תשובה במחתרת

 

נדמה לי שאת אברהם שטרן, יאיר, אין צורך להציג. שמו ופועלו נזכרים עד היום הן בקרב מעריציו והן בקרב מתנגדי דרכו.

שטרן גדל בסובאלק שבפולין במשפחה חילונית, למד בגימנסיה רוסית ואחר כך בגימנסיה עברית, והושפע מהספרות הפולנית. כבחור צעיר הוא נודע בהיותו אדם רך, שקט ומופנם, ואיש מחבריו לא שיער שיהיה דמות מפורסמת בארץ ומבוקש מטעם השלטון הבריטי.

בשנת תרפ"ה עלה שטרן ארצה וסיים את לימודיו בגימנסיה בירושלים. ניכרו בו כישרונות אומנותיים רבים: ציור, משחק, כתיבה ואף דקלום שירה. הוא החל ללמוד בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים, והיה לתלמיד מצטיין. בתקופת לימודיו גילה מעורבות פוליטית.

בשנתו הראשונה הארץ שכר שטרן חדר מהנגר הירושלמי המפורסם אדון כהן, עורך כתב העת 'הנגר'. אחר כך נדד בין דירות ששכר בסביבות מאה שערים, בתי אונגרין ועוד. בתקופה מסוימת (כנראה בשנת תר"ץ) התגורר בבית משפחת שפירא בשכונת הבוכרים. שם פגש מדי ערב את בנם, בחור ששמו ר' אברום שפירא, שהיה אז תלמיד ישיבת חברון ולימים הרב הראשי לישראל וראש ישיבת מרכז הרב. שטרן, שנוכח בכישרונותיו של ר' אברום, הזמין אותו להצטרף לאצ"ל ואף הבטיח לו שימונה למפקד. ר' אברום דחה את ההצעה: "גם עולם התורה זקוק למפקדים".

בשנת תרפ"ח הכיר שטרן את רוני בורשטיין, לימים אשתו ואם בנו, שנולד ארבעה חודשים לאחר מותו ונקרא על שמו, יאיר שטרן הי"ו, יו"ר העמותה להנצחת מורשת לח"י וחלליהם.

אברהם בא מבית חילוני, ומקורות השכלתו וחינוכו היו רחבים, יונקים מתרבות העולם וממקורות ישראל, ואילו רזיאל ינק את רוחו מהעולם התורני וממסורת אבותיו הרבנים

ידידות בשורות ההגנה

לאחר פרעות תרפ"ט התגייסו להגנה צעירים ירושלמים רבים, ובהם רבים מתלמידי ישיבת מרכז הרב. ראש הישיבה הראי"ה קוק וכן רבני הישיבה עודדו את התלמידים להתגייס, והיה בהם גם דוד רזיאל, לימים ממייסדי אצ"ל ומפקדו.

בשנת תר"ץ נפגשו לראשונה דוד רזיאל ואברהם שטרן. באופיים הם היו שונים לחלוטין זה מזה. רזיאל היה איש צבא אתלטי, ואילו יאיר היה איש מחשבה ושירה. בעיקר הבדיל ביניהם פער תרבותי. אברהם בא מבית חילוני, ומקורות השכלתו וחינוכו היו רחבים, יונקים מתרבות העולם וממקורות ישראל, ואילו רזיאל ינק את רוחו מהעולם התורני וממסורת אבותיו הרבנים. אך למרות השוני הבולט נקשרה ביניהם ידידות אמיצה והתמידה שנים ארוכות. בחלומם המשותף השלימו זה את זה. ברוחם הם היו שותפים לאותה מגמה: חירות ישראל.

בשנת תרצ"ז (1936) יצא לאור ספר 'האקדח' מאת ד' ראש (ר"ת: דוד רזיאל ואברהם שטרן), ספר ראשון בעברית על הפעלת נשק. הספר נדפס בארץ, אך לצורכי הסוואתו והעלמתו מעיני הבריטים צוין עליו כי הוא "נדפס בדנציג".

"רק מעטים ידעו שיאיר היה חדור אמונה דתית עמוקה, שהתבטאה בצורה מיוחדת לו. בשעות קשות, ואלה היו לא מעטות בשבועות חייו האחרונים, היה מתייחד בעמידה עם ספר התנ"ך וקורא בו פרקים בלחש"

אורות התשובה

על המבצעים הרבים שפיקד עליהם יאיר נכתב די והותר. אני רוצה להתמקד כאן בתהליך הרוחני והאמוני שהתחולל בנפשו בעקבות קשריו עם רזיאל.

דוד רזיאל למד בישיבת מרכז הרב, היה תלמידו של הרב קוק וספג רבות את תורת תלמידיו, רבני מרכז הרב: הרב שלום נתן רענן, הרצי"ה קוק, הרב הנזיר ועוד. לימים כתב רזיאל לרצי"ה: "שתי השנים הללו שביליתי בישיבה הקדושה לא רק הוסיפו לי הרבה מעץ הדעת של היהדות אלא גם הניחו את חותמן על כל מהלך חיי בעתיד".

רזיאל, רזי בפי חבריו, ספג את משנתו הרוחנית של הרב קוק, זו שחושפת את אור הקודש בתוך הלאומיות הישראלית. באותם ימים הוא נפגש עם אברהם שטרן האתאיסט, שמעודו לא פנה לעבר הקודש ולא קיים תורה והמצוות. אין ספק שהדמות הדתית האיתנה של רזיאל, שהייתה מגובשת עוד טרם הגיע למרכז הרב, היא כשלעצמה השפיעה על שטרן, אך יש להניח שתרמה להשפעה זו גם המשנה הרוחנית שהצטרפה לכך, משנתו של הרב קוק, שנספגה ברוחו של רזיאל.

הרב קוק הנחיל לתלמידיו את כוח ההשפעה האקטיבית לשיבה אל היהדות. כך ראינו אצל זאב ז'בוטינסקי, מנהיגה הנערץ של התנועה הרוויזיוניסטית. הוא גדל בסביבה אתאיסטית, אך שינה מן הקצה אל הקצה את יחסו לאמונה ולמסורת ישראל בעקבות היחשפותו למשנת הרב קוק באמצעות הרב לייב איזיק פאלק, תלמידו של הרב, שספג את משנת הרב והנגיש אותה לז'בוטינסקי בצורה חיה.

אז חל בליבו של מנהיג הימין מפנה רוחני דרמטי, והוא החל במסע התקרבות לאמונה היהודית וציפה שהיהדות הדתית תצמיח מנהיגים שיובילו את העם היהודי לתחייתו. כשנפגש עם ר' דוד רזיאל התפעל ממנו מאוד ואמר: "לאדם כזה חיכיתי חמש עשרה שנה!"

 

לימוד תנ"ך ושמירת כשרות

עד כמה דרמטית הייתה שיבתו של יאיר שטרן ליהדות, נוכל ללמוד מהעובדות האלה: במזוודתו של יאיר היו שני פריטים קבועים: מיטה מתקפלת, שבה ישן בחדרי מדרגות כשנמלט מהשוטרים הבריטיים, וספר תנ"ך, שבו קרא מדי ערב טרם לכתו לישון.

משה סבוראי סיפר: "רק מעטים ידעו שיאיר היה חדור אמונה דתית עמוקה, שהתבטאה בצורה מיוחדת לו. בשעות קשות, ואלה היו לא מעטות בשבועות חייו האחרונים, היה מתייחד בעמידה עם ספר התנ"ך וקורא בו פרקים בלחש. אינני יודע מה קרא, אך ראיתיו בכך פעמים מספר" ('מאצ"ל ללח"י', עמ' 276).

לפני החתונה הודיע יאיר לזוגתו רוני שהבית שיקימו יהיה מסורתי, ואכן עמד בהחלטתו. ביום חופתם צמו יאיר ורוני כנהוג. לאחר נישואיו ביקש יאיר מאשתו להדליק נרות שבת והודיע לה שמכאן ואילך הם יצומו בימי הצום.

בהשפעת רזיאל החל יאיר להקפיד על כשרות המזון ועבר לאכול במסעדה כשרה שהקימו במרכז ירושלים הסטודנטים הדתיים חברי תא יבנה. "עם האוכל היו לי צרות צרורות, בקושי רב מצאתי רק היום מסעדה כשרה, ורק היום אכלתי כמו בן אדם", כתב באחד ממכתביו. באחד ממסעותיו, שהיה חלק מפעילותו לארגון עלייה בלתי לגלית לארץ ישראל, הוא לא אכל יומיים כי לא מצא אוכל כשר.

"עם האוכל היו לי צרות צרורות, בקושי רב מצאתי רק היום מסעדה כשרה, ורק היום אכלתי כמו בן אדם", כתב באחד ממכתביו. באחד ממסעותיו, שהיה חלק מפעילותו לארגון עלייה בלתי לגלית לארץ ישראל, הוא לא אכל יומיים כי לא מצא אוכל כשר

תפילה ומקדש

כשנאסר שטרן בידי הבריטים והושם בכלא בירושלים, עברה רוני להתגורר במקום קרוב, ודאגה להעביר לו בכל יום אוכל כשר. דרך המזון הועברו לו גם פתקים שאפשרו את הקשר עם החברים שבחוץ.

הרב משה צבי סגל, מפקד ברית החשמונאים וממפקדי האצ"ל, סיפר לימים: "בשנת ת"ש (1939) בחודש ספטמבר, הושמו חמישה מחברי המחתרת בבית הסוהר בירושלים. תחילה חילקו אותם לתאים נפרדים ואחר כך הכניסו את כולם לתא 42, שאני הייתי בו ה'מוכתר', ביניהם היה יאיר.

"כשהגיעו הימים הנוראים הנהוג התפללנו כל האסירים והעצורים, פליליים ופוליטיים, בחדר 29, ששימש בימי החג כבית כנסת. ר' אריה לוין הביא לנו ספר תורה והוא הוחבא באיזו פינה. עו"ד זליגמן ביקש להיות חזן ב'כל נדרי'. כולנו צמנו והיתה תפילה יפה.

"יאיר היה מכונף בפינת החדר ומחזורו בידו, כשהוא מתפלל מבלי לזוז ממקומו עד תום התפילה. אחרי התפילה, כשכולם הלכו ל'בורשים' לשכב, לנוח, אמר לי יאיר: 'מה עושים עכשיו?', הוא לא רצה להיפרד מאווירת החג. אמרתי: נוהגים ללמוד מסכת 'יום הכיפורים' על השעיר לעזאזל, הקרבנות, ומעשיו של הכהן הגדול וכדו'. ישבנו על המסכת הזו, שבתוך מחזורי יום הכיפורים, יאיר היה מרותק עד שעה מאוחרת בלילה, וכשגמרנו אמר: 'זה נפלא; זה מעניין מאוד'. ראיתי את התרגשותו העצומה מן התיאור החי של עבודת יום הכיפורים בבית המקדש".

והוסיף הרב סג"ל: "כאשר קבע יאיר את היסודות האידיאולוגיים, קבע שם גם את הקמת בית המקדש: 'הבית – בניין הבית השלישי כסמל לתור הגאולה השלמה'. היה ליאיר וויכוח עם חבריו, שחשבו שזה לתפארת המליצה, אך הוא אמר שכל עוד לא יקום בית המקדש, אין מלכות ישראל במלואה".

כשהועבר שטרן למחנה המעצר בצריפין, שבו היו התנאים טובים יותר, הקדיש את מרבית זמנו לקריאת תהלים וללימוד תנ"ך. לאחר שחרורו, במהלך ישיבת הנהגת לח"י באייר תש"א, נכנס אל החדר אחד מלוחמיו ומסר כי אהובו בנפש – ובשנה האחרונה יריבו הגדול – דוד רזיאל מפקד אצ"ל, נפל בעיראק. יאיר נעמד בקצה החדר ואמר קדיש לעילוי נשמתו של דוד רזיאל.

בשנותיו האחרונות סיפרה טובה סבוראי, אשר בביתה הסתתר יאיר, כי הוא הקפיד יותר ויותר על קיום המצוות. הוא היה שומר שבת, וביום הכיפורים אף העז ללכת לבית הכנסת על אף היותו מבוקש מספר אחת בארץ. משה סבוראי הוסיף כי יאיר היה מתפלל עמידה בכל יום ויום.

בריאיון עם רוני שפורסם בעיתון הרוסי 'אוקנה' היא סיפרה על יאיר: "הוא מאוד רצה שיהיה לנו בית יהודי אמיתי. הוא אמר שיהודי אמיתי זה רק אחד ששומר על כל מסורת ישראל". פחות משבועיים לפני הירצחו שיתף אותה יאיר ברגשותיו הפנימיים: "איזה אושר שאני מאמין! התפילה הכנה מזככת את הנשמה, מחזקת את הלב, מאירה את העולם".

"כאשר קבע יאיר את היסודות האידיאולוגיים, קבע שם גם את הקמת בית המקדש: 'הבית – בניין הבית השלישי כסמל לתור הגאולה השלמה'"

שחרור משעבוד מלכויות

יאיר שיתף את חניכיו במחתרת בחזונו על המדינה העברית שתקום בקרוב. כשאחד מהם שאל אותו "בשביל מה הכנסת ל-13 העיקרים שעם ישראל הוא עם סגולה ושנהיה מעצמה ים תיכונית, הלא זכות לעצמאות יש לכל עם", ענה יאיר כך: "איננו רוצים להקים מדינה קטנה שתחיה בזכות המדינות הגדולות, אלא מעצמה שתחיה בזכות עצמה".

סיפר אחד מחניכיו: "יאיר אמר לי לעשות עבודה של רעיונות הלח"י במקורות התלמוד. לקחתי את הרמב"ם, הלכות מלכים, והעתקתי את ההלכות שכתוב בהן ש'אין בין ימינו לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד', כלומר שלא נהיה משועבדים לגויים. יאיר השתמש בחומר שאספתי בכרוזים ובעיתון. אגב: הדתיים, כולל אלו שבבתי אונגרין – השכונה שבה התחבא יאיר – תמכו בנו בלב ונפש, כי הבינו שצריך להיות נגד הגויים".

"לא העליתי בדעתי כמה חשובה בעיניו דת ישראל. דתו של העם היהודי, אמר בכעס, אינה דת ככל הדתות. היא לא רק אמונה, אלא כלל תפיסתה של היהדות. אם אין דת אין יהדות, ואין אנו באים לגאול רק את עצמנו"

"אם אין דת – אין יהדות!"

יעקב אורנשטיין, חבר לח"י שערך יחד עם יאיר את ביטאון לח"י 'במחתרת', סיפר: "בגליון חנוכה תש"א החלטתי לפרסם בעמוד הראשון של הבטאון את 'מעוז צור ישועתי'… הבית השישי מתחיל במלים 'חשוף זרוע קדשך'… החלטתי להשמיט מן ההעתקה ב'מחתרת' את הבית השישי של השיר.

"יאיר בא בערב לחדרי כדי לעבור על תוכן הבטאון, מיד הבחין בחסרונו של אותו בית ושאל אותי, מדוע חסר הבית השישי מן הטקסט… אני טענתי כי החלטתי לפרסם את השיר לא מטעמים דתיים, אלא מטעמים לאומיים. לדעתי, אמרתי, יכול 'מעוז צור' לשמש מעין המנון של כל תנועת מחתרת לאומית – לא כן הבית השישי המייחס את כל עניין הגאולה לקדוש-ברוך-הוא, והרי גישה זו היא הגישה הגלותית המנוגדת להשקפתנו האומרת במפורש כי עלינו מוטלת החובה לשחרר את המולדת מידי האויב ולא לסמוך על ניסים.

"ואז פרצה סערה. מן היום שהכרתי את יאיר ידעתי שהוא בעל רגש דתי חם וחזק מאד, אם כי לא שמר מצוות עד לפרטי-פרטים, אבל לא העליתי בדעתי כמה חשובה בעיניו דת ישראל. דתו של העם היהודי, אמר בכעס, אינה דת ככל הדתות. היא לא רק אמונה, אלא כלל תפיסתה של היהדות. אם אין דת אין יהדות, ואין אנו באים לגאול רק את עצמנו. מי שאינו מסוגל להבין את ערכה של הדת גם בשביל הלאומיות הישראלית, סופו לסטות מן הדרך, ואין להאמין בו.

"צא וראה, אמר, כל גיבורי האומה היו אנשים שהאמינו אמונה שלמה ותמימה בעזרתו של הקדוש-ברוך-הוא. זהו העם היהודי, וזה אופיו האמיתי. איני יוצא מכאן עד שתוסיף גם את הבית השישי, ואני מקווה כי מהיום והלאה שוב לא יהיו בינינו ויכוחים בעניינים כאלה. הרי זו הסיבה, אמר, שסירבתי לוותר על סעיף בית-המקדש ב'עיקרי התחיה', אם כי ידעתי שאנשים יפרשו בגללו מהתנועה" ('בכבלים', עמ' 155–156).

אסיים בדברים שכתב יאיר הי"ד: "חוויתי היא אמונה שלמה שמלכות ישראל תבנה. ה' צבאות א-לוהי ישראל הוא שיבנה אותה".

 

בכתיבת המאמר נעזרתי במאמריהם של יואל יעקבי, אוריאל גרינבלט ויצחק סטרשינסקי על יאיר שטרן