"הטייסים לקחו את צה"ל בשבי"

 

"פייק מוחלט", הוא אמר לי על ההתחלה. "פשוט פייק מוחלט". דיברתי השבוע עם קצין בדרגת סא"ל זמן קצר לאחר שהוחלט לדחות את ההצבעה על שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. הוא לוחם ברמ"ח אבריו, איש מילואים שמקדיש למילואים קרוב למחצית מכל שנה. הוא מג"ד של גדוד מילואים מובחר ושותף באימונים של גדודי מילואים וגדודי סדיר. גדי, בשמו הבדוי, אינו שומר מצוות. איני יודע מה הצביע וגם לא שאלתיו.

השיחה איתו כאובה. הוא מספר לי שאין שום שוני במצבת המילואים, אין ולא היה, ולדבריו הוא אינו צופה שיהיה בעתיד. גדי מסכים איתי שיש ירידה כללית בשנים האחרונות, הרבה לפני שמישהו חשב לדבר על רפורמה משפטית, אבל הוא אינו רואה שום שינוי. "אדרבה, היו אפילו כמה שבדרך כלל מתחמקים ושמעתי שמתעניינים פתאום, חוששים שאולי בגלל המצב פחות באים ואולי צריך אותם".

סא"ל גדי: "כל חייל מהרגע שהוא מתגייס מלמדים אותו שקדושת הפקודה היא לב ליבו של צה"ל, ורק פקודה בלתי חוקית בעליל כמו כפר קאסם היא עילה לסירוב פקודה. ופתאום הוא מסתכל סביב, והחיילים היום מאוד חשופים להכול, והם מבינים שזה בעצם לא נכון, ולא בטוח שיעשו להם משהו, וזה לא באמת כזה חשוב. בעיניי זה מזעזע. זה פשוט פשע"

 

איך אתה מסביר את כל המכתבים שיצאו בתקשורת?

גדי צוחק: "אתה יודע כמה אנשי מילואים יש במדינת ישראל? לא בעיה להוציא מכתב כזה או אחר שחתומים עליו מאה שמות בראשי תיבות. אני אומר לך באחריות. אנשים שהיו אמורים לבוא וממש לא באו? מדובר במספר זניח לעומת מספר המילואימניקים שמזומנים מדי שבוע לתרגילים".

איך אתה יודע שמדובר במעטים?

"דיברתי עם כמה וכמה מפקדים מקבילים אליי בגדודי מילואים אחרים. כלום אמרו שלא הייתה שום תופעה סוחפת של עזיבת מילואים. אני ושב מדגיש: אנחנו בבעיה כבר כמה שנים. יש אימונים או פעילות בט"ש שמפקדי הפלוגות שלי צריכים להתקשר לאנשים אחד אחד לוודא שהם מגיעים או לשכנע לבוא. לאנשים היום הרבה פחות ברור למה לבוא למילואים, וזה קורה מכמה סיבות, אבל לא בגלל הרפורמה המשפטית. אגב, היה מכתב, שהיה ממש חציו פייק, כמו המכתב של לוחמי מור"ן, שהתברר שהיו שם עשרות רבות של שמות שלא קיימים".

אני שואל את גדי מה לדעתו היה צריך לעשות בטייסים הסרבנים, והוא אומר באופן חד-משמעי: "היה צריך להדיח אותם. אחד או שניים היו אולי פורשים, השאר היו מתקפלים. הסיפור עם הטייסים, שגם אותו התקשורת ניפחה, פשוט מטורף".

הוא מסביר: "כל חייל מהרגע שהוא מתגייס מלמדים אותו שקדושת הפקודה היא לב ליבו של צה"ל, ורק פקודה בלתי חוקית בעליל כמו כפר קאסם היא עילה לסירוב פקודה. ופתאום הוא מסתכל סביב, והחיילים היום מאוד חשופים להכול, והם מבינים שזה בעצם לא נכון, ולא בטוח שיעשו להם משהו, וזה לא באמת כזה חשוב. בעיניי זה מזעזע. זה פשוט פשע.

"הטיסים לקחו את צה"ל בשבי, אין הסבר אחר. הם חיללו את הדבר הכי מקודש שיש והפכו את צה"ל של כולנו לקרדום לחפור בו. הם מתרצים שזו הייתה פקודה בלתי חוקית בעליל, אף שברור שזה שימוש הזוי בערך מקודש, והסכנה מפה ואילך גדולה מאוד.

"אני מאוד חושש מהבאות", הוא אומר בכנות. "בשביל לא להגיע למילואים לא צריך לסרב, די בהתחמקות או בתירוצים או סתם בראש קטן. הרי לא מכניסים לכלא את מי שלא בא. אני פוחד שעכשיו משני הצדדים, ויש לי בגדוד הרבה מימין וגם הרבה משמאל, אנשים הפנימו שהערך המקודש חולל. שהטייסים שמשום מה הם אליטה שכאילו שווה יותר מאיש מילואים אחר, הגדירו מעכשיו את גבולות הגזרה, ומותר לא להגיע למילואים אם לא מתאים לך ערכית. ביטחון ישראל הוא לא מעל הכול, ואם הממשלה קצת עצבנה אותי, אני עושה ברוגז ולא מגיע".

שי קלך: "הבנייה הטבעית של השקפת העולם קורית מאוחר, לאחר כמה שנים בחיל. בעיניי זו לא תוצאה של מיון מראש לדיפ-סטייט. נוצרת בטייסים תחושה של אליטיסטיות. ירון רוזן הוא איש אהוב וערכי ממעלה ראשונה, וממש התביישתי בשביל חיל האוויר בריאיון שלו אצל פתחי וזמרי, בהתנשאות שהורגשה לאורך כל השיחה. משמעות דבריו הייתה 'אני שירתי ארבעים שנה בחיל האוויר, ולכן אני ראוי לקבוע מדיניות. לכן הקול שלי שווה הרבה יותר מקולות אחרים'. אני הייתי מפטר אותו על המקום".

ממש ככה?

"צריך לתלוש לסרבנים את הכנפיים ולהוריד אותם בדרגה. מי שמסרב בפועל או קורא להמרדה – כלומר להפיכה צבאית – חייב לרדת לדרגת טוראי"

 

למה אתה לא מזדהה בשמך?

גדי עונה בכנות: "אני לא חשוב שידיחו אותי, אבל אני יודע שאם אדבר בפומבי, היחס כלפיי ישתנה".

מה הכוונה?

"מילואים מבוססים על הרבה יחס אישי וחברות, וברור לי שאם אשמיע קולי בפומבי, המפקדים שמעליי יתייחסו אליי אחרת".

זה עצוב.

"יש עוד רבים כמוני. הכי מכאיב לי שכאילו דיברו בשמי. הם קראו לעצמם מחאת המילואימניקים או הטייסים או מה שלא יהיה אף על פי שהם יודעים שהרוב המוחלט ממש לא איתם. גנבו את שמי ואת כבודי. יש שנים שאני נותן בהן מאה ימים בשנה בנאמנות מוחלטת, ועכשיו תייגו אותי כשייך לקבוצה הרעה הזו, שהוציאה שם רע לכולנו".

חיים: "אני אומר דבר קשה. גם הדתיים שיש כאן, ובשנים האחרונות יש גיוס בני"שים ל-8200, שהוא דבר מבורך, גם הם מאותו סוג. גם אני"

סרבנות שוליים

מי שכן דיבר לא מעט בתקשורת והזדהה בשמו ובתפקידו הוא רב סרן במיל' שי קלך, טייס קרב בעבר, חוזר בתשובה, ובשבועות האחרונים גם אקטיביסט, אולי בעל כורחו. קלך, בן קיבץ גינוסר, שירת כעשור בחיל האוויר והיה טייס F16, המכונה נץ, ואף פיקד על קורס קצינים של בית הספר לטיסה. "בקיץ תשס"ח השתחררתי", הוא מספר. "ישבתי שנה לקרוא ולחשוב. התחלתי לחפש את הכיוון במקורות היהודיים, וכך התגלגלתי ללמוד ארבע שנים בעלי, ארבע שנים בכולל בעיר דוד ועוד ארבע שנים בהר המור". לאחרונה יצא מהישיבה לעולם הגדול והתחיל כלשונו "ללמוד את העולם הזה".

קלך התחיל ללמד תורה וגם לכתוב ספר, שככל הנראה ייקרא 'דיאלוג עם השמיים', ובו הוא מנהל דיאלוג עם הקב"ה, עם חיל האוויר ועם יוני נתניהו. "כעת אני בעיקר כותב את הספר, אבל בשלושת השבועות האחרונים עזבתי הכול לטובת המאבק החדש סביב הסרבנות".

קלך מספר על תהליך ההתקרבות שלו, שקרה מתוך חיפוש מתן משמעות לקיום של החיים. "גדלתי על ברכי הציונות – ערכי עלייה, התיישבות וביטחון. ראיתי שהציונות הדתית לקחה אותם, ראיתי שארבעים אחוז מהמסיימים בבה"ד 1 דתיים. האמת הכתה בפניי. ראיתי שהיחידים שעוסקים בשלושת הערכים האלו הם הציונות הדתית. הגעתי לעלי בהמלצת הרב רפי פרץ. למדתי שם אצל הרב אליעזר קשתיאל בתוכנית לבוגרי צבא ואצל הרב אילן מורבסקי. משם הגעתי לכולל של הרב עמי שטרנברג בעיר דוד ולהר המור.

"גילוי סרבנות הוא עמדה של כוח שאם לא עוצרים אותה, היא נותנת גושפנקה לאחרים", הוא מסביר. "אלופים בצה"ל אימצו את הרעיון של מכון מנדל שהסכנה המוחשית של מדינת ישראל היא 'הקרע בחברה הישראלית' והפגיעה בדמוקרטיה, והם הפכו לצערי למשרתי מטרה של סוכני כאוס כמו אהוד ברק".

השבוע ערכו קלך ואנשי מילואים אחרים מסיבת עיתונאים שהשתתפו בה קציני מילואים מכל החילות. "כולם העידו שהסרבנות ממש לא קיימת בצבא הקבע ובצבא המילואים אלא בשולי שוליים. זו מציאות של מרמה או פייק ניוז, הכול פועל כסדרו, ללא כחל ושרק. קראנו מדם ליבנו שזו פגיעה באחדות. אמירה שאני לא מוכן להגן על האח שלי. זה איבוד ערך הרעות הכי פשוט שעליו כולנו גדלנו".

קלך מבהיר: "אני יודע בבירור משיחה עם מפקדי טייסות ועם דרגים בכירים אף יותר, שהכול עבד כסדרו. הייתה חבורה של מילואימניקים שאיימו, אבל בפועל הכול עבד כסדרו. היו שניים-שלושה בטייסת, וגם לא בכל טייסת, שהקפיאו את עצמם".

מה זה אומר?

"טייס בשירות מילואים מגיע ליום מילואים פעם בשבוע כדי להתאמן", הוא מסביר. "אבל כמובן לפעמים זה לא מתאים, אנשים טסים לחופשות בחו"ל וכדומה או לעבודה לכמה חודשים, ואז הם מקפיאים את עצמם וחוזרים לטוס. זה דבר רגיל ומובן.

"הם הקפיאו את עצמם כדי לעורר דיון ולדבר על ערכים, ובעיניי זה בסדר, לגיטימי ונכון", הוא טוען. "הבעיה היא שהם זרעו פחד בלב הציבור, הייתה פה ממש המרדה, ולטעמי ניסיון הפיכה. היה צריך לקחת להם מייד את הכנפיים ולהוריד אותם לדרגת טוראי, והכול היה נגמר".

לא היה חשש שלא יהיה מי שיטיס בפועל את המטוסים אם ידיחו אותם?

"מהיכרות עם טייסים ודרגים בכירים במטה, הסירוב בפועל לא קיים ולא יהיה", הוא חוזר. "יתרה מכך, מתי המעט הללו שכן מעוררים איזו המרדה או הפיכה צבאית, יש די טייסים בגיל טיסה פעילה שיכולים להחליף אותם. חלקנו צריכים הכשרה של כמה חודשים, אבל אנחנו בשלים לכך".

קלך אכן יזם מכתב טייסים שהצהירו על נכונותם לבוא ולהחליף את הסרבנים, והמכתב עורר הד תקשורתי רחב. "התחלתי להתראיין כקול שיכול לדבר ומעז לדבר", הוא מתאר. "בשבוע השני, כשהם פרסמו מכתב כלשהו או עצומה, התחלתי לדבר עם מפקדי טייסות. אחרי האירוע של טייסת 69 הבנתי שהייתה פה סנסציה תקשורתית מטורפת כדי לעורר תחושת פחד. ארגנתי את המכתב של 'טייסים לטוב – חוזרים לטוס', ורבים חתמו. זה לא קל, כי עדיין יש אווירה לא פשוטה של עריפת ראשים, אבל לאט לאט הקול הבריא מתחיל לצוף".

למה זה קורה בעיקר בחיל האוויר?

קלך זז באי-נוחות: "הבנייה הטבעית של השקפת העולם קורית מאוחר, לאחר כמה שנים בחיל. בעיניי זו לא תוצאה של מיון מראש לדיפ-סטייט. אני יכול להבין שמתחשבים במקום המגורים או בחברה שממנה אדם בא, אבל בעיקר נוצרת בטייסים תחושה של אליטיסטיות. ירון רוזן הוא איש אהוב וערכי ממעלה ראשונה, וממש התביישתי בשביל חיל האוויר בריאיון שלו אצל פתחי וזמרי, בהתנשאות שהורגשה לאורך כל השיחה. משמעות דבריו הייתה 'אני שירתי ארבעים שנה בחיל האוויר, ולכן אני ראוי לקבוע מדיניות. לכן הקול שלי שווה הרבה יותר מקולות אחרים'. הוא השתמש בסערה הזו, בעיניי, כדי לממש את הלך הרוח האישי שלו. זה הסיפור ואין בלתו, ואני הייתי מפטר אותו על המקום".

ממש ככה?

"צריך לתלוש לסרבנים את הכנפיים ולהוריד אותם בדרגה. מי שמסרב בפועל או קורא להמרדה – כלומר להפיכה צבאית – חייב לרדת לדרגת טוראי.

"ברור שיש פה אנשים ערכיים שהסוגיה מאוד מבלבלת אותם, מטשטשת אותם. יש פה אנשים מבולבלים בשאלה לשם מה באנו לכאן. אנחנו ממונים על שמי המדינה, אבל לא יודעים מה זו המדינה ומה זו ארץ ישראל. מבחינתם דמוקרטיה זה שבית המשפט יכול לפסול חוקים של הממשלה, וככה אומר לי אדם חכם, מפקד טייסת לשעבר, בן 49. לכן מצד אחד צריך להבין את עמוק התהייה והבלבול וליצור קומת הסברה אחרת, ומצד שני לנהוג יד קשה במי שמקדם סרבנות, מרידה או הפיכה צבאית".

מנכ"ל תורת לחימה הרב אביעד גדות: "אנו משוחחים עם חיילים ומפקדים, והתחושה של כולם לצערי היא שהפיקוד הבכיר של צה"ל מגמגם ומנהל את האירוע ניהול שמותאם לאג'נדת השמאל. ראינו כיצד הם שברו את שר הביטחון גלנט, והוא פגע קשות בממשלה ובבחירת העם"

מקדמים את בני השבט

היה קשה להישאר אדיש למשמע הריאיון של טכנאי המטוסים שדיבר עם אראל סג"ל ברדיו 103. אם לא שמעתם אותו, הריאיון זמין ברשת, ומומלץ עד חובה לשומעו. בריאיון שיתף טכנאי המטוסים את תחושתו כי הפתק שלו בקלפי שווה פחות מהפתק של הטייס, בהרגשה של היריקה בפנים ובהסללה שלו בתיכון למגמה טכנית בדרך לגיוס לגף הטכני בחיל האוויר.

את חיים, שם בדוי, אני מכיר הרבה שנים. הוא קצין בדרגת סרן ביחידה 8200, מפקד על זירת מודיעין חשובה. את שמו האמיתי לא ניתן לחשוף בשל תפקידו ומאחר שהוא משרת בקבע. חיים מסביר לי כי יחידת 8200 ויחידות סייבר בפרט הן מועדון כמעט סגור של תל אביב ושכנותיה. "אני אומר דבר קשה. גם הדתיים שיש כאן, ובשנים האחרונות יש גיוס בני"שים ל-8200, שהוא דבר מבורך, גם הם מאותו סוג. גם אני. גם כשמתגאים כאן באיזה בחור מקריית שמונה שנחת כאן, הוא בדרך כלל בני"ש מקריית שמונה".

איך זה קורה?

"יש כמה סיבות. התל אביבים משקיעים הון ומאמץ ספציפי להתקבל לסייבר וכדומה, כי זו מקפצה לעתיד ושירות נוח ליד הבית. נוסף על כך המיונים נערכים במרכז בשמונה בבוקר. תיכוניסטים מירוחם או ממעלות די מוותרים מראש, והם לא מבינים את המשמעות. אבל העיקר, והאמת כואבת, הוא שמקבלים יותר את בני השבט, ובעיקר מקדמים יותר את בני השבט. נדיר מאוד למצוא במודיעין בתפקידים בכירים, רס"ן ומעלה, אנשים שלא שייכים לשבט הנכון.

"יש לזה מחיר כבד", הוא אומר בצער. "היו לי שיחות הזויות עם אנשים כאן. אני שומע אנשים חכמים שיש להם יכולת טכנולוגית מפחידה אומרים שטויות, ניזונים מהפחדות, בטוחים שאילו הרפורמה הייתה עוברת, נשים לא היו יכולות לצאת לעבוד או לשרת כאן ביחידה. כשאתה לא מכיר את האחר הוא דמון מבחינתך. כאשר הוא דמון מבחינתך, אין סיכוי שתיתן לו לחדור ליחידה ו'להרוס' גם אותה מבפנים, וכך האפליה וההדרה מונצחת".

ייתכן שמעז יצא מתוק, וכפי שקולו של טכנאי המטוסים נשמע השבוע באוזני יותר משלוש מאות אלף איש שהאזינו לדבריו, כך יישמעו גם בהמשך קולותיהם של אנשי המילואים שאינם עושים את נאמנותם לעם ולמדינה קרדום לחפור בו.

"קולם של אנשי המילואים האמיתיים, ולא הקומץ הרעשני, חייב להישמע", אומר מנכ"ל תורת לחימה הרב אביעד גדות. "זו הסיבה שהחתמנו אלפי מפקדים וקצינים לצד יוזמות נוספות, שבהן עודדנו לוחמים, מ"פים ומג"דים להשמיע את קולם בזמן קריטי כל כך, כנציגי הרוב המוחץ. אנו משוחחים עם חיילים ומפקדים, והתחושה של כולם לצערי היא שהפיקוד הבכיר של צה"ל מגמגם ומנהל את האירוע ניהול שמותאם לאג'נדת השמאל. ראינו כיצד הם שברו את שר הביטחון גלנט, והוא פגע קשות בממשלה ובבחירת העם. אני אופטימי, כי בדיוק כפי שבצו שמונה כולם מתייצבים מעל התפוסה, כך כעת מתעוררות עוד ועוד קבוצות שמתקוממות נגד השקר והנדסת התודעה של האנרכיסטים".