במגילת איכה נאמר: "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" (איכה א, ג). מהם ימי בין המצרים שהוזכרו בפסוק? המדרש (איכה רבה, א, כט) אומר שאלו הימים שבין י"ז בתמוז לתשעה באב. בימים אלו אנו נוהגים במנהגי אבלות.
המגן אברהם (תקנא, ס"ק י) פוסק שאין לעשות ריקודים ומחולות בזמן זה. לאור זאת כתבו שו"ת יחוה דעת (ח"ו סימן לד) ושו"ת ציץ אליעזר (חט"ו לג, אות ב) לאסור שמיעת מוזיקה מרדיו או מטייפ בבין המצרים.
ולכאורה יש לשאול: אם אכן יש איסור נגינה בימים אלו, מדוע איסור זה אינו מוזכר בשולחן ערוך ואף בראשונים אין לו כמעט כל רמז? התשובה לכך פשוטה. בפשטות הגמרא יש לאסור נגינה כל השנה! לפי הגמרא בגטין (ז ע"א) יש כל השנה איסור לשיר. יש מחלוקת כיצד לפרש את הגמרא. השולחן ערוך (תקס, ג) פסק כדעת הרמב"ם, לאסור נגינה תמיד ולהתיר רק שירה בפה. לעומת זאת הרמ"א פסק להקל (שם) כדעת התוספות ולהתיר נגינה שלא בבית המשתה.
העולם נוהג להקל בנגינה במשך השנה, וגם רבים מן הספרדים נוהגים כך (עיינו בשו"ת יחוה דעת ח"ו סימן לד), אולם כעת אפשר להבין מדוע השולחן ערוך לא הביא בדיני בין המצרים את האיסור לנגן. הוא לא הביא איסור זה כיוון שהוא אוסר נגינה כל השנה! לפי זה, גם אם אנחנו נוהגים להקל במשך השנה, הרי שלפחות בבין המצרים, בימים שבהם מתאבלים על החורבן, יש להקפיד שלא לנגן.
מה הדין במוזיקה מטייפ או מטלפון וכדומה? כפי שראינו, הרב עובדיה אסר אף באופן זה. גם מו"ר הרב ליכטנשטיין זצ"ל החמיר בכך. אומנם גם הרב עובדיה התיר שירי קודש בפה, שהם שירות ותשבחות לה' יתברך. ויש מקום לדון בכך במציאות שלנו, שרבים שומעים מוזיקה בשגרה. כך הם נרדמים, כך הם לומדים וכדומה. לנקודה זו יש משמעות לא רק בגלל הצורך אלא גם בגלל המשמעות של המוזיקה בימינו, שפעמים רבות אין בה משמעות של שמחה אלא משמעות של הנאה בלבד.
מעין זאת כתב להתיר הרב דייכובסקי בשם הרב פיינשטייין ('מנהגי אבלות בימי בין המצרים', תחומין כא, עמ' 65–70) להתיר מוזיקה שאינה מביאה לידי ריקוד. ומעין זאת כתבו בשו"ת בנין אריאל (עמ' 63–66) בשם הרב זלמן נחמיה גולדברג, שלצורך מנוחת הנפש מותר לשמוע מוזיקה (ובשו"ת חלקת יעקב [סב, ב] התיר אף יותר מכך, כיוון שמכשירים אלו לא היו בזמן הגזרה).
לאור זאת נראה לחלק בין המצבים האלה:
- מוזיקה רועשת ושמחה – יש להימנע מלשמוע בבין המצרים.
- מוזיקה רגועה שמטרתה רגיעה ולא שמחה – יש על מה לסמוך לשמוע אותה בשלושת השבועות אם זקוק לכך לשם רגיעה וכדומה. אומנם יש להימנע בתשעת הימים, שאז ממעטים ממש בשמחה. גם במקרה שאנו מתירים ראוי לשמוע באוזניות, בהאזנה אישית.
- כלי נגינה – כל האמור לעיל הוא ברדיו או בטייפ וכדומה, אולם מכלי נגינה יש להימנע לגמרי (וניתן להקל לצורך לימוד או פרנסה [שו"ת אגרות משה או"ח ח"ג פז]. אומנם בתשעת הימים ראוי להחמיר גם בכך).
- בשנים האחרונות נפוצו שירים ומנגינות מוקלטים שאינם מלווים בכלי נגינה (שירה ווקאלית). האם מותר לשמוע שירים אלו בספירת העומר? מסתבר שאם מדובר בשירים שגורמים לאדם שמחה, ריקודים וכדומה, אין לשמוע שירים אלו אף שאין בהם כלי נגינה. כך נראה גם מצד הסברה: האיסור לשמוע מוזיקה נובע מן השמחה שהדבר גורם, ואם שירה ווקאלית גורמת לשמחה במידה שווה, אין לחלק בינה ובין שמיעת כלי נגינה, ויש להימנע מכך בספירת העומר. לכן אם מדובר במוזיקה ווקאלית רגועה, יש בכך תוספת מסוימת לקולא, אולם אם מדובר בשיר שמח, ובוודאי אם מדובר בשיר שמוביל לריקוד, העובדה שמדובר במנגינה ווקאלית אינה מועילה כדי להתיר את שמיעתה.
לסיכום: יש על מה לסמוך לשומעים מוזיקה שקטה ורגועה בימי בין המצרים (מתוך הקלטה ולא בנגינה חיה), וראוי שיהיו אלו שירי קודש, שבכך יש שירות ותשבחות לקב"ה. ויש רבים שאינם שומעים מוזיקה כלל בימים אלו כדי לחזק את תחושת הצער והאבלות על החורבן. בתשעת הימים יש להימנע לגמרי מהאזנה למוזיקה (ויש לדון במקרים שיש צורך בכך לרגיעה. אומנם אם הטלפון מצלצל וכדומה, אין בכך בעיה גם בימים אלו, או אם יש צורך לערנות בנהיגה וכדומה [עיינו סוטה מח ע"א ורש"י על שירתם של מושכי ספינות ברזל]).
איסורי שלושת השבועות אינם רק כאבלות; יש בהם גם תזכורת לצער שיש לנו על חורבן הבית. לכן צריך בימים אלו להצטער על חורבן המקדש (עיינו שו"ע או"ח א, ג), לנסות להתחזק בקיום מצוות ובמיוחד באיסור לשון הרע ובחיזוק הראייה הטובה שלנו, שהרי "אם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עמנו יבנה על ידי אהבת חינם" (אורות הקודש ח"ג עמ' שכג–שכד).
