אני תמיד נתקפת מבוכה כשאני מלמדת את הפרשה הזו לפני סטודנטיות שאינן 'דתיות'. הדיון על ברכות וקללות, הטלת עין הרע ואתון מדברת, נשמע, איך לומר, פרימיטיבי. עם זאת, "ביקשו חז"ל לקבוע מעשה בלעם בקריאת שמע"! אמירה מרחיקת לכת כזו רומזת שהפרשה הזו תלך ותהפוך רלבנטית מתמיד ותהיה שקולה כנגד הפסוק שמעמיד את האמונה היהודית: "שמע ישראל!" לא פחות.
איך נביט בעין טובה על כל הנושא הזה ושמו "עין רעה?"
"אל יעבור על שדה חברו בשעה שהיא עומדת בקמותיה, מפני עין הרע", יאמרו חז"ל והכוונה: אדם עובר ליד שדה מלא ביבול, יודע שהבעלים של השדה עומד להתעשר מאוד מן התבואה שלו, ואז? יפעל הכוח המסתורי הזה ושמו "עין הרע"…
למי דואגים חז"ל בהנחיה הזו?! ודאי שלא לעשיר. ההנחיה הזו בחז"ל לא באה לשמר את האינטרס של העשירון העליון ולומר לעני: "לך! אל תגרום לתסכול שלך להזיק למה שיש לעשיר!" זו לא חשיבה יהודית.
חז"ל יאמרו לאיש החשוך, העני, שאין לו ככל הנראה שדה מלא כל טוב מפני שהוא "עובר" על שדה חברו ש"ניצבת בקמותיה": אל תעשה את הדבר הרע הזה! אל תעבור שם! מפני שבאותו רגע עינך תהיה צרה בכל מה שיש לך… גם אם חשבת בבוקר שהחיים שלך לגמרי לא רעים, הרי שנוכח הפער האדיר בין השדה המתפקע הזה לבין הפשטות של חייך יבוא עצב נורא, קולוסאלי, רזולוציה שמקטינה את כל מה שפורח אצלך או בעברית: "עין צרה".
וזו ה'קריאת שמע' של שנת 2022.
אל תעברו שם! למה להיכנס שוב ולעקוב אחרי זו שחייה מצטלמים מושלם / העסק שלה משגשג / האיש שלה מפרגן כך? והרי עצם תחושת הקנאה מקטינה את האדם בעיני עצמו, ורק בגלל התחושה המשפילה הזו הוא עלול לראות את עצמו בעין צרה, ואז? בנות ילכו ויצרו את גזרתן עד לסיכון עצמן, יצרו על חייהן וירצו, חלילה, שלא לחיות, יצורו על עצמן, כמו בימי בין המצרים, או להפך – יפרצו את כל החומות חלילה, מפני שגם ככה אין משהו יקר דיו כדי לשמור עליו…
שמע ישראל! אל תעברו שם! ה'שמע' המודרני יתייחס, יותר מאשר לייחוד ה', לייחודו של האדם. אז רוב היום תהיו גלויי עיניים מפני שאי אפשר לשנות עצמו מן הבריות. אבל פעם או פעמיים ביום שימו יד על העיניים ופשוט אל תעברו שם. עכשיו רק אתם בשדה הראייה שלכם, ופתאום יהיה זה שדה פורח כל כך!
