דרישת שלום יהודית מוונציה
1.
"שלום סיון, שמי בקי כאהן. לפני כמה חודשים טיילנו בעיר ונציה באיטליה, שכידוע בנויה על מים. באחת התעלות שמנו לב פתאום לסירה שעליה כתוב בעברית 'גמר חתימה טובה'.
"שאלנו את בעל הסירה האיטלקי מה זה, והוא אמר שאימו יהודייה. הסברנו שאם כך גם הוא יהודי, ואז הוא סיפר שסבתא שלו הייתה ניצולת שואה שניתקה בעקבות המלחמה כל קשר ליהדות, כך שהוא ואימו לא יודעים כלום על זהותם.
"הצטרפנו אליו ואל בת זוגו לסירה. גילינו שהוא פרופסור, חוקר שפות עתיקות, ושהוא מוזמן בעוד חודש לכנס גדול באוניברסיטה העברית. קפצנו על ההזדמנות והזמנו אותו אלינו.
"כעבור חודש זה באמת קרה. פרופ' פאביו ויטלי הגיע לראשונה בחייו לישראל. בנינו לו לו"ז צפוף שכלל את הכותל, מנהרות הכותל, עיר דוד, יד ושם, שוק מחנה יהודה ולסיום – שבת שלמה ביישוב שלנו, תקוע.
"הוא שאל, התעניין, התפעל, השתתף בכל התפילות, התרגש והוקסם מכל דבר, קטן וגדול, ואמר שמעולם לא הייתה לו חוויה רוחנית כזו. ביום ראשון בבוקר, לפני שעזב, הוא עוד הספיק להניח תפילין יחד עם בעלי (בתמונה).
"אחד המשפטים שלו שריגשו אותי היה: 'את יודעת מה יפה בכל זה? שאתם נראים כל כך חופשיים ונהנים'. שמחתי שככה הוא חווה את המפגש הראשון שלו עם התורה ועם ישראל.
"בסיום הביקור הענקנו לו במתנה מזוזה. כשהוא חזר לוונציה, קבע אותה מייד בפתח ביתו, שלח לנו תמונה וכתב: 'תודה שנתתם לי מתנה שמחברת את הבית הקטן שלי לבית הגדול שלנו בירושלים'.
"עשינו לו מינוי לחלק היומי באיטלקית, והוא כל הזמן מעדכן אותנו. הוא לומד עברית, אומר קריאת שמע, מציין את השבת וכמובן – מתכנן את הביקור הבא בישראל.
"שמעתי הרבה פעמים בחיים את הביטוי 'השגחה פרטית', ובמקרה הזה ראיתי אותו בעיניי: הרי יכולנו גם לחלוף על פני הסירה שלו ולא לשים לב אליו ואל המילים בעברית. אבל כאן ראיתי ממש איך מפגש מקרי, סתמי, הוא הכי לא מקרי שיש".
תודה, בקי. אבל תרשי לי להוסיף משהו: זה לא רק המפגש שלא היה מקרי; זו גם ההחלטה שלכם לקחת אחריות ולא להסתפק בשיחת חולין מנומסת עם פאביו.
2.
5 דברים על האר"י הקדוש, ליום פטירתו:
- האר"י הקדוש, רבי יצחק לוריא, היה מגדולי המקובלים. הוא עסק בתורת הסוד בעיר צפת והשפיע רבות על עולם הקבלה והחסידות. הוא נפטר היום לפני 450 שנה, בגיל 38.
- הוא הסביר שכל מה שהשיג והבין ולמד הוא בזכות השמחה שלו בקיום המצוות. כלומר, הוא לא קיים מצוות רק כי צריך, אלא מתוך התלהבות ושמחה של חיבור לאור אינסופי.
- תלמידיו סיפרו שהוא יכול היה להיעזר בסיוע משמיים כדי לפרש את ספר הזוהר, אבל אמר שהוא מעדיף ללמוד ולעמול ולהגיע לדרגה גבוהה בעבודה עצמית.
- הוא כמעט לא הותיר כתבים משלו, ותלמידו, רבי חיים ויטאל, פרסם את רוב תורתו. אבל נשארו בידינו שלושה שירים שהוא עצמו כתב: הפיוט 'אזמר בשבחין' ששרים בליל שבת, 'אסדר לסעודתא' לסעודת שבת בבוקר ו'בני היכלא' לסעודה שלישית, לקראת צאת השבת. בשלושת הפיוטים האלה יש רמזים עמוקים על מהות השבת.
- בסידור שבו התפלל הוסיף האר"י הרבה כוונות נעלות ועניינים נשגבים, אבל הנה שורה אחת שכולנו נבין, והיא כתובה גם על מצבתו. הוא ביקש מכל מתפלל לומר משפט אחד בבוקר, לפני תחילת התפילה: "הריני מקבל עליי מצוות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך'".
לזכרו.
3.
אנחנו מחכים לסיים לימודים, להתחתן, לגדל את הילדים, למצוא עבודה ועוד ועוד. לא צריך להתייחס אל כל המסעות בחיים כאל משהו מעיק ורק לחכות שהם כבר יעברו. הנה רעיון ששמעתי בשבת שעברה בשולחן השבת של דודי וחני פרקש, במונסי שבארה"ב:
פרשת מסעי שקראנו בשבת סופרת ומפרטת את המסעות של עם ישראל במדבר עד להגעה לארץ ישראל. אנחנו לא מציינים רק את הסוף, את היעד, אלא את כל הדרך הארוכה.
משה רבנו מלמד אותנו כאן תפיסת עולם: לא לחגוג רק את מסיבת הסיום, אלא את כל שנות הלימוד. לא לזכור רק את החתונה, אלא גם את כל שנות הרווקות והחיפוש. לא רק את הלידה המשמחת, אלא את תשעת חודשי ההיריון. כלומר, יש חשיבות אדירה לתהליך ולא רק לתוצאה. הדרך היא לא בזבוז זמן, היא זמן יקר שאפשר לנצל.
לרבי מקוצק יש משפט שממחיש את הנקודה הזו: "אני אף פעם לא בדרך לשום מקום. אני תמיד במקום". כלומר, בכל דבר שאני עושה, קטן וגדול, אני נמצא ונוכח במלוא מובן המילה. גם הרגע.
4.
השבוע חל יום פטירתו של רש"י, רבי שלמה יצחקי, גדול פרשני התורה, שפעל בצרפת. הרבה תורה אפשר ללמוד ממנו כמובן, אבל הוא מלמד אותנו עוד כמה דברים:
- גדלות. מדהים לאיזו רמה, היקף ואיכות יכול בן אנוש להגיע – לספק לכל העם היהודי פירוש מקיף ובהיר לרוב התנ"ך ולרוב התלמוד.
- קצר זה לא שטחי. פירוש רש"י הוא תמציתי. מתוך אלפי מקורות ומדרשים הוא בחר וערך וסגנן, כדי שנבין את התורה בקלות. כשקוראים אותו רואים שהחוכמה היא לפעמים לא להאריך אלא לקצר.
- בכל דבר יש משמעות. כל מילה בתורה ובגמרא היא בעלת מסר. רש"י מתעכב על כל פרט חשוב ומבאר אותו. זו הסתכלות מיוחדת על התורה ועל העולם: שום דבר אינו סתמי, ויש לנו תפקיד – לחפש את משמעות הדברים.
- לומר "איני יודע". כמה יושר וענווה צריך כדי לכתוב את צמד המילים הזה. הרי רש"י יכול גם לדלג מעל הפסוק ולא לפרש אותו כלל. אבל האיש, שהוא שם נרדף לידע עצום ולבקיאות אדירה, לא מתבייש לומר לאורך פירושו שהוא לא יודע הכול. אולי בכך הוא גם משאיר לנו מקום לנסות ולחשוב.
אלה רק חלק מהסיבות לכך שגם הבוקר, 917 (!) שנים אחרי פטירתו, מיליוני יהודים לומדים תורה ביחד עם רש"י.
5.
בסיומה של השבת המקסימה ב'מחנה מסורה' בניו יורק, הרב מאיר גולדוויכט שיתף את החניכים והמדריכים ברעיון הבא לקראת השבוע החדש:
"בן אדם שומר שבת לא רק בשבת. הוא שומר שבת גם ביום ראשון וגם ביום שני. כל השבוע, עד לשבת הבאה. ששת ימי המעשה מושפעים לטובה מהשבת.
"אבל הקשר המיוחד הזה בין חול לבין קודש הוא דו־כיווני. גם השבת מושפעת מכל השבוע. שוב ושוב השבת מוזכרת בתורה יחד עם שישה ימים של מלאכה: 'שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹוקיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה'.
"כלומר, האיכות של השבוע שלנו משפיעה על איכות השבת. שבוע של פעילות חיובית, לימוד, משפחה, התנדבות, עבודה, ניצול זמן – הוא שבוע שיכניס אותנו לשבת הבאה בצורה טובה יותר".
6.
כל החגים שלנו שמחים, אפילו יום כיפור. תשעה באב – לא. הפסקה הזו שכתב הרב ארז משה דורון, מסכמת לדעתי את כל הסיפור:
"בדרך כלל אנחנו מבקשים הסחת דעת, נחמה. אבל בתשעה באב אנחנו נקראים לשים לב אל הצער, אל המציאות הלא־מושלמת. לא לברוח ממנה, לא לעשות הכול רק כדי לא לכאוב, כמו בתרבות העונג המערבית. כן, יש רע בעולם. יש מר. ואנחנו לא מבקשים רק נחמה, הקלה זמנית, אלא גאולה שלמה, מציאות מתוקנת, מושלמת.
"זה הזמן בשנה שבו אנחנו נקראים להילחם על העולם, על מצבו של עם ישראל, שאמור להיות שונה לגמרי. לא סתם נאמר במקורותינו שכאשר אדם עולה לבית דין של מעלה שואלים אותו: 'ציפית לישועה?' כלומר, באמת רצית שינוי? האמנת שאפשר לתקן? ניסית לשפר? כאב לך על המצב? אנחנו נוהגים לבקש את המקסימום רק בנוגע לנכסים ולממון. בתקופה הזו של השנה אנחנו מבקשים את המקסימום על השמחה, יישוב הדעת, הרוחניות, התורה, הקדושה".
