טוב למות בעד המדינה ההיא שבה נולדנו

מדינת בג"ץ היא מדינה תחת שלטון עריצות שרירותית של שופטים שבחרה מערכת המשפט על פי אג'נדה רדיקלית אנטי-ציונית השוטמת את היהדות, בזה לחוקים ולמחוקק ומונעת מתאוות שררה שאינה יודעת שובע. בואו נחזור כולנו למדינה שבה נולדנו. לפני השתלטות בג"ץ.

בשבוע שעבר נערך בפורום קפה שפירא כינוס של ארבעה ארגונים שכותרתו 'בג"ץ נגד המשפחה', הראשון בסדרת כינוסים שבהם נראה כיצד בג"ץ פועל למעשה נגד כל המדינה בשיטת הפרד ומשול: נגד חיילי צה"ל, נגד המשטרה וכוחות הביטחון, נגד ההתיישבות ביו"ש, נגד חרדים, נגד אבות גרושים (וגברים בכלל), נגד נשים יהודיות, נגד הציונות ועוד.

ומתברר שנגענו לשליט העליון בציפור נפשו, כי לאחר שלוש שנות פעילות של הרצאות וכינוסים בבית הפורום זכינו לראשונה בהתקפה מסוג ההתקפות על קהלת מצד מוחים שטופי מוח שנשלחו לפוצץ בבריונות את הכינוס. על כך בהמשך.

כינוס בג"ץ נגד המשפחה

ההצעה לרפורמה משפטית הציפה את העובדה שבג"ץ הוא מוסד שלטוני טוטליטרי שמתערב גם ללא סמכות בכל היבט שלטוני; פוסק שלא על פי חוקי המחוקק; מחוקק בעצמו על ידי תקדים של עצמו, אגב שמירה על טוהר האג'נדה הרדיקלית ועל רטוריקה אלימה בנוסח "שבירת היד של כל מי שרק ינסה לגעת במשפחה". משפחת בג"ץ, כמובן. אין לבג"ץ כל בעיה לפגוע במשפחות הפרטיות שלנו.

בזכות הניסיון להעביר את חקיקת הרפורמה הרזה והמתונה מדי נחשף הציבור לחתירת בג"ץ תחת הדמוקרטיה בהתערבותו בהחלטות מדיניות חברתית, כלכלית ואף צבאית בנושאים הגדולים והכלליים. מה שנחשף פחות וידוע רק למאות אלפי נפגעי מערכת המשפט הוא שבית המשפט שולט בכל אחד מאיתנו גם על ידי התערבות ברגל גסה בכל הסוגיות הפרטיות והאישיות של כולנו.

השליטה הטוטליטרית הזו מושגת בין היתר על ידי טשטוש מוחלט של גבולות כל הגדרה, גם מהסוג המובן מאליו, וכך כל דבר נעשה סוגיה שבית המשפט נדרש להכריע בה, ובהיעדר קריטריונים מובחנים, ההכרעה בהכרח שרירותית.

אבא אמיתי יש רק אחד: בג"ץ

ראשון הדוברים בכינוס היה מיכאל פואה מארגון בוחרים במשפחה. הוא סקר שורת חוקים חדשים בחקיקה עצמית של בית המשפט שנועדו לטשטוש לבטל ולבתק את הזיקה הביולוגית בין הורה לצאצאיו ואת הקשר בין הולדה ליילוד. כך קיבל עליו בית המשפט את הסמכות להחליט מי ייחשב להורה של הצאצאים שלנו, ובמשתמע: להפריד בין הורים לילדים, ומנגד ליצור קשרי הורות בין בוגרים לילדים זרים, בניגוד לחוק הקיים.

כשנכנס שלומי בן שושן ללא רשות לאולם הצענו לו לקבל במה בתנאי שישמע את שאר הדוברים. הוא שרד דוברת אחת. לטענתו, הרפורמה (או שלטון הימין) מאיימת על שלומם של אחייניו בעלי הנטייה ההפוכה. מחוץ לאולם צווחו חבריו במערכת הגברה: "בג"ץ שומר על כולנו". בשיחות המעטות איתם שלא כללו אלימות מילולית בסיסמאות חסרות פשר, עלבונות אישיים ובריונות פיזית, הם הביעו חרדה מפני רדיפת להט"בים והכנסתם למחנות ריכוז

בג"ץ האפרופים בחוזה הכתובה הלא כתובה

עו"ד נעמה סלע, יו"ר פורום הארגונים למען המשפחה, הציגה את הבעייתיות בנושא שזכה לכינוי "בג"ץ הבוגדת". משמעות פסיקת בג"ץ לטובת ה'בוגדת' היא ערעור תכליתם המובנת מאליה של הנישואין: הבטחה הדדית לנאמנות בין בני זוג לצורך הקמת בית הבנוי על יסודות יציבים לצורך גידול צאצאים לאורך זמן.

מעתה עצם תכלית הנישואין נתונה להכרעת בית המשפט גם בניגוד לחוזה הבסיסי ביותר תחת החופה: נאמנות הדדית. כך הרחיב בג"ץ את פסקת האפרופים, שעל פיה חוזים מסחריים כפופים לפרשנות שבדיעבד של בית המשפט גם לחוזה הכתובה ולשבועות בני הזוג מתחת לחופה.

משפחה היא אלימות

עו"ד יסכה בינה מהתנועה למשילות ודמוקרטיה הציגה את ההגות הנאו-מרקסיסטית הרדיקלית שאימץ בג"ץ, שבסיסה הרעיון שכל משפחה היא מערכת שמדכאת נשים, ולכן על בית המשפט למלא תפקיד פעיל בהגנה עליהן מפני בן הזוג.

החוק למניעת אלימות כלכלית במשפחה – שלמרבה המזל הצלחנו לבטל לעת עתה – הוא חוק שנועד להגדיר מריבות בין בני זוג על כסף 'אלימות' לכל דבר ועניין, וכך להבטיח את הצורך בהתערבות המשטרה ובהכרעה של מערכת המשפט במריבות שמתנהלות מדי יום גם בביתם של השופטים.

מגורים ביו"ש – סכנה לשלום הילד

עו"ד יובל גת, מרצה הבית בפורום קפה שפירא בנושאי הגות משפטית, סיפר הפעם את סיפורו האישי. בסכסוך גירושין בין אשתו לבעלה הראשון קבע בית המשפט שבתה מנישואין קודמים תעבור למשמורת אביה המזניח, משום שמגורי האם ומשפחתה החדשה מחוץ לקו הירוק הם בבחינת סכנה לשלום הילד.

סכנה שכזו אינה קבועה בחוק, כמובן, אבל בית משפט שאינו רואה עצמו כפוף אפילו למושגים בסיסים יכול לפרש כראות עיניו, ולשופטים ניתן הכוח לנקום במשפחות החיות שלא על פי האג'נדה הפוליטית של השופט שבחרה מלכתחילה מערכת המשפט, בהתאם לאג'נדה הרדיקלית של ה'משפחה'.

בג"ץ שולט בכולנו

סיפרתי קודם שמפגינים פרצו לאולם כדי לחבל בכינוס. מי שהנהיג אותם היה שלומי בן שושן, חבר מועצה בעיריית רמת גן. כשנכנס ללא רשות לאולם הצענו לו לקבל במה בתנאי שישמע את שאר הדוברים. הוא שרד דוברת אחת. לטענתו, הרפורמה (או שלטון הימין) מאיימת על שלומם של אחייניו בעלי הנטייה ההפוכה. מחוץ לאולם צווחו חבריו במערכת הגברה: "בג"ץ שומר על כולנו". בשיחות המעטות איתם שלא כללו אלימות מילולית בסיסמאות חסרות פשר, עלבונות אישיים ובריונות פיזית, הם הביעו חרדה מפני רדיפת להט"בים והכנסתם למחנות ריכוז.

עוד טען בן שושן שמטרת המחאה היא התנגדות לח"כ שמחה רוטמן וכפייה על בעלי עסקים להעניק שירותים גם בניגוד למצפונם ולדתם. לדעת הדובר, זכותו של נותן שירות לפעול על פי מצפונו היא אפליה מסוכנת. בפוסט בפייסבוק סיכם את טיעוניו: "זו לא המדינה שבה נולדתי, ולא המדינה שבה אמות".

בן שושן, שעל פי התרשמותי כבר מלאו לו שלושים, אכן לא נולד למדינת בג"ץ, ובכל רגע אני מוכנה לחתום על שיבה למדינה שבה נולד: מדינה שבה ללשון החוק הייתה משמעות; מדינה שיש בה דמוקרטיה של הפרדת שלוש רשויות ולא עריצות של הרשות האחת; מדינה שהשכילה שלא להתערב בתחום הפרטי והאישי של המשפחה אלא רק במקרים של אלימות אמיתית ומוגדרת היטב; מדינה שבה בג"ץ לא הרשה לעצמו לבטל חוקים, לפטר שרים וראשי ממשלה; שלא החליטה מי יהיה ראש הממשלה, מה יהיו תוצאות הבחירות ומי יהיו השופטים ומה יהיה מזג האוויר; מדינה שבה בנים הם בנים ובנות הן בנות והורים הם אבא ואימא ולא הורה 1 והורה 2; מדינה שבה מטרת נישואים הייתה הבטחת נאמנות בין שני בני אדם שמסוגלים לנפק צאצא ללא סיוע המדינה; מדינה שלא כפתה על בני אדם לפעול בניגוד למצפונם ולדתם; מדינה שלא עולה על דעתה להוציא ילד מהבית אם הוריו מתנגדים לרעיון שהוא ילדה; מדינה שאין בה יום עצמאות אחד לעומת חודש שלם של גאווה.

כולנו, בן שושן, רוצים לחזור למדינה שבה נולדת, ולמענה גם אנחנו מוכנים למות.

לשמיעת כל הדוברים היכנסו לערוץ היוטיוב של פורום קפה שפירא.

: