כשבעל חסד צריך כליה חדשה

יעקב לופז (65) מהוד השרון, נשוי ואב לילדים, היה עד לפני חמש שנים מנהל חדר פיקוד בתחנת כוח של חברת החשמל.

כבר לפני חמש עשרה שנים התברר לו שבילדותו פגע חיידק בכליה שלו ומצבה הידרדר עם השנים. "לטענת הרופאים, לא טיפלנו בזה בצעירותי כמו שצריך, ועם הזמן החיידק אכל את הכליה. אחרי ששמענו את הבשורה היינו צריכים לבחור בין דיאליזה לחיפוש כליה להשתלה. בחרתי בהשתלת כליה כדי שלא להיות קשור בדיאליזה לבית חולים ולהיות שם על בסיס יומיומי".

למזלו של יעקב היה לו ביטוח רפואי, וחברת הביטוח מימנה את כל הוצאות הטיפולים ושלחה אותו ללטביה. "רופא ישראלי קישר אותנו לאבא שלו, ששימש מנהל מחלקת השתלות בבית חולים בלטביה. הרופא הזה היה שולח אנשים מישראל לאבא שלו בלטביה, והוא היה עושה את ההשתלות שם.

"בית החולים סידר את כל העניינים מאל"ף ועד תי"ו. חיכיתי בלטביה בבית מלון עד שתהיה כליה מתאימה לגודל שלי ולסוג הדם שלי. אחרי חודשיים בשלוש לפנות בוקר התקשרו אליי מטעם בית החולים ואמרו לי שבתוך חצי שעה אני צריך להיות מוכן להשתלה. בתוך חצי שעה נכנסתי לחדר ניתוח, ואחרי כמה שעות יצאתי, ובגופי כליה חדשה ומתפקדת".

"הדיבור מחליש את יעקב, והוא מתחיל לרעוד כשהוא מדבר יותר מחמש-שש דקות. זה קורה כי הוא בדיאליזה שלוש-ארבע פעמים בשבוע, בתל השומר, וכל טיפול נמשך שש שעות. הדיאליזה גורמת חולשה כללית, וליעקב פשוט אין כוח. ביום שיש דיאליזה הוא ישן כל היום"

קשה לדבר

ברגע הזה יעקב נעצר לפתע מלספר את סיפורו ומבקש מאשתו הדסה להמשיך ולספר את הקורות אותו.

שתים עשרה השנים הבאות של יעקב לופז היו מלאות בחסד ובדברים טובים. לו ולאשתו הדסה נולדו ארבעה נכדים מתוקים, ובני הזוג התמקדו במעשי חסד נאצלים כדי לנצל את הבריאות שקיבל במתנה אבי המשפחה – לחיים בעלי משמעות גדולה יותר.

אחד מהבולטים שבהם היה אימוץ דר רחוב בן 50 שלו סיפור חיים כואב. הוא התגורר בביתם חודשים מספר עד שלמד מקצוע והחל לפרנס לעצמו. מסמכים שהגיע לידינו מעיריית הוד השרון ומעובדת סוציאלית של מרכז גמילה מספרים את סיפורה הנדיב של משפחת לופז.

"קשה ליעקב לספר ולדבר", מסבירה הדסה. "הדיבור מחליש אותו, והוא מתחיל לרעוד כשהוא מדבר יותר מחמש-שש דקות. זה קורה כי הוא בדיאליזה שלוש-ארבע פעמים בשבוע, בתל השומר, וכל טיפול נמשך שש שעות. הדיאליזה גורמת חולשה כללית, וליעקב פשוט אין כוח. ביום שיש דיאליזה הוא ישן כל היום. יום אחרי זה הוא חלש, ויום אחרי זה הוא שוב בדיאליזה. הלופ הזה נמשך כבר כשנה.

"זה ממש לא קל ליעקב, בלשון המעטה. הדיאליזה מנקה חומרי פסולת רעילים מהדם, אבל המכונה שעושה דיאליזה לא יכולה לנקות את כל חלקי הדם המלוכלכים. עוד לא המציאו מכונה כמו הכליה האמיתית שהקב"ה המציא. הכליה הטבעית שלנו מנקה את כל הרעלים בגוף. זה מדהים ומפעים. בגלל זה מחוברי דיאליזה, מעבר לטיפולים, מוגבלים גם בתזונה, כי המכונה לא יכולה לנקות את כל שיירי המזון שהופכים אצלם לרעלים בדם".

מה אסור ליעקב לאכול?

"ירקות, פירות, קטניות, גבינה צהובה, קפה, שוקולד, קולה. יעקב חי רק על לחם לבן וגבינות כחושות, בלי הרבה מלח. ביצה אחת ליום. המשטר התזונתי הנכפה על חולי דיאליזה מסכן אותם באנורקסיה ובמוות מתת-תזונה בטרם עת. המחלה הזאת מאוד מורכבת. יעקב נמצא בין חיים למוות".

לעזור ליעקב

הדסה, לבורנטית במקצועה, מטפלת כעת בבעלה במסירות ומתפללת לתורם כליה חדשה שיבוא לתת ליעקב קצה חוט של גאולת בריאות.

"לשמחתנו יעקב מתאים להשתלה נוספת, רק שאיננו מוצאים כליה. ללטביה אי אפשר לנסוע שוב מכיוון שמדינת ישראל קבעה שלא יהיו עוד השתלות בחו"ל. אין לי מושג למה. המדינה חוקקה את החוק הזה. הם אומרים שיש כאן איסור סחר באברים. הם אומרים שהם לא מאמינים שבחו"ל מישהו יתרום, ובטח מושתלים יקנו אותה תמורת כסף, ולכן הם חוסמים את זה.

"אין לנו מה לעשות אלא למצוא תורם או תורמת מתאימים שיצילו את יעקב. היום יש עמותה שנקראת 'מתנת חיים', ואנחנו רשומים שם ומחכים בתור לקבל כליה חוקית בארץ. מי שמעוניין לתרום, שיפנה אישית למספר שלי 050-7392044, ואני אסביר לו מה צריך לעשות כדי שזה יקרה.

"בהתחלה צריך רק לעבור בדיקת דם פשוטה, ואם התורם נמצא מתאים, ממשיכים לשלב הבא. יעקב יכול לקבל כליה מכל סוג דם, וזה יתרון גדול, כי יש מי שיכולים לקבל כליה רק מסוג דם מסוים".