גם אם לא שמעתם על הנתון הדרמטי הזה, לא נתפלא. אלו מספרים מפחידים, סיפור חשוב בהרבה מרוב הסוגיות הציבוריות שבהן עסוקים הציבור והתקשורת בשבועות האחרונים, חשוב וחיוני אפילו מהטיפול במערכת המשפט, שאין הרבה חולקים, לפחות מצד ימין, על שהיא זוקקת טיפול עומק.
זהו המספר: 73.5%. זהו שיעור היהודים בארץ ישראל, נתון המצטרף לגרף ברור ובוהק המציג שחיקה בשיעור הרוב היהודי במדינת ישראל, שבה הרוב היהודי המוצק הוא היסוד הבסיסי להישרדותה כמדינה יהודית. על פי המספרים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וניתח המרכז למדיניות הגירה, בערב יום העצמאות הקודם רשם העם היהודי 'הישג' וחצה את 74% מלמטה. ביום העצמאות הזה איבדנו עוד חצי אחוז.
בן-גוריון הגדיר את המטרה כבר לפני יותר ממאה שנים: "עלינו ליצור רוב יהודי בארץ ישראל", כתב. "זו תמצית הסיטואציה ההיסטורית החדשה". בן-גוריון פעל בנושא בעקביות מתוך הבנה כי אין מדינה ליהודים בלי רוב יהודי מובהק וברור. סוגיית הרוב היהודי העסיקה מאוד את ראשי היישוב היהודי בארץ בשנים שקדמו להקמת המדינה, והיא הסיבה שעיכבה רבים מהם מתמיכה ברעיון ייסוד המדינה בעת הזו.
עו"ד ד"ר יונה שרקי: "יצרנו לפני שלושים שנה קבוצת מיעוט נוספת במדינה, המכונה 'אחרים', חסרי דת. בעוד הילודה היהודית עברה סוף סוף את הילודה הערבית, הקצב שבו מגיעים אותם לא יהודים לארץ הוכפל ושולש, אף שהילודה אצלם נמוכה מאוד. כשישים או שבעים אחוז מהעולים לא יהודים. צריך להבין מה קורה פה: מתחילת השנה ועד יום העצמאות, כלומר בארבעה חודשים, הפסדנו ברוב היהודי מה שבדרך כלל אנחנו מפסידים בשנה שלמה"
גם לאחר הצעת החלוקה היה דחוק ביותר הרוב היהודי בחלקים שהוקצו למדינה היהודית. בזכות בריחת הערבים במלחמת השחרור השתנה המאזן, ולאחר גלי העלייה עם ייסוד המדינה נוצר בשטחי המדינה הטרייה רוב יהודי ברור ומוצק.
לפני כשלושים שנה, עם תחילת העלייה מברית המועצות לשעבר, היו בארץ ישראל כ-81% יהודים לעומת כ-19% ערבים ישראלים וחסרי דת. יודגש: המספרים הללו אינם כוללים את הערבים הדרים ברצועת עזה ומעבר למה שמכונה הקו הירוק, נושאי תעודת זהות ירוקה. בשקלול אלו יש ויכוח על המספרים המדויקים בשל אי-ודאות, אך ההערכות הן כי מדובר בשוויון של יהודים ולא יהודים הגרים בין הירדן לים, כולל רצועת עזה.
אם נתמקד במספר הקודם שהוזכר, אותה ירידה דרמטית של הרוב היהודי מ-80% אל המצב כיום, ירידה זו מיוחסת לשתי סיבות מרכזיות: סיבה אחת היא גל העלייה הגדול שלאחר נפילת מסך הברזל, שעלו בו כ-300 אלף לא יהודים על פי ההלכה, ובהם רבים מאוד שאינם מגדירים את עצמם יהודים אלא חסרי דת. הסיבה השנייה נעוצה במדיניות ההגירה לישראל המאפשרת ללא יהודים רבים להיכנס לשטחה באופן חוקי ושלא באופן חוקי. הכניסה לישראל באופן לא חוקי הביאה לכאן עשרות אלפי מסתננים בלתי חוקיים, חלקם דרך מצרים בדרך שמאז נבלמה בזכות בניית גדר המערכת לאורך הגבול עם מצרים, ורבים מהם בכניסה של תייר או עובד זמני והישארות בלתי חוקית.
הכניסה הלא יהודית החוקית קשורה לכמה סיבות. הידועה שבהן היא 'סעיף הנכד' הידוע, המאפשר לכל נכד של יהודי – גם אם הוריו לא יהודים, גם אם הוריו וסבו היהודי לא הניחו מעולם את כף רגלם בארץ הקודש – לעלות ולהתאזרח כדת וכדין במדינת היהודים.
סעיף הנכד עם מדיניות ההגירה המקילה סביב המלחמה בין רוסיה לאוקראינה גרמה לנתון המבהיל הזה: רק בשנה האחרונה, מיום העצמאות הקודם ועד זה שחגגנו בו השנה 75 למדינה, נוספו לאוכלוסיית ישראל 56 אלף חסרי דת, המקטינים את הרוב היהודי בעוד כחצי אחוז. באוקראינה וברוסיה חיים עוד מאות אלפי זכאי חוק השבות שאינם יהודים, ולכן גם בשנה הבאה, אם לא ייעשה דבר בנושא, צפויים מספרים דומים, ובתרחיש מלחמתי אחר – גלים גדולים הרבה יותר. אגב, ביהודים העולים לארץ יש למנות 'יהודים' שהתגיירו בגיור רפורמי שהוכר לפני כשנתיים לעניין חוק השבות על פי פסיקת בג"ץ.
ובמספרים: 300 אלף הגויים שנהגו לדבר עליהם לאחר העלייה ממדינות ברית המועצות צמחו בשנה שעברה ל-478 אלף. היום מדובר ב-534 אלף. לשם השוואה, בתל אביב–יפו כולה גרים כ-470 אלף איש.
וזה לא הכול: על פי נתוני רשות ההגירה הנכונים לשנת 2022, כ-25 אלף עובדים זרים בלתי חוקיים שוהים בישראל. בכל הנוגע לשוהים בלתי חוקיים שנכנסו לישראל באשרת תייר ופשוט לא יצאו ממנה, הנתונים ברשות ההגירה אינם מעודכנים ונוגעים לשנת 2020 בלבד, אבל כבר בשנה זו דווח על 30 אלף שוהים בלתי חוקיים שנכנסו לארץ כתיירים, שבהם כמעט מחצית מרוסיה ואוקראינה.
עלייה כלכלית
עו"ד ד"ר יונה שרקי מהמרכז למדיניות הגירה ישראלית מסביר כי התופעה של רוב לא יהודי מקרב העולים משקף היפוך מגמה בשנים האחרונות. "היה קצב הגירה סביר שאיזן את עצמו, אבל זה נהיה דרסטי", הוא מסביר. "יצרנו לפני שלושים שנה קבוצת מיעוט נוספת במדינה, המכונה 'אחרים', חסרי דת. בעוד הילודה היהודית עברה סוף סוף את הילודה הערבית, הקצב שבו מגיעים אותם לא יהודים לארץ הוכפל ושולש, אף שהילודה אצלם נמוכה מאוד.
"כשישים או שבעים אחוז מהעולים לא יהודים. צריך להבין מה קורה פה: מתחילת השנה ועד יום העצמאות, כלומר בארבעה חודשים, הפסדנו ברוב היהודי מה שבדרך כלל אנחנו מפסידים בשנה שלמה".
הסיבה היא רק המלחמה באוקראינה?
"אנחנו תמיד תלויים בתופעות שקורות בחו"ל. ככה קרה עם המסתננים, שזרמו לכאן בגלל אירועים באפריקה. אם יהיה משבר מירדן, נקבל גל הסתננות מירדן. ככל שהסיטואציות בחו"ל רגישות, כך יש יותר ויותר עלייה. אנחנו נעשים תלויים במה שקורה באותן המדינות. קריסה כלכלית או טרור, ופתאום יש גל עלייה גדול לא יהודי.
"העלייה לישראל היא בעיקר כלכלית", הוא מסביר. "בכל פעם שיש משבר כלכלי בדרום אמריקה, יש מלא תיקי עלייה. כשמסתכלים על ארצות הברית, קנדה וצרפת רואים ששיעור העולים מקרב הזכאים קטן. כשמסתכלים על מדינות פחות מפותחות רואים שיש מהן הרבה מאוד עלייה. כשמשלבים את הדברים הללו עם מגמת ההתבוללות בעולם מבינים שככל שהזמן עובר יש פחות יהודים זכאי עלייה ויותר זכאי עלייה מכוח חוק השבות שאינם יהודים, וזה יכול ללמד אותנו מה יהיה בעתיד".
רגישות ואחריות
סעיף הנכד הוא התפוח הלוהט בכל האירוע המטורף של ההגירה הלא יהודית לישראל. הסעיף, שהתווסף לחוק השבות בשנת 1970 כדי להקל איחוד משפחות, הפך למפלצת הגירה לא יהודית לישראל. על פי החוק, בנים של יהודים ונכדים של יהודים זכאים לעלות ארצה גם אם הוריהם לא עלו. גם בני הזוג של הצאצאים הלא יהודים זכאי עלייה, ואיתם גם צאצאיהם.
מארצות המערב, ארצות הברית, קנדה וצרפת, עלו מכוח סעיף הנכד מתי מעט, ואילו בברית המועצות לשעבר המספרים אחרים לגמרי: דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצא כי מקרב העולים מארצות אלו בשנות 2020 היו 28% יהודים, וכל השאר עלו מכוח חוק השבות כצאצאי יהודים. בשנת 2022 על רקע המלחמה נכנסו קרוב ל-50 אלף עולים ממדינות אלו, ומכאן שלפחות שני שלישים מהם אינם יהודים.
ד"ר נתנאל פישר הוא ראש החוג למדיניות ציבורית במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט. אני שואל אותו על הפתרונות האפשריים לתיקון סעיף הנכד כדי לצמצם את הבעיה הזו שמסתמנת כאיום קיומי על הרוב היהודי במדינת היהודים:
"אין לנו נתונים ברורים כמה אחוזים מהווים הנכדים מתוך קבוצת הלא יהודים", הוא פותח. "מקרב עולי ברית המועצות לשעבר אנחנו מדברים כנראה על מחצית, אולי יותר. כשמדובר על סעיף הנכד לא מדברים רק על נכדים, אלא על הנכדים, על בני זוגם, ועל הילדים שלהם הקטינים שעולים איתם, כלומר הנינים, שהרי אי אפשר לחתוך משפחה באמצע. יש לנו מגמה ברורה: שיעור הנכדים הולך וגדל, וזו דמוגרפיה פשוטה, כי דור הסבים היהודי הלך והצטמצם. הדור השני הלך והצטמצם, וזה הדור של הנכדים.
"אם ישנו את סעיף הנכד, לא יבטלו את העלייה הלא יהודית לישראל", הוא מבהיר. "אין אפשרות, לא פוליטית וגם לא מהותית, למנוע מלא יהודים לעלות לארץ, כי כל עוד יהודי מתחתן עם לא יהודי, בני המשפחה הקרובה יגיעו איתו. אין פתרון מוחלט לבעיה הזו בשום דרך. אני אישית חושב שצריך להקל בגיור, אבל אני מבין שכל פתרון הוא נדבך מפאזל, ושום מרכיב לבדו לא יפתור לבדו את הבעיה. הבעיה המרכזית היא חינוכית: יהודים מתחתנים עם לא יהודים".
איך היית מציע לתקן את החוק?
"אחד הלקחים של הרפורמה המשפטית הוא שחייבים פורום רחב לנושא, כי בשאלות מהסוג הזה חייבים להגיע לסוג של הסכמה. יש הרבה מאוד אנשים מסורתיים שאכפת להם מהמשכיות העם היהודי והנושא הזה חשוב להם, וצריך כאן שיח חוצה מגזרים".
מה ההיגיון של המתנגדים לשינוי החוק?
"יש אינטרסים פוליטיים ויש גם בורות. אנשים לא יודעים שרוב העולים היום הם לא יהודים. יש אינטרסים מוסדיים וגופים שמתפרנסים מעלייה ויש להם אינטרס להמשיך את העלייה. ויש גם כל מיני חששות: חוששים שהמדינה תהפוך למדינת הלכה וכל מיני דברים כאלה. הדבר הכי חשוב הוא שצריך להסביר שלא ינתקו משפחות, לא ימנעו מבן משפחה קרוב לעלות. צריך לנהל את הקמפיין הזה ברגישות ובאחריות".
ד"ר נתנאל פישר: "כשמדובר על סעיף הנכד לא מדברים רק על נכדים, אלא על הנכדים, על בני זוגם, ועל הילדים שלהם הקטינים שעולים איתם, כלומר הנינים, שהרי אי אפשר לחתוך משפחה באמצע. יש לנו מגמה ברורה: שיעור הנכדים הולך וגדל, וזו דמוגרפיה פשוטה, כי דור הסבים היהודי הלך והצטמצם"
הוכחת תקינות הקשר
גם אם המציאות הפוליטית והלחץ מיהדות התפוצות יקשה את ביטול סעיף הנכד במלואו, אפשר להציע כמה פתרונות שבכוחם לצמצם דרמטית את העלייה הלא יהודית לישראל. "כשאנחנו מדברים על פתרון לסעיף הנכד צריך לחשוב בכמה רמות", אומר פישר. "אפשר בין השאר להציב תנאי שיעלה רק נכד שהוא חבר מלא בקהילה יהודית או דובר עברית ובא עם סבא שלו. אומנם הוא לא יהודי, אבל לפחות יש לו זיקה ניכרת ליהדות".
ד"ר שרקי מציע גם הוא הצעות לשינוי המדיניות והחוק. לדבריו, יש להשוות את תנאי העלייה של בני הזוג לתנאים הקיימים כאשר אזרח ישראלי מתחתן עם בן או בת זוג לא יהודים ורוצה לאזרח אותם. "אם אתה תתחתן עם אישה לא יהודייה בחו"ל, יש תהליך מדורג של הוכחת תקינות הקשר, להוכיח שאתם באמת חולקים בית וזו זוגיות יציבה. זה תהליך של ארבע שנים. אין סיבה שלא להשוות את התנאי הזה לזכאי חוק השבות".
למה זה לא קרה עד עכשיו?
"כי המשפט הבינלאומי אומר שמי שזכאי הגירה, יש לו אוטומטית זכאות מהותית לחיות חיי משפחה נורמליים, והוא זכאי לאיחוד המשפחה עם בת הזוג והילד הקטין. אנחנו אומרים: אין בעיה, אבל תוכיח בהליך מדורג שהזוגיות אמיתית.
"דבר שני, המשפט הבינלאומי קובע שמי שזכאי לעלות יכול להביא את הבן הקטין. אבל אם יהודי הוא זכאי עלייה, למה גם הנכד שלו זכאי? ממתי הנכד בתא המשפחתי?"
שרקי מציע כי בן של יהודי קטין יעלה, אך בגיר לא יעלה. "לדעתי הבן שלא קטין לא צריך זכאות עלייה אוטומטית. צריך ליצור מנגנון אחר. אפשר להתנות את העלייה של הבגיר בסל מסוים של ידע, בקשר מסוים לארץ. ואז יש יהודי זכאי – בני הזוג זכאים בהליך מדורג – בן קטין כן, ובגיר יצטרך לעבור תהליך של התאזרחות, וככה נפתור את רוב ההגירה הלא יהודית לישראל, שרוב המסה שלה זה על פי חוק השבות. אם תשים שם שסתום, אפילו חלקי, צמצמת את רוב הבעיה".
יש סיכוי שהדברים יתקדמו בכנסת הזו?
"אנחנו בכוונה לא מעלים את זה כרגע חזק, מכיוון שאנחנו יודעים שזה לא הזמן המתאים, כי המערכת מסוחררת בשל הרפורמה המשפטית. אם נציף את זה עכשיו, זה יתמוטט, ולא תהיה תמיכה. נקדם את זה בקרוב, אחרי שהעניינים יירגעו".
