כותרות חמות :

מפלגה אחת בלבד. לא שתיים ובטח לא שלוש
מפלגה אחת בלבד. לא שתיים ובטח לא שלוש

מפלגה אחת בלבד. לא שתיים ובטח לא שלוש

איחוד מפלגות הימין הוא לא חלום ולא פריבילגיה, אלא תיקון עיוות שהתרגלנו אליו. עיוות שמשליך על הגוש הימני כולו, שאחרי כל מה שעברנו לא באמת מצליח להמציא את עצמו מחדש * בן גביר, בשלב הזה, זה בידיים שלך

 

בכל פעם מחדש מרתק לגלות איך במציאות מסתובבים אותם דפוסי תיקון. הם נמצאים בכל המעגלים. הממשלה הלא יהודית הראשונה בתולדות המדינה, שנפלה השבוע ברוך ה', תכליתה הייתה בעיקר לשקף לנו את החוליים שהרדמנו.

למדנו כמה נורא לנסות לכפות על הציבור מישהו שלא נשלח על ידו. שאין בינתיים חלופה טובה יותר מלשאול את הציבור מה הוא רוצה ולא לנסות לעקוף אותו בעזרת כל מיני מנגנונים. קשה לזכור  מתי אי-פעם דיברו על המסורתיים ועל היהדות כפי שדיברנו עליהם השנה. על שאי אפשר בלי המסורת והתורה. למדנו שאין 'אחדות' שמדירה סגנון כזה או כיפה אחרת.

עוד דבר שגילינו, הלוואי בכל אופן, הוא עד כמה הלעזנו על החרדים כשאמרנו שכל מה שמעניין אותם זה רק התקציבים למוסדות שלהם. גילינו שהם לא מסתכלים על המדינה כעל פריץ לשאוב ממנו כסף, ושהם עמדו יפה מאוד בכל הפיתויים שהציעו להם כדי להצטרף לממשלה לא יהודית. גילינו שכשאמרנו שכל מה שמעניין אותם זה המוסדות שלהם, בעצם כל מה שמעניין אותם זה ללמוד תורה במדינת ישראל. היהודית דווקא.

גילינו שעם כל הכבוד למגזריות הזאת או האחרת, יש כאן מדינה להנהיג.

אבל יש עוד דבר חשוב מאוד שימניים לאומיים לא אוהבים שמזכירים להם בסאגה הקשה הזאת שעברנו. איכשהו קורה שלמרות כל השקרים של השמאל שהולכים ונחשפים, למרות ההדחה המושחתת שעשו כאן לנתניהו, למרות ההפיכה המשפטית המדאיגה כל כך שהייתה כאן מול העיניים שלנו, למרות כל אלה הסקרים מראים שעדיין יש כאן משוואה שלא מצליחה להשתנות.

טענתנו הדלה עומדת בעינה זה שנים מעל במה זו: היום שבו התפרק המחנה שמימין לליכוד, המחנה הדתי-לאומי הימני, היה היום שבו נעקר כוחו של הימין. כשפירקו בנט ושקד את המחנה הזה איבד הגוש הלאומי את כוחו. ולכן ביום שבו יתאחד המחנה הזה, יתאחד באמת, יפציע עידן חדש בהנהגת מדינת ישראל, ולא משנה בכלל מי יעמוד בראשות הממשלה.

סקר פנימי שהגיע לידינו מציג תמונה מדהימה. 49% מהאנשים שהגדירו את עצמם 'תומכי עוצמה יהודית בראשות בן גביר' אמרו ששתי המפלגות צריכות להתאחד למפלגה אחת ולצאת בפריימריז משותפים. רק 16% מתומכי עוצמה יהודית חשבו שיש להסתפק בריצת בלוק משותפת

כשכולם צודקים

איך שלא מסובבים את זה, אנחנו שוב חוזרים לאותה נקודה: ליכוד שתלוי במנהיג דגול שבשלב הזה לא מצליח להקים ממשלה, ומימינו שלוש מפלגות שעכשיו שוב יצטרכו בקושי רב לריב איך הן מסדרות את הרשימה.

בניגוד לעבר זה עלול להיות תהליך מורכב עוד יותר, כי הביקוש לחלופה עלה, וכעת הן פופולריות אפילו יותר מבעבר. סמוטריץ' יעשה פריימריז, כי זה מה שהוא הבטיח, וזה יגביר גם את האמון בו וגם את הערך הסגולי של מפלגתו. ככל שהמפקד שלו יהיה גדול יותר, כך תקטן האפשרות שלו להנחית מועמדים ממפלגה אחרת.

איתמר בן גביר מצידו ירצה להשתלב ברשימה עם כמה שיותר מקומות, וגם זה יהיה מבחינת הרבה אנשים בצדק, כי הנה הוא שווה יותר מפעם ברוך ה'. באמת הודו לה'.

אבל כשכולם צודקים, כולנו אכלנו אותה.

החדר הסגור לא שייך לעידן הזה

ושוב יגידו אנשי ציבור: היכנסו לחדר כמה שיותר מהר לפני הדדליין, תסגרו את זה ותחסכו מאיתנו את הבלגן.

ובכן, שני דברים בנוגע לפתרון הקסמים הזה. אחד הוא שנמאס לראות כמה הפתרון הזה לא עובד. כמה דם רע וכמה תסמונת הרגע האחרון הוא יוצר. הרי אין לאף אחד מהם סיבה טובה דייה לשבת מחר בבוקר לסדר מיקומים ברשימה באווירה טובה, והאמת שגם לא בעוד חודש. כל אחד ירצה בצדק לצבור עוד כוח, זה באמצעות התהליך הציבורי החשוב שהפריימריז ייצור, וזה באמצעות עוד ניסיון לגדול בסקרים, וכך להגיע למשא ומתן בנקודה טובה יותר. בסוף הם ייפגשו חבולים ורצוצים רגע לפני סגירת הרשימות. טרגדיה הכרחית וצפויה מראש.

אבל חשוב יותר: גם כשהם יעשו את זה סוף סוף, במחילה מכבודם של שני המנהיגים האלה, לא לסמוטריץ' וגם לא לבן גביר יש מנדט להחליט בשבילנו את מי ואיך אנחנו רוצים לראות ברשימה לכנסת. בשביל זה יש ציבור. זוכרים אותו? זה שהממשלה שנפלה, ברוך ה', התעלמה ממנו בכזאת גסות? הם מנהיגים שחשבו שהם יודעים טוב מכולנו מה טוב לנו.

רשימה משולבת שסודרה בחדר סגור היא לא רשימה של הציבור, ולכן בהכרח גם תזכה לפחות תמיכה מהציבור. ככה היה בכל הפעמים שעשו זאת בשבילנו ועדות כאלה ואחרות.

מוטציה של פילוג מיותר

אבל האמת החשובה יותר היא שאין כאן זכות קיום לשתי מפלגות. בטח לא לשלוש. כן, יגידו לך יודעי דבר: בטח שיש, הרי בן גביר ועוצמה יהודית מביאים ציבור שסמוטריץ' וסופר לא מביאים. ובאמת מדהים איך התרגלנו לחשוב שזה שיש דמויות שונות שמביאות סגנונות שונים מצדיק שיהיו כאן שתי מפלגות.

המציאות הזאת עוברת לנו בטבעיות בעין רק כי התרגלנו למוטציה שגידלנו לאורך שנים של פילוג מיותר. אז לא, אין הצדקה לקיומה של עוצמה יהודית ואין הצדקה לקיומה של הציונות הדתית ואין הצדקה לקיומה של נעם. והאמת היא שאין הצדקה שעמיחי שיקלי ירוץ לבד (אלא אם כן החוק לא יאפשר לו). כולם ימניים על הרצף המסורתי והדתי. תנו לציבור להחליט מה המינון שנכון לו מכל אחד מהם. הציבור ייצור תוצאה, ובתוצאה הזאת הוא גם ייתן אמון.

קראו רגע בנחת את המשפט הזה: מפלגה אחת שהציבור מחליט את הרכבה ותציע חלופת הנהגה למדינת ישראל.

התגובה על המשפט הזה מתחלקת לשניים: העסקנים החכמים שמבינים בפוליטיקה מהנהנים ואומרים שזה נחמד אבל זה עוד לא השלב, בצירוף כל מיני תאוריות כמו "צריך להביא את המצביעים המתונים של סער ובנט" או שאולי בעצם "החלקים גדולים מהשלם". ולעומתם הציבור, שכשהוא רואה משפט כזה הנשימה שלו נעתקת. הוא אומר בליבו: ואו. הלוואי. זה בדיוק מה שהייתי רוצה.

אצל מי הכדור

כן, איתמר בן גביר, אתה בהחלט פוליטיקאי חשוב. ורצה הגורל שאתה ומה שאתה מייצג שוב עומדים בצומת חשוב. כי צריך להגיד את האמת: בצלאל סמוטריץ' עשה את הצעד שלו. הוא הפיק מפקד, ופניו לפריימריז. אפשר להגיד עד מחר שהוא שולט במנגנון, אבל בסוף אפשר בקלות להקים ועדה חיצונית שתוכל לשים בה נציגים שאתה נותן בהם אמון. תוכל לדרוש לצרף את המתפקדים שלך למפקד שערך סמוטריץ'. תוכל להוסיף אנשי מרכז מטעמך.

נכון לפעמים האחרונות שאנחנו הקטנים בדקנו זאת, יש בהנהגת מפלגת הציונות הדתית נכונות לכל הדרישות האלה. ברגע האמת אכן חובת ההוכחה תהיה עליהם, אבל בשלב הזה הכדור אצלך. האם זה אומר שלא יהיו הורדות ידיים ופוליטיקה במהלך הזה? יהיו גם יהיו. האם זה יוביל בהכרח לתהליך בריא הרבה יותר? אין בכך ספק.

אבל בואו תשמעו מה חושבים על הרעיון של איחוד מפלגות תומכי עוצמה יהודית. סקר פנימי שהגיע לידינו מציג תמונה מדהימה. עזבו את זה שרוב מכריע מתומכי עוצמה יהודית והציונות הדתית אמרו בסקר שהן צריכות לשמר את האחדות (75%), זה הסיפור הקטן. הנתון החשוב יותר היה שמהאנשים שהגדירו את עצמם 'תומכי עוצמה יהודית בראשות בן גביר' 49% אמרו ששתי המפלגות צריכות להתאחד למפלגה אחת ולצאת בפריימריז משותפים. רק 16% מתומכי עוצמה יהודית חשבו שיש להסתפק בריצת בלוק משותפת, וכל היתר לא השיבו על השאלה הזאת.

ח"כ בן גביר, יש לך כל כך הרבה כוח וחשיבות היום יותר מתמיד, ואסור לך להיות מחוץ למשחק הזה. פריימריז ציבורי הוא משהו שאם אתה מכניס לתוכו ריצ'רץ' חיצוני, אתה בהכרח מעקר את כוחו. ולכן אם יש פרייימריז באחד הצדדים, האיחוד בהכרח ייעשה מסובך עד לא הגון.

הסקרים המחמיאים לך, ובצדק, מלמדים על פוטנציאל עצום שאתה מביא איתך, אבל הם יכולים להיות לרועץ ולהפיל את הכול. תביא את הכוח שלך לאחדות.

"מפלגה אחת שהציבור מחליט את הרכבה ותציע חלופת הנהגה למדינת ישראל" – התגובה על המשפט הזה מתחלקת לשניים: אלה שמבינים בפוליטיקה מהנהנים ואומרים שזה נחמד אבל זה עוד לא השלב, ולעומתם הציבור, שכשהוא רואה משפט כזה הנשימה שלו נעתקת

שליחי ציבור

עכשיו בואו נדבר רגע על המספרים. המפקדים של כלל הרשימות עוד לא באמת המריאו, כי מפקדים מתחילים באמת רק כשתאריך הפריימריז עומד מול העיניים וכשהמועמדים מתחילים לגייס מתפקדים שיתמכו בהם. כשהציבור מבין שהוא באמת יכול לעצב רשימה הוא מקבל מוטיבציה.

ולמרות שכל השלבים האלה עוד לא הגיעו, לפי ההערכות הקיימות, המפקד של הציונות הדתית מונה כעשרים אלף מתפקדים. אפשר להניח שגם בן גביר הגיע למספר מרשים של מתפקדים למרות שהתפקדות לעצמה יהודית לא מקנה מטרה קונקרטית כמו פריימריז. העוצמה שיש לחיבור כזה בשלב הזה לא מספיק נתפסת. חודשיים נוספים של מפקד משותף אינטנסיבי שבו עוד ועוד חברי כנסת פוטנציאליים יפרפרו כדי להביא עוד ועוד ציבור עשויים לייצר מומנטום עצמתי.

בכל המפה הפוליטית חוץ מהליכוד אין כיום דבר כזה.

עכשיו צריך להבין מה המשמעות של מפקד כזה. רבים תוהים מה כוחו של נתניהו. לאיש הזה יש ללא ספק הרבה מאוד תכונות חשובות עצמיות, אבל הכוח שלו בסוף הוא שמאחוריו עומד ציבור ששלח אותו. מאה ועשרים אלף מתפקדי ליכוד עומדים מאחוריו. זה נותן לו עוצמה אחרת מכל איש ציבור אחר במשחק הפוליטי היום. כשאומרים בהלצה שמדובר בדמות ש"א-לוהים נגע בה" זה לא בגלל מיסטיקה אלא כי הוא שליח ציבור באופן הכי פריימריזי של המילה. זה כוח עצום.

הפלונטר הפוליטי של מדינת ישראל עשוי להיראות אחרת לגמרי כתוצאה ממנו. מחיקת המוטציות של ריבוי מפלגות ואיחודן למפלגה אחת – הוא המפתח לעצירת הסחרור. להגשמת כל החלומות על שינויים במערכת המשפט. ריבונות. זהות יהודית – הכול למעשה תלוי בזה.

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן