אוכלי בשר מימי נח עד לימינו

הרב אברהם סתיו, מחבר הספר 'צמחונות יהודית'

כשוך המבול נברא העולם מחדש. שוב הבדיל א-לוהים בין מים למים, שוב נראו ראשי ההרים ושוב הובטח: "קַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ". כמו אדם הראשון, שקיבל ציווי וברכה, "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ", גם לנח ולבניו נאמרו אותן מילים. וכמו לאדם הראשון, גם הברכה לנח ולבניו כללה הידרשות לסוגיית המזון.

אלא שבנקודה הזאת אפשר לראות הבדל דרמטי בין שתי הפרשיות: לאדם ולחוה נאמר "כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע… לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה", ואילו לנח ולבניו נאמר: "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה, כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל". קריאה פשוטה של הפסוקים מובילה למסקנה שהסיקו חז"ל: "אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, וכשבאו בני נח התיר להם". ברורה קצת פחות השאלה מדוע הותרה אכילת הבשר רק לנח ולבניו, וממילא, האם מדובר בהיתר גורף, נצחי, או שמא יש לו גם סייגים ומגבלות?

גדולי ישראל לאורך הדורות הוטרדו מן השאלה, והתשובות שסיפקו מעוררות מחשבות לא רק על ההיגיון של ההיתר בזמן המבול אלא גם על היישום שלו בימינו.

• משבר האקלים

דון יצחק אברבנאל, מגדולי הרבנים בדור גירוש ספרד, הציע את ההבחנה הזאת: "אדם היה בגן עדן, מקום העצים והפירות היותר נבחרים… אבל נח ובניו כשיצאו מן התיבה, לא היה להם לאכול לא עשב הארץ ולא עץ פרי, לכן התיר להם אכילת הבשר". היתר אכילת הבשר נבע לדבריו ממצוקה כלכלית-אקולוגית שנוצרה בעקבות המבול. הרש"ר הירש הוסיף על דבריו שגם בדורות שאחרי המבול לא חזרה האדמה להניב כפי שעשתה בעבר.

אם אכן אלו פני הדברים, יש מקום לשקול את התוקף שלהם בימינו. לא זאת בלבד שההתפתחויות בתחום החקלאות גרמו לאדם להכפיל ולשלש את תנובתה, אלא דווקא גידול בעלי חיים, לפי דו"ח ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, הוא עול כבד על כלכלת העולם ומפגע סביבתי הרסני. ממילא אין הצדקה להמשיך וליישם היתר שניתן על בסיס מציאות אקולוגית אחרת לחלוטין.

• העיקר הבריאות

רבי יוחנן לוריא, מגדולי הרבנים במערב אירופה במאה החמש עשרה, הציע בפירוש שלו לתורה את ההסבר הזה: "הדורות שלפני המבול היו בריאים וחזקים, ודי להם בפת וקטנית. אכן אחר המבול, שתש כוחם… צריכין חיזוק באכילת בשר ודגים ועופות". היתר הבשר נבע לדבריו מצורך בריאותי דוחק שנוצר לאחר המבול. ממילא מתבקשת המסקנה שהסיק הרב קוק: "לא התירה תורה כי אם מפני דוחק חולשת הגוף… וכשלא יהיה כל צורך בכך, ממילא לא יזדקקו לאכילת בשר".

האם כבר הגענו למצב שהחלבונים מן הצומח מייתרים את הצורך באכילת בשר? הדעות בין הרופאים חלוקות: יש מי שמצביע על הנזקים הבריאותיים שבבשר, בפרט התעשייתי, ולעומתו מי שטוענים שלא קל למצוא מקורות חלבון איכותיים אחרים. אך דבר אחד די מוסכם על המומחים: עדיף לצמצם את אכילת הבשר לכמות קטנה בהרבה מן הצריכה הממוצעת של האדם המערבי. ממילא, אם אכילה מרובה של בשר רק מזיקה לגוף ולבריאות, אפשר שאין לה גם הצדקה מוסרית-הלכתית.

• התעלות האדם

המהר"ל מפראג כתב שעל אדם הראשון נאסרה אכילת הבשר משום שנברא מן האדמה והיה חלק מעולם הטבע. הופעתו של נח בישרה מדרגה חדשה של האנושות שבה האדם מתהלך את הא-לוהים, ולכן "היה גובר על האדמה והיה לו מדרגה נבדלת". משום כך הותרה לו אכילת בשרם של בעלי החיים שנותרו במדרגתם החומרית הנמוכה.

שאלה שעדיין נותרה פתוחה היא כיצד לפי תפיסה זו עלינו לנהוג בעצמנו. כשקראתי את לשונו החריפה של הרב סולובייצ'יק בגנות אכילת בשר הייתי בטוח שהוא עצמו היה צמחוני או לפחות השתדל למעט בצריכת בשר. כששאלתי את בתו, הרבנית טובה ליכטנשטיין תבדל"א, העידה שמעולם לא ראתה אצלו נטייה כזו. הרב זקס לעומת זאת דווקא אימץ בפועל אורח חיים צמחוני, וכמוהו גם פילון האלכסנדרוני

התפיסה שלפיה היתר אכילת הבשר מבוסס על מדרגה רוחנית גבוהה מעוררת שאלה לא פשוטה: האם אכן כל אדם יכול להעיד על עצמו שהוא גובר על החלקים הבהמיים שבו ומשתייך למדרגה רוחנית עליונה? חכמינו ז"ל חשבו שזה לא הכרחי כלל, והורו: "עם הארץ אסור לאכול בשר". רבותינו המקובלים הוסיפו והסבירו שהיתר אכילת הבשר ניתן רק למי שמסוגל להעלות את הבהמה למדרגה רוחנית גבוהה, והאר"י הקדוש חתם את הדיון בהנחיה ברורה: "צריך האדם ליזהר מהרבות אכילת הבשר".

• כניעת התורה

הרב סולובייצ'יק חיבר ספר מרתק, שמשום מה עדיין לא תורגם, ושמו The Emergence of Ethical Man (הופעת האדם המוסרי). בספר יוחד פרק ארוך לאכילת בשר, ובו קבע הרב סולובייצ'יק כי באופן עקרוני הריגת בעל חיים לצורך אכילת בשרו נחשבת שפיכות דמים גמורה. רק משום שטבע האדם הושחת בדור המבול נכנעה לו התורה ודרשה שלכל הפחות יעשה את הרע במיעוטו ולא יאכל אבר מן החי. וכך ניסח זאת הרב יונתן זקס: "נכון, אחרי המבול התיר א-לוהים לאדם לאכול בשר. אבל זה היה ויתור, כמו לומר: אם אתם מוכרחים להרוג – הרגו, אך לכל הפחות אל תהרגו בני אדם אחרים אלא הסתפקו בבעלי חיים".

לגישה הרואה בהיתר אכילת הבשר כניעה ופשרה עם יצר האדם שותפים רבים מן המפרשים: מפילון האלכסנדרוני ורבי יוסף אלבו עד הכלי יקר ור' שלמה קלוגר. התפיסה של חוקי התורה כפשרה ולא כביטוי של אידיאלים מושלמים איננה קלה לעיכול. קשה לקבל את קיומן של מצוות שכל תכליתן אינה אלא להוביל את האדם ממצב גרוע יותר למצב גרוע פחות. ואולם המפרשים מראים כיצד עיקרון זה שזור במקומות רבים בתורה, כגון דיני עבדות ופוליגמיה ואשת יפת תואר.

שאלה שעדיין נותרה פתוחה היא כיצד, לפי תפיסה זו, עלינו לנהוג בעצמנו. כשקראתי את לשונו החריפה של הרב סולובייצ'יק בגנות אכילת הבשר הייתי בטוח שהוא עצמו היה צמחוני או לפחות השתדל למעט בצריכת בשר. למעשה, אחת הסקירות של רבנים צמחונים במאה העשרים כללה בפירוש את שמו. אך כששאלתי את בתו, הרבנית טובה ליכטנשטיין תבדל"א, העידה שמעולם לא ראתה אצלו נטייה כזו. הרב זקס לעומת זאת דווקא אימץ בפועל אורח חיים צמחוני, וכמוהו גם פילון האלכסנדרוני.

נדמה אפוא שכשבחרה התורה לספר לנו את סיפור היתר אכילת הבשר, היא הציבה לפנינו מרחב של בחירה. היא אפשרה לאדם לאכול כאוות נפשו מחד גיסא ותיארה לו צורת חיים אידיאלית יותר מאידך גיסא, שבה אין אנו נדרשים ליטול נפש אחת כדי לקיים נפש אחרת. כל זה לפני שהספקנו לדבר בכלל על תעשיית הבשר המודרנית, שמלבד נזקיה הסביבתיים כרוכה גם בצער בעלי חיים שלא היה כדוגמתו מעולם, שגדולי הפוסקים הגדירו "אכזריות מופרזת". אבל על כך אולי בפעם אחרת.