כותרות חמות :

להיות כל אחד לעצמו 'בית דין' לתיקון ושיפור עצמי- מטות
להיות כל אחד לעצמו 'בית דין' לתיקון ושיפור עצמי- מטות

להיות כל אחד לעצמו 'בית דין' לתיקון ושיפור עצמי- מטות

התורה מלמדת אותנו את דיני הנדרים ומורה לנו שבשעה שהאדם מקבל עליו דבר מסוים באיסור נדר, דבר זה באמת נעשה אסור עליו.

דין הנדר אינו ברור כלל. לכאורה לכל איסור ואיסור יש טעם ברור. לא סתם אסר עלינו הקב"ה את המאכלות האסורים, את הכלאיים ואת השעטנז ועוד. בכל אלו יש טומאה וקלקול וצריכים אנו להיבדל מהם. האיסור לאכול נבלה נובע מכך שהנבלה טמאה, שייכת לקליפה ולטומאה שיש בעולם, ולכן נאסר על איש ישראל להסתאב ולהיטמא בטומאה זו. כך אנו מוצאים טעם עמוק ופנימי לכל איסור ואיסור שבתורה. ולפי זה אינו מובן מהו איסור נדר, שאוסר דבר מותר. הלא לכאורה אם לא אסרתו תורה, שום סיבה שיהא הדבר אסור עליו דרך איסור הנדר!

שאלה זו מעוררת להעמיק בדיני נדרים. שכן בוודאי לא לחינם קבעה התורה שהאדם יכול לאסור על עצמו דברים המותרים לו. נראה אולי לומר שבפרשת נדרים התורה למעשה מורה לכל אחד ואחד להיות בחינת 'בית דין' על עצמו. עיקרון זה נוכל ללמוד ממה שמצינו, שהתורה הסמיכה את חכמי ישראל לאסור איסורים ולגזור גזרות על הציבור כדי להרחיק אותם מהעבירה ולחזקם במצוות. כך מצינו סייגים רבים ותקנות רבות לכלל הציבור שנועדו לשמור את עם ישראל שלא יתקרבו חלילה לגופם של איסורי תורה.

חכמי ישראל מתקנים תקנות לפי כלל הציבור, גוזרים גזרות ואוסרים דברים שיוצרים מכשלה לציבור כולו, כמו פת עכו"ם (עבודה זרה עו ע"ב) או איסור ייחוד (סנהדרין כא ע"א) ועוד. כמו כן בית דין לא גוזרים גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה (בבא קמא עט ע"ב). אם כן, בית דין מתקנים את תקנותיהם לפי מדרגת הציבור בכללותו, ולא לפי כל יחיד ויחיד.

אולם גם כל אדם נמצא במדרגה רוחניות אישית ומיוחדת, וכל אחד במסגרת חייו האישיים עומד בפני משימות וניסיונות המיוחדים לו בעבודת ה'. כך כל אדם ואדם מכיר את נפשו ואת כוחותיו ויודע באילו מכשלות הוא עלול יותר ליפול חלילה, כמו גם מהם המעשים הטובים שמתאימים במיוחד לו, שבכוחם לקדם אותו בעבודת ה' בצורה משמעותית.

נראה שפרשת הנדרים באה להורות לכל איש ישראל לקבל אחריות רצינית לחייו הרוחניים. צריך האדם לזהות את חולשותיו ולגדור עצמו לבל ייפול. כמו כן ידע לזרז עצמו לכל דבר טוב ברצינות ובאחריות. הנדר הוא כלי עוצמתי שהתורה נתנה לכל איש ישראל – להפוך על עצמו את דבר הרשות לחובה מהתורה, הן לגדור עצמו באיסורין, הן לחייב עצמו לקום ולעשות, כמו נדרי זירוזין. בכך התורה באה להורות לנו שהאדם צריך להתייחס בכל הרצינות להתפתחותו ולעבודת ה' שלו.

אומנם צריך להיזהר מאוד מאוד בנדרים, כי איסורם חמור, ו"טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם" (קהלת ד, ה). לכן אל יידור אדם נדרים בלי לשאול שאלת חכם. ואולם מפרשת נדרים נוכל ללמוד עיקרון יסודי וחשוב מאוד שראוי שיהיה האדם בחינת בית דין לעצמו, שיתקן תקנות וינהיג הנהגות לעצמו לפי הדרך המיוחדת לו בעבודת ה' יתברך. ולא יקבל את המעשים הללו בדרך נדר ושבועה, אך מכל מקום יתייחס לכך בכל התוקף והחשיבות, כי אלו הם אותם עניינים הקרובים וקשורים אליו, שהשפעתם רבה על התקדמותו. ראוי לו לאדם לגדור עצמו מהדברים שהוא נכשל בהם באופן מיוחד ומהעניינים שמהווים בעבורו את העיכוב הגדול בעבודת ה', ובכך יצעד ביתר שאת בדרך העולה בית אל.

נראה שבבסיס פרשת נדרים יש קריאת עומק שיהא כל אחד מפקח על עצמו ועל מעשיו והנהגותיו. ילמד להכיר את נפשו, על חוזקותיה וחולשותיה, ולא ימעט בערך הדבר. כי ההתבוננות שהאדם מתבונן על דרכיו היא הכלי החיוני בשביל התפתחותו של האדם והתקדמותו. בלי שיהא האדם מתבונן על חייו, לא יוכל באמת להתקדם בעבודת ה'. וכדרך הרצינות שהאדם משקיע בתחום הפיננסי, בהשקעות כלכליות, כן ראוי לו לאדם להשקיע מחשבה רצינית על חייו, על כוחותיו, על חלומותיו ועל הרגליו – וללמוד להוציא אל הפועל את האור שטמון בו.

ומפרשת נדרים נלמד כמה חשוב להיות אנשים מתבוננים, שלוקחים את חיינו ברצינות ומתמידים בעקביות בפעולות והנהגות של סור מרע ועשה טוב, המקדמות אותנו אל שלמות המידות ואל הדבקות בה'. שנזכה!

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן