומוקצן.

נראה כי גילויי השנאה הקשים כלפי הציבור המסורתי והחרדי בישראל שמביעה אותה קבוצת אנרכיסטים קיצונית שהשתלטה על המחאה, היא שגורמת לריאקציה שמובילה את המפלגות החרדיות בקואליציה לחוקק חוקים גרועים וחסרי שיקול דעת ציבורי נכון.

 

הרב חננאל זייני הוא ראש המכון התורני שליד מוסדות אור וישועה בחיפה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן