לפני כמה חודשים בשעת לילה מאוחרת פשטו כוחות משטרה רבים על מאחז רמת מגרון שבבנימין והחריבו את המבנים עד היסוד. בבוקר המחרת יצאתי עם עוד חברים כדי לתת כתף לחלוצים בגבעה ולעזור להם לקום מההריסות ולהתחיל לבנות מחדש. כמו אחרי כל פינוי צריך להוציא את הציוד מבין ההריסות, לתקן את צינורות המים, לבנות דיר חדש לכבשים ולעיזים וגם להתחיל בבנייה מחדש של הבתים. המשפחות לא הולכות לשום מקום; הן נאחזות בקרקע, ואנחנו שם בשביל לעזור להן להמשיך במשימה החשובה הזאת.
במהלך העבודות זיהיתי לצידי כחמישה בחורים חרדים עובדים במרץ לפנות את ההריסות. זה היה מחזה מיוחד: הופתעתי לראות בין כל נערי הגבעות כמה חסידים בכובע וחליפה, בגרביים לבנים ארוכים וכל הלבוש החסידי על כל פרטיו ודקדוקיו. פניתי אליהם כדי להבין מי הם. שם התוודעתי לראשונה לארגון החרדי המיוחד 'קדושת ציון', שמחבר בין חרדים לבין יישוב הארץ.
ובכן, מי הקים אותו ואיזו פעילות הוא עושה? יצאתי לברר וללמוד על התופעה המבורכת שצומחת בציבור החרדי בשנים האחרונות.
הרב יהודה אפשטיין: "השאיפה היא להחזיר כאן את החיים בארץ לחיי תורה מלאים, כמו שהיה בעליות הגדולות לארץ לפני מאתיים וחמישים שנה. אז עלו תמידי הגר"א ותלמידי הבעל שם טוב, תלמידי החתם סופר וחכמי הספרדים. הם באו כדי לכונן פה מלכות של תורה"
מהמייל אל הדפוס
הרב יהודה אפשטיין, תושב ירושלים ומתלמידי הרב זילברמן, הוא ממקימי ארגון קדושת ציון. "אנחנו רוצים להחזיר עטרה ליושנה", פותח הרב אפשטיין את השיחה. "השאיפה היא להחזיר כאן את החיים בארץ לחיי תורה מלאים, כמו שהיה בעליות הגדולות לארץ לפני מאתיים וחמישים שנה. אז עלו תמידי הגר"א ותלמידי הבעל שם טוב, תלמידי החתם סופר וחכמי הספרדים. הם באו כדי לכונן פה מלכות של תורה.
"היו גם יהודים שהגיעו לארץ רק כדי להיקבר בהר הזיתים, אבל בעליות האלה באו בשביל לחיות כאן חיים של תורה. הרב עקיבא יוסף שלזינגר עלה לארץ בשנת התר"ל (1870), וכבר אז הוא כתב תוכנית מפורטת איך לקיים מדינה יהודית ברוח ההלכה. נוסף על כך הם פעלו לגאולת קרקעות והקימו מושבה בפתח תקווה ומושבות חקלאיות נוספות.
"בפועל מבחינה היסטורית קרה אחרת, ומי שהקימו את המדינה והעלו לפה המוני יהודים היו אנשי התנועה הציונית, שהייתה בהגדרתה תנועה חילונית. הציבור החרדי התרחק מהתנועה הציונית החילונית, וזה גרם גם לריחוק מהארץ ולאמירות קשות נגד יישוב הארץ ותהליכי הגאולה.
"אנחנו למדנו מזה אחרת. הנביא יחזקאל כבר אמר שנחזור לפה לא בזכות המעשים שלנו אלא למרות המעשים שלנו. זה פשוט מלמד אותנו שכשמגיעה השעה, הקב"ה לא שואל אותנו איך אנחנו רוצים להיגאל. גם בחזון העצמות היבשות בספר יחזקאל כתוב שבתחילת התקומה של עם ישראל בארצו אנחנו עצמות יבשות שקורמות עור וגידים, ורק אחר כך הרוח נכנסת בהן.
"בקדושת ציון אנחנו מדגישים לציבור החרדי את המקום החשוב שלו בכל התהליך הזה. מטרתנו להכניס למדינה את הנשמה ואת הרוח".
הכול התחיל ביום ירושלים לפני שבע שנים וחצי בבית כנסת בשכונת מעלות דפנה. שבעה עשר אברכים נפגשו שם ודיברו על מצב הקשר של הציבור החרדי ליום ירושלים ולתהליכי הגאולה בכלל. "אחד החבר'ה אמר שהוא לא מצא אפילו בית כנסת אחד בביתר עילית שלא אומרים בו תחנון ביום ירושלים", הם מספרים, "כביכול מדובר ביום רגיל לחלוטין. כל אחד מאיתנו העלה רעיונות מה אפשר לעשות, וקבענו להיפגש שוב. אחרי חודש נפגשנו שוב. שוב חזרו אותם הדיבורים והתחזקויות, אבל הפעם הבנו שאומנם אנחנו שבעה עשר יהודים שמתכנסים ויושבים יחד והנושא בוער בהם, ובכל זאת צריך להרחיב את המעגלים".
אחד החברים הציע להוציא עלון על החזרה לארץ ישראל ותהליכי הגאולה שייכתבו בו מאמרים תורניים והשקפתיים בשבח הארץ והניסים שמתלווים לחזרת עם ישראל לארצו. "הבעיה היחידה הייתה שלא היה לנו אפילו שקל אחד כדי להדפיס את העלון הזה", נזכר הרב יהודה אפשטיין. "אותו חבר אמר לי: יהודה, בוא נתחיל. תשלח את זה בתפוצת המייל שלך לחברים, ונראה מה יתקדם. בתפוצת המייל שלי היו באותו זמן שלושים אנשים. כתבנו כמה מאמרים, ערכתי את זה קצת ושלחתי במייל.
"למחרת בבוקר הגעתי לכולל שלמדתי בו בעיר העתיקה, וראיתי שמישהו שקיבל את העלון במייל הדפיס אותו בעצמו בעותק אחד והביא לכולל. העותק היחיד הזה עבר בין הידיים של האברכים, וכולם התפעלו ושמחו לקרוא.
"כבר באותו הערב הגעתי לחתונה של בחור מהישיבה, ואחד הבחורים שהיה שם אמר לי שהעלון הגיע גם אליהם. גם הוא סיפר שהם נהנו מאוד לקרוא את העלון, ואז הוא הוציא מהכיס מעטפה ונתן לי. קח, זה להוצאות הדפוס, הוא אמר. פתחתי את המעטפה וראיתי שם ארבעת אלפים שקלים.
"מייד למחרת הלכנו לבית דפוס והדפסנו חמשת אלפים עלונים, חילקנו אותם בריכוזים חרדיים, והשאר היסטוריה, כמו שאומרים", הוא צוחק.
הרב יהודה אפשטיין: "אני עוד מספיק זקן כדי לזכור שאמרו שהמדינה לא תחזיק שלושים שנה. היום מבינים שמדינת ישראל היא עובדה קיימת. אדרבה, אנחנו אומרים: ההתנגדות למדינה הגיעה בעבר דווקא בגלל שהציונים ומיישבי הארץ הגדולים היו נגד היהדות והתורה ונלחמו בכל מה שקדוש לעם ישראל. היום רוב הציבור הימני בישראל הוא מסורתי ושומר תורה ומצוות ברמה כזאת או אחרת"
מלווה מלכה וסיבוב שערים
האירוע הגדול ביותר של הארגון, שמתרחש אחת לשנה סמוך ליום ירושלים, הוא ועידה של כל חברי האגודה ומצטרפים נוספים. "השנה זה יהיה בעזרת ה' ביום ירושלים עצמו. לאירוע הזה מגיעים רבנים גדולים מכל הסוגים שתומכים בנו ומעודדים את הפעילות שלנו.
"בחרנו את יום ירושלים כי הוא מציין בבירור את הניסים הגדולים של מלחמת ששת הימים. הרבה מגדולי ישראל החרדים דיברו על הניסים הגדולים שנעשו פה, אך לצערנו יש בציבור החרדי בעלי אינטרסים שמנסים להעלים ולמחוק את האמירות האלה מכל מיני סיבות. בלי קשר, כל יהודי שלומד תנ"ך, גמרא, מדרשים ודברי חז"ל ומסתכל על מה שקורה פה מבין שזה לא סתם. יש פה התגשמות של נבואות".
בכל שנה הארגון הולך וגדל, ברוך ה'. מצטרפים עוד יהודים חרדים מכל הגוונים והסוגים, ובמוצאי השבת שעברה, י"ג בשבט, הם ערכו אירוע באשדוד לרגל היארצייט של ר' ישכר שלמה טייכטל הי"ד, שכתב את הספר 'אם הבנים שמחה' ונספה בשואה. "לא ידעתי כמה חרדים מכירים אותנו באשדוד, אבל ברוך ה' הגיעו כמה עשרות חרדים, רובם חסידים אגב".
היום העלון שלהם מופץ אחת לחודשיים בכל הריכוזים החרדיים בארץ: בית שמש, בני ברק, צפת, אשדוד ועוד. "הגענו גם לחו"ל, לבורו פארק ולקנדה, ואני יודע גם על כמה יהודים שבזכות העלון שלנו עלו לארץ ברוך ה'".
חוץ מהפצת העלונים קדושת ציון עורכים בכל מוצאי שבת מברכים מלווה מלכה בריכוזים חרדיים, בכל פעם במקום אחר. בכל שנה בבין הזמנים בקיץ הם עורכים טיול לכל הפעילים בהדרכת הרב מאיר גולדמינץ משבי שומרון, וגם יוזמים סיבובי שערים בעיר העתיקה בירושלים.
בסוף של האתחלתא
הרב יהודה, בוא נתייחס רגע לפיל שבחדר. מה היחס שלכם למדינת ישראל?
"בסלוגן של ארגון קדושת ציון כתבנו 'התאחדות החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש', וזה באמת מה שמסכם את הנקודה המאחדת בין כולנו על כל הגוונים. אבל אני באמת לא רואה כל כך הבדלים בין חברי האגודה ביחס למדינה. קודם כול מדינה היא כלי, וכל עם שחי חיים לאומיים צריך מדינה בשביל להתנהל".
נכון שהמדינה היא כלי, ובכל זאת, לדעתך יש קדושה במדינה מצד עצם קיומה?
"בוודאי שיש. מובן שאפשר לקחת את הדבר הזה ולהפוך אותו למשהו גרוע, ואפשר לעשות בו דברים נפלאים. אבל ודאי שהמדינה צריכה להתקיים בשביל שעם ישראל יוכל לחיות בארצו. בשנת תרצ"ז היה כינוס של אגודת ישראל, ואז הייתה על הפרק תוכנית החלוקה של ועדת פיל. זה עשר שנים לפני תוכנית החלוקה המפורסמת של תש"ח. בכינוס הזה הייתה מחלוקת בתוך אגודת ישראל אם מותר להסכים להקמה של מדינה על חלק מארץ ישראל או שאסור לנו לוותר על שום חלק. אבל לכולם בדיון היה ברור שבהחלט צריך להקים מדינה ליהודים".
אם זה היה כל כך פשוט, למה יש קולות בציבור החרדי שמתנגדים למדינה?
"אם אתה שואל אותי, גם אם תיתן לאדמו"ר מסאטמר את האפשרות ללחוץ על כפתור ולהעלים את המדינה, הוא לא היה לוחץ עליו. נכון, יש מעטים שעושים הפגנות ופרובוקציות מדי פעם, אבל זו לא באמת שאיפה של הציבור החרדי".
אתה מזהה שינוי בחברה החרדית ביחס למדינה?
"אני לא חושב שיש פה שינוי, כי אין באמת מה לשנות. זה בעיקר הכרה במציאות. בהתחלה, כשהוקמה המדינה כמדינה חילונית מובהקת, אמרו שהיא לא תשרוד שנה. אחרי זה אמרו חמש שנים. אני עוד מספיק זקן כדי לזכור שאמרו שהמדינה לא תחזיק שלושים שנה. היום מבינים שמדינת ישראל היא עובדה קיימת. אדרבה, אנחנו אומרים: ההתנגדות למדינה הגיעה בעבר דווקא בגלל שהציונים ומיישבי הארץ הגדולים היו נגד היהדות והתורה ונלחמו בכל מה שקדוש לעם ישראל. היום רוב הציבור הימני בישראל הוא מסורתי ושומר תורה ומצוות ברמה כזאת או אחרת.
"בעבר הייתה מגמה של הציבור החרדי להתרחק מהציונות כי זה היה יכול לגרום לריחוק מהתורה והמסורת, אבל היום הסברה הפוכה לגמרי, ואנחנו רואים גם את הפריחה של יישובים כמו קריית ספר, ביתר עילית, עמנואל ועוד".
היית קורא למדינה 'אתחלתא דגאולה'?
"אם תגיע לבית כנסת החורבה, תראה ששמורה שם מגילת הייסוד של בית הכנסת שכתבו תלמידי הגר"א. כבר אז, לפני מאתיים שנה, הם כתבו שאנחנו באתחלתא דגאולה. אם אתה שואל אותי, אנחנו כבר הרבה אחרי האתחלתא, אנחנו כבר ממש לקראת הסוף".
שמואל יעקב רוט: "מאוד מוזר לי שאתה בכלל שואל אותי על אהבת הארץ. ינקתי את זה מבית אבי ואימי, גדלתי על זה. זה היה כל כך טבעי שזה בכלל לא היה משהו שמעורר ניגודיות לאורח החיים שלנו. זה היה ברור לי בצורה פשוטה"
נאחזים בארץ
שמואל יעקב רוט (27), חסיד צאנז, מתגורר בבני ברק, והוא בנו של חבר הכנסת משה רוט, חבר במפלגת יהדות התורה מטעם חסידות צאנז. "מאוד מוזר לי שאתה בכלל שואל אותי על אהבת הארץ", פותח שמואל את השיחה. "ינקתי את זה מבית אבי ואימי, גדלתי על זה. זה היה כל כך טבעי שזה בכלל לא היה משהו שמעורר ניגודיות לאורח החיים שלנו. זה היה ברור לי בצורה פשוטה. דרך אגב, כמו שהיה אצל כל היהודים מאז ומתמיד. אהבת הארץ זה פשוט רגש טבעי של יהודי.
"הקשר שלי לארגון קדושת ציון התחיל לפני כמה שנים. למדתי עם אבי הלכות התלויות בארץ, עסקנו בהלכות מתנות עניים מגידולי האדמה, ובמהלך הלימוד הרגשתי ממש רצון עז לקיים את המצוות המיוחדות האלה. אנחנו הרי עירוניים שגרים בבני ברק, אין לנו כרמים או גפנים, והתחלתי לברר איך אני יכול לקיים את המצוות התלויות בארץ. דרך החברים בקדושת ציון הגעתי לאפרים, יהודי בעל כרם במאחז פני קדם, על יד היישוב החרדי מצד שבגוש עציון.
"אחרי שבחרנו את העצים שרצינו לקנות חתמנו על חוזה שמקנה לנו את הזכויות בכרם. אבא שלי הוא עורך דין, והוא ניסח את החוזה כדי שיתאים גם מבחינה חוקית וממונית וגם יזכה אותנו בקיום ההלכות והמצוות מבחינה הלכתית. אני לא יכול לתאר לך את ההתרגשות שהייתה לנו אחרי זה. יש לנו כרם בארץ ישראל! איזה זכות מרגשת זאת", שמואל אינו עוצר את ההתרגשות בקולו.
אבל המהלך של שמואל לא נעצר כאן, ויהודים נוספים ששמעו על היוזמה הזאת התלהבו מהרעיון ורצו להצטרף, ושמואל החליט להיכנס לתחום. הדבר הראשון שהיה צריך הוא למצוא מקום שאפשר לקנות בו גפנים בכרם. גם הפעם נרתם לעזרה ארגון קדושת ציון. יהודי ממצד שהיה מעוניין לטעת כרם חדש על יד היישוב יצר קשר עם שמואל, והם פרסמו בציבור החרדי בארץ ובחו"ל את האפשרות לזכות במצוות יישוב הארץ עם קיום המצוות התלויות בארץ.
"מכרתי כמאה וחמישים עצים ליהודים חרדים ממש מכל העולם. הרבה יהודים, בייחוד מארצות הברית, רצו להשתתף בדבר הזה; הם ממש הרגישו שברגע שהם קונים את האדמה ואת העץ הם כבר עם רגל אחת בארץ, עכשיו רק צריך לעשות קפיצה קטנה ולהעביר את הרגל השנייה".
