דווקא בשל היותנו מצויים בעיצומן של פרשיות ספר דברים דומה כי אין זמן טוב יותר להיזכר בספרו של הרב תמיר גרנות, 'דברים – אמונה, אדם, עם'. בספר 904 עמודים (!) הנושאים בקרבם בקשה לאחוז בפירוש על דרך הפשט לפרקי הספר. סוגיה אחר סוגיה ופרק אחר פרק מלובנים הנושאים אגב הפניה לפרשנים ראשונים ואחרונים והפנמת חלק מסגולות המחקר הספרותי האקדמי, כמו תקבולות כיאסטיות (בלשון חז"ל, "סיים במה שפתח"), השוואות ספרותיות למקומות אחרים בתורה ועוד.

כלשונו של הרב גרנות, זה הרווח בפירוש על דרך הפשט: "מי שיקשיב לספר דברים כפי שהוא מציג את עצמו, כסיכומה של תורת ה' כפי שהניח אותה משה רבנו לפני מותו, יוכל לגלות את אוצרותיו האמוניים, המוסריים והלאומיים. ספר דברים פעל והשפיע על עם ישראל ועיצב את זהותו לדורות, והשפיע גם על ההיסטוריה האנושית כולה, דווקא משום שהוא התקבל כביטוי הנעלה של דבר הא-להים בפי נביאו נאמן ביתו".

ואולי אף נצא ידי חובתנו בדבר תורה לפרשה. הרב גרנות מפנה את תשובת ליבנו לדמיון הרב שבין טקס הברית בהר סיני לטקס הברית בערבות מואב (דברים כז, א–י): בשניהם יש הקמת אבנים, כתיבה עליהן, בניית מזבח הקרבת עולות ושלמים, אכילה ושתייה והקראת ברכות וקללות באוזני העם.

ועם זאת הרב גרנות מדייק שיש גם הבדלים ניכרים בין שני המעמדות: בברית ערבות מואב העם מצטווה לכתוב בעצמו את "דברי התורה הזאת", ואילו בברית סיני משה עולה לבדו ההרה לקבל את הלוחות שכתב ה'. בברית ערבות מואב הכתיבה נעשית על האבנים "באר היטב", באופן נגיש וקריא, ואילו בברית סיני משה עולה לבדו להר, ועליו מוטל הביאור. בברית ערבות מואב כל עם ישראל על ההרים, ובברית סיני מי שמתקרבים להר הם משה, אהרן, נדב, אביהוא ושבעים הזקנים.

לצד הבדלים נוספים מסקנתו של הרב גרנות היא זו: "ברית סיני היא ברית המתאפיינת בתנועה מלמעלה למטה בבחינת 'אתעורתא דלעילא', ה' הוא המציע אותה, הוא המקיימה והוא היוצר את זיקת הברית", ואילו "ברית מואב בולטת בהדדיותה, ותפקידו של העם הופל אקטיבי. העם מקבל על עצמו את ה' לא-להים".

הספר מלא בביאורים השווים לכל נפשו בעמידה על עניינו של ספר דברים בכללותו.

לפני כשנתיים התנהל בבית מדרש עלמא ויכוח מעניין בין מנהל בית הספר גימנסיה הרצליה בתל אביב ד"ר זאב דגני ובין יו"ר תנועת אם תרצו מתן פלג בדבר השאלה אם ראוי להכניס תנועות בסגנון שוברים שתיקה לשוחח עם תלמידים ישראלים.

דגני טען כי מאחר שהוא 'פלורליסט', הוא יכניס הן את שוברים שתיקה והן תנועות מהצד הימני של המפה, כדי לחשוף את התלמידים למגוון רחב של דעות. פלג לעומתו טען שגם הוא בעד ריבוי דעות, אבל עם זאת אל לנו להכניס ארגונים הפוגעים בדמותה של הדמוקרטיה הישראלית לשוחח עם תלמידי בית ספר. דהיינו, ארגונים המקבלים מימון אינטנסיבי מישויות מדיניות זרות, המשמשים למעשה שופר של מדיניות מערב אירופית ברובה, הבוחשת ללא הפסק בנעשה בארץ הקודש. על הטיעון הזה לא היה לדגני הרבה מה להשיב.

ספרו החדש של מתן פלג, 'מדינה למכירה', מתאר את היקף הבעיה בהתערבותן של ממשלות זרות בנעשה בישראל. לטענתו, "זו לא אגדה, ולא תופעה שולית, להפך: רוב תשומת הלב הפוליטית, המשפטית והציבורית שלנו נתונה לנושאים שקבעו גורמים ממשלתיים בבריסל, בברלין או באוסלו. טפח אחר טפח יתגלה איך ישויות מדיניות זרות מונעות ממדינת ישראל לבוא חשבון עם מחבלים ולהילחם בטרור; לקבוע את גבולות הארץ וההתיישבות; לאפשר לחיילי צה"ל להילחם באויבינו; לשלוט בהגירה; לטפח מיעוטים הרוצים להשתלב בחברה הישראלית; ולממש את ריבונותה בבירת הנצח של העם היהודי".

ספרו של פלג מכיל אינספור נתונים לא פשוטים לעיכול. לדוגמה, כבר בפתיחה הוא מניח לפני הקוראים את הנתון הזה: "70 ארגונים ישראלים המזוהים עם השמאל והשמאל הקיצוני קיבלו בעשור האחרון לא פחות מ-839,393,030 שקלים מישויות מדיניות זרות". חלק משמות הארגונים מוכרים לכולנו. ארגון בצלם למשל מקבל לא פחות מ-63,000,885 שקלים מישויות מדיניות זרות, ומעט מאחוריו נמצא 'יש דין – ארגון לזכויות אדם' (ארגון העוקב בעיקר אחר מאחזים והתנחלויות ומציג אותן לכאורה כעוברי חוק) עם כ-50,361,985 שקלים 'בלבד' של תרומות מישויות ממשלתיות זרות.

אם נכונה אמירתו של שופט בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר ז"ל, "תמיכה בגוף פוליטי על ידי ממשלה זרה היא דבר שצריך להפחיד כל אדם המאמין בדמוקרטיה אמיתית", דומה כי ספרו של פלג צריך להפחיד רבים מאיתנו.

טוב עשה פלג שהקדיש פרק מיוחד לתרומותיה ולמאמציה של שלוחות הממשלה היושבת בברלין לארגוני השמאל והשמאל הקיצוני בארץ. כשאני הקטן עשיתי תחקיר בעבור ערוץ 14 על האובססיה הגרמנית לבחישה בקלחת הישראלית, לא האמנתי למראה עיניי. ההיסטוריה הקצרה שבין העם היהודי היושב בציון לבין העם הגרמני היו אמורות להבטיח כי גרמניה לא תנסה להתערב לעד ולנצח נצחים במדיניותה של ישראל, אך ההפך הוא הנכון. גרמניה הפכה בשנים האחרונות למממנת הגדולה ביותר של אונר"א, ארגון שעניינו הנצחת עוולות הכיבוש ומצב הפליטות הפלשתיני, וכן תרומות, כמו 5,000,000 שקלים שהעבירה ל'מוקד להגנת הפרט', המגן משפטית על מחבלים ובני משפחותיהם.

אפשר להתווכח אם עצם המודעות להיקף התרומות היא האסטרטגיה הטובה ביותר להיאבק בתופעה, או שמא יש לתקוף בטיעונים ענייניים את האתגרים העומדים בפני עצמם. בכל מקרה אין ספק כי ספרו של פלג הוא צעד חשוב שראוי כי נבחרי הציבור שלנו יתוודעו אליו. כפי שטוענת התת-כותרת של הספר, 'חשבתם שישראל היא מדינה ריבונית? תחשבו שוב'.

מדינה למכירה | מתן פלג | סלע מאיר 2022

דברים – אמונה, אדם, עם | הרב תמיר גרנות | מגיד תש"ף

הפוסט ואלה הדברים הופיע לראשונה ב-עולם קטן.

אמרה חכמה שתפסה אותי במיוחד אומרת שאומנם תמיד טוב ללמוד עוד דברים חדשים, אבל חוויה מיוחדת במינה ואולי אף מרחיבת לב ביותר היא דווקא לסגל את היכולת לראות "חופים ישנים בעיניים חדשות". חוויה מיוחדת של שמחה מתרחשת דווקא כאשר המוכר, הבנלי והיומיומי נצבע באור חדש.

כאשר עתיק היומין מקבל משמעות מחודשת, מה שחשבנו למשעמם ואפור מקבל פתאום תשומת לב ומבט נוסף, ואז מתחוור לנו שכמו הרבה פעמים בחיים, אנחנו למעשה מוקפים בחוכמה, במשמעות וביופי שאפשר ללמוד מהם הרבה, וכל מה שצריך לעשות הוא רק להכין את הכלים לכך. ככל שאנחנו מרגילים את האוזן שלנו לשמוע את המוזיקה שבין הצלילים המוכרים, אנחנו לומדים ענווה מהי, סקרנות מהי, חיים שלמים מהם. זאת למעשה חוויית הקריאה שתלווה אתכם כמעט בכל עמוד בספרו המצוין של הרב משה מילר, 'אילת הלבנה, בין סתרי מגילת רות'.

מגילת רות היא אחד הספרים הקצרים בתנ"ך, ארבעה פרקים בסך הכול, ואולי דווקא לכן היא דוגמה מצוינת לגאונותו של ספר הספרים. "המלכות שולחת שורשים עמוק עמוק אל שחר ההיסטוריה, אבל ניצניה עולים דווקא על פני סיפור שהוא מן הפשוטים בתנ"ך. נפנה עתה אל המגילה עצמה כדי לגלות איך סיפור אהבה פשוט ויפיפה – מן הסוג שלא נס לחו בקרב בני כל הגילים והתרבויות – פורש לרגלינו רעיון בעל מורכבות שכזו. איך מצפין הספר הקטנטן הזה מידע ברמה כזו בין כריכותיו הדקות". זה חלק מהקסם של מגילת רות, אבל יותר מכך, נראה שהמגילה מכילה את אחת הסוגיות החשובות ואולי אף הרלוונטיות ביותר למציאות הישראלית בימינו.

למעשה, מגילת רות היא הספר שאמור ללמד אותנו מה טיבה של מלכות וכיצד מלכות בישראל צומחת: "מטרת ספר זה היא לתאר את 'אמצעי התחבורה' של המעבר ובכך לבנות גשר בין השופטים למלכים". תקופת השופטים מאופיינת בכאוס, אנדרלמוסיה פנימית ששררה בישראל, והסתיימה כידוע בפרשה המזעזעת של פילגש בגבעה, פרשה המראה לנו מה היה המדד הערכי בישראל טרום תקופת המלוכה, אשר במסגרתה כמעט ונמחק שבט שלם מישראל. לא בכדי פשטי המקראות לוקחים את הקורא הקשוב אל פרשת סדום המקראית. ישראל נהפכה למעשה לתרבות סדום.

ספר שופטים מסתיים במילים "איש הישר בעיניו יעשה". כל אדם מנסה לנהל את חייו בהתאם לאמות המידה הנכונות בעיניו, "ההשקפה שלכל אחד הזכות לפעול על פי צו מצפונו האישי, 'שאף אחד לא יאמר לי מה נכון', הלכה וכבשה עוד מחוזות. אכן, השופטים הם מן הדמויות ה'עצמאיות' ביותר בתנ"ך כולו. דרכי פעולתם היו מאוד לא שגרתיות, בלשון המעטה".

אבל כפי שחוזר שוב שוב המהר"ל מפראג בכתביו השונים, "ההעדר קודם להויה". בשפתו של ג'ורדן פיטרסון, "הכאוס קודם לסדר", ובשפתו של התנ"ך: תקופת השופטים קודמת לתקופת המלוכה. "מלכות ישראל חייבת להיווצר בסדום", כותב הרב מילר. הסדר השלם ביותר צומח דווקא מתוך האי-סדר הקיצוני ביותר.

מה בעצם פירוש המושג מלכות בתנ"ך? מהי מהותו? האם המלכות היא סדר טכני של החברה או שמא יש כאן יותר מזה? בעזרתם של חז"ל מילר מוכיח: "המלך או המלכה אינם מהות המלכות, המלכות עצמה היא המהות, באשר היא המאפשרת לחברה לתפקד כיחידה אחת". כך הוא מסביר למשל את ההלכה במסכת שבת, "הרוצה לסוך כל גופו – סך ראשו תחילה, מפני שהוא מלך על כל איבריו". הראש אינו החזק שבאיברי הגוף, אלא הוא המתכלל, "משכן המוח, מערכת ההפעלה המאחד את החלקים השונים של הגוף".

מה בעצם פירוש המושג מלכות בתנ"ך? מהי מהותו? האם המלכות היא סדר טכני של החברה או שמא יש כאן יותר מזה?

וממש כמו השראה או רגע של גאונות, גם דרכה של המלכות היא לצמוח לאט לאט עד שהיא מבליחה ומופיעה ברגע אחד, רגע שהוא גם בדרך כלל מפתיע וחד-פעמי, "המלכות אינה שוכנת בתוך החברה. עליה לצמוח מתוכה, בדרכים שהן מורכבות לאין–סוף, לגמרי לא צפויות וכמעט בלתי-ניתנות לשחזור".

דרכה של המלכות לצמוח, כמו הרבה דברים טובים אחרים בחיים, צמיחה ספונטנית. זאת לדעת הרב מילר הייתה גם הבעיה במלכותו של שאול. העם כזכור ביקש מלך, "עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם" (שמואל א ח, ה). אבל לבקש מלוכה טכנית ולא לתת לה להתפתח בטבעיות, מהשטח, זאת עצם הבעיה. הדבר דומה לניסיון לכפות על הנפש אותנטיות. זאת בדיוק הבעיה באותנטיות – אי אפשר לכפות אותה.

"בקשת מלך היא סתירה במושג. אי אפשר לדרוש מלכות או להפיק אותה בצורה מכנית… היא חייבת לצמוח מהשטח". ולכן שמו של המלך הראשון, שמלכותו לא צלחה, היה שאול, המלך שהעם שאל מאת שמואל, שמלכותו הייתה מלכתחילה על זמן שאול.

ספרו של הרב מילר טומן בחובו אוצרות גדולים: על ההבדל שבין חסד לחסד של אמת, על מהותה של האהבה, על החשיבות של יצירתיות בעבור האדם היהודי, ואיך הדברים האלו הקשורים לצ'רלס דארווין ואדם סמית'. 'אילת הלבנה' הוא הספר הנכון להכין אתכם לחג השבועות.

אילת הלבנה, בין סתרי מגילת רות, מגיד 2022

Lead:

הפוסט כיצד צומחת מלכות- ספרים הופיע לראשונה ב-עולם קטן.