אחד הרבנים הגדולים והמשפיעים ביותר בדורות האחרונים היה רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, הנצי"ב מוולוז'ין. החל משנת תרי"ג עמד בראש ישיבת וולוז'ין עד לסגירתה בשנת תרנ"ב. בישיבה השקיע את כל מרצו, ובהנהגתו התפרסם שמה של הישיבה ברחבי העולם היהודי ומספר התלמידים בישיבה גדל ממאה ליותר מחמש מאות תלמידים. תקצר היריעה מלמנות את כל התלמידים שהעמיד הנצי"ב, ובהם רבים מגדולי הדורות הבאים: הראי"ה קוק, הגרא"ז מלצר, רבי חיים עוזר גרודזינסקי ועוד.
קברניט חובבי ציון
לצד עיסוקו בתורה, בלימודה ובהוראתה התמסר הנצי"ב לעבודה הלאומית של יישוב ארץ ישראל. הוא היה חבר פעיל בתנועת חובבי ציון, ומבחינה מסוימת ראו פעילי חובבי ציון בנצי"ב את קברניט התנועה. הרוח הארץ-ישראלית ששררה בליבו של הנצי"ב הורגשה היטב בהיכל הישיבה והשפיעה על תלמידיה.
מהו מקור ההשראה של אהבת הארץ בליבו של הנצי"ב, ומהיכן שאב את הכוח להתמסרות האדירה לעיסוק ביישוב הארץ? הנצי"ב התעסק הרבה במדרשי חז"ל, בספרות הגאונים ובתורה שבכתב. מדי בוקר אחר תפילת שחרית היה מעביר שיעור לתלמידי ישיבתו על פרשת השבוע לפי פשטי המקראות, ומשיעור זה נולד חיבורו 'העמק דבר' על התורה. ובכן, האם את דרך הלימוד ירש מאבותיו או מרבותיו או שמא היא כולה פרי רוחו העצמית, ונבעה מכליותיו?
מהו מקור ההשראה של אהבת הארץ בליבו של הנצי"ב, ומהיכן שאב את הכוח להתמסרות האדירה לעיסוק ביישוב הארץ?
"סוחר אמיד ותלמיד חכם"
כדי לברר אם הנצי"ב ספג השפעה מאביו אנחנו צריכים לברר כמובן מי היה אביו. כשהכנתי את המאמר שלפניכם נכנסתי לוויקיפדיה, ובתחילת הערך ציינו העורכים כי הנצי"ב היה בנו בכורו של "יעקב ברלין, שהיה סוחר ותלמיד חכם בעיר מיר".
גם בספרים מקצועיים יותר אנו מוצאים שמעט מאוד מידע נמסר על רבי יעקב ברלין. הוא מוצג כבעל בית וסוחר מוצלח, אומנם יודע ספר ואפילו תלמיד חכם, אך לא הרבה מעבר לזה. לדוגמה, בספר 'יחידי סגולה' מתואר אביו של הנצי"ב כך: "סוחר אמיד ותלמיד חכם דגול, שנתקיימו בו תורה וגדולה במקום אחד… עניו, שפל ברך ורוח, מרבה במתן צדקה בגלוי ובסתר". אין זכר לזיקתו לארץ ישראל, ואין מילה על החינוך שהנחיל לבנו.
אפילו הרב קוק, שהיה מקורב לרבו הנצי"ב עד שביקש ממנו הנצי"ב לכתוב מאמר על תולדותיו (נדפס בשנת תרמ"ח, ולימים נדפס שוב ב'מאמרי הראיה'), לא ציין מאומה על אישיותו של רבי יעקב ברלין! ואף הרב מאיר בר-אילן, נכדו (!) של רבי יעקב ברלין, חסך בתיאור דמות זקנו בספרו 'רבן של ישראל' (הביוגרפיה שכתב על אביו הנצי"ב).
מסתבר שהמידע שהיה בידי כותבים אלו על רבי יעקב ברלין היה מועט מאוד, ולכן לא יכלו לשער שבנו הנצי"ב יירש ממנו את רוחו המיוחדת ביחס לתורה ולארץ ישראל.
מהחלוצים הראשונים
לעומת המקורות הללו נתקלתי במקורות אחרים המציגים לנו דמות אחרת לחלוטין, מרתקת במיוחד, ומהם נוכל להבין בנקל מהיכן שאב הנצי"ב את ההשראה התורנית ואת התמסרותו ליישוב ארץ ישראל.
"מי מכם לא שמע את שמעו הטוב של הנצי"ב מוואלוז'ין ולא נהנה מאור תורתו של הרב האי גאון זה, רבן של כל בני הגולה הגאון רבי נפתלי צבי יהודא ברלין ז“ל", כך פתח ר' פנחס גרייבסקי, חוקר תולדות הישוב הירושלמי, את המאמר שהקדיש לתיאור אישיותו ופועלו של האב הנשכח רבי יעקב ברלין.
"במה ינעם לכם לדעת כי אביו [של הנצי"ב] הרב ר' יעקב ברלין ז”ל היה גם הוא מהחלוצים הראשונים, ובבואו [לארץ] לא טמן ידו בצלחת ויהי מעסקני הציבור הירושלמי ו'ראש המדברים' בכל צרכי העדה. במשך היותו בירושלים עבד באמונה את עדת כולל פרושים שלא על מנת לקבל פרס כי אם בכוונה רצויה לשמים".
בהמשך מספר גרייבסקי שהרב ברלין היה מהגבאים הראשונים של תלמוד תורה עץ חיים ושל ישיבת עץ חיים, המוסד התורני האשכנזי הוותיק ביותר בארץ, בתקופת ייסודם בשנת תרט"ו.
ובכן, אותו אדם שתואר בכמה ספרים בעל בית ותלמיד חכם מן המניין שלכאורה סיים את חייו בגולה, מתואר כאן כאחד ממנהיגי היישוב הישן, אדם שהקדיש את שנות חייו בארץ לעשייה ציבורית ותורנית!
אגב, כל מי שמכיר את חיי היישוב הישן באותה תקופה יודע שאם נבחר הרב ברלין לתפקיד בכיר בהנהגת הציבור, ודאי היה לא רק תלמיד חכם מן השורה אלא בעל שיעור קומה תורני גבוה לצד כישוריו המעשיים.
אם כן, אנחנו כבר יכולים להבין שאת רוח המנהיגות, את הלהט לעשייה ציבורית ואת החיבור העמוק לארץ ישראל לא חידש הנצי"ב מעצמו אלא ירש מאביו רבי יעקב ברלין. אני רואה בגילוי הזה חשיבות יתרה. ידענו אומנם שהנצי"ב, גאון הדור, היה מגדולי חובבי ציון ומסור לארץ ישראל, אך לא ידענו מה מקור החיבור לארץ הקודש. נוצר נתק מסוים בין הפרקים, בין ההתעוררות הלאומית של חובבי ציון בשנות התר"ם ובין הדור הקודם של ייסוד הישוב הישן על ידי תלמידי הגר"א, שעלו ארצה החל משנת תקס"ח ובנו את הארץ ממגמה משיחית טהורה. מבחינה זו חשיפת הפרק האבוד על רבי יעקב ברלין היא תיקון גדול.
גם את הדרך הישרה בלימוד ירש כנראה הנצי"ב מאביו. רבי יעקב ברלין, שכונה בירושלים "אבי הקוראים", היה מקפיד מאוד על דיוק הקריאה בתורה. הוא היה הראשון שעורר את תשומת הלב ל'כתר ארם צובא', הנמצא בעיר חלב, ואף שלח לשם תלמיד חכם ירושלמי ששמו ר' יעקב זאב כדי שיעיין ב'כתר' ויעתיק את נוסחאותיו המדויקות ליהודי ירושלים. דבר מעניין אנו רואים ברב ברלין, שראינו כמותו גם בדמויות נוספות בתולדות היישוב היהודי בארץ: השיבה לארץ ישראל והעיסוק המעשי בבניינה היו כרוכים עם השיבה ללימוד התנ"ך ועם סיגול צורת לימוד על פי פשט והתרחקות מפלפול.
געגוע לארץ אבות
כאשר עלה רבי יעקב לארץ הוא הניח אחריו בגולה את כל בני משפחתו, ובהם בנו בכורו הנצי"ב, שהיה אז כבן 40 וקיבל את משרת ראש הישיבה בוולוז'ין. באותם ימים הייתה העלייה ארצה מורכבת ומאתגרת מאוד, ודרשה אומץ לב, רצון כביר וגם הון בלתי מבוטל.
ייתכן מאוד שכבר בשנת התק"ף, בימי ילדותו של הנצי"ב, נידונה בביתו שאלת העלייה לארץ ישראל לנוכח גלי העלייה של תלמידי הגר"א שהתגוררו בסביבת מגורי משפחת ברלין, בעיר הגדולה מינסק ובסביבתה.
חיזוק להשערתי זו אפשר למצוא בעובדה המעניינת שציין החוקר א"ר מלאכי, ולפיה עוד בשבתו בגולה, בשלהי שנות הת"ק, היה רבי יעקב ברלין קשור ומעורב בכינון היישוב היהודי בארץ. בעירו מיר הוא שימש אמרכל של כולל הפרושים שייסדו תלמידי הגר"א, ובמסגרת זו אסף נדבות מיהודי הסביבה לתמיכת היישוב בארץ.
ראש המדברים
בראשית בואו ירושלימה הצטרף הרב ברלין לעדת האשכנזים הקטנה, ועימם יחד נשא את סבל היישוב. הוא השתתף בהקמה ובביסוס של מוסדות הציבור התורניים והחברתיים. הוא הביא איתו רכוש רב שהספיק לו למחייתו בכבוד וגם לעשות צדקה וחסד.
בתהליך איסוף החומר למאמר זה מצאתי לפחות שנים עשר אירועים ציבוריים שהיה מעורב בהם רבי יעקב ברלין ושימש בהם ממונה ומנהל בחיי היישוב בארץ. הוא השתתף בהקמת מוסדות עץ חיים (תרט"ו), השתתף בגאולת בית כנסת החורבה (תרי"ח), ובשנים תרכ"ו–תרכ"ז פעל להשגת תרומות מיהודי הגולה ליישוב בארץ בעקבות מגפת הכולרה, שאיימה למוטט את היישוב. לאורך השנים הללו הוא חתום לצד רבני העדה על מכתבי שד"רות של שליחי ארץ ישראל לגולה.
רבי יעקב ברלין נפטר בי"ד בחשוון תרכ"ח. באחד העיתונים נכתב בשבחו: "האיש המצוין הזה נודע בשערים וביחוד בארץ רוסלאנד בלכתו מישרים בדרכה של תורה ודרך ארץ גם יחד, וגידל את בניו לתורה והמה גדולי ישראל. בכל צרכי העדה היה אחד מראשי המדברים". מנוחתו כבוד בהר הזיתים לצד רבי זונדל מסלנט.
ידענו אומנם שהנצי"ב, גאון הדור, היה מגדולי חובבי ציון ומסור לארץ ישראל, אך לא ידענו מה מקור החיבור לארץ הקודש. נוצר נתק מסוים בין הפרקים
ברלין וירושלים
רבי יעקב ברלין השפיע גם על יתר בניו, נכדיו וניניו. רבים מהם התמסרו לרעיון יישוב הארץ, ומקצתם אף עלו חלוצים לעובדה וליישבה.
בנו הנצי"ב שאף לעלות לארץ ישראל והחל בהכנות מעשיות לשם כך. הציבור היהודי בארץ התרגש והחל בהכנות לקבל את פני גדול הדור. "הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע, הוא כבוד מורנו שיחיה, אשר גמר בדעתו לעלות ולשכון בחצריך", כתב אליו רי"מ פינס. אך בעודו מתכונן לעלות חלה בוורשה את מחלתו האחרונה, ונפשו עלתה השמיימה.
שני אחיו של הנצי"ב, בניו של רבי יעקב, זכו להגשים את החלום ולעלות ארצה: רבי ליפא ברלין ממוהילב עלה ארצה בראשית שנת תר"ן. הוא חי כשבע שנים בירושלים ונפטר בשנת תרנ"ח. אחיו הידוע יותר, רבי חיים ברלין מווילנה, היה מעסקניה הנכבדים של העיר, ובדומה לאחיו הנצי"ב נתן ידו לחובבי ציון בווילנה. בשלב מסוים עלה רבי חיים ארצה בעקבות אחיו רבי ליפמן ברלין והתיישב אף הוא בירושלים.
ואומנם הנצי"ב לא זכה לעלות, אך שני בניו, שבהם פיעמה רוחו, עלו ארצה. הבכור, רבי חיים ברלין, שימש בתחילה אב"ד בערי חו"ל (מוסקווה, וולוז'ין, קוברין ועוד), והוזמן לעלות ארצה בשנת תרס"ו כדי לסייע ברבנות ירושלים לרבה הישיש רבי שמואל סלנט. הוא עמד בראש הוועד הכללי ובראש מוסדות עץ חיים. לאחר פטירת הרב סלנט בשנת תרס"ט נעשה רבי חיים ברלין למנהיג בלתי רשמי של העדה בירושלים, ועזר הרבה לחיזוק היישוב היהודי בארץ.
הבן הצעיר, רבי מאיר ברלין (בר-אילן), המשיך את עבודתו המעשית של אביו הנצי"ב בתנועת חיבת ציון: יישוב ארץ ישראל לפי תורת ישראל. הוא ביסס את הסתדרות המזרחי העולמית והיה מראשיה.
בנו של רבי חיים ברלין מירושלים היה רבי משה יצחק ברלין מדווינסק. הוא עזר לאביו בענייני רבנות וגם היה חבר בחובבי ציון. היה חבר בוועד האודיסאי (הנהגת חובבי ציון), ודמותו נראית בתצלום של החברים שהשתתפו באספת הייסוד של הועד בשנת 1890. התכתב עם סבו הנצי"ב בענייני יישוב ארץ ישראל.
עוד נכד של רבי יעקב היה רבי דובער עפשטיין, בנו של בעל ערוך השולחן. הוא עלה ארצה בשנת תרס"ב והיה לעסקן בולט ביישוב הישן. נמנה עם חברי מועצת אגודת ביאליסטוק, שעסקה ברכישת קרקעות בארץ ישראל. במהלך השנים הצטרף להתארגנויות נוספות של קבוצות שעסקו ביישוב הארץ.
נכד אחר היה רבי (אלכסנדר זיסקינד) זיסל שחור, אבי משפחת שחור הירושלמית, אשר בניה היו מעורבים בחיי הציבור בארץ. רבי זיסל עלה ארצה בשנת תרל"ו והתיישב בנחלת שבעה. נכדו היתום, שגדל אצלו, היה ר' אפרים זלמן מייזל, מראשוני המזרחי בארץ ואדם רב פעלים שעמל למען היישוב.
לכל אחד מהאישים הדגולים הללו ראוי להקדיש טור בפני עצמו. הזכרתי אותם כאן רק כדי להבין את גודלו של האילן המפואר שנטע רבי יעקב ברלין בארץ ישראל ועד כמה שגשגו פארותיו. זכרו חקוק לברכה באותיות זהב בתולדות היישוב המתחדש בארץ.
לתגובות: moshe.nachmani1@gmail.com
