הדבר הכי מדהים בטור שאני עומד לכתוב עכשיו, מתרחש עוד לפני שנכתבה בו מילה אחת. הטור הזה מתפרסם בשני מקומות: אתר האינטרנט "המקום הכי חם בגיהנום" ועלון השבת "עולם קטן". קשה לי לחשוב על שתי במות יותר מנוגדות מאלה, והעובדה שאותו טור מתפרסם בשתיהן מעידה בעיקר על דבר אחד: אנחנו בבעיה, והיא משותפת לכולנו.
בואו תשמעו סיפור קטן: לפני כמה חודשים, באחד השיעורים שלי, תלמיד אחד מחק לחבר שלו את חמש הדקות האחרונות בעבודה שלו. מעצבן? כן. דרמטי? אם תשאלו אותי, לא. מדובר בחמש דקות של עבודה. אבל התלמיד שספג את ההצקה, הרגיש כנראה אחרת. הוא פשוט התפרק והתחיל למרר בבכי. נתתי לכיתה משימה, ויצאתי החוצה עם התלמיד הבוכה לדבר איתו ולהבין מה קורה פה. "זה היום הכי גרוע בעולם", ענה לי הילד בבכי. פירקתי איתו את האמירה הזו, ומסתבר שהוא שכח את האוכל בבית, בשיעור הקודם מורה שהוא אוהב רשמה לו הפרעה, ועכשיו הדבר הזה.
יש לי רעיון, אמרתי לו. בוא נעשה פניית פרסה ליום הזה, ונהפוך אותו ליום טוב. קודם כול לגבי האוכל – הנה עשרה שקלים, לך תקנה מנה חמה ושתייה בקיוסק, ותגיד לאחד המורים בחדר מורים שאני ביקשתי שישים לך מים חמים. אחר כך נתקדם.
כשהתלמיד חזר הלכתי איתו למורה מהשיעור הקודם, דיברנו איתה והיא הסכימה מייד למחוק את ההפרעה, כי היא הייתה חד פעמית ולא שיקפה את ההתנהגות הכללית שלו. ולגבי העבודה בשיעור שלי (שכבר הסתיים בינתיים), אמרתי לו שארשום לו כאילו הוא עשה את העבודה, כי הוא באמת עשה אותה, ולא אשמתו שהיא נמחקה.
אפשר לשפוט את התפקוד שלי בסיטואציה, האם הוא טוב או לא (אני יודע, מנה חמה וקולה זה לא סופר פוד. בסדר). אבל דבר אחד ברור: היכולת שלי בתור מורה לקחת יום של ילד ולהפוך אותו ב־180 מעלות היא כוח מדהים. הילדים שלי ושלכם פוגשים בכל יום את האנשים האלה, בעלי כוח העל הזה.
משום מה המורים מוצגים בתור איזה מגזר של אוכלי חינם (כן, יש מלא חופש. אני יודע), אבל האמת היא שהיום אם אתם רואים מורה, סביר להניח שהוא עושה את זה מאחת משתי סיבות: או שמדובר באדם קדוש, שבחר לעבוד במקצוע מאוד כפוי טובה ולא מתגמל משום שזה המקצוע הכי חשוב בעולם, או שמדובר במישהו שפשוט לא יכול לעבוד בעבודה אחרת
הנה הבעיה. כסף.
השכר של מורים היום הוא ביזיוני. אני מכיר את הטיעונים שאילו היינו מודדים את השכר לפי שעות עבודה בפועל, ונקזז ממנו את החופשים, שעות אחר הצוהריים, אסרו חג ושביתות, נקבל שבעצם מורים מקבלים יותר כסף ממפתחי תוכנה בכירים בגוגל. אני מתעלם רגע מהעובדה שלמורים יש הרבה עבודה מעבר לשעות הפרונטליות, ומתייחס לעצם הטיעון: אם היינו מחשבים את המשכורת לפי שעה זה אולי נכון, אבל זה "אם". בפועל המורה מקבל משכורת, המשכורת נמוכה מאוד, וממנה הוא צריך לחיות. אי אפשר לבוא לרמי לוי ולהגיד לקופאית "הנה מאה שקל, אבל בעצם זה 350 כי אני בחופש גם באסרו חג". כלומר אפשר, אבל היא לא תחשיב את זה כ־350. תאמינו לי, ניסיתי.
תגידו "אוקיי, אז אתה סתם עצלן. פשוט תעבוד יותר". זהו, שזה לא אפשרי. אפילו לעבוד במאה אחוז משרה זה לא דבר מובן מאליו, בטח ובטח אם אתה רוצה לעבוד מעבר לזה. אי אפשר. האם הייתי רוצה לעבוד גם בחופשים ולהרוויח משכורת נורמלית? בטח. אבל אין אפשרות כזו. אפשר קצת לחלטר, פה כמה שעות של תגבור, שם כמה שיעורים פרטיים, אבל זה לגמרי לא מביא אותך למשכורת המדוברת. ממש לא.
אני מודה, נכנעתי. בשנה הבאה לא אעבוד בתור מורה, וזה עצוב לי. זה עצוב לי כי אני לא עוזב את ההוראה מפני שאני לא אוהב את המקצוע. אני דווקא אוהב אותו מאוד, ואחרי שש שנים נראה לי שאני גם מורה לא רע, בכל הצניעות והענווה. אבל בין שאני מורה נהדר או גרוע, הסיבה שבגללה אני עוזב היא לא איכות ההוראה שלי. אני עוזב כי פשוט אי אפשר להיות מורה בישראל ולהאכיל את ארבעת הילדים שלך באופן נורמלי. בטח לא כשאחד מהם עם צרכים מיוחדים, ואשתך נשארה בבית ארבע שנים כי אי אפשר היה אחרת.
אז למה אני עוזב? בעיקר כי אני יכול. זו האמת.
איכשהו באיזה פליק פלאק מטורף של המציאות שלנו, הפכו מורים לשק החבטות של ההורים והמשק בכלל. משום מה הם מוצגים בתור איזה מגזר של אוכלי חינם (כן, יש מלא חופש. אני יודע), אבל האמת היא שהיום אם אתם רואים מורה, סביר להניח שהוא עושה את זה מאחת משתי סיבות: או שמדובר באדם קדוש, שבחר לעבוד במקצוע מאוד כפוי טובה ולא מתגמל משום שזה המקצוע הכי חשוב בעולם, או שמדובר במישהו שפשוט לא יכול לעבוד בעבודה אחרת.
אם כן, אלו האנשים שמלמדים את הילדים שלכם: או בני אדם קדושים, או אנשים שלא כשירים לשום עבודה בשוק.
אז אני, שלא עונה לתואר קדוש אבל מקווה שאכן כשיר לעבודות אחרות, הולך לנסות את מזלי במקצוע אחר. אעבוד בעבודה שהיא לא הבחירה הראשונה שלי, אבל כזו שתאפשר לי לגדל את הילדים בנחת מבחינה כלכלית, בעזרת השם יתברך.
יש עוד המון בעיות אחרות שלא התחלתי לגעת בקצה שלהן, וברור לי שהעלאת משכורות לבדה לא תפתור את כל בעיות מערכת החינוך. אבל לפני הכול, צריך להבין שהוראה, כמו כל דבר אחר בחיים, מצייתת לכלל העתיק מכול: כשקונים בזול, משלמים ביוקר.
