הסיפור שחשפנו בעיתון 'בשבע' בעניין הילדה שאימצה לעצמה חזות של בן הדיד שינה מעיניי. כל מיני פרטים שלמדתי על המקרה – ואני לא רוצה לפרסם בשל צנעת הפרט – גרמו לי לחשוב על הזוועות שחווים ילדים חפים מפשע בגלל טעויות של מבוגרים.
יום לפני פתיחת שנת הלימודים התבקשתי להגיע למפגש עם הורים התלמידים הלומדים בכיתה של הילדה. כדי לוודא שההורים מקבלים את כל המידע הרלוונטי הבאתי איתי עורך דין שהוא היועץ המשפטי שלנו בארגון 'מאירים' ואת הד"ר לעבודה סוציאלית טל קרויטורו, שבקיאה מאוד בנושא.
בתחילת המפגש הסברתי להורים מה קרה בשנים האחרונות במערכת החינוך ואנה פנינו מועדות בהתאם למה שקורה היום בארצות הברית. למי שלא יודע, קטסטרופה בהתגלמותה. בכל פעם שאני חושבת על מה שקורה שם אני חושבת שמדובר בסיוט בהתגלמותו. באיזה עולם אנחנו חיים שילד יכול להגיע לבית הספר ולהכריז שהוא חתול (כן, זו לא שגיאת כתיב), ועל כל הסובבים אותו להתייחס אליו כאל חתול? אנחנו באמת רוצים שזה יגיע לישראל?
אני משוכנעת שהרוב אינם מעוניינים בכך. אני בטוחה שרוב מוחלט של הורים שדואגים לרווחתם של ילדיהם אינם רוצים שיבלבלו את הילדים בגילים הכי חשובים בתכנים שאינם ראויים לגיל שלהם. ההורים בפגישה כמובן הזדעזעו.
אחריי דיברה ד"ר קרויטורו והסבירה על ההשלכות של מעבר חברתי שכזה לא רק על הילדה אלא על ילדיהם שלהם, עובדות שאני משוכנעת שאיש לא טרח לספר להם או לבדוק לפני שהחליטו להסתיר את המידע בנוגע לילדה. המצב מול שאר הילדים מאוד מאוד מסוכן, ומה שעצוב בנושא הזה הוא שאף אחד מהילדים לא בחר להיות בסיטואציה הזו.
בינתיים לצערי אין פתרון, אך אני מקווה שהפתרון ההוגן, כפי שהמליצו הפסיכולוגים בחוות הדעת שהגישו לבקשת חמ"ד, יתממש גם למען הילדה וגם למען שאר הילדים. אנו במאירים רואים אך ורק את טובת הילדים ושמים אותה לנגד עינינו כל העת. בע"ה נעשה ונצליח בעבורם.
לא הספיקו כל המחשבות במהלך סוף השבוע על הילדה האומללה הזו, על הילדים המסכנים שאפילו לא זכו לפתוח את שנת הלימודים ועל ההורים המותשים, ביום ראשון השבוע הייתה אספת הורים בחטיבת הביניים החדשה של בני הבכור
לא הספיקו כל המחשבות במהלך סוף השבוע על הילדה האומללה הזו, על הילדים המסכנים שאפילו לא זכו לפתוח את שנת הלימודים ועל ההורים המותשים, ביום ראשון השבוע הייתה אספת הורים בחטיבת הביניים החדשה של בני הבכור. הגעתי להכיר את ההורים ואת הצוות ולראות עד כמה נמוך תרד מערכת החינוך הממלכתית השנה ואיפה אפשר לשנות.
לשמחתי המחנכת מקסימה. התיישבנו ההורים בכיתה ועברנו על מצגת שהוכנה לכבודנו. כפי שידעתי שיקרה, תנ"ך נלמד כחלק מ'אשכול רוח'. אל תשאלו אותי מה זה אומר. מה שבטוח, זה כבר לא מה שהיה, ובכל מקרה מה שהיה היה ממש ממש מעט. כנראה אצטרך להשלים שעות לימודי יהדות באופן פרטי, ואני בכלל לא בטוחה שזה לא פתרון טוב יותר.
יותר מכל מה שתפס אותי היה שקף אחד, 'תוכנית ייעוצית לשכבת ז", ובו בין השאר כתוב כך: "גיל ההתבגרות: זהות ותפיסה עצמית, זהות מגדרית, זהות מינית, מיניות בריאה, פורנו ופגיעות מיניות". יש נושאים חשובים באמת שאפשר לדבר עליהם עם בני נוער, בעיקר בימים כאלה, שבהם הכול פרוץ ואין גבולות. חבל שהם בוחרים לשלב את הנושאים החשובים הללו עם נושאים כמו זהות מגדרית, משום שכשאני ראיתי את זה הבנתי שהמטרה היא אינדוקטרינציה של הילדים שלנו.
אין שום סיבה בעולם לדבר עם ילדים בני 12–13 על זהות מגדרית. לרוב מי שלוקה בדיספוריה מגדרית זה בדיוק הגיל שבו 90% חוזרים להרגיש טוב בגופם. מדוע לבלבל אותם שוב דווקא בשלב הזה?! למה להגיד לילדים שבשורה התחתונה יש מצבים שבהם א-לוהים עשה טעות והכניס נפש של ילדה בגוף של ילד או להפך? איך זה יעזור לילדים?
בארצות הברית יש קפיצה של אלפי אחוזים בשיעור הבנות שפתאום בגיל ההתבגרות רוצות להפוך לבנים. לרשתות החברתיות ולתחושת האי-נוחות המקובלת שיש לבנות עם גופן בגיל הזה של שינויים גופניים טבעיים יש השפעה מכרעת על ה'רצון' הזה. לא, לא, אנחנו הורים אחראיים ואנחנו לא נאפשר את האינדוקטרינציה הזו.
מייד התנדבתי לוועד הכיתה ונבחרתי להנהגת ההורים. השינוי לא יבוא מהמערכת, שככל הנראה כבר לא איתנו. השינוי יבוא מההורים. אם אתם רוצים לוודא שהילדים שלכם יצאו טוב ממערכת החינוך ולא יתעסקו בעניינים שאינם מתאימים לגילם, תהיו מעורבים! תתנדבו לוועדים ולהנהגות, ואם לא הצלחתם להיכנס, תלמדו את החומר ותפנו אליי, ואנחנו ב'מאירים' נסייע לכם בכל סיטואציה. תהיו הורים וקבלו אחריות.
