כשהתחיל הרב שניאור אשכנזי למסור שיעור פרשת שבוע בבית הכנסת המרכזי בראשון לציון, הוא לא חלם שהשיעור הזה יהפוך לשיעור התורה הגדול בעולם. לאחר שלוש עשרה שנה שבהן השיעור מתקיים, הוא כבר מגיע ביוטיוב לכשישים אלף צפיות מדי שבוע, וכן משודר בתחנות רדיו ומופץ בקבוצות וואטסאפ ובאמצעים דיגיטליים אחרים.
"בשיעור השני שהעברתי בבית הכנסת הגיע פתאום אדם עמוס ציוד צילום, העמיד מצלמה והחל לצלם. הוא אפילו לא ביקש רשות", נזכר הרב. "לאחר השיעור הוא ניגש אליי וביקש את רשותי להעלות את השיעור בקביעות לאתר האינטרנט שלו".
אותו אדם, שכמו נשלח משמיים כדי לחשוף לציבור את שיעורי הרב אשכנזי, היה מיקי בהגן, במאי יהודי צרפתי. הוא בא לארץ לזמן קצר והתגורר אז בראשון לציון. לאחר שעלו השיעורים לאתר פנה אל הרב עורך אתר חב"ד אונליין וביקש לשדר את השיעורים. אחר כך הם עברו ליוטיוב, והשאר היסטוריה.
כיום הרב שניאור אשכנזי הוא מרצה מבוקש. סדר יומו מלא וגדוש בשיעורים ובהרצאות בכל רחבי הארץ, והוא גם כותב בנושאי יהדות וחסידות במגוון במות. לפני כחודש הרב החל למסור שיעור תורה בכנסת בלשכתה של חברת הכנסת מיכל וולדיגר, והוא רואה בשיעור זה שליחות מיוחדת וזכות גדולה.
אם תרצו, זו הגדה
הרב שניאור אשכנזי, שליח חב"ד ורב בית הכנסת המרכזי בראשון לציון, הוא בנו של הרב מרדכי שמואל אשכנזי זצ"ל, שהיה הרב של כפר חב"ד ואב בית הדין הרבני חב"ד בארץ הקודש. אחיו הגדול, הרב מאיר אשכנזי שליט"א, ממלא את מקום אביו ומשמש הרב של כפר חב"ד. חנה, אשתו של הרב שניאור, היא מנהלת בית הספר של חב"ד לבנות בראשון לציון, והם הורים לשבעה.
"אני לא יודע איך להודות לקב"ה על החסד שלו איתי", הוא פותח, "אבל ענווה אינה להכחיש את מה שקיבלת אלא לדעת שבחרו בך והפכו אותך לבלדר שמעביר יהלומים. אין עניין להכחיש שיש לך יהלומים אלא לדעת את האחריות שמוטלת עליך בזכות אותם יהלומים שקיבלת, ואני באמת משתדל בכל רגע פנוי למסור עוד שיעור ולתת עוד הרצאה, לפגוש ולחזק כמה שיותר יהודים".
אנחנו מדברים בעשר בלילה. הרב חוזר מהמושבה מגדל שליד הכינרת, שבה ערך התוועדות. בבוקר הרצה באולפנה של בני עקיבא בקריית מוצקין, ובצהריים מסר בשיעור בחיפה. שיטת ההוראה שלו בהירה ומובנית מאוד; הוא משלב אמצעים רטוריים רבים, ונראה מומחה גדול בשיטות רטוריקה ובתורת הנאום. "מעולם לא למדתי באופן שיטתי או מובנה שיטות הרצאה או כלים של עמידה לפני קהל", הוא מפתיע. "עם הזמן פיתחתי בעצמי שיטה לאומנות הדיבור ולרטוריקה המבוססת על דברי חז"ל, ואני מלמד את השיטה בכל מיני מסגרות". לדעתו המקור לכל היסודות שבונים שיעור טוב הוא ההגדה של פסח: "חז"ל הכניסו בהגדה את כל הכלים הנצרכים כדי ליצור חוויה. זה הספר היהודי הכי מצליח בעולם אחרי התנ"ך, אפילו יותר מתהלים ומסידור התפילה.
"ההגדה של פסח היא חיבור שכל יהודי מכיר, חיבור שהודפס בהכי הרבה מהדורות ויש עליו הכי הרבה פירושים. הסוד בהגדה של פסח הוא בעיניי העובדה שזהו הספר היחיד שבו חז"ל ישבו וחשבו איך ליצור חוויה, איך לתת להורים כלים כדי לעניין את כל בני הבית. כל כלי שנותנים בדיבייט או ברטוריקה נמצא בהגדה של פסח".
"מיקוד, זמינות וקביעות"
יש לך שבעה ילדים. אתה יוצא מהבית מוקדם מאוד בבוקר וחוזר אחרי שהם ישנים. מתי אתה מספיק לבלות איתם?
"נגעת בנקודה הכי כואבת", הוא נאנח. "זה חשבון הנפש שלי. ה' זיכה אותי באישה צדקנית שבעצמה עובדת מאוד קשה: היא שליחה בעצמה ומנהלת בית ספר, אבל היא אשת חיל ומספיקה בשעה מה שלאחרות לוקח חמש שעות", הוא מפרגן. "באשר אליי, אני מאוד משתדל להיות ממוקד. אני לא נמצא הרבה, אבל כשאני בבית אני משתדל להתמקד ולהיות רק שם, שם את הטלפון בצד במצב טיסה ומשתדל לשבת עם כל אחד מהילדים לפחות כמה דקות. לפעמים אני לוקח אותם איתי להרצאות.
"למדתי משהו מאוד מהותי", הוא מסביר. "אנחנו לא צריכים הרבה זמן יחד כמו שאנחנו צריכים קביעות, ולכן אני מאוד משתדל שלא יחלפו יותר מדי ימים שבהם לא דיברתי עם כל אחד מילדיי. בערבים, כשאני חוזר מהרצאות, אני מתקשר פעמיים-שלוש בשבוע ויותר לשני הבנים שלי שנמצאים בישיבה. הילדים שלי לא רואים אותי הרבה, אבל הם יודעים שהם הדבר הכי חשוב לי בחיים. כמעט אין מצב שילד יתקשר אליי ואני לא אפסיק הכול ואענה לו.
"נכון, אני לא אבא כזה שכל היום מתגלגל איתם על הדשא, אבל אני זמין תמיד, ובזמנים המועטים שיש לי אני משתדל לתת להם את כל תשומת הלב. הם באמת גיבורים ומעריכים את מה שאני עושה, והם כבר שלוחים קטנים בעצמם", הוא מחייך.
הרב משלב בשיעוריו סיפורים שממחישים את דבריו, וכך הוא עושה גם בשיחתנו. הוא מספר על רופא לב ששאל את הרבי מלובביץ' איך לשלב בין העבודה למשפחה. "אני מציל חיים", אמר הרופא, "אבל אין לי זמן למשפחה". "אני אגיד לך מה אני עושה", ענה הרבי. "אני יושב עם הרבנית בכל יום רבע שעה לכוס תה, וזה יקר בעיניי כמו הנחת התפילין. לעולם לא אוותר על רבע השעה הזו בכל יום".
שליחות והשגחה
אילו מסרים הכי חשוב לך להעביר בשיעוריך?
"אני רוצה שכל מי שמקשיב לי ידע כמה הוא חשוב, שיבין שלא בא לעולם במקרה או בטעות ושיש לו מסר, תפקיד ושליחות. חשוב לי שכל יהודי ירגיש שהוא יחיד ומיוחד ושרק הוא יוכל למלא את השליחות הייחודית שניתנה לו משמיים".
הרב מספר סיפור שהוא אוהב על המנצח המפורסם ארתורו טוסקניני, שממחיש בעיניו את הדברים: "בזקנותו של טוסקניני כתבו עליו ביוגרפיה. ערב אחד ביקש הסופר שכתב את הביוגרפיה להיפגש עימו, וטוסקניני אמר שהוא לא יכול והסביר כי בערב הוא מאזין לקונצרט ברדיו שבו חבר שלו, מנצח צ'כי, מבצע יצירה שכתב טוסקניני עם התזמורת הפילהרמונית הצ'כית. הסופר ביקש ממנו לבוא ולהאזין איתו לקונצרט, וכך היה. תשעים דקות הם האזינו יחד, ובסיום שאל אותו הסופר: 'איך היה?' 'היה טוב', ענה המנצח הזקן, 'אבל לא מושלם'.
"'למה?' תהה הסופר. 'כי כנר אחד היה חסר', ענה המנצח הישיש. 'איך אתה יודע?! שמעת את הקונצרט ברדיו!' 'לך תבדוק', אמר לו טוסקניני. הסופר התקשר למנצח הצ'כי ושאל אותו כמה נגנים היו בקונצרט. 'מאה ותשעה עשר נגנים', ענה המנצח. 'וכמה היו אמורים להיות?' הקשה הסופר. 'מאה ועשרים', הדהים המנצח, 'כנר אחד לא הגיע'. 'איך יכולת לדעת?' תהה הסופר, וטוסקניני השיב שזה ההבדל בין המנצח לקהל. המנצח כתב את היצירה ויודע איזה קול היה צריך להפיק כל אחד מהנגנים, וכשהקול הזה חסר ברור לו מייד שמישהו לא הגיע.
"זה מסר מאוד חשוב שיכול להמחיש את מה שכל אדם צריך לדעת, וזה שאין איש שדומה לו, ויש לו תפקיד בהוספת טוב בעולם שאיש לא יוכל לעשותו במקומו".
עוד מסר שחשוב לו מאוד להעביר הוא ההפנמה של ההשגחה הפרטית. "חשוב שנדע שאנחנו מושגחים, שיש מנהל לעולם. לא תמיד מבינים את מה שהוא עושה, אבל צריך לדעת שהוא אוהב אותנו והוא טוב אלינו גם אם לא תמיד אנחנו מרגישים כך.
"כאשר יוסף הצדיק מושלך לעגלה של הישמעאלים, ברגע השפל של חייו, רגע נוראי שבו האחים שלו כופתים אותו ומוכרים אותו לגויים, הוא מתגלגל למקום הכי נמוך, אבוד ואומלל. פתאום הוא הריח ריח בשמים שהישמעאלים הובילו אף על פי שהם בדרך כלל היו מובילים סחורות שלהן ריח רע מאוד. רש"י מסביר שה' עשה נס כדי שיהיה ליוסף ריח טוב בעגלה ולא יסבול מסירחון.
"בשביל מה הנס הזה?" מקשה הרב. "הרי ה' לא עושה נס לחינם: או שתציל אותו או שלא, מה יעזור לו הריח? והתשובה היא שהקב"ה רצה לשדר ליוסף דרך הריח שהכול בשליטה, שאין כאן טעות, והכול בהשגחה. הריח הטוב הוא דרכו של ה' לומר ליוסף: אני איתך, לא עזבתי אותך. אני לא פותר לך את הבעיה, ויש לי סיבות שלא להציל אותך כעת. תבין זאת בעוד שנים, כשתהיה המשנה למלך מצרים, אבל אני עומד מאחורי הדברים, ואני לטובתך". הרב מסביר שחשוב לו ששומעי שיעוריו יבינו ויפנימו שהקשר האישי עם ה' יכול להרים אדם מעל כל קושי ולתת לו כוחות בכל מצב וזמן.
בכנסת
לפני שנתיים, מייד לאחר שנבחרה לכנסת, פנתה אל הרב ח"כ מיכל וולדיגר וביקשה להיפגש איתו. "נפגשנו בלשכתה, והיא סיפרה שהיא עוקבת אחריי כבר כמה שנים", אומר הרב. וולדיגר, פעילה ותיקה למען ארגונים של בריאות הנפש וארגוני נשים, סיפרה לו שבכל פעם שעליה לדבר לפני אנשים היא צופה בשיעורים שלו ושואבת מהם השראה. היא ביקשה להכיר את הרב ודרכו את הציבור החרדי, שקיוותה לעורר בו מודעות לתחום בריאות הנפש.
"אחרי הבחירות האחרונות היא פנתה אליי שוב ואמרה שיש לה חלום לעשות שיעור בכנסת, והיא רוצה שאני אעביר אותו. הסכמתי. זה אומנם לוקח לי יום עבודה בכל שבוע, אבל אני תמיד שואל את עצמי מה הרבי מלובביץ' היה אומר, ונראה לי שהרבי מאוד היה רוצה שאעשה את זה, כי הרבי מאוד החשיב את פעילות הכנסת וראה בה מקום מכריע וגורלי לעתיד העם, לטוב ולמוטב. חשוב שיהיה בכנסת שיעור תורה קבוע לכל באי המקום, הקבועים והעראיים, ואני מאמין שזה מוסיף רוחניות ויהדות במשכן".
מי מגיע לשיעורים?
"מלבד חברת הכנסת וולדיגר נמצא בהם גם חבר הכנסת מיכאל ביטון, שמוביל איתה את היוזמה, וח"כית לימור סון הר-מלך. השיעור נערך ביום שני באחת בצהריים, שעת שיא בפעילות הכנסת, ובכל זאת מגיעים הרבה עוזרים פרלמנטריים ועובדי המשכן".
מה גילית על הכנסת שהכי הפתיע אותך?
"גיליתי עובדה שהדהימה אותי: הח"כים שאנחנו רואים אותם מתווכחים עד כלות, בסוף חולקים מקום עבודה משותף, יושבים יחד במזנון ועובדים יחד. הוויכוחים והצעקות שאנו רואים אותם מנהלים אינם כה עמוקים כפי שנראה מבחוץ".
מה המסר שחשוב לך להעביר לנבחרי הציבור?
"שיש להם אחריות קריטית לשדר את המשותף והמאחד. הלוואי שהם היו מקבלים עליהם לארגן מפגשי אחדות של ח"כים; לא של פוליטיקה אלא של מפגשי רעים ושמחות וכדומה. הם משתפים פעולה בהמון תחומים, אבל זה לא ניכר לציבור". הוא מודה שהוא מודאג מהמקום שמדינת ישראל נמצאת בו כיום: "אנחנו נמצאים במקום מאוד מסוכן שבו אנחנו מפוררים את הדבק בינינו, כורתים את הענף שעליו כולנו יושבים. אנחנו חוגגים השנה שבעים וחמש שנה למדינה, וזה זמן קריטי".
מדוע?
"פעמיים הייתה מלכות ישראל בארץ ישראל, בזמן דוד שלמה ובזמן החשמונאים, ובשני המקרים המלכות החזיקה כשבעים וארבע שנים עד תחילת המחלוקות וההתפוררות. ניסיתי לחשוב למה ההתפוררות התחילה דווקא אחרי מספר השנים הזה, ולדעתי זה כי הדור השלישי כבר מאבד את הערך של מה שהתחיל את הכול.
"הדור הראשון במדינה נלחם ומסר את הנפש, הדור השני חווה את תוצאות השואה והרדיפה דרך הדור הראשון והבין את הטראומה, אבל הדור השלישי גדל למובן מאליו ולא יודע שיכול להיות אחרת, לא מבין כמה העובדה שאנחנו כאן יחד שומרת עלינו, ואומר 'יאללה, לא צריך! אני אלך לברלין, לניו יורק' וכו'.
"אנחנו בזמן קריטי שבו ילדים שואלים את עצמם מה מחבר אותם לשכן שלהם שחושב אחרת מהם, וזה מאוד מסוכן. לח"כים יש שליחות ראשונה במעלה: ליוצר פנים של אחדות ולכידות לצד המחלוקות; שיהיה ברור שגם אם אני חולק על הדעות שלך, אני לא חולק על הלגיטימיות שלך". הרב מטיל את עיקר השליחות הזו על הח"כים הדתיים והחרדים, שאמונים על מצוות אהבת ישראל ומבינים את משמעותה. "הארת הפנים זה לזה חיונית כדי שהציבור בבית ידע שאנחנו עם אחד למרות הכול".
זה לא קצת נאיבי? יש ח"כים ששואפים שתהיה כאן מדינת כל אזרחיה, עקירת יהדותה של המדינה.
"אני מאמין שאם אני אאיר להם פנים, זה יקרב אותם ויגרום להם להקשיב טוב יותר למה שאני אומר. ויותר מזה, אני מאמין שהרצון שלהם להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה נובע מיהדותם. הם אולי לא מפרשים נכון מהי יהדות, אבל אני מאמין שיהדותם יקרה להם, הם רק לא יודעים איך לבטא אותה וחושבים שאם יפתחו אותה לכל העולם, היא תתקבל יותר טוב. הם טועים ממקום טוב ולא ממקום רע, ואני חושב שאם אראה להם את היופי היהודי ולא את השנאה, זה יעורר את הנקודה העצמית שקיימת בהם".
הרב מסביר שאם מזכירים זה לזה את הטוב שבנו, זה מעורר ומחזק את הטוב. "יהודי הוא יותר עשיר ממה שהוא נראה ויש לו נפש א-לוהית שקשורה תמיד לה'", הוא אומר ושולף עוד סיפור: "בשמחת תורה בשנת תשל"ז בהקפות אצל הרבי ב-770, בזמן שאלפי אנשים רוקדים בבית המדרש, פתאום הופיעה בפתח דמותו של השופט חיים כהן, מי שהיה משנה לנשיא העליון, יועץ משפטי לממשלה ושר המשפטים.
"כהן היה יוצא בשאלה שגדל בבית חרדי. בשלב מסוים הוא החליט להתחתן עם גרושה, אך מכיוון שהיה כוהן, שום רב לא היה מוכן לחתן אותו, ולכן הוא התחתן בקפריסין בטקס אזרחי למרות שהיה שר המשפטים של המדינה היהודית.
"כהן שהה אז אצל חבר בניו יורק, וזה הציע לו ללכת ולחוות את ההקפות אצל הרבי. הגבאי הבחין בו ולא ידע איך לנהוג, אבל הרבי קלט את השופט מהקצה השני של האולם ואמר לגבאי: 'חיים כהן פה. צריך לכבד אותו בספר תורה'. נתנו לו ספר, והוא נכנס למרכז מעגל הרוקדים. הרבי התחיל לעודד את השירה ולא נתן לסיים את ההקפה! כהן רקד במרכז, אוחז בספר, ומסביבו אלפי בחורים עומדים זה על כתפי זה, קופצים, שרים ורוקדים, והרבי מעודד ומעודד את השירה והריקודים, כך שחיים כהן לא היה יכול להיחלץ מהמעגל.
"ההקפה נמשכה ארבעים וחמש דקות, ורק אז הרבי הוריד את הידיים, ההקפה הסתיימה, וכהן עזב את האולם. אחרי שחיים כהן חזר ארצה הוא אמר למשפחתו שכשהוא ימות הוא מבקש שיערכו לו הלוויה יהודית. לא היה לו האומץ לחיות כיהודי, אבל לפחות הוא מת כיהודי", מסכם הרב.
"יש לנו בכל רגע בחירה של מה להאיר, את המחבר או את המפריד, ומוטלת עלינו שליחות, ובמיוחד על חברי הכנסת, למרות הוויכוחים שבהחלט צריכים להיות בלי פשרות, להראות שאנשים אחים אנחנו. בנקודה שבה שוכחים חלילה את מה שהביא אותנו לפה ומה מאחד אותנו, זו הנקודה שבה עלול עם להתפורר".
הרב אומר כי האחדות לא תביא לידי פתרון אבל תטפל בטינה. "אנחנו מסוגלים לחיות עם מחלוקות, אבל לא עם ההרגשה שהאחר רואה בנו אויב". הבעיה העיקרית בעיניו היא החרמות: "סיעות שלמות לא היו מוכנות לשבת עם נתניהו. הם החרימו אותו לחלוטין! אני מניח שהיום הם כבר מתחרטים על זה גם אם הם לא מודים בכך. אסור לנו להחרים זה את זה".
הרבי מלובביץ' אמר שאנחנו קרובים מאוד לגאולה. אתה רואה סימנים לכך?
"בנושא הגאולה יש משהו מאוד מעניין, התנגשות של שתי מגמות. מחד גיסא רואים גאולה בעיניים, כמו למשל קיבוץ הגלויות: כל אחד מאיתנו הוא בן לגלות כלשהי. גם הכבוד לעם ישראל ולמדינה היהודית בעולם והתפשטות התורה הם סימני גאולה. בכל מקום כיום אפשר ללמוד תורה, וסימני הגאולה שהרמב"ם דיבר עליהם מוחשיים מתמיד".
דווקא מהצד של הרוחניות הוא רואה קושי: "אנשים רבים חיים בעולם ללא ערכים מקודשים. פעם היו מושגים שנחשבו לפרות קדושות. היום אין כאלה, ויש דווקא התנגדות לקדושה, אבל אני מאמין שזה רק נראה כך וזה לא באמת סותר. כנראה ברגע שלפני הגאולה כל יהודי נדרש לבחור בעצמו. ה' מבקש שנבוא אליו מרצון, מבחירה עצמית, שנבקש להיגאל לא בגלל מנהיגים, רבנים או ממסד דתי אלא מתוך הנפש.
"למרות האווירה הכללית אנחנו רואים תנועה של צימאון ותשובה בכל מקום, והחידוש הוא שזה קורה מרצון, לא בגלל החברה או הקהילה. הציבור מתחזק ומתקרב. אני לא חושב שמאז החורבן היו כל כך הרבה יהודים שלומדים תורה וקשורים לה'. הגאולה תבוא מלמטה, מהעם, מהאנשים עצמם, ואני מקווה שזה יקרה בקרוב ממש".
"הלוואי שהם היו מקבלים עליהם לארגן מפגשי אחדות של ח"כים; לא של פוליטיקה אלא של מפגשי רעים ושמחות וכדומה. הם משתפים פעולה בהמון תחומים, אבל זה לא ניכר לציבור"
"אנחנו בזמן קריטי שבו ילדים שואלים את עצמם מה מחבר אותם לשכן שלהם שחושב אחרת מהם, וזה מאוד מסוכן. לח"כים יש שליחות ראשונה במעלה: ליוצר פנים של אחדות ולכידות לצד המחלוקות; שיהיה ברור שגם אם אני חולק על הדעות שלך, אני לא חולק על הלגיטימיות שלך"
" אני מאמין שהרצון שלהם להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה נובע מיהדותם. הם אולי לא מפרשים נכון מהי יהדות, אבל אני מאמין שיהדותם יקרה להם, הם רק לא יודעים איך לבטא אותה וחושבים שאם יפתחו אותה לכל העולם, היא תתקבל יותר טוב. הם טועים ממקום טוב ולא ממקום רע"
"הרבי קלט את השופט מהקצה השני של האולם ואמר לגבאי: 'חיים כהן פה. צריך לכבד אותו בספר תורה'. נתנו לו ספר, והוא נכנס למרכז מעגל הרוקדים. הרבי התחיל לעודד את השירה ולא נתן לסיים את ההקפה! חיים כהן לא היה יכול להיחלץ מהמעגל. ההקפה נמשכה ארבעים וחמש דקות, ורק אז הרבי הוריד את הידיים, ההקפה הסתיימה, וכהן עזב את האולם. אחרי שחיים כהן חזר ארצה הוא אמר למשפחתו שכשהוא ימות הוא מבקש שיערכו לו הלוויה יהודית. לא היה לו האומץ לחיות כיהודי, אבל לפחות הוא מת כיהודי"
"אנחנו מסוגלים לחיות עם מחלוקות, אבל לא עם ההרגשה שהאחר רואה בנו אויב". הבעיה העיקרית בעיניו היא החרמות: "סיעות שלמות לא היו מוכנות לשבת עם נתניהו, הם החרימו אותו לחלוטין! אני מניח שהיום הם כבר מתחרטים על זה גם אם הם לא מודים בכך. אסור לנו להחרים זה את זה"
