נעמי דיסקין, בוגרת טכניון מודאגת
בשבוע שעבר נערך בטכניון אירוע שגרתי לכאורה: תא סטודנטים שהקימו סטודנטים בקמפוס הטכניון ארגן אירוע השקה לתא. האירוע פורסם מראש, בין היתר בדף הפייסבוק של התא, והזמין כל סטודנט המעוניין להגיע להשתתף. לו"ז הערב כלל הפעלה משפחתית לחג החנוכה: עיצוב סופגניות, יצירות לילדים ועוד, ולאחריה הרצאה מפי מרצה אורחת, חוקרת בכירה במחשבות ישראל בעלת דוקטורט בתחומה. כחלק מהיות הערב אירוע השקה הוצגו בסופו חזון התא והפעילות מתוכננת להמשך השנה.
עד כה נשמע סטנדרטי ואופייני לכל קמפוס באשר הוא, לא כן? אלא שכאשר מדובר בתא המביע דעה שאינה מתיישבת עם הדעה הפופולרית באותו רגע בקמפוס, האדמה רועשת, וחברי התא נחשפים לפעולות הסתה קיצוניות, אכזריות ושקריות.
תא 'בוחרים במשפחה טכניון' הוקם לפני כחצי שנה בתגובה על אירועי חודש הגאווה בקמפוס, שקיבלו השנה דריסת רגל רחבה וייחודית מאוד: דגלי גאווה נתלו ברחבי הקמפוס, הוחלפו לצבעי הגאווה תמונות הפרופיל של אגודת הסטודנטים (הא-פוליטית), חולקו דגלונים לסגל לצורך הצבתם במשרדיהם, ארגנו שני אירועי שיא בתמיכת הטכניון שכללו מופעי דראג ועוד.
התא, כפי שפרסם לא פעם, דוגל בהשארת המרחב הציבורי בקמפוס ניטרלי וללא נקיטת צד במחלוקת פוליטית ערה, ולענייננו: בהשארת ענייני קהילת הלהט"ב לקהילה עצמה (זה כמה שנים פועל 'תא גאה' בקמפוס), ללא כפיית נוכחות האג'נדות במרחב הציבורי.
כבר במהלך הארגונים לקראת אירוע ההשקה נשמעו קולות הדורשים להפסיק מייד את ההתארגנות, לאסור את קיום התא ואת הצגת רעיונותיו בקמפוס. בשל איומים נכחו אלו לאורך כל האירוע ניידות ביטחון ומאבטחים אשר הטכניון עצמו הקצה
פעילות התא דאז הסתכמה בארגון הפגנה נגד אירוע מופע דראג פומבי בפריים טיים של הטכניון ('הפסקה פעילה'). ההפגנה נערכה בתיאום מלא עם הטכניון ובהנחיית גורמי הביטחון, ואף הועברה בדקה התשעים לשער הטכניון ולא נערכה כמתוכנן מול המופע עצמו. בהפגנה קראו הסטודנטים להשארת הקמפוס נקי מפוליטיקה וכפיית אג'נדות.
כמה ימים לאחר תחילת פעילות התא הוטחו נגד חבריו אמירות המתירות את דמם: ח"כ סימון דוידסון ממפלגת יש עתיד, אשר שימש יו"ר ועדת החינוך בזמן הדיון, כינה את הסטודנטים "גידול ממאיר שצריך להסיר", ווידוי שפורסם בדף הפייסבוק Technion Confessions LGBT חשף שהועברה רשימת סטודנטים שעשו לייק לדף הפייסבוק של התא בתפוצת HR של חברות המגייסות בחיפה כדי למנוע את העסקתם של סטודנטים אלו.
אחר כך היה אירוע ונדליזם קיצוני ברחבי הטכניון שלא קיבל די במה: אלפי סטיקרים עם הכיתוב "האם הטכניון תומך בלה"טבופוביה?" הודבקו על הכיסאות שהוצבו ברחבת הקמפוס המרכזית לקראת טקס קבלת תואר ראשון. מיותר לציין שאיש לא נענש ולא יצא גינוי רשמי מפי נשיא הטכניון (לעומת כמה מכתבי הבהרה מהנשיא בחודשים האחרונים המתנערים מחברי תא בוחרים במשפחה). זאת בלי להזכיר את התגובות המזעזעות והאיומים שחוו סטודנטים אלו ברחבי הפייסבוק בקבוצות הסטודנטים.
טרם ההפגנה יזם אותו תא עצמו שיח עם חברי 'התא הגאה' למען הידברות בונה והיכרות. אותה שיחה התנהלה על מי מנוחות, ואף נלחצו ידיים בסופה. מובן שלא הגיעו להסכמות, אך עצם ההידברות מעידה על הנחתום.
לאחר אותה סערה נכנס עולם האקדמיה לפגרה של תקופות מבחנים וחופשת הקיץ הארוכה. באותו זמן המשיך התא לפרסם בדף הפייסבוק שלו תכנים העולים בקנה אחד עם תפיסת העולם המבקשת לקדם לבמה הציבורית שיח במסגרת חופש הביטוי (או מה שנשאר ממנו).
מהי תפיסת עולמו? באירוע ההשקה, כאמור, הוצג גם החזון: "לקדם את ערכי המשפחה במרחב האקדמי. לדייק ולחדד את המושגים הפשוטים, אשר טושטשו לאחרונה, על ידי כלים אקדמיים אובייקטיבים, ובכך לברר, להעמיק ולחזק את ערכי המשפחה ואת מוסד המשפחה בחברה הישראלית. לספק לכל סטודנט החפץ בכך ידע וכלים לבניה והתעצמות משפחתית-אישית ולפעול למען הסטודנטים לשיפור התנאים לבניין המשפחתי במהלך הלימודים מתוך השקפה של סינרגיה בין שני הערכים ושל היות המשפחה בסיס להעברת הידע הבין-דורית ולקידום המין האנושי".
שום אמירה על הדרה. שום אמירת הסתה. שום ציוץ של שנאה או פילוג. כבר במהלך הארגונים לקראת אירוע ההשקה נשמעו קולות הדורשים להפסיק מייד את ההתארגנות, לאסור את קיום התא ואת הצגת רעיונותיו בקמפוס. בשל איומים נכחו אלו לאורך כל האירוע ניידות ביטחון ומאבטחים אשר הטכניון עצמו הקצה בשל הכרתו באיום הממשי.
האירוע עצמו עבר על מי מנוחות, והרצאתה של ד"ר עינת רמון הייתה מחכימה ומעניינת לסטודנטים הרחוקים ממדעי הרוח. מייד לאחר האירוע רעשה הארץ. כתבות שטנה ושקר הופצו בעיתון הארץ, בערוץ 12 ועוד, מכתבי פקולטות הופנו לנשיא בדרישה לסגור את התא, ולקינוח הופץ גילוי דעת של יותר ממאתיים חברי סגל הקורא לסובלנות.
האמת היא שתא 'בוחרים במשפחה טכניון' היה חותם בשמחה על גילוי דעת זה והיה שמח אילו החותמים היו נוהגים באמת באותה סובלנות שעליה חתמו.
המכתבים והכתבות הוכיחו כמה דברים. הראשון, גם חוקרים גדולים מוכנים לזנוח את חיפוש האמת ולקפוץ למסקנות לא מבוססות. אילו היו טורחים לברר את מטרות התא ופעולותיו המתוכננות, היו מבינים שמכתבם ריק מתוכן. הדבר השני הוא שיש ניסיון רחב להשתקת כל קול שאינו עולה בקנה אחד עם הקבוצות בעלות הכוח הפוליטי הגדול יותר.
יש חשש אמיתי למשפחות הסטודנטים ולזכות קיומן בעולם האקדמיה. יותר מזה, אנו באמת חוששים להמשך קיומה של הדמוקרטיה. נכון לעכשיו חברי התא מפחדים להיחשף בשמות גלויים וחשים לא בטוחים בקמפוס. מה שווה הפלורליזם אם לא לכולם דעה שווה? האם תא הטכניון הוא הראשון להיות 'מטופל' בסתימת הפיות באלימות ממשית?
