המפגש החד-פעמי עם הגיבור שלא שכח להודות לכבוד ה'

לזכרו של גיבור ישראל דן זיו ז"ל

הרב ברק עוקבי, ראש המכינה הישיבתית לצה"ל מעוז, לוד

לכבוד יום העצמאות ה-68 למדינת ישראל יצא הכתב הצבאי הוותיק אלון בן דוד למסע מרגש עם ארבעה לוחמים גיבורים ושחזר איתם את הרגעים שבהם בחרו לסכן את חייהם כדי להציל חיים של אחרים – חיים של אומה שלמה. אחד מיוחד שבהם היה דן זיו, שהוא הגיבור האחרון בסרט.

אני זוכר שכששמעתי לראשונה את סיפורו של דן התרגשתי עד דמעות, וימים ארוכים הראיתי את הסרט לכל מכריי, תלמידיי, הוריי ובני משפחתי, חברים ותלמידים. חייבתי אותם לשבת ולצפות בדן זיו. איך לוחם דגול שלחם בכל מלחמות ישראל זכה להיות מאותם יחידים, ארבעים בלבד (!) מקום המדינה ועד היום, שזכו לקבל את עיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל. את העיטור הזה מקבלים רק מי שעשו "מעשה גבורה עילאית שנעשה בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש". העיטור מוענק לעיתים נדירות ועל מעשי גבורה יוצאי דופן.

לאחר צפיות רבות בסיפורו של דן זיו החלטתי לעשות מעשה: אני חייב לפגוש את האיש הגדול הזה! באותו ריאיון שהעניק דן על פועלו עם חייליו, מ"מ צעיר בקרב המיתלה, ריאיון שמתרחש שישים שנה אחרי הקרב, הוא מגלה בבהירות ובאמונה שלמה, במסר לכל עם ישראל, שזו הייתה טעות לתת לו את עיטור הגבורה.

ולמה זו הייתה טעות, לדעתו? "כשאריק שרון שהיה אלוף פיקוד דרום, אמר לי בשנת 73': הוחלט שאתה תקבל עיטור הגבורה. ואני אומר לו ף: לי? יש לכם טעות. והוא שואל אותי: למה טעות? אני אומר לו: תן את זה לכבוד ה'. הוא שמר עלינו".

זו הייתה תשובתו הפשוטה כל כך של דן זיו, וכך הוא סיפר גם לחניכי המכינה ולילדיי כשנפגשנו איתו בסמוך לביתו שבתל אביב. הוא ראה בכל הקרב הקשה שפיקד עליו ובמשימה הצבאית שקיבל, שדרשה סיכון חיים עצום עד כדי סיכויים קלושים לחזור בחיים, הוא ראה ברגע הזה שליחות והזדמנות, "עכשיו הגיע תורי", בלשונו.

הוא היה מפקד מחלקה טרי בן 20 שרגע לפני שיצא למשימתו בנחישות ובמסירות ביקש מ"כבוד ה'" (שוב, כלשונו של דן) רק בקשה אחת: "שתסתכל עלינו בעין הטובה שלך… העין הטובה זה אומר שאתה ממשיך לחיות". שבע עשרה שנים לאחר אותו קרב, כשבאו להעניק לו את עיטור הגבורה, הוא לא ניכס את הגבורה וההצלחה לעצמו אלא זכר מי הסתכל עליו בעין הטובה שלו ושמר עליו ועל חייליו.

יש עוד הרבה מה לספר על האיש הענק הזה ועל שמחת החיים שלו, על הצניעות ועל המסירות שלו שזכיתי לפגוש באותו יום שנפגשנו עם תלמידיי ושני בניי הגדולים. זה היה מפגש נדיר עם ארץ ישראל היפה, בניה המופלאים של הארץ הזאת, גיבור האומה וזיו תפארתה, שבעצם מסמל מה יש בתוכנו ובלבבנו פנימה, את טוהר הנפש וגבורת החיים שיש בדורות שלנו.

חילותיו של דוד המלך נמצאים ממש פה, בצה"ל ובמדינת ישראל. נוח בשלום, דן זיו האהוב, גיבור העם הזה. ראוי אתה שילמדו עליך ילדי ישראל בבתי הספר, בישיבות ובמכינות, באולפנות ובתיכונים ובכל מקום.

דן זיו לימד אותי ואותנו על ייחודה של הגבורה הישראלית, זאת שמשתדלת ומתאמצת לעשות כל מה שבידינו לעשות באימונים ובקרב, אך בד בבד, באותה עת ממש, יודעת להודות בפה מלא למקור שממנו צומחת הגבורה, לכבוד ה' יתברך, אבינו מלכנו השומר עלינו תמיד. אשרי העם שאלו בניו, לוחמיו, מפקדיו. תנצב"ה.