1.

שנה טובה! תיאור יפה של התחושות שלנו בימים האלה כתב נתנאל פרץ: "לצד כמויות הברכות והתקוות שמורעפות עליי ועליכם השבוע, הייתי רוצה להוסיף משהו קטן. אני שם לב שכל שנה בזמן הזה מתרחש נס בתוכנו. כולנו יחד מצליחים בכמה ימים ספציפיים לחזור ולהאמין שאפשר לשנות. זה אשכרה נס. גם המיואשים ביותר, הנעולים, השבורים, כולם איכשהו הודפים את כל החושך המקיף של היומיום ופותחים במקומו חלון קטן החוצה. פתאום אתה רואה מיליוני אנשים שבאמת ובתמים פורצת אצלם בלב אמונה ש – וואלה! יש בהחלט סיכוי שיפה ושונה תהא השנה. שהם יהיו טובים יותר. שהלב שלהם יהיה נכון יותר ומדויק ופתוח לקבל את הטובה המורעפת עליהם מלמעלה. שאולי הפעם יהיה אומץ ללכת בלי פחד על הדרך הקשה. שיהיה כוח לתקן. פתאום משהו מתרכך, ולו לרגע אחד, אצל כל כך הרבה אנשים בבת אחת – שמחליטים לשחרר לרגע ולתת סיכוי. מאמינים שיש מצב. וחשבתי לעצמי כמה זה לא מובן מאליו, היכולת הזו לחזור ולהאמין בטוב. כמה ראוי להודות על הנס הזה שקורה בכל תשרי. תחל שנה וברכותיה".

2.

עשרת ימי תשובה. בעולם העשייה הפרקטי נהוג לחלק משימות גדולות לחלקים קטנים. זה בדיוק מה שמלמד אותנו רבי זושא מאניפולי לעשות גם בתחום הרוחני. מדובר באחת הדמויות המרתקות בעולם החסידות. מסופר עליו שפעם שמע הסבר למדני ועמוק על 'מהי תשובה'. אחרי ההסבר אמר רבי זושא שהוא לא יכול להגיע למדרגה כזו, ולכן הוא יחלק את התשובה לחלקים, לראשי תיבות. וזו החלוקה שלו:

ת – תמים תהיה עם ה' אלוקיך.

ש – שיוויתי ה' לנגדי תמיד.

ו – ואהבת לרעך כמוך.

ב – בכל דרכיך דעהו.

ה – הצנע לכת עם אלוקיך.

תמימות, דבקות, אהבת ישראל, אהבת ה', צניעות – רבי זושא מחלק את התשובה לכמה שערים, לכמה משימות, והופך אותה קרובה ונגישה יותר. ואולי אין כאן רק חמש משימות, אלא אמירה גדולה יותר: יש דרכים שונות להגיע לשינוי ולשיפור. לא צריך להיבהל ממה שנראה בהתחלה גדול עלינו. אפשר וצריך למצוא גוונים ושערים עבור כל אחד ואחד.

באותה רוח מסופר על רבי זושא שנהג לומר: "אני לא מפחד שישאלו אותי אחרי פטירתי, בשמיים, למה לא הייתי משה רבינו. אני לא מפחד שישאלו אותי למה לא הייתי הרמב"ם. אני רק מפחד שישאלו אותי למה לא הייתי זושא".

3.

האם כבר דמיינתם את עצמכם בראש השנה הבא? הנה עצה מעשית של האדמו"ר מפיאסצנה, מחנך ומנהיג שנרצח בשואה. כדי להתקדם באמת, הוא הציע לתכנן כעת איך ניראה בחודש תשרי הבא ואז לבדוק את המרחק שלנו משם. וכך כתב:

"אם רצונך לעבוד את ה' ולהעלות את עצמך מעלה, ולא תעמוד בשנת השבעים לחייך כביום הבר־מצווה שלך, עשה זאת אפוא: בכל שנה עשה לך מטרה. צייר בעצמך, אם שמך ראובן למשל, איזה ראובן תהיה בשנה הבאה, מה יהיו השגותיו, עבודתו, מידותיו וכל תוכנו בעוד שנה. והראובן הדמיוני יהיה לך למידה למדוד עצמך בו לאורך השנה, כמה חסר לך עוד לראובן הדמיוני, האם עבודתך ותיקון מעשיך של יום יום יספיקו להשלים את הראובן של השנה הבאה".

אלה ממש שיעורי בית לימים אלה: לנסות לעצור עכשיו לדקה או שתיים ופשוט לדמיין את עצמנו בפירוט בראש השנה הבא. שנה טובה.

4.

בתקופה שבה נראה שהכול מתערער, הנה עצה קטנה ליציבות: בעשרת ימי תשובה, בין ראש השנה ליום הכיפורים, נהוג לקבל על עצמנו קבלה טובה. להחליט החלטה אחת מעשית לשיפור בתחום מסוים בחיינו – ולהתמיד בה. זה יכול להיות כל דבר קטן וחיובי: החלטה ביחס לעצמנו, למשפחה, לקהילה, לצדקה, לגלישה ברשת, לתפילה, ללימוד ועוד. ככה אנחנו מבטיחים שכל ההבטחות והמחשבות של תחילת השנה לא ייעלמו. משהו קטן אחד יישאר וימשיך ללוות אותנו.

יש פרשנים שהסבירו שהקבלה החדשה לשנה החדשה היא כמו בגד חדש שאדם קונה לעצמו – בגד לנפש ולא לגוף. ההחלטה צריכה להיות צנועה ואפשרית, לא בשמיים. הרב אלימלך בידרמן סיפר שפעם תלמיד ניגש לרב שלו בתחילת השנה ושאל מה כדאי לקבל על עצמו. ענה הרב: "תחשוב, תתבונן, ותבחר דבר קל שאתה בטוח שתוכל לעמוד בו לאורך השנה". התלמיד חזר לרב עם תשובה, והרב ענה: "ועכשיו תחצה את הקבלה לשתיים, ותקבל על עצמך רק מחצית, כדי שבטוח תצליח".

שנה טובה, החלטות טובות.

5.

אלה ימים מיוחדים, עשרת ימי תשובה. בין היתר, יש המון שינויים קטנים בסידור התפילה:

במקום "הָאֵ־ל הַקָּדוֹשׁ" אומרים בימים אלה "הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ". במקום "מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" אומרים "הַמֶּלֶך הַמִּשְׁפָּט". יש עוד ארבע תוספות: "זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, וְכָתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעַנְךָ אֱ־לֹקים חַיִּים", "מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמָן, זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים", "וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶךָ", ולסיום: "בְּסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם".

המילים שמופיעות שוב ושוב בתוספות המרגשות האלה הן "מלך", "חיים" ו"רחמים". זו התמצית של הימים האלה. אבל זה לא רק התוכן של הבקשות. המנגנון הזה גורם גם למי שמריץ בעל פה את נוסח התפילה – לעצור רגע. לשים לב. להתייחס אחרת. להיות קשוב ודרוך יותר. אנחנו לא מחליפים לחלוטין את סידור התפילה כעת, אנחנו מרעננים אותו.

אולי זהו הכיוון של כל ימי התשובה האלה: לא לעשות מהפכות גדולות, אלא דווקא לשים לב למוכר, ליומיומי, להתבונן בו שוב, להכניס שינויים קטנטנים בשגרה שלנו.

גמר חתימה טובה!