1.

נהוג לחשוב שהטופ בחגים הוא יום כיפור, תפילת נעילה, ועכשיו חזרנו לשגרה. אבל לצום יום שלם כמו מלאכים – זו לא הפסגה. יש משהו גבוה יותר – קוראים לו סוכות. כן, החג הזה, עם העצים והמסמרים והסדינים והענפים. בניגוד למה שנהוג לחשוב, יום כיפור הוא לא השאיפה, הוא לא האידיאל. הוא רק יום אחד בשנה, קיצוני, של עצירה מוחלטת. המטרה היא 364 הימים האחרים בשנה, לקחת את התכנים ואת האנרגיות של היום המיוחד, יום כיפור, ולהכניס אותן אל החיים שלנו, אל הטבע, אל העולם. זה מה שעושים בסוכות. כך כותב הרב קוק: "אותם הימים שבין יום הכיפורים לסוכות ניתנו לחינוך של חזרה לענייני העולם הזה". כלומר, אין נפילת מתח אחרי יום כיפור, יש יישום של כל מה שלמדנו – ובחיים עצמם צריך לבנות סוכה, וצריך לצאת לשוק לקנות ארבעת המינים, ויש סעודות משפחתיות עם הרצונות והצרכים של כולם והרעש מהסוכה של השכנים, וצריך לג'נגל עם החופשות של הילדים מבית הספר. זה גדול אפילו יותר מיום כיפור, זה השיא, וקוראים לזה – החיים עצמם. חג שמח.

2.

באחד מלילות הסליחות שלפני יום כיפור, בכותל המערבי, שאלתי את עצמי מתי יקומו בבוקר כל עשרות אלפי בני הנוער שמסביב. כבר אחרי אחת בלילה, והם שרים פיוטים. הם כנראה יאחרו לבית הספר, אבל בחוויה החד־פעמית הזו הם לומדים שיעור חשוב שייצרב בהם כל החיים.

אנחנו הרי לומדים לא רק בשיעורים ובהרצאות. אנחנו מפנימים, חווים וקולטים אנשים, אירועים ומצבים בכל חיינו. פרשת השבוע, פרשת וילך, עוסקת בדיוק בנקודה הזו. היא מתארת את המצווה להתקהל בירושלים, כל העם ביחד, במוצאי שנת השמיטה, ולהקשיב לקריאה בתורה. כולם צריכים להגיע, בכל הגילים, אפילו תינוקות, גם אם הם לא לגמרי מבינים את התוכן. למה? כדי לצרוב חוויה. "וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ – יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת ה'". איך אפשר ללמד יראה? מתברר שהאווירה יוצרת בנו משהו, הרושם הגדול נחרט בלב, העוצמה של המעמד משפיעה עלינו לדורות.

חגי תשרי הם הזמן המושלם לחינוך דרך חוויות. מהסליחות והפיוטים דרך בניית הסוכה, מהסעודה המפסקת ועד לניגוני הימים האלה, מהמאכלים המיוחדים ועד למנהגים של כל משפחה. גם ילדי המסכים והגדג'טים מתלהבים בסוף, עם ניצוץ בעיניים, משופר אמיתי ומלולב אמיתי. זה הזמן לשאול את עצמנו: אילו חוויות ושיעורים אנחנו צורבים כעת – לכל החיים?

ערב חג הסוכות תשפ"ג, ונראה שככל שהעולם מתקדם – הסוכה רק הופכת למהפכנית יותר ויותר. בניית הסוכה היא פשוט מעשה חתרני לאדם עם אייפון ואייפד: לצאת החוצה לטבע, לקחת קרשים, לחבר אותם, לפרוש ענפים ולסיום לחפש גם את ארבעת המינים ולשבת ככה סביב השולחן. עבור רבים (כמוני) הסוכה היא המפגש השנתי עם הדשא, השמש, הירח והנמלים. אין שום אפליקציה שיכולה להחליף את הדבר עצמו, את החושים האנושיים: לקחת פטיש ומסמר, להריח את האתרוג, להסתכל מקרוב על ענפי ההדסים ובתוך הסוכה – להרים ראש למעלה כדי לבדוק אם יש בה יותר צל או יותר אור. אחת השאלות המפורסמות של רבי נחמן מברסלב לתלמידיו הייתה: "האם הסתכלת היום אל השמיים?" כבר לפני 200 שנה הוא הזהיר אותנו שלא נרוץ מהמעלית למשרד, מהחניון לקניון, בלי להרים לרגע את הראש להיזכר במציאות שמעל העולם הגשמי. חג הסוכות הוא שבוע אחד בשנה שבו אין לנו ברירה אלא לעשות את זה. לצאת מהמסך אל הסכך. חג שמח.

3.

הנה פסקה קצרה של הרב פרופ' יונתן זקס, על הסוכה ועלינו:

"חג הסוכות מחזיר אותנו אל היסוד: אינכם צריכים לגור בארמון כדי להיות מוקפים בענני הכבוד. דווקא אל הסוכה הפשוטה שלכם מגיעים להתארח אבות האומה. בחג הזה, הבקתה הקטנה מתגלה כהרבה יותר יפה מבתי אבן, כי היא מזכירה לנו שכולנו דיירים ארעיים בעולמו של אלוקים. השמחה היא הנושא המרכזי של סוכות, ואנו מרגישים אותה כאשר אנו נזכרים בחג שזכות היא לנו לחיות, לנשום את יופיו של הטבע ולהתחבר עם כל אחינו להיסטוריה ולתקווה.

"עם ישראל משול לסוכה, שנופלת וקמה לאורך השנים. דווקא לסוכות, השבוע שבמרכזו מבנה נייד וזמני, אנחנו קוראים 'זמן שמחתנו'. כי היהדות אינה אשליה מנחמת, כאילו הכול כשורה בעולמנו. היהדות היא האומץ לשמוח ולהאמין ולחגוג גם כשיש אי־ודאות, כשלא הכול מושלם".

4.

בכל שנה לקראת סוכות אני נזכרת באחד מדברי התורה הראשונים ששמעתי בחיים. זה היה בגיל 15, בסוף איזו ארוחה במפגש חינוכי של בני נוער. נערה ושמה דפנה הכריזה ש"לא יכול להיות שאוכלים פה בלי להגיד דבר תורה, אפילו משהו קטן". לא ידעתי מה זה דבר תורה, אבל היא המשיכה מייד: "יש קשר מובהק בין חג סוכות לבין חג הפסח. שני המועדים האלה מלמדים אותנו להעריך את הדברים הבסיסיים ביותר בחיים. בחג הפסח אנחנו לומדים להעריך את הלחם, כשאנחנו מסתדרים שבוע בלעדיו. בחג הסוכות אנחנו לומדים להעריך את הבית, כשאנחנו מסתדרים שבוע בלעדיו".

הרעיון הפשוט הזה מלווה אותי כבר שנים. השנה מצאתי בו עוד קצת עומק, בדבריו של הרב עדין שטיינזלץ על הסוכה: "בחיים מקובעים מדיי יש סכנה של שאננות, של ביטחון מופרז. אנשים ועמים שמרגישים מרוצים מדיי ממצבם הנוכחי יכולים בעצם להיות על סף תהום. הסוכה מטלטלת את הקיום הנינוח שלנו, מוציאה אותנו מהבית היציב שלנו החוצה, נוטעת בנו תחושת ארעיות, משחררת אותנו מתחושת ה'מגיע לי' והתחושה שדברים הם 'שלי', שהיא תחושה מסוכנת. זה שינוי נפשי חשוב, ממש חיסון מפני תחושת השכחה וקהות החושים. זו התחושה שעימה יש להיכנס לסוכה למשך שבוע".

ארבעת המינים, אכילה בסוכה, מזרנים, קישוטים, שמחה ובלגן. מה אנחנו בעצם חוגגים בסוכות? בחג הפסח מציינים את היציאה ממצרים, חג שבועות הוא יום מתן תורה, יום כיפור הוא יום של מחילה וכן הלאה. אנחנו רגילים ל'כותרת ראשית' בכל חג. אבל מה הכותרת של סוכות? האם משהו ספציפי ומיוחד קרה בדיוק אז? "בסוכות תשבו שבעת ימים", אומרת לנו התורה, "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים".

כלומר, חג סוכות לא מציין אירוע, אלא מציין ארבעים שנה של דרך. הוא חג שמזכיר לנו דור שלם של נדודים במדבר, בארץ לא זרועה. וכך כותב הרב יצחק ברט: "סוכות מזכיר לנו שאין לחגוג רק את המטרה בלבד. אנחנו לא מציינים רק רגעי שיא היסטוריים כמו יציאת מצרים או הכניסה לארץ, אלא גם את שנות הנדודים הארוכות, האפורות והחשובות שבדרך".

לא תמיד חוגגים בחיים רק את ה"הגעת ליעד". צריך לזכור גם את המהלכים והמאמצים שמובילים ליעד, שהם למעשה רוב חיינו. מועדים לשמחה.

5.

סוכות מכונה "זמן שמחתנו", אבל הוא גם "זמן משפחתנו". הנה נקודה למחשבה, אקטואלית מאוד לימים הצפופים והמשפחתיים האלה, מפיה של חמותי, מנחת ההורים זיווה מאיר:

"הרבה הורים שואלים: היכן עובר הגבול בין הזמן שאני מקדיש לעצמי לבין הזמן שאני מקדיש לילדים? אבל בעצם, זמן שאנחנו מקדישים לילדים פירושו גם הקדשת זמן משמעותית מאוד גם לעצמנו. אין נפלא מזה. אם רואים זאת כשעבּוד וכקורבן זו החמצה. מי שמרגיש שהוא משתעבד לילדים שלו, כנראה לא עושה את זה נכון. את העבודה הכי מדויקת של האדם עם עצמו הוא יכול לעשות רק באמצעות התא המשפחתי. זו הסדנה שבה אנחנו מתפתחים. אם אנחנו מחוברים לעצמנו באמת, כנים עם עצמנו, אנחנו מוצאים גם זמן פרטי לעצמנו, גם לזוגיות וגם לילדים. מספרים על בחורה שהכריזה באוזני רב גדול שהיא רוצה להקריב את חייה לתורה. במקום להתלהב הוא אמר לה 'בלי טובות'. אל תקריבו את עצמכם לילדים, היהדות מתנגדת לקורבנות אדם. סוכות הוא 'זמן שמחתנו'. כך הוא צריך להיות".