אין משעמם יותר מקבוצת ואטסאפ של גילאי 66 ומעלה, אבל לא בימים האלה.
תחילתה של הקבוצה במפגש מתוק שערכנו לפני פחות משנה בחוף מעגן מיכאל. המפגש היה מפעים. תארו לכם אנשים שהייתם לצידם כתף אל כתף במשך שנתיים בגיל 20-18. היכרות אינטימית. ואז נפרדים ליותר מ־40 שנה. חיים שלמים. נפגשים עם ערוב יום.
הרבה פחות חביב היה ההמשך.
בסביבות הבחירות החלה התארגנות לתמיכה בעצומות שטנה בנוסח בלפור. ועם התארגנות השמאל לאחר הבחירות, גיליתי ש־80% מהקורס שותף לאותה דעה. ענייה וצוררת. עוד אני תוהה ומוחה על כך, החל פסטיבל הסרבנות והמרד של טייסי 69. ורוב החברֶה שלי הצטרפו אליו.
שתבינו, אלה לא היו טייסי חיל האוויר בתקופתי. בשעתו סלדו הטייסים במידה שווה מהסוציאליזם המיושן ומהימניות הלאומית ונמשכו בדרך כלל למסגרות מרכז ציוניות וליברליות, כמו ד"ש.
שנים של שטיפת מוח והגמוניה גרמו להם לזנוח את הציונות והיהדות ולראות את חזות הכול בפרוגרסיביות.
הפעם הם חצו את כל הגבולות. דה־לגיטימציה של הבחירות, בגידה, מרד, תמיכה בתפיסת שלטון בכוח.
יש כלל: מי שלא משפיע – מושפע. ואם אתה לא מוחה, אתה בסופו של דבר משתכנע בצדקת הרע. תסמונת סטוקהולם.
ולכן חשבתי שחשוב לשקף להם את המציאות בצורת התשובה הבאה. וסליחה שהכתיבה לא מהוקצעת. סך הכול תגובה בוואטסאפ.
שאלו אותי אחר כך איך הם ענו. ובכן, הם היו בהלם. לא ממש ענו.
פעם העברתי הרצאות במכינות בנושא 'למה דתיים לא מצליחים בקורס טיס': הם רוחניים מדי, איטיים, כבדים, פחות מיומנות מוטורית, פחות מחשבה זריזה ושטחית, פחות מדי דין, יותר מדי חסד – זה לא מתאים לטייס. אז עכשיו יש מקום לדבר על הכיוון ההפוך: הסופרמנים של קרבות האוויר הם די חלשים ברוחניות, ביכולת ניסוח ובניית טיעון, בתמונת עולם, במחשבות עומק, בהיסטוריה אפילו. פשוט מוליכים אותם באף.
****
אז הנה דבריו של רן אייזנברג, אל"מ (מיל.) ובעברו טייס קרב, מסביר בצורה הברורה ביותר את הסוגיה שקורעת את החברה בישראל:
"שמי רן, בעברי הרחוק – טייס קרב בחיל האוויר הישראלי. כאשר החלו טייסי המילואים 'הסרבנים' לעשות כותרות בתקשורת, שאלו אותי לא פעם אנשים קרובים ורחוקים, כיצד הייתי מגיב למצב הנוכחי אילו עדיין הייתי טייס פעיל במילואים.
כדי לפזר את 'ערפל הקרב' מייד עם הפתיחה, אומר שאני תומך תמיכה מלאה במסר שמנסים להעביר טייסי המילואים המוחים, אבל מבקש את זכות הדיבור כדי להסביר ולהעמיד דברים על דיוקם – מדוע הייתי (אילו…) מצטרף למחנה 'הסרבנים'.
ראשית, בואו ונסכים שבקרב המוחים אין אף אחד שמצהיר שלא יטוס אם פורצת מלחמה בזמן זה או אחר. יש לדייק ולומר שפעולת המחאה הייתה להחסיר יום/ימי מילואים כדי להעביר מסר לממשלת ישראל. מהו המסר – מייד נבין.
ב־1986 הייתי מפקד טייסת שביצעה רבות מהתקיפות של חיל האוויר על מפקדות מחבלים. לו אז הייתי מקבל פקודה לתקוף בלב דמשק בית ספר עממי בשעה 11:00 ביום לימודים רגיל, איך הייתי מגיב? שתי ידיים צמודות זו לזו ומושטות קדימה – שימו אזיקים, ויאללה לכלא 4, ואני בטוח ש־99% מטייסי חיל האוויר היו מגיבים בצורה דומה.
ומדוע? זוהי פקודה בלתי־חוקית בעליל בהיבט המטרה: אין מצב שאפשר להצדיק בו תקיפה מכוונת והרג של ילדים חפים מפשע, וכן, לא ניתן לקשור מטרה כזו לאיזשהו שיקול־על 'אסטרטגי', שכביכול אמור (למשל) להצדיק הרג ילדים עכשיו כדי למנוע הרג גדול יותר של ילדים (שלנו???) מאוחר יותר. בקיצור, פקודה בלתי־חוקית בעליל, ואני מקווה שיהיו מעט מאוד ישראלים שיתווכחו עם עמדה זו.
נשאלת השאלה: האם היבט המטרה הוא ההיבט היחיד ההופך פקודה לפקודה בלתי־חוקית? כדי 'לצייר' את התשובה בואו נדמיין את המצב הזה: הרמטכ"ל מבצע הפיכה צבאית 'שקטה', תופס את השלטון במדינה ומוציא פקודה לתקוף מחנה אימונים גדול של ארגון חבלני עוין ומסוכן. האם הפקודה חוקית? אין ספק בהיות המטרה לגיטימית לגמרי, ועדיין יש לשאול – האם הפקודה חוקית?
התשובה פשוטה וחד־משמעית – ממש לא!
כלומר, יש ממד נוסף לבדיקת חוקיותה של פקודה, והוא חוקיותו של נותן הפקודה. הרמטכ"ל 'המהפכן' תפס את השלטון באופן בלתי־חוקי, לכן מעמדו אינו נתמך בשום צורה בחוק כזה או אחר, ולכן כל הוראה שייתן אינה חוקית.
בואו נחזור אלינו – כאן ועכשיו. טייסי המחאה (וממש לא 'סרבנות'), דיברו ואמרו בקול רם וצלול שאם המדינה תחדל מלהיות דמוקרטיה, המשמעות היא שבוצעה 'הפיכה' משטרית, ואי לכך השלטון אינו חוקי כמו פקודות המשימה היוצאות ממנו.
ואיך נדע שהמדינה חדלה להיות דמוקרטיה?
לגבי דידי, התשובה היא חד־משמעית וחדה כחרב – פסיקתו של בית המשפט העליון!
כל חקיקה שתאושר בכנסת אבל תיפסל בבית המשפט העליון – פסולה היא, ללא פשרות.
אבל אם – כפי שאמר שר המשפטים יריב לוין – במקרה כזה לא יישמע לבית המשפט אלא לכנסת – הרי לך הפיכה משטרית 'שקטה', הרי לך שלטון שאינו חוקי, והרי לך פקודות שדגל שחור של 'פקודה בלתי־חוקית בעליל' מתנוסס מעליהן בבירור.
ולמי שמחפש את המפלט שבמשפט "אבל העם אמר את דברו", בכוונו לעליונות הכנסת על בית המשפט, יש לומר – במו פיך, ממש ברגע זה, הקמת דיקטטורה במדינת ישראל. נוצרה ישות שלטונית אחת, ואחת בלבד, שיש לה היכולת לחוקק, יש לה הכוח לבצע את החלטותיה, והושתקה כליל כל יכולת לבקר משהו מאלה. לא יקום ולא יהיה!
זהו המסר שאליו כיוונו הטייסים כאשר באופן הפגנתי ובמתכוון לא הופיעו ליום מילואים. הטייסים, ועימם כל שאר לוחמי המילואים המוחים, אמרו לחברי הממשלה בריש גלי ובפה מלא: שימו לב, אנחנו לא נבצע פקודות בלתי־חוקיות, ושלטון המתעלם מהחלטות בית המשפט העליון וממשיך לאמץ את החוקים שלו עצמו – הוא שלטון בלתי־חוקי וממילא הוראותיו אינן חוקיות. דעו לכם שביום שזה יקרה – נפסיק למלא את תפקידנו במילואים. וכדי שאתם, אנשי השלטון, תתייחסו ברצינות גמורה למה שיקרה (אולי) בעתיד, נשקף לכם עכשיו את המציאות ההיא.
וחשוב ביותר לזקק ולתמצת את המסר – טייסי חיל האוויר יטוסו לכל מקום, בכל זמן, בכל רמת סיכון, ובתנאי שפקודת המשימה חוקית!"
רן איזנברג (אל"מ בדימוס)
וזוהי התגובה שכתבתי לרן:
רני שלום,
התלבטתי אם לכתוב כי הרגשתי שאני פונה לחבורת שיכורים. בסוף החלטתי שכן. בשביל השפויים שנותרו. בשביל השפיות שנותרה.
מכתב כזה מטייס סדיר צריך להיות מטופל חזק ומהיר כבמנהיג מרד. מבעיטה בישבן עד כיתת יורים.
מי שזוכר את בני פלד כמח"א, אדם דעתן ימני וישיר, שאפילו בז במובן מסוים לשלטון, אף פעם לא היה שם תנאי לדרג המדיני ומשתמש בכוח של חיל האוויר. ולא היה סובל רבב של מרד.
לשווא אתה אומר "אין אחד מן המוחים שלא יטוס". כמו שמצאתם דרך לבגוד עד עתה, תמצאו בהמשך. אין קל מלומר מחר: "הנוכל הנאשם מארגן לנו תקיפה באיראן כדי שיוכל לחמוק מן הכלא במחיר חיינו". מה שאתה אומר זה בעצם: "אף פעם לא נתחמק ממלחמה בתנאי שהשמאל מאשר אותה". וזה מתועב.
מעצבן הדיון של פקודה בלתי־חוקית בעליל, המסתיר מאחוריו תפיסה ש"למעלה יושבים כאלה שהם לא אחראים עד נאצים (ליכודניקים, דתיים, כהים, ימנים)", ורק הטייס ה"צדיק" (לבן, חילוני, ליברל) ימנע את הפשע.
כאיש שישב שנים במכלולי התקיפה במשל"ק צפון ודרום, אני יודע שהבעיה הפוכה: חיל האוויר (וגם צה"ל בכלל) מסורס. מתאמץ לא להיות אפקטיבי.
הטייס כיום קצת חייזר שמתקתק נ.צ. 12 ספרות במחשב. כזה שקיבל באוויר. כמעט אין לו מושג מכלום.
כאיש שישב בקוקפיט בלבנון הראשונה 82, שם היו כאלה דילמות, אני יודע שזאת מלחמה מעצבנת, מלוכלכת. אבל צריך לעשות אותה. תקראו מה כתב על זה צ'אק ייגר.
כל הדילמות הן כי אתה בתחומים אפורים. התייסרתי, התלבטתי, כתבתי על זה למח"א, כתבתי מאמר. אף פעם לא נתקלתי בפקודה רעה מלמעלה.
קל וחומר בניסיון לגרור את המושג "דגל שחור" השמור למקרה קיצוני שבקיצוני – לכל עמדה שאתה לא מסכים איתה פוליטית.
אנחנו חיים בדיקטטורה, כי לפני 30 שנה התבצעה הפיכה. הפקיד שעשה אותה קרא לה "הפיכה" בריש גלי, דבר שבמדינה מתוקנת היה מביא אותו אל כיסא החשמל. הימין לא העלה בדעתו להגיב כפי שהשמאל מרשה לעצמו היום.
הדיקטטורה היא של המערכת המשפטית בראשות אהרון ברק. והרפורמה היא ניסיון עדין להחזיר את כלי המשחק למדינת ישראל של שנת 1977. אתם כמובן לא מבחינים בדיקטטורה כי היא לטובתכם, וגם כי אינכם ישרים מספיק.
המפקד הישיר של הצבא, אל"מ במיל רני אייזנברג, זו הממשלה. לא בית המשפט העליון. לא הוא קובע בענייני ביטחון. רק על זה היה ראוי לשלוח את כותב המכתב לכלא.
בית המשפט העליון לא יכול לפסול חוקים, כי הוא מעולם לא הוסמך לכך. העובדה שהוא פוסל היא חלק מהדיקטטורה.
יש צעירים שמוזר להם שהיה פעם אחרת. אבל אתם, ילידי 8-7-56 ודרומה, יודעים מה היה במדינת ישראל של לפני 77 ובכמה מובנים עד סביבות 2000: אין חוקה. בית המשפט העליון עוד לא השתגע. הכנסת יכלה לחוקק כל חוק. ובכל זאת, כל הג'ינג'ים בחיים. מדינת ישראל לא יצאה במלחמה נגד סין, ולא הוציאו להורג שום אוכל חמץ.
הניסיון לגמד את המרד לא יעזור. אני מודה: חשבתי שאני הוזה. לא האמנתי. טייסים בטייסת החוד של חיל האוויר המצוותת לתקיפה באיראן מצהירים על מרד בעמודים הראשונים של העיתון. טייס מצהיר שאם יש רפורמה, אין תקיפה באיראן. אם תתאמצו להיות קצת ישרים, תעתיקו את זה לימי פלד, עברי ואריק שרון או לכל צבא אחר. אין חילול קודש צבאי גדול מזה.
בעוד אתם נופחים לאוויר מושגים כמו "דמוקרטיה, דיקטטור, לא חוקי" ומתבשמים מנפיחתכם, המציאות ממשיכה להתקיים. אני רק מקווה שחלק מכם יוצאים מהבועה של ההפגנות ל"עמך". לעם ישראל. המיתוס של הטייס הישראלי נשבר. כמו ביחס לאישה שבגדה. כפי האהבה – האכזבה. הכלי נשבר. שום דבר לא יחזור להיות כשהיה. מתביישים בכם.
סא"ל (דימ.) יגאל כנען (קאופמן)
בתפקיד אחרון נח"א אלוף פיקוד דרום
איך זה שאליטה ישראלית שלמה חושבת עקום? כבר אמר הרב קוק שלאומיות בלא קודש סופה שנאת העם והארץ. נוסף לכך, יש החיצוניים: יש מי שדאג לכך. כאן צריך להיזכר שאנחנו עם הסגולה, והטוב העולמי מושך, כמו זבובים לאור, את הרע העולמי. וכמו שבמאה ה־19 העולם היה עסוק בבניית עשרות כנסיות בירושלים, ובמאה ה־20 הרע העולמי היה עסוק בהשמדת יהודים פיסית. שליש מהעם.
הרע העולמי שם לו למטרה כיום לפורר את מדינת היהודים, את הקשר שלה עם היהדות, עם הנורמליות. ואת זאת הוא עושה בעזרת הדומים לו – האליטה החילונית הישראלית. הרבה תקציבים ותשומת לב זורמים לכאן. בלי פרופורציה. הכול כדי למנוע את תחיית עם ישראל בארצו.
ואת זאת עלינו, בעזרת ה', למנוע.
לידים:
שאלו אותי אחר כך איך הם ענו. ובכן, הם היו בהלם. לא ממש ענו.
פעם העברתי הרצאות במכינות בנושא 'למה דתיים לא מצליחים בקורס טיס': הם רוחניים מדי, איטיים, כבדים, פחות מיומנות מוטורית, פחות מחשבה זריזה ושטחית, פחות מדי דין, יותר מדי חסד – זה לא מתאים לטייס. אז עכשיו יש מקום לדבר על הכיוון ההפוך: הסופרמנים של קרבות האוויר הם די חלשים ברוחניות, ביכולת ניסוח ובניית טיעון, בתמונת עולם, במחשבות עומק, בהיסטוריה אפילו. פשוט מוליכים אותם באף
ואיך נדע שהמדינה חדלה להיות דמוקרטיה?
לגבי דידי, התשובה היא חד־משמעית וחדה כחרב – פסיקתו של בית המשפט העליון!
כל חקיקה שתאושר בכנסת אבל תיפסל בבית המשפט העליון – פסולה היא, ללא פשרות.
המפקד הישיר של הצבא, אל"מ במיל רני אייזנברג, זו הממשלה. לא בית המשפט העליון. לא הוא קובע בענייני ביטחון. רק על זה היה ראוי לשלוח את כותב המכתב לכלא
