הרבנית ימימה מזרחי
השבוע פוטרו אלפי עובדים מחברת גוגל העולמית. חלקם אפילו לא קיבלו הודעה מסודרת מהמעסיק חסר הפנים. הם מתארים כיצד ניסו בבוקר להיכנס למחשב, והודעה בישרה להם שהגישה שלהם נחסמה.
בהיעדר מכתבי פיטורים החלו פתאום המפוטרים לכתוב בעצמם אלפי מכתבים, מכתבי מפוטרים. באחד המכתבים שפורסמו כתבה אישה שהיא עובדת גוגל זה שבע עשרה שנה. היא מתארת איך אהבה את הצוות שעבדה בו, איך נשארה שעות נוספות ואיך לא התחתנה ולא ילדה ילדים. את מכתבה סיימה בקריאה: "אני מבקשת מכם, אל תחיו בשביל העבודה! תעבדו בשביל לחיות".
העבודה הייתה חייה, כמו שהיא חיי רבים מאיתנו, וה'פומו', פחד ההחמצה, פינה את מקומו ל'פומי', הפחד מהחמצת העצמי.
בנות יתרו יוצאות לשאוב מים ונדחקות כמדי יום לסוף התור. ואז מגיע משה: "איש מצרי הצילנו וגם דלה דלה לנו!" הן מבשרות בשמחה לאבא. אבל הוא? פניו נופלות: "מדוע עזבתן את האיש?" הוא שואל, "אולי יישא אחת מכן?" הן רגילות להיות עסוקות בהשלמת המשימה היומית בהצלחה, במילוי דליים. הן אינן שמות לב שבדרך עזבו את האיש, עזבו את עצמן.
אסור שעץ הדעת והקידום ישכיח מאיתנו את דרך עץ החיים.
הבני יששכר אומר על חודש שבט דבר מופלא: "ומזל חודש שבט דלי, ואין מזל לישראל". רגע, יש מזל או אין מזל? והוא מסביר: בחודש הזה יש דלי, וכל אחד אחראי בבחירתו על שימלא בדלי הזה: האם ישקיע בעץ המשפחה שלו, ישקה את השבט שלו, או שוב ימלא בסיזיפיות את הדלי רק כדי לרצות בוס שאין לו פנים?
אז תעבדו ותהיו חרוצים ונאמנים, אבל תתפטרו בנפש מהעבודה שמייבשת את עץ החיים. כשנחזור הביתה בסוף היום רק הוא ישלח את ענפיו לקראתנו, ייתן לנו מפרי ידינו, לא יחסום לעולם את הגישה אליו.
